איך להווֹת השפעה חיובית על אחרים ואחרות

היכן שנוכל, עלינו לנהוג בנדיבות עם הזולת. כשמישהו או מישהי מגיעים אלינו לביקור, נציע כיבוד, אם נצא החוצה לארוחה, קרוב לוודאי שנרצה לכבדם ולשלם גם עבורם. לגלות נדיבות לא בהכרח אומר רק לתת משהו חומרי למישהו או מישהי. עניין ממש חשוב הוא להיות נדיבים/ות עם הזמן שלנו. לגלות מוכנות ללמוד על מישהו או מישהי, להקשיב לבעיות שלהם בעניין אמיתי ודאגה, ולקחת את חייהם ברצינות זו מתנה גדולה שעלינו לעולם לא להפחית מחשיבותה. זה גורם לבני ובנות אדם להרגיש מקובלים ונינוחים, וכתוצאה מכך, הם יהיו מאושרים וירגישו בנוח איתנו. זהו הצעד הראשון להיפתח להשפעה החיובית שלנו.

כדי שבנות ובני אדם ייפתחו אלינו אפילו יותר, עלינו לדבר בדרך חביבה ונעימה איתם. פירושו של דבר- בדרכים שהם יבינו, תוך הסתייעות בסוג השפה שהם יוכלו להתחבר אליו, ודיבור במונחים של מה שמעניין אותם. ביסודו של דבר, עלינו לאפשר לבני ובנות אדם לחוש בנוח במחיצתנו. נשאל על הבריאות שלהם, וְנַרְאֶה עניין במה שמתרחש בחייהם. אם מישהו מתעניין בכדורגל, לא נאמר רק, "זה טיפשי, איזה בזבוז של זמן!". זו נקודה חשובה, מכיוון שאם נאמר זאת, לא תעלה בהם נכונות להיפתח אלינו. הם רק ירגישו שיש בנו התנשאות כלפיהם. אין צורך לרדת לפרטים של מי ניצח היום, אך נוכל לדבר על זה קצת כך שתהיה להם תחושה של התקבלות על ידינו. אם נשאף להיות לעזר לזולת, זה חשוב לגלות עניין בכל אחד ואחת ובמה שמעניין אותם. אם לא נעשה זאת, איך בכלל נוכל להתייחס לאחרות ולאחרים?

ברגע שלמישהו או מישהי יש תחושה של פתיחות ושל קבלה מצידנו, הצורה הנעימה בה נדבר תוכל לפנות אל עבר דברים משמעותיים יותר. בזמנים מתאימים, בנסיבות מתאימות, נוכל לדבר על היבטים של התורות הבודהיסטיות שרלבנטיים ויהיו לעזר לאותו אדם או לאותה בת אדם. עלינו לוודא שנצביע על חלק מהתועלות שיצמחו להם מכך. 

טון הדיבור שלנו הוא מאוד חיוני כשנותנים עצה. עלינו להימנע מכך שדברינו יישמעו כדוחקים, מתנשאים או יהירים. זה מה שמתבקש מדיבור נעים. עלינו לדבר באופן שבו האדם השני ימצא שקל לקבלו, בלי לחוש מאוים או מופצץ בעצה לא רצויה. זה דורש רגישות גדולה ומיומנות, לדעת מהו הרגע הנכון ומהי הדרך הנכונה להציע עצה. אם נגלה אינטנסיביות יתרה ותמיד נתעקש על שיחה עמוקה ומשמעותית, בני ובנות אדם ימצאו שזה מייגע להיות איתנו ולא ייפתחו למה שיש לנו לומר. זו הסיבה שלעתים עלינו להסתייע בהומור כדי שטון השיחה יהיה קליל יותר, במיוחד אם מי שמולנו מתחיל/ה להתגונן כשעצה מוצעת לו/ה על ידינו.

כתוצאה מכך שדיבורנו יהיה חביב ונעים ויחד עם זאת משמעותי כשנעניק הסבר על תורה כלשהי למישהו/י, הם יתחילו להתעניין בהשגת המטרות של מה שייעצנו להם. זאת מכיוון שיהיו להם בהירות ובטחון בנוגע לְמה שהעצה אומרת, ובאמצעות הכרה בתועלות שלה, הם יעריכו אותה.

