ארבע האקסיומות לבחינת תורה בודהיסטית

כדי לבדוק האם תורה בודהיסטית עומדת במבחן ההיגיון, עלינו לבחון אותה בזהירות. אם נרצה לפתח מעלה טובה, עלינו לדעת מה לעשות לפני כן; ברגע שפיתחנו אותה, איך היא תהיה לעזר, האם התועלות שלה עומדות במבחן ההיגיון; והאם הן תואמות לטבע הבסיסי של דברים. אם התורה עומדת בכל הקריטריונים הללו, נוכל לשלב אותה בתרגול באופן בטוח.

הצלחה בתרגול הדהרמה תלויה בקיומה של גישה מציאותית. זה אומר שיש לבחון את התורות של הדהרמה באופן התואם את הדרך בה דברים באמת קיימים. בשביל בחינה מן הסוג הזה, בודהה לימד ארבע אקסיומות (rigs-pa-bzhi),שהן הנחות יסוד בסיסיות במחשבה בודהיסטית. זכרו, בודהה אמר- "אל תקבלו את מה שלימדתי רק מתוך אמונה או כבוד אליי, אלא בחנו זאת בעצמכם/ן כמו בעת קניית זהב". 

הארבע הן האקסיומות של:

  • אקסיומת הדברים התלויים זה בזה (ltos-pa’i rigs-pa)
  • אקסיומת התפקיד (bya-ba byed-pa’i rigs-pa)
  • אקסיומת ההתבססות  על הגיון (tshad-ma’i rigs-pa)
  • אקסיומת טבע הדברים (chos-nyid-kyi rigs-pa).

בואו נתבונן כיצד צונגקאפה מסביר את הארבע בתיאור הנרחב והמפורט של הדרך המדורגת להארה- כתב מהותי ועצום. (Lam-rim chen-mo).

אקסיומת הדברים התלויים זה בזה

הנחת היסוד הראשונה היא שדברים מסוימים תלויים בדברים אחרים כבסיסים שלהם. זוהי הנחת היסוד של הדברים התלויים זה בזה. על מנת שתוצאה תבשיל, היא חייבת להיות תלויה בגורמים ונסיבות. זוהי הנחת יסוד שכולנו יכולים ויכולות לקבל. משמעותה היא שאם ברצוננו לפתח מעלה טובה או הבנה של משהו, עלינו לחקור על מה הן מסתמכות, מה עלינו לפתח לפני כן על מנת שישמש כבסיס לכך? כל רמה של הישג רוחני נשענת על הישגים וגורמים אחרים כבסיס שלה. לדוגמא, אם נבקש לפתח הבחנה מודעת או הבנה של ריקות או מציאות, עלינו לחקור ולדעת על מה ההבנה הזאת נסמכת. היא נסמכת על ריכוז. בלי ריכוז לא נוכל לפתח הבנה. מהו הבסיס שריכוז נסמך עליו? הוא נסמך על משמעת עצמית. אם אין לנו משמעת לתקן את הקשב שלנו כשהוא נודד שלא בכוונה, סביר להניח שלא נוכל לפתח ריכוז. על כן, אם נבקש לפתח את ההבחנה המודעת של ריקות, עלינו לעבוד תחילה על בנייה מקדימה של מידה מזערית לפחות של משמעת עצמית וריכוז. 

אקסיומת התפקיד

השנייה היא אקסיומת התפקיד. כל תופעה המושפעת מגורמים ותנאים פועלת לפי התפקיד המסוים שלה. אש, לא מים, מבצעת את התפקיד של שריפה, זוהי שוב, הנחת יסוד בסיסית בבודהיזם, וזה משהו שגם נוכל להסכים אתו. היישום שלה הוא שדרך לימוד ועיון בדהרמה, עלינו לחקור את התפקיד שהדבר הזה או ההוא ממלא. ניתנות לנו הנחיות בנוגע למצבים מסוימים של תודעה או רגשות שעלינו לפתח, כמו אהבה וריכוז, ובנוגע לאחרים שעלינו לסלק מאתנו, כמו בלבול או כעס. מוענק לנו גם  לימוד על שיטות מסוימות שעלינו לפעול לפיהן. על מנת להבין את השיטות, עלינו לחקור מה הן עושות, מהם התפקידים שלהן? מאחר ודברים מסוימים הם תואמים ואחרים אינם, מצבים מסוימים של התודעה יפעלו להאיץ או להגביר מצבים מסוימים. 

לדוגמא, חקירה והתנסות בשיטה מדיטטיבית מסוימת לפיתוח אהבה מגדילה את ביטחוננו בה. נחקור: "האם זה נכון או לא?" ואז ננסה לרכוש התנסות בכך. התפקיד של הפעולה הזאת הוא שהוא מעניק לנו בטחון אודות השיטה. מהו תפקידו של הביטחון בכך ששיטה של תרגול היא נכונה ועובדת? הוא מחזק את היכולת שלנו לתרגל אותה באופן עמוק. אם אין לנו את הביטחון במה שאנו עושים/ות, לא נתרגל זאת. אם יש לנו הבנה של התפקיד שיש לכל צעד, נביא את ליבנו לכל צעד וצעד. אם לא תהיה בנו הבחנה, לא נעשה אפילו צעד אחד.

