אהבה היא המשאלה שהאחרות והאחרים יהיו מאושרים ושיהיו להם הסיבות לאושר. בהתבסס על ההבנה שכולן וכולם רוצים בכך באותה מידה, היא אוניברסלית וללא תנאי. היא כוללת את התכונה המיטיבה של הרגישות לצרכי הזולת ואת הנכונות לתרום לאושרם של האחרים והאחרות. ניתן להרחיב אותה באופן שווה לכל אחד ואחת, ללא קשר למהות יחסינו עימם או למעשיהם, והיא אינה מצפה לדָּבָר בתמורה. בבודהיזם, אהבה היא המקור הגדול ביותר לאושר.
אהבה לעומת היאחזות
אהבה מלוּוָה לעיתים קרובות ברגשות נוספים. בעת היאחזות לא בריאה, נגזים במעלותיה של מישהי או במעלותיו של מישהו – בין אם יש בהן ממש או שהן פרי הדמיון- ונכחיש את החסרונות. נאחז בה או בו ונתרגז כשלא ישימו לב אלינו ונחשוב, "אני אוהב אותך; אל תעזבי או אל תעזוב אותי לעולם; אני לא יכול/ה לחיות בלעדיך".
אהבה אמיתית היא הבקשה לשמור על אושרם של כל היצורים ללא משוא פנים, ללא קשר לאהבתנו או לחוסר אהבתנו כלפיהם. - יונגדזין לינג רינפוצ'ה
לאהבה בבודהיזם יש תחושה של קרבה לזולת, אך היא אינה מבוססת על יחס הזולת אלינו והאם יש או אין לזולת אהבה ודאגה כלפינו, ולכן אין תלות באף אחד או אחת. אהבה, שמעורבת בה היאחזות ותלות, אינה יציבה. אם האדם שנאהב עושה משהו שמכאיב לנו, אולי כבר לא נאהב אותו או אותה יותר. מספיק רק לראות כמה נישואים שמתחילים באהבה, מסתיימים בגירושין! כשאין לנו ציפיות, שום דבר לא יכול להסיט אותנו מהאהבה. כמו שהורים תמיד אוהבים ורוצים את הטוב ביותר עבור ילדם השובב או ילדתם השובבה, פיתוח אהבה יציבה נותן לנו את החוסן להתמודד גם עם האנשים המאתגרים ביותר. זה דורש אִימון, אבל לכולנו יש את היכולת.
לאהוב את עצמנו
אהבה אוניברסאלית כוללת היבט שזוכה להתעלמות לעיתים קרובות: עלינו לאהוב גם את עצמנו - לא בצורה אנוכית, נרקיסיסטית, אלא בדאגה כנה לרווחתנו בטווח הקצר והארוך. יתכן שלא נאהב היבטים מסוימים של הרס עצמי באישיותנו, אך אין זה אומר שנרצה להיות בחוסר אושר- ההפך מאהבה. באופן טבעי נרצה להיות מאושרות ומאושרים בעצמנו.
הַכְוָנַת אהבה כלפי עצמנו, היא לא רק כדי להשביע את רצוננו הבלתי נלאה להנאה ולבידור. כמות האושר הקטנה שנקבל מדברים כאלה היא קצרת מועד ובסופו של דבר נרצה עוד. אם נאהב את עצמנו בכנות, ננסה למצוא אושר מתמשך אמיתי, ולא רק הנאה זמנית. רק כשנתחיל באמת לאהוב את עצמנו, נוכל לאהוב באמת אחרות ואחרים.