רגשות מפריעים
כולנו חווים וחוות רגשות מפריעים (בטיבטית nyon-mongs, בסנסקריט kleśa , רגשות מייסרים)- מצבי תודעה שכשהם מתפתחים באמצעותנו הם גורמים לנו לאבד את שלוות התודעה שלנו ולהשבית אותנו כך שנאבד שליטה עצמית. דוגמאות נפוצות הן חמדנות, היאחזות, עוינות, כעס, צרות עין וקנאה. הם מעוררים הופעה של דחפים מנטליים שונים (קארמה), בדרך כלל כאלה המובילים להתנהגות הרסנית. הדחפים עשויים להוביל לפעולה הרסנית כלפי אחרים ואחרות או להוביל לפעולה של איזשהו הרס-עצמי. התוצאה היא שנוצרות על ידינו בעיות וסבל לאחרים ואחרות ובסופו של דבר לעצמנו.
ישנו טווח נרחב של רגשות מפריעים. כל תרבות משרטטת מנטלית איזשהו קו שרירותי סביב מערך של חוויות רגשיות נפוצות שרוב בני ובנות האדם באותה חברה חווים, מחליטה על כמה מאפיינים מגדירים המתארים זאת כקטגוריה, ואז מעניקה לקטגוריה שם. כמובן, כל תרבות בוחרת מערכים שונים של חוויות רגשיות נפוצות, מאפיינים מגדירים שונים לתאר אותן, ובדרך הזאת, יוצרת קטגוריות שונות של רגשות מפריעים.
קטגוריות של רגשות מפריעים המוגדרות על ידי תרבויות שונות בדרך כלל לא חופפות במדויק אחת לשנייה, מכיוון שההגדרות של הרגשות הן שונות במקצת. למשל, לכל אחת מהשפות, הסנסקריט והטיבטית, יש מילה אחת שבדרך כלל מתורגמת כ"קנאה" (בסנסקריט irshya בטיבטית phrag-dog), בעוד שלרוב השפות המערביות יש שתיים. לאנגלית יש "קנאה" (“jealousy” ) ו"צרות עין" (“envy,”), בזמן שלגרמנית, למשל, יש “Eifersucht” ו “Neid.” . ההבחנה בין שני המונחים באנגלית היא לא בדיוק אותה הבחנה המצטיירת בין שתי המלים בגרמנית, והסנסקריט והטיבטית אינן מתכתבות במדויק עם אף אחד מהמונחים בכל אחת מהשפות. אם, כבני ובנות המערב, בעיות רגשיות נחוות על ידינו בקטגוריה הכללית הזאת, המיועדת לכך באמצעות הקטגוריות שגובשו על ידי התרבויות והשפות שלנו עצמנו, ונרצה ללמוד שיטות בודהיסטיות להתגברות עליהן, ייתכן ונצטרך לנתח ולפרק אנליטית את הרגשות שלנו, כפי שאלו נתפסים על ידינו, לכלל צירוף של מספר רגשות מפריעים כפי שהם מוגדרים בבודהיזם.
כאן, בואו נתמקד במונח הבודהיסטי של "צרות עין" (envy), מאחר שהוא קרוב יותר להגדרה המסורתית שלו. ערכנו דיון על קנאה, כמו זו שמופיעה בתוך מערכת יחסים, בנפרד, בחלק של ה"יסודות" (ראו: איך להתמודד עם קנאה במערכות יחסים — Study Buddhism).
מהי צרות עין?
הכתבים הבודהיסטים מסווגים "צרות עין" כחלק מעוינות. הם מגדירים אותה כ"רגש מפריע המתמקד בהישגים של אחרים ואחרות- כמו המעלות שלהם, העמדות אליהן הגיעו, או הצלחתם- והוא אי היכולת לשאת את ההישגים שלהם, בשל היאחזות מופרזת ברווח האישי העצמי או בכבוד שהעצמי זוכה לו".