בנוסף, עלינו להבין איך משהו מתפקד כגורם שהורס או נוגד משהו אחר. למשל, בטחון בשיטה מחסל חוסר החלטיות כלפיה. היעדר בטחון בשיטה או ביכולות שלנו ללכת על פיה מונע מאתנו להצליח או להתקדם בעזרתה לנקודה כלשהי. 

זה מאוד חשוב לדעת מה כל דבר שנלמד וכל צעד שנעשה בתרגול שננקוט יחזק ומה הוא יהרוס. ואז יש לנו גישה מציאותית בנוגע למה שנעשה. למשל, למה שנרצה לפתח מצב תודעה חיובי מסוים או גישה מסוימת, כמו אהבה? סיבה תקפה לכך היא שמכיוון שהיא פועלת להביא שלווה לתודעה ומאפשרת לנו לעזור לאחרים ואחרות. מדוע שנרצה להיפטר ממצב תודעה שלילי מסוים, כמו כעס? בגלל מה שהוא עושה: הוא מביא צרות לאחרים ולעצמנו. מאוד חשוב שנדע את זה כשיש בנו רצון להפסיק דפוסי התנהגות הרסניים שאנו אחוזים ואחוזות בהם, כמו עישון. אם נבין בבהירות מהו התפקוד של פעולה מסוימת, כמו מה עישון עושה לריאות שלנו, נבין למה עלינו להפסיק לעשות זאת. כך ניישם את האקסיומה של התפקיד. 

האקסיומה של התבססות על הגיון

השלישית היא האקסיומה של התבססות על הגיון. משמעותה היא שנקודת טיעון מתבססת או מוכחת אם אמצעים תקפים של ידיעה אינם סותרים אותה. ראשית, עלינו לחקור כל לימוד דהרמה שקיבלנו על מנת לקבוע אם יש איזושהי סמכות בכתבים הסותרת אותו. איך נדע שלימוד הוא לימוד דהרמי? הוא עולה בקנה אחד עם מה שהבודהה לימד. מאחר והבודהה לימד דברים שונים לתלמידים/ות שונים/ות, זה נראה כסתירה מעל פני השטח, איך נדע את כוונתו העמוקה ביותר של הבודהה? המאסטר ההודי דהרמקירטי הסביר שאם לימוד מופיע כנושא חוזר בלימוד של הבודהה, נדע שהבודהה באמת התכוון לכך. זה חשוב, במיוחד ביחס לסוגיות מוסריות. 

האמצעי השני של מתן תוקף לידיעה של משהו הוא לוגיקה והיסק. האם הדבר עקבי מבחינה לוגית או שהלוגיקה סותרת אותו? האם הוא תקף מבחינת השכל הישר או שהוא לגמרי משונה? אז הדרך התקפה השלישית לידיעה היא התנסות הכרתית ישירה. כשאנו מודטים ומודטות בפועל, האם ההתנסות שלנו סותרת או מאשרת את הדבר?

בואו נתבונן על דוגמא המדגימה כיצד ליישם את האקסיומה הזאת. אנו עשויים או עשויות לקבל לימוד שמיישם כוח נוגד המסלק חסרון או בעיה כלשהי, כמו לדוגמא, "אהבה מכריעה כעס". ראשית, נבדוק אם זה תואם למה שהבודהה לימד? כן, זה לא סותר בשום דבר את המחשבה של הבודהה. 

האם זה נכון מבחינה לוגית? כן, אהבה היא המשאלה שאחרים ואחרות יהיו מאושרים/ות. מדוע האדם האחר הזה שפוגע בי ושאני כועס/ת עליו מתנהג בצורה כזאת? האדם הזה עושה את הדברים האיומים הללו מכיוון שהוא לא מאושר; האדם מוטרד באופן מנטאלי ורגשי. אם הייתה בי אהבה כלפי האדם הזה, הייתי מבקש/ת שיהיה מאושר, הייתי מבקש/ת שהאדם הזה לא יהיה כל כך עצוב ולא יהיה כל כך אומלל. גישה כזאת מונעת מאתנו מלהתכעס על האדם, הלא כן? היא הגיונית באופן מושלם. אם האדם הזה גורם להרבה נזק, אם הייתי רוצה שהוא יפסיק להתנהג כך, היה עליי להרחיב את אהבתי. היה עליי לאחל לאדם הזה שיהיה מאושר, מאחר שאם הוא היה מאושר, האדם הזה לא היה פוגע. להתכעס על האדם הזה לא היה גורם לו להפסיק לפגוע בי. התורה הזאת הגיונית מבחינה לוגית.