לא נשאיר שום עצה שנציע ברמה של תיאוריה בודהיסטית בלבד; עלינו להסביר באופן מפורש איך ליישם את הלימוד במצב המסוים של אותו אדם. בדרך הזאת, נניע אחרים ואחרות ליישם את העצה שלנו בתרגול כך שהם והן יוכלו להגיע למטרות של הלימוד. רק כאשר ידעו איך ליישם לימוד- מה בדיוק לעשות, צעד צעד- תעלה בהם ובהן התלהבות לנסות זאת. 

בהנעת אחרים ואחרות ליישם את התורות בחיים שלהם, ננסה לספק את הנסיבות שיהפכו את זה לקל יותר עבורם. הכוונה בכך היא לשמור על פשטות בהתחלה, במיוחד עבור בני ובנות אדם שלא התנסו בבודהיזם. רק בהדרגה אכן נוביל אותם לתורות היותר מורכבות ומתקדמות. כתוצאה מכך, הם ישיגו את הבטחון העצמי להתמיד ולהמשיך הלאה עם השיטות. הם לא יהפכו להיות מיואשים מכך שינסו ליישם לימוד כלשהו שהוא הרבה מעבר לרמה הנוכחית שלהם. 

אחד הדברים שגורם לרפיון ידיים ניכר אצל כאלה שהענקנו להם/ן עצה הוא שיראו התנהגות צבועה מצידנו. כדי לעזור למנוע מהם/ן לפנות הלאה מן הלימוד, עלינו להוות דוגמא טובה דרך התנהגות התואמת את הדבר שייעצנו לגביו. אם נלמד מישהו או מישהי את השיטות הבודהיסטיות להתגברות על כעס, למשל, אבל אז נעשה סצנה לא נעימה כשנלך איתם למסעדה וייקח לארוחה שלנו חצי שעה להגיע, מה הם יחשבו על התורות הבודהיסטיות על ניהול כעסים? הם יחשבו שהשיטות הן לא אפקטיביות ויוותרו. והם בוודאי יפסיקו לקחת איזושהי עצה נוספת שעשויה להינתן על ידינו. זו הסיבה שהאופן בו ננהג חייב לעלות בקנה אחד עם מה שאנו מלמדים ומלמדות. רק על הבסיס הזה אחרים ואחרות יתנו אמון במה שנאמר על ידינו. 

עכשיו בוודאי, אנחנו עדיין לא בודהות כך שאין שום דרך שנוכל להוות מודל מושלם לאף אחד או אחת. עדיין, ננסה ככל יכולתנו. ב-לא להיות צבוע/ה אין הכוונה רק לעשות הצגה של יישום התורות כשאנו בחברת מישהו או מישהי שברצוננו לסייע להם/ן, אבל אז לנהוג בצורה נטולת חן כשאנו לבד או עם משפחתנו. התנהגות עקבית עם המטרות של הדהרמה צריכה להיות כנה ובכל זמן וזמן.  

ארבעת הצעדים לאיסוף הזולת ולסיוע להגעה לבשלות דרך התורות הבודהיסטיות רלבנטיים לא רק במערכות היחסים האישיות שלנו, אלא גם בקנה מידה נרחב יותר, להפיכת הדהרמה לנגישה בעולם.

• להיות נדיב/ה- להפוך את התורות לכאלה הניתנות ללא תשלום. 
• לדבר בצורה נעימה- להפוך את התורות לנגישות בהקלת הבנת השפה ובאמצעות מנעד רחב של אמצעי הפצה: ספרים, אתרי אינטרנט, פודקאסטים, סרטונים, רשתות חברתיות, וכך הלאה. 
• להניע אחרים ואחרות להגשים את המטרות שלהם- להראות בבהירות כיצד ללמוד ולהפנים את החומר צעד אחר צעד ואיך ליישם את התורות בחיי היום יום. 
• לנהוג בעקביות עם המטרות הללו- להדגים את העקרונות הבודהיסטים בדרך שבה החיים שלך מתנהלים על ידך ובמקרה של ארגון דהרמה, בדרך בה הארגון מנוהל. 

ארבעת הצעדים הללו, כשהם נתמכים בידי מוטיבציה אלטרואיסטית כנה, ואולי אף בשאיפת בודהיצ'יטה מלאה, הם הדרכים הטובות ביותר לגרום לאחרים ואחרות להיפתח להשפעה החיובית שלנו.