חייו ואישיותו של סרקונג רינפוצ'ה

עד למעברו מהעולם באוגוסט 1983, רינפוצ'ה שירת נאמנה את הוד קדושתו, תחילה בלהסה ואחר כך בדהרמסלה. תפקידו העיקרי היה להיות נוכח בכול השיעורים שקיבל הוד קדושתו ולאחר מכן לנהל עימו קרב-שיח (דיבֵּייט) כדי להבטיח את ההבנה הנכונה של הוד קדושתו. למעשה, הוד קדושתו עמד על כך שרינפוצ'ה יצטרף אליו לכול לימוד שקיבל, כדי שלפחות לאמה אחד נוסף יחלוק איתו את מלוא ההיקף של לימודיו הנרחבים והכשרתו. לפיכך, בדומה להוד קדושתו, רינפוצ'ה היה מאסטר בכול ארבע המסורות הטיבטיות. המומחיות שלו השתרעה על פני כול הטווח של שני חלקיו העיקריים של האימון הבודהיסטי, סוטרה וטנטרה. הסוטרות מְתַּמְסֵרוֹת את התורות הבסיסיות, בעוד שהטנטרות מכילות את השיטות העמוקות ביותר להתמרת העצמי.

רינפוצ'ה הגיע גם לכישורים טובים מאד בתחום האומנויות והמדעים הבודהיסטיים המסורתיים. לדוגמה, הוא היה מומחה למדידות ובניית מערכות העולם הסימבוליות הדו-ממדיות והתלת-ממדיות (מנדלה) המשמשות בטקס הטנטרי ובסוגי המונומנטים השונים (סטוּפָּה) המשמשים לשימור שרידים קדושים. יתרה מזו, הוא היה אשף בכתיבת שירה, חיבורים ודקדוק טיבטי. לסגנון ההוראה שלו היו אפוא אלגנטיות ורגישות שאיזנו יפה את הדאגה שלו לפרטים טכניים.

סרקונג רינפוצ'ה היה גם מומחה בדרך הטיבטית של חיזוי עתידות (מוֹ). בשיטה הזו נכנסים למצב מרוכז של מדיטציה, זורקים שלוש קוביות מספר פעמים ומפרשׁים את התוצאות כדי לסייע לאנשים לקבל החלטות קשות. יתרה מכך, היה לו גם את הידע של האסטרולוגיה הטיבטית, הכרוכה בהתמחות במתמטיקה מורכבת לחישוב מיקום כוכבי הלכת. יחד עם זאת, גישתו לנושאים האִזוטריים הללו, המובַנים למעטים, הייתה תמיד מעשית ומציאותית. ההסתייעות בהם לקבלת עצה נעשית כדי להשלים ולא כדי להחליף את השימוש בשיקול הדעת של השכל הישר.

למרות החשיבות של תפקידו הרשמי והיקף הלמידה הנרחב שלו, רינפוצ'ה תמיד נשאר עָנָו. למרות שהוא היה למעשה אחד המורים העיקריים של הוד קדושתו - במיוחד לקלאצ'קרה (מחזורי זמן), המורכבת ביותר מבין מערכות הטנטרה - ולמרות שהוא העניק לתלמיד המצטיין שלו הָעֲצָמוֹת טנטריות רבות, הוא מעולם לא אהב להיקרא "חונך מסייע" באנגלית. משאלתו היתה שתוארו "צנז'אב" יתורגם מילולית כ"מעניק שירות הקרב-שיח (דיבֵּייט)", אך לבסוף הסכים על התרגום "העמית הראשי לקרב-שיח (דיבייט)".

סרקונג רינפוצ'ה שירת את הוד קדושתו בדרכים פורמליות ובלתי פורמליות. לדוגמה, הוד קדושתו מבצע לעיתים תכופות תרגולי מדיטציה מיוחדים וטקסים פולחניים (פוג'ה) לרווחת העולם בכללותו ולרווחת עַמו בפרט. את חלקם הוא עושה ביחידות, חלקם מבוצעים יחד עם קומץ נזירים נבחרים, ואחרים מתקיימים בפני קהילה גדולה. הוד קדושתו נהג לבקש מרינפוצ'ה להצטרף אליו להליכים הללו או לבצע אותם או לעמוד בראשם בשמו אם הוא היה עסוק מדי בעניינים אחרים. יתרה מכך, כאשר הוד קדושתו היה מלמד, רינפוצ'ה היה יושב לצדו הימני, כשהוא מסַפק להוד קדושתו מילים כלשהן אם היה לו צורך בכך, או משיב לשאלות או ספֵקות כלשהם אם התבקש לכך על-ידי הוד קדושתו. כאשר אחרים היו ביישנים מכדי לתַמְסֵר תורות או שושלות ישירות להוד קדושתו, הם היו מתַמְסֵרים אותן לרינפוצ'ה. לאחר מכן, כמו משפך רוחני, רינפוצ'ה היה מעביר את התמסורות להוד קדושתו.