היאחזות, כאן, פירושה שההתמקדות שלנו היא באיזשהו תחום חיים שבו אחרים ואחרות השיגו יותר מאיתנו, ויש מצידנו הגזמה של ההיבטים החיוביים של זה. בתודעות שלנו, אותו תחום הופך על ידינו לאחד מההיבטים החשובים ביותר בחיים ואנו מבססים/ות עליו את תחושת הערך העצמי שלנו. משתמעת מכך התעסקות מופרזת בעצמנו והיאחזות ב"אני". לכן יש בנו צרות עין, מכיוון שיש בנו "היאחזות בהישגינו האישיים או ברחשי הכבוד כלפינו" במונחים של אותו תחום. לדוגמא, עשוי להיות בנו קבעון ביחס לסכום הכסף שיש לנו או ביחס לכמה אנחנו נראים/ות טוב. כהיבט של עוינות, צרות עין מוסיפה להיאחזות הזאת מרכיב חזק של טינה על אודות מה שאחרים ואחרות השיגו בתחום הזה. זה הפוך מלפרגן להם/ן על מה שהשיגו ולשמוח בשמחתם.
צרות עין גם כוללת לעתים קרובות מרכיב של עוינות כלפי האדם שאנו מאמינים/ות שנהנה מיתרון על פנינו. בוודאי, היתרון עשוי להיות אמיתי או לא, אבל בכל מקרה אנו עסוקים/ות בעצמנו ובמה שאין לנו.
יתרה מכך, צרות עין, כפי שהיא מוגדרת בבודהיזם, מכסה חלק, אך לא את כל מה שכוללת המילה האנגלית "צרות עין" (“envy.”). המונח האנגלי מוסיף מעט יותר. הוא מוסיף את מה שנקרא בבודהיזם "חמדנות" (covetousness""). חמדנות היא "התשוקה המופרזת למשהו שנמצא ברשותו של מישהו אחר". לכן, ההגדרה של "צרות עין" באנגלית היא "מודעות כואבת או נרגנת ליתרון שמישהו אחר נהנה ממנו, יחד עם התשוקה להנות מאותו יתרון". במלים אחרות, בנוסף לחוסר היכולת לשאת הישגים של אחרים ואחרות בתחום חיים שכפי שהבודהיזם מציין, יש מצידנו הגזמה בחשיבותו, צרות עין היא הרצון שההישגים הללו יהיו שלנו עצמינו. אנו עשויים/יות להיות לא טובים/ות בתחום הזה או שיש לנו חֶסֶר כלשהו בו, או שייתכן שכבר יש לנו מידה נאותה או אפילו מעל הממוצע בכל הקשור לתחום הזה. אם יש בנו צרוּת עין ורצון שיהיה לנו אפילו יותר, אזי שהחמדנות שלנו גַדלה לכדי תאוות בצע.
לעתים קרובות, אף שלא בהכרח, צרות עין כרוכה במשאלה הנוספת שמה שהשיגו האחרים והאחרות יישלל מהם, כך שיהיה ברשותנו במקום זאת. במקרה הזה, מתווסף לַרגש מרכיב מרחיק לכת עוד יותר שהוא הזדון.
במשולב עם חמדנות, צרות עין מובילה לתחרותיות. לכן, טרונגפה רינפוצ'ה דן בצרות עין כרגש מפריע המניע אותנו להפוך לתחרותיים/יות ביותר ולעבוד בצורה פאנאטית כדי להתעלות מעל אחרים/ות או מעל עצמנו. הדבר מתקשר לפעולה כוחנית- מה שנקרא "משפחת הקארמה". שמפאת צרות העין שיש בנו כלפי הישיגיהם של אחרות ואחרים אנחנו דוחפים את עצמנו או את הזולת תחתינו לעשות יותר ויותר, כמו בתחרות אקסטרים קיצונית בתחום העסקי או בספורט. לכן, הבודהיזם מסתייע בַּסוס כדי לייצג צרות עין. הוא מתחרה כנגד סוסים אחרים בגלל קנאה. הוא לא יכול לסבול את זה שסוס אחר רץ מהר יותר.
צרות עין ותחרותיות
נכון הדבר שבבודהיזם, צרות עין קשורה באופן הדוק לתחרותיות, למרות שהראשונה לא בהכרח מובילה לאחרונה. יכול להיות מישהו/י שיש לו/ה צרות עין כלפי הזולת, בנוסף לערך עצמי נמוך, אשר לא מנסה אפילו להתחרות. באופן דומה, להיות תחרותי/ת לא בהכרח מצריך צרות עין. חלק מבני ובנות האדם אוהבים/ות להתחרות בספורט רק בשביל הכיף, לשם תחושת ההנאה וחברת הזולת, מבלי לרצות לנצח אף פעם.