לבסוף, נחקור דרך התנסות הכרתית ישירה או באמצעות התנסות במדיטציה. במלים אחרות, ננסה את זה על מנת לראות אם זה עובד. אם אמדוט על אהבה, האם זה יפחית את הכעס שלי? כן, זה יעשה זאת. זהו המבחן השלישי שבוחן האם משהו הוא לימוד הגיוני. כך ניישם את האקסיומה של התבססות על הגיון. 

האקסיומה של טבע הדברים

האחרונה היא האקסיומה של טבע הדברים. זוהי האקסיומה שעובדות מסוימות הן רק טבעם של דברים, כמו אש שהיא חמה ומים שהם רטובים. מדוע האש חמה ומדוע המים רטובים? ובכן, זהו פשוט האופן בו דברים קיימים. בתוך הדהרמה, עלינו לחקור אילו נקודות הן נכונות פשוט בגלל שזהו טבעם של דברים, כמו למשל שכל היצורים רוצים להיות מאושרים ואף אחד לא רוצה להיות לא מאושר. מדוע? זו פשוט דרכם של דברים. ניקח דוגמא נוספת. חוסר אושר נובע מהתנהגות הרסנית ואושר נובע מהתנהגות בונה. למה? כי זה פשוט האופן שבו היקום פועל. זה לא שהבודהה יצר אותו ככה; זה פשוט עובד ככה. אם נחקור ונגלה שדברים מסוימים הם פשוט כפי שהם , נצטרך לקבל אותם כעובדות החיים. לתת להם לשגע אותנו יהיה בפשטות בזבוז של זמן. 

אחת הנקודות בנוגע לטבעם של דברים שהיא מן הרלבנטיות ביותר לתרגול דהרמה היא שסמסרה כוללת עליות ומורדות. הדבר מתייחס לא רק ללידות חוזרות ממוזלות וכאלה שאינן כאלה, אלא תקף גם לכל רגע ורגע בחיי היום יום שלנו.  מצבי הרוח שלנו ומה שברצוננו לעשות באים בעליות ומורדות. אם נקבל זאת כדרך קיומם של הדברים, לא נתעצבן מהם. למה כבר נוכל לצפות מסמסרה? כמובן, בחלק מהימים המדיטציה תתקדם יפה ובחלק לא. בחלק מהימים יהיה בי רצון לתרגל ובחלק מהימים לא. לא עניין גדול! זה פשוט האופן שבו דברים מתקיימים. עזבו את זה ואל תתחילו להתעצבן בגלל זה. זהו עניין מכריע. 

אם נבקש לגשת אל הדהרמה בצורה מציאותית, ארבע הנקודות הללו שהבודהה לימד יכולות לבוא לעזרנו מאוד. על מנת לאשש את ההבנה שלנו אותן ואת איך שניישם אותן בלימוד שנקבל, בואו נתבונן בדוגמא, אי היאחזות בגופים שלנו.

  1. במה תלויה התפתחותה של אי היאחזות זאת? היא תלויה בהבנה של ארעיות, לידה חוזרת, האופן בו העצמי קיים, היחסים בין הגוף, התודעה, והעצמי, וכך הלאה. 
  2. מהו התפקיד של פיתוח אי היאחזות בגופים שלנו? תפקידו לעזור לנו לא להיות בטרדה וכעס כשמחלה פוקדת אותנו, כשאנו מזדקנים/ות והופכים/ות לסניליים/יות. 
  3. האם הדבר מבוסס על הגיון? כן, בודהה לימד שהיעדר היאחזות בגוף מבטל את אחת מהסיבות לסבל: היאחזות המבוססת על הזדהות עם משהו שהוא בר חלוף. האם זה הגיוני? כן, מכיוון שהגוף משתנה ומזדקן מרגע לרגע. האם אנחנו מתנסים ומתנסות בתפקוד שלו? כן, ככל שנפתח אי היאחזות, נראה שאנו אכן מתנסים ומתנסות בפחות חוסר אושר ובעיות. 
  4. מה לגבי טבעם של דברים? אם אמדוט על אי היאחזות בגוף שלי, האם האושר שלי יתחזק יותר מיום ליום? לא, הוא לא. זוהי סמסרה; יש בה עליות ומורדות. לבסוף, מתוך פרספקטיבה ארוכת טווח, אוכל להיות מאושר/ת יותר וחיי יוכלו להשתפר, אך זה לא הולך לקרות בצורה ליניארית. זה איננו טבעם של דברים. 

סיכום

נוכל לראות כי באמצעות יישום ארבע האקסיומות לבחינת לימוד כמו פיתוח של אי היאחזות בגופים שלנו, נפתח גישה מציאותית כלפי הדרך לגשת לכך. לכן, כשהבודהה אמר, "אל תאמינו במה שאני מלמד רק מתוך אמונה או כבוד, אלא בחנו זאת בעצמכם/ן כמו בעת קניית זהב", הוא התכוון לחקור באמצעות יישום ארבע האקסיומות.

Top