הוד קדושתו התייחס לעתים קרובות לסרקונג רינפוצ'ה כאל יועצו והסגן הראשי שלו מאחר שהביא את מדיניותו למנזרים ולציבור. זאת משום שרינפוצ'ה היה אשף דיפלומטי הן במישור הדתי והן במישור החילוני. לעתים קרובות הוא תיווך במחלוקות מקומיות וייעץ ללשכותיו של הוד קדושתו לגבי הנהלים המקומיים באזורים שאותם הכיר.

חוש הומור חמים שיפר מאוד את כישוריו הדיפלומטיים. אנשים באו לעתים קרובות לספר לו בדיחות וסיפורים מצחיקים, לא רק בגלל שהוא צחק והעריך אותם כל כך, אלא גם משום שהוא היה מספר אותם לאחר מכן כול כך טוב לאחרים. כול גופו היה רועד מצחוק, מה שהיה מדבק מאד עבור כול הסובבים אותו. השילוב הזה של חוכמה מעשית והומור לבבי חיבב אותו מאוד על כול מי שפגשו בו.

רינפוצ'ה היווה דמות מפתח בהקמתם מחדש בהודו של רבים מהמנזרים עבור נזירים ונזירות שהפלישה הסינית הרסה בטיבט. הוא עשה זאת על ידי מתן הָעֲצָמוֹת ותורות כדי שיוכלו לחדש את הטקסים המסורתיים שלהם. זה היה נכון במיוחד לגבי המנזרים של שני אוֹרָקֵלֵי⁻המדינה, נֵצ'וּנְג וגַאדוֹנְג, שעמם שמר על קשר הדוק לאורך כול חייו. בדיוק כפי שרינפוצ'ה שימש כיועצו האנושי הראשי של הוד קדושתו, אוֹרָקֵלֵי⁻המדינה הם היועצים העל-טבעיים המסורתיים של הדלאי לאמה. הם מדברים אליו כמדיומים (מְתַקְשְׁרִים) כשהם מצויים בטראנס. רינפוצ'ה פיקח על ההכשרה הרוחנית של המדיומים על-מנת שיוכלו להפוך לערוצים צלולים עבור חוכמה גבוהה יותר.

רינפוצ'ה מעולם לא הִדִּיר עַצְמוֹ מקשיים לטובת קבלת או העברת תורתו של בודהה. לדוגמה, בקיץ אחד הוא סבל את החום העז של בודגאיה כדי לקבל שם הנחיות מקוּנוּ לאמה רינפוצ'ה על קלאצ'קרה. המורה הדגול הזה מקינְאוֹר, אזור של תרבות טיבטית בצד ההודי של הרי ההימלאיה, היה המאסטר החי היחיד בתקופה המודרנית שכול הטיבטים הכירו בו כבּוֹדְהיסַטְוָוה. בודהיסטווה הוא אדם חסר אנוכיות לחלוטין ומסור באופן מלא להשגת הארה לטובת הזולת. בודגאיה היא האתר הקדוש בו הפך בודהה למואר מתחת לעץ הבודהי. בודגאיה שוכנת באזור העני והחם ביותר של הודו. בקיץ, הטמפרטורה מזנקת באופן קבוע ל-120 מעלות פרנהייט, שהן כמעט 50 מעלות צלזיוס. עם הפסקות חשמל תכופות, מחסור במים וללא מיזוג אוויר, להיות שם עשוי להיות ניסיון מאתגר למדיי. קונו לאמה חי שם בקביעות בחדרון זעיר ללא חלונות מבלי שהיה בו אפילו מאוורר.

רינפוצ'ה נסע באופן נרחב כדי ללמד בהודו, נפאל, ופעמיים במערב אירופה ובצפון אמריקה. למרות שביקר במרכזים גדולים, הוא העדיף תמיד מקומות קטנים ומרוחקים שבהם מורים היו נדירים ושאליהם אחרים לא רצו להגיע. למשל, לפעמים הוא היה מתנייד באמצעות רכיבה על יאק כדי ללמד את החיילים בדיוויזיה הטיבטית של הצבא ההודי על הגבול ההודו-טיבטי. הוא היה מקים מחנה אוהלים בגובה רב, מבלי שתפריע לו אי-הנוחות.