הבודהיזם קושר בין צרות עין ותחרותיות באופן שונה. למשל, ב"אורח חיי הבודהיסטווה" המאסטר ההודי הדגול שנטידווה כורך יחדיו בדיון אחד צרות עין כלפי אלו המחזיקים בעמדה גבוהה יותר, תחרותיות עם שווי המעמד, ויהירות כלפי אלו שבמעמד נמוך יותר. הדיון שלו הוא בתוך ההקשר של ללמוד לראות את כל הבריות כשוות ערך.
הבעיה שהבודהיזם מצביע עליה כאן היא התחושה ש"אני" מיוחד/ת, שבבסיסה נמצאים כל שלושת הרגשות המפריעים. אם נחשוב ונחוש ש"אני" היחיד/ה שמגיע לו/ה לעשות משהו מסוים, כמו להתקדם בחיים, ויש בנו צרות עין כלפי הצלחת הזולת, נהפוך להיות תחרותיים/יות. נהיה חייבים/ות להתנשא מעל האדם האחר, אפילו אם כבר נחלנו הצלחה סבירה. כאן, צרות עין היא תחושה חזקה של "אני" ועיסוק יתר בעצמנו בלבד. לא נחשיב את הזולת באותו האופן שבו אנו מחשיבים/ות את עצמנו. נחשיב את עצמנו למיוחדים/ות.
הפתרון שהבודהיזם מציע לבעיות ולאומללות הנגרמות מהסוגים הללו של צרוּת העין, התחרותיות וההתנשאות הללו הינו לטפל בכשל הבסיסי בעניין ה-אני" ו"אתה". עלינו להכיר בכל אחד ואחת ולראות אותם/ן כשווים. לכל אחד ואחת יש את אותן יכולות בסיס, במובן שלכל אחד ואחת יש את טבע הבודהה- הפוטנציאלים המאפשרים להגיע להארה. כמו כן, לכל אחד ואחת יש את אותה משאלה להיות מאושר/ת ולהצליח, ולא להיות אומלל/ה או לנחול כשלון. ולכולם/ן יש את אותה זכות להיות מאושר/ת ולהצליח ואת אותה זכות לא להיות אומלל/ה או להיכשל. אין שום דבר מיוחד ב"אני" ביחס לאלו. הבודהיזם גם מלמד אהבה- המשאלה שכל אחד ואחת, באופן שווה, יהיו מאושרים/ות.
כשאנו לומדים/ות לראות כל אחד ואחת כשווים, במונחים של טבע- הבודהה ואהבה, אז יש בנו פתיחות לראות כיצד להתייחס למישהו/י שמצליח יותר מאיתנו או שהצליח כשאנחנו לא. נשמח בהצלחתו או בהצלחתה, מאחר שרצוננו הוא שכולם/ן יהיו באושר. ננסה לעזור לשווים/ות לנו להצליח גם, במקום להתחרות בהם ולנסות להתנשא מעליהם. לאלו שפחות מצליחים/ות מאיתנו, ננסה לעזור להשתפר, במקום לשמוח לאידם ולחוש ביוהרה שאנחנו יותר טובים/ות מהם.
חיזוק תרבותי של צרות עין ותחרותיות
השיטות הללו המוצעות על ידי הבודהיזם הן מתקדמות מאוד וקשות במיוחד ליישום כשצרות העין והתחרותיות שלנו אשר צצות באופן אוטומטי, מתוגברות, מתוחזקות, ואפילו מתוגמלות באמצעות ערכים תרבותיים מערביים מסוימים. אחרי הכול, כמעט כל הילדים/ות באופן אוטומטי אוהבים לְנַצֵּחַ ובוכים כשהם מפסידים. אבל, מעבר לכל זה, תרבויות מערביות רבות מלמדות קפיטליזם כצורה הטבעית הטובה ביותר של חברה דמוקרטית. בבסיס הדברים נמצאת התיאוריה של הישרדות החזקים ביותר, מה שמציב את התחרותיות ככוח המניע הבסיסי של החיים, על פני, למשל, אהבה וחיבה. יתרה מכך, תרבויות מערביות מחזקות את החשיבות של הצלחה וניצחון באמצעות אובססיה כלפי ענפי ספורט תחרותיים, וההאדרה של האתלטים הטובים ביותר והאנשים העשירים ביותר בעולם.