מבין אזורי הגבול הנידחים הללו, היה לרינפוצ'ה קשר הדוק במיוחד עם ספיטי, עמק ההימלאיה ההודי הגבוה ליד קינאור, שם גם הלך לעולמו וגם התגלם מחדש בלידה חוזרת. לפני אלף שנים, המחוז השומם הזה, המכוסה אבק, היה כלול בשטחה של טיבט והיה מרכז שבו התקיימה תחייה מחודשת של הבודהיזם. אולם בתקופות מאוחרות יותר רמות הסטנדרטים התדרדרו, כפי שהתדרדרו אלף שנים קודם לכן. הנזירים התעלמו מנדרי הפרישות שלהם ומנדרי ההתנזרות מאלכוהול. הם למדו ותרגלו מעט ממה שבאמת היו תורותיו של בודהה.

באמצעות חמשת ביקוריו בעמק, רינפוצ'ה ביקש לחולל בשנית תחיה מחודשת של הבודהיזם. הוא עשה זאת על ידי הקדשתוֹ מחדש של המנזר העתיק ביותר בספיטי, טאבוֹ גוֹנְפָּה, והענקת הָעֲצָמוֹת ותמסורות בעל-פה לנזירים שם עבור קיום הטקסים המסורתיים במנזר. הוא ייבא מורים רוחניים מלומדים והקים בית ספר לילדי המקום. לבסוף, ביולי 1983, רינפוצ'ה ארגן את הזמנתו של הוד קדושתו הדלאי לאמה כדי להעניק את חניכת הקלאצ'קרה במנזר טאבו. כניסתה של תורת הקלאצ'קרה מהודו לטיבט בשנת 1027 הפכה להיות אירוע ציון הדרך שאישר את כינונו מחדש של הבודהיזם שם לאחר תקופה ארוכה של בלבול. הוא קיווה שההַעֲצָמָה הנוכחית תשרת את אותה מטרה.

סרקונג רינפוצ'ה היה גם פטרון גדול, שתמך וסייע בהמשך ללימוד התורות שהעניק. את כול המִנחות למיניהן שקיבל בספיטי, למשל, הוא תרם בחזרה למנזר. בעזרת המענק הנדיב הזה, מנזר טאבו גונפה יכול היה להתחיל בכינונו של פסטיבל תפילה שנתי שבמהלכו מתאספים התושבים והתושבות המקומיים לשלושה ימים של שינון המנטרה "אוֹם מַאנִי פָּאדְמֶה הוּם" (om mani padme hum). ההברות הקדושות הללו (מנטרה) משויכות לאַוָואלוֹקיטֶשְוָורָה, דמות-הבודהה (יִידַם, yidam) המגלמת את החמלה וקרובה במיוחד לכול שוחרי ושוחרות הבודהיזם הטיבטי. שינון המנטרה הזו מסייע להתמקד באהבה לכול היצורים.

רינפוצ'ה הסתייע במִנחות שקיבל מסיורו הראשון במערב כדי להזמין תמונת בד ענקית מגולגלת שעליה צוירה דמות-הבודהה קלאצ'קרה. הוא הציע אותה להוד קדושתו על מנת שיעשה בה שימוש בעת נסיעה לאזורים שונים לשם הענקת העצמה אל תוך מערכת המדיטציה הזו. הוא גם הזמין בעזרת הכסף הזה סט שלם של תמונות בד מגולגלות המתארות את חייו של צונגקאפה, שאותן הציע למנזר שלו, גנדן ג'אנגטסי. שנים קודם לכן, הוא עזר להקים אותו מחדש במונדגוד, דרום הודו. בעזרת התרומות שקיבל במהלך הסיור השני שלו במערב, הוא העניק מנִחות נרחבות ליותר מ-4000 נזירים ונזירות שהתאספו במנזר דרפונג, מונדגוד, במרץ 1983 לחגיגת המונלאם (Monlam) המלאה הראשונה בהודו. המונלאם הוא פסטיבל התפילה המתקיים באופן מסורתי בלהסה שבמסגרתו כול הנזירים והנזירות מתאספים לחודש של תפילות משותפות.

למרות שרינפוצ'ה היה אשף של טקסים ונהלים, הוא נשאר חסר יומרות ולא אהב רשמיות. כאשר נסע למערב, למשל, הוא מעולם לא הביא עמו כלי פולחן מקושטים או תמונות. בכול פעם שהעניק שם העצמה, הוא צייר באופן אישי את כול הדמויות שהיה לו צורך בהן, החליף את מִנחות הבצק המפוסלות (טוֹרמה, torma) בעוגיות או עוגה והשתמש באגרטלים של פרחים או אפילו בבקבוקי חלב ככדים הפולחניים. כאשר לא נעשו הכנות מיוחדות במהלך מסעותיו עבור טקס הצוֹג (tsog) הדו-חודשי - טקס שבמהלכו מוצעים אלכוהול מקודש, בשר, טורמות, פירות ודברי מתיקה - הוא היה מציע כמִנחה בשקט את כול מה שהוגש לו כארוחה.