בנוסף, כל המערכת הפוליטית של דמוקרטיה והצבעה כרוכה בתחרותיות- להציע ואז למכור את עצמנו כמועמדים/ות באמצעות פרסום של כמה אנחנו טובים/ות יותר מהמתחרים/ות שלנו לתפקיד. כפי שנהוג לעתים קרובות במערב, תעמולת בחירות מוסיפה לזה מאמץ נמרץ למצוא כל נקודת חולשה אפשרית אצל המועמדים והמועמדות היריבים, אפילו במונחים של החיים הפרטיים שלהם, ולנפח את החולשות מעל ומעבר לכל פרופורציה ולהפיץ את שמען באופן נרחב בציבור על מנת לפגוע באמינות של המועמד או המועמדת. בני ובנות אדם רבים אפילו תופסים סוג כזה של התנהגות, המבוסס על קנאה ותחרות כדבר ראוי והוגן. כאן, תרגום של המונח הבודהיסטי כ"קנאה" הוא יותר הולם מ"צרות עין", למרות שהדינמיקה הרגשית היא זהה.
בחברה הטיבטית, מצד שני, יקמטו את המצח על כל אחד שלא יעריך אחרים/ות ויטען שהוא יותר טוב מהם/ן. אלו נחשבים מאפייני אישיות שליליים. למעשה, נדר הבסיס הראשון של הבודהיסטווה הוא לעולם לא לשבח עצמנו ולעולם לא להמעיט בערך אחרים ואחרות אשר נמצאים בעמדות פחותות משלנו- מה שיכלול, כאן, פרסום מלים מעין אלו לציבור הבוחרים. המוטיבציה מוגדרת כתשוקה לרווח, שבחים, אהבה, כבוד, וכך הלאה מבני ובנות האדם שאליהם הדברים מופנים וקנאה באלו שהמעטנו בערכם. אין שום הבדל אם מה שנגיד אמיתי או שקרי. לעומת זאת, כשנדבר על אודות עצמנו , צניעות מופלגת ואמירה "אין לי כל תכונות טובות; אני לא יודע/ת כלום" נחשבות ראויות לשבח. לכן, דמוקרטיה ותעמולת בחירות הן לחלוטין זרות, ולא עובדות בחברה הטיבטית אם הן מיושמות בצורה המערבית הרגילה.
אפילו רק לומר שברצוננו לרוץ לתפקיד מתקבל כסימן מחשיד של יהירות ומוטיבציה לא אלטרואיסטית. ההתפשרות האפשרית היחידה עשויה להיות בנוגע לנציגי ונציגות המועמדים/ות- ואף פעם לא עם המועמדים/ות עצמם. רק לדבר עם אחרים ואחרות על המעלות הטובות וההישגים של המועמדים/ות שלהם, מבלי להשוות אותם לאלו של המתחרים/ות על התפקיד או לומר משהו לא טוב עליהם. זה, על כל פנים, לא נעשה כמעט אף פעם. בדרך כלל, מועמדים ידועים לכל, כמו אלו ממשפחות אצולה או התגלמויות מחדש של לאמות, נעשים מועמדים, מבלי לשאול אותם אפילו אם ברצונם לרוץ. אם הם אומרים שאין ברצונם לרוץ לתפקיד, הדבר מתקבל כסימן לענווה, מכיוון שלומר "כן" באופן מיידי מצביע על יהירות ותאוות כוח. זה כמעט בלתי אפשרי למישהו שהוא מועמד לסרב. הצבעה נעשית אז, בלי מסע בחירות, אנשים בדרך כלל מצביעים למי שהכי ידוע.
לכן, השיטה הבודהיסטית של לשמוח בניצחונם של אחרים- ואפילו זו החזקה יותר של לתת את הניצחון לאחרים ולקבל על עצמנו תבוסה - עשויה שלא להיות הפתרון הראשוני הכי הולם להתנסות בו עבור מערביות ומערביים שיש להם שכנוע עמוק במעלותיו של הקפיטליזם ושל מסע הבחירות כחלק ממערכת הבחירות המערבית. כבני ובנות המערב, ייתכן שנצטרך תחילה להעריך מחדש את תקפותם של ערכינו התרבותיים ולהתמודד עם דוקטרינות שביססו צורות של קנאה, צרות עין ותחרותיות הנובעות מקבלת הערכים הללו, לפני שנתייחס לסוגי הערכים שצצים באופן אוטומטי.
דוגמא שעשויה לסייע לנו לראות את היחסיות של הקנאה, צרות העין והתחרותיות המבוססות על התרבות המערבית היא השוק ההודי. בהודו ישנם שווקים של בגדים, של תכשיטים, של ירקות, וכך הלאה. לכל אחד מהם יש שורות על שורות של דוכנים וחנויות, אלו לצד אלו, כולם מוכרים כמעט בדיוק את אותן סחורות. רוב מוכרי הנעליים הם חברים האחד של השני ופעמים רבות יושבים לשתות תה יחד מחוץ לחנויות שלהם. גישתם היא שזה תלוי בקארמה שלהם אם תהיה הצלחה לחנויות שלהם או לא.
המופעים המטעים שבבסיסם צרות עין
כפי שראינו, צרות עין הינה חוסר היכולת לשאת הישג של מישהו או מישהי אחר/ת בתחום שיש מצידנו הגזמה בחשיבותו, למשל ההצלחה הכלכלית שלו/ה. מתוך צרות עין בכך, נרצה להשיג זאת במקומו/ה. גרסה של זה מתרחשת כאשר מישהו/י מקבל/ת משהו ממישהו/י, כמו אהבה או חיבה. באופן דומה הרצון שלנו הוא שאנחנו נהיה אלה שנקבל את אותו הדבר במקומם.
הרגש המפריע הזה של צרות עין נובע משני מופעים מטעים שהתודעות שלנו יוצרות ומקרינות עקב בלבול ופשוט מתוך אי ידיעה לגבי האופן שבו דברים קיימים. הראשון הוא המופע הדואליסטי של (1) "אני" שנראה לנו כמוחשי שמגיע לו מצד עצמו להשיג או לקבל משהו, אבל הוא לא קיבל ו(2) "את/ה" שנראה לנו כמוחשי שמצד עצמו לא היה מגיע לו לקבל זאת. באופן לא מודע תחושתנו היא שהעולם חייב לנו משהו וזה לא הוגן כשאחרים ואחרות מקבלים את זה במקומנו. העולם נחלק על ידינו לשתי קטגוריות מוצקות: "מפסידנים" ו"מצליחנים", ובדמיוננו בני ובנות אדם באמת קיימים וניתן למצוא אותם בתוך קופסאות של הקטגוריות הללו שנראות באמת מוצקות. ואז אנחנו מציבים את עצמנו בתוך הקטגוריה המוצקה והקבועה של "מפסידן" ונציב את האדם השני בקטגוריה המוצקה לתמיד של "מצליחן". ויתכן אפילו שנציב את כולם בקופסת המצליחנים, חוץ מאשר את עצמנו. לא רק שנחוש תרעומת, נרגיש אבודים. זה מוביל לקיבעון על המחשבה המכאיבה "מסכן/ה שכמותי".
תפיסה מוטעית בנוגע לסיבה ותוצאה של התנהגות בדרך כלל מלווה בצרות עין. למשל, אין לנו הבנה ויש בנו אפילו הכחשה שהאדם שקיבל קידום או חיבה עשה משהו כדי להרוויח את זה או שמגיע לו לקבל את זה. יתרה מכך, תחושתנו היא שעלינו להשיג זאת מבלי שנצטרך לעשות דבר כדי שזה יקרה. לחילופין, יש לנו תחושה שאכן עשינו המון, אבל עדיין לא קיבלנו את גמולנו. התודעות שלנו, אפוא, יוצרות עוד מופע מטעה ומקרינות אותו. תודעותנו המבולבלות גורמות לדברים להראות ככאלה שמתרחשים ללא סיבה כלשהי, או כתוצאה מסיבה אחת בלבד: אך ורק בגלל מה שאנחנו לבדנו עשינו.
פירוק אנליטי של מופעים מטעים
עלינו לערוך ניתוח אנליטי ופירוק של שני המופעים המטעים הללו. ייתכן שהתרבויות שלנו לימדו אותנו שהעיקרון המניע הגלום בעולם של היצורים החיים הוא תחרות: הדחף לנצח, החזק שורד, אבל הנחת היסוד הזאת עשויה שלא להיות נכונה. בכל אופן, אם קיבלנו אותה, נאמין אז שהעולם נחלק מצד עצמו, מטבעו שלו, לאיזושהי דיכוטומיה אבסולוטית של מצליחנים ומפסידנים. כתוצאה מכך, נתפוס את העולם בקטגוריות המושגיות הקבועות של מצליחנים ומפסידנים, וכמובן נביט על עצמנו עם אותה תשתית מושגית.
למרות שהמושגים הללו של מצליחנים, מפסידנים, ותחרות, עשויים להיות שימושיים לשם תיאור אבולוציה, עלינו להבין שהם רק מבנים מנטליים שרירותיים. "מצליחן" ו"מפסידן" הם רק תוויות מנטליות. הם קטגוריות מנטליות נוחות המשמשות לתיאור אירועים מסוימים, כמו הגעה למקום הראשון במרוץ, קבלת קידום בעבודה בִּמְקוֹם שמישהו או מישהי אחרים יקבלו אותו, או לאבד לקוחות או תלמידים לטובת אדם אחר. נוכל בדיוק באותה קלות לחלק בני ובנות אדם לקטגוריות של "בני ובנות אדם נחמדים" ו"בני ובנות אדם לא נחמדים", תלוי איך נגדיר "נחמד".
כשניווכח בכך שכל המערכים הדואליסטיים מעין אלו של קטגוריות נבנו רק באופן מנטלי, נתחיל להבין שאין שום דבר שקיים מהצד של "אני" או "אתה" הנועל אותנו בתוך קטגוריות מוצקות. זה לא שהמפסידנות קיימת בנו באופן בסיסי, באופן מובנה, וכשנחשוב על עצמנו כעל מפסידנים, נגלה סוף סוף את האמת- ה"אני" האמיתי הוא מפסידן. "אני" מסכן. במקום זאת, דווקא יש לנו הרבה מאפיינים אחרים מלבד איבודם של לקוחות לטובת אדם אחר, אז למה להתעכב על המאפיין האחד הזה כאילו היה ה"אני" האמיתי.
יתרה מכך, רק בגלל התודעות המוגבלות שלנו וההתעסקות שלנו ב"אני המסכן/ה" ו"אתה המנוול/ת" זה נראה כמו הצלחה וכשלון, רווח והפסד, שקרו ללא שום סיבות כלל, או בגלל סיבות לא רלבנטיות. זו הסיבה שאנו חושבים/ות שמה שקרה לנו היה לא הוגן. מה שקורה ביקום, בכל אופן, קורה בהמשך לרשת ענקית של סיבה ותוצאה. כל כך הרבה דברים משפיעים על מה שקורה לנו ולאחרים/ות, זה מעל ומעבר לדמיון שלנו לכלול כל גורם וגורם.
כשננתח אנליטית ונפרק את שני המופעים המטעים הללו (מצליחנים ומפסידנים, ודברים הקורים ללא שום סיבה טובה) ונפסיק להקרין אותם מתודעותינו, נרגיע את את רגשות אי הצדק שלנו. מתחת לקנאה שלנו תיוותר רק מודעות לְמה שהוגשם, מה שקרה. איבדנו לקוחות לטובת אדם אחר ועכשיו יש לו אותם. זה מייצר בנו מודעות לגבי מטרה שיש להשיג. אם לא ננטור טינה למישהו או למישהי אחרים על השגת או קבלת הדבר, נוכל אולי ללמוד איך האדם הגיע להישג שאליו הגיע. זה מאפשר לנו לראות איך להגשים זאת בעצמנו. עולות בנו צרות עין וקנאה רק בגלל שהמוּדעוּת הזאת מוסתרת באמצעות מופעים דואליסטיים וזהויות מוצקות.
סיכום
אם כן, הבודהיזם מציע מגוון של שיטות להתמודדות עם רגש מפריע של צרות עין, בין אם נגדיר אותן באופן הבודהיסטי או בדרכים מערביות. כשרגש מפריע מטריד אותנו, האתגר הוא לזהות נכונה את המאפיינים המגדירים ואת הרקעים התרבותיים שלנו. כאשר, באמצעות תרגול מדיטציה, נאמן את עצמנו במגוון שיטות, נוכל לבחור אחת הולמת שתסייע לנו לעבוד עם עצמנו דרך כל הקשיים הרגשיים שעשויים להיחוות על ידינו.
ראו גם: מאמר על צרות עין ב Envy - Wikipedia