יתר על כן, רינפוצ'ה תמיד לימד את תורותיו של בודהה תוך העברתן בהתאמה לקהל שאותו לימד. באחת הפעמים הוזמן רינפוצ'ה למרכז הזֵן "הַר טְרֵמְפֶּר" ליד וודסטוק, ניו יורק. חברות וחבריי המרכז ביקשו ממנו לקיים טקס להענקת אישור (ג'נאנג, jenang) לתרגול מנג'ושרי, דמות-הבודהה המגלמת חוכמה. תוך שהוא מתאים את עצמו למסורת הזֵן של פשטות, רינפוצ'ה ישב על הרצפה, לא על כס כבוד, והִקְנָה את הג'נאנג ללא כול כלֵי פולחן או טקס מהודר.

הוד קדושתו תיאר לעתים קרובות את צנז'אב סרקונג רינפוצ'ה כגשה קדאמפה אמיתי. גֵשות הקדאמפה היו מאסטרים בודהיסטים טיבטים מהמאות האחת עשרה עד השלוש עשרה אשר נודעו בתרגול הכֶּן והישיר ובענווה שלהם. במהלך אחת ההרצאות, למשל, אמר הוד קדושתו, בהתייחסו לרינפוצ'ה, שהיחיד שיושב כאן בענווה הינו מישהו שכלל אין צורך שיישב בענווה, בעוד שכול היתר יושבים ביהירות. פעם, כשנשאל לעצתו העיקרית, אמר רינפוצ'ה שיש להתנהל תמיד בענווה, מבלי לגלות יומרנות, עם לב חמים ולקחת את כולם/ן ברצינות.

רינפוצ'ה חי את חייו בהתאמה מלאה לעצה הזו. פעם שהה רינפוצ'ה בדירה גדולה של משפחה טובה במילאנו, איטליה. רוב הלאמות הגבוהים שהגיעו לעיר הזו שהו בבית הזה. הסבתא שהתגוררה בבית אמרה שמכול הלאמות הללו, היא הכי אהבה את סרקונג רינפוצ'ה. הלאמות האחרים היו יושבים בחדריהם באופן רשמי מאוד ואוכלים את ארוחותיהם לבדם. לעומת זאת, סרקונג רינפוצ'ה היה נכנס למטבח כשעליו חולצתו וחצאיתו התחתונה מוקדם בבוקר. הוא היה שותה את התה שלו ללא יומרות ליד שולחן המטבח, משנן מנטרות עם חרוזי התפילה שלו, נינוח לחלוטין ומחייך, בזמן שהיא הייתה מכינה ארוחת בוקר.

רינפוצ'ה גם לימד אחרים ואחרות להשמיט את כול העמַדות הפנים. פעם הזמינו הנזירים המערביים של מנזר נלאנדה בלָבוֹר, צרפת, את רינפוצ'ה ללמד במשך שלושה ימים. הם ביקשו הסבר של הפרק הקשה ביותר על חוכמה מתוך "המדריך לאורח חיי הבודהיסטווה" (Bodhicharyavatara) מאת המאסטר ההודי שנטידווה בן המאה השמינית. רינפוצ'ה התחיל את הלימוד בהסברת הריקות ברמה כול כך מתוחכמת ומורכבת, כך שאף אחד לא הצליח לעקוב ולהבין. לאחר מכן רינפוצ'ה עצר ונזף בנזירים על שהיו יומרניים כול כך. הוא אמר להם שאם לצונגקאפה היה קושי רב מאד בהשגת הבנה נכונה של הריקות והוא השקיע כול כך הרבה מאמץ בתרגולים מקדימים, אז איך הם יכולים בכלל לחשוב שזה כה פשוט ושהם יבינו את הנושא בכללותו תוך שלושה ימים. ואז המשיך רינפוצ'ה ללמד את הטקסט ברמה פשוטה יותר, באופן שאיפשר לנזירים לעקוב.

רינפוצ'ה אמר פעם ששום דבר לא הרשים אותו במערב מלבד ההתעניינות הכֵּנָה שיש לכול כך הרבה בני ובנות אדם בתורות הבודהה. לפיכך, לא משנה מי היו אלה שביקשו הנחיה, הוא כיבד את התעניינותם. למרות שהוא לימד אותם ברמה שהם יכלו להבין, הוא תמיד משך אותם מעט אל מעבר לרף היכולת שאותה יכלו לדמיין. רינפוצ'ה, שאהב קרקסים, נהג לומר שאם אפשר ללמד דוב לרכב על אופניים, אז באמצעים מיומנים וסבלנות אפשר ללמד בן או בת אדם כול דבר שהוא.

פעם אחת מערבי בעל מראה היפי, חדש בבודהיזם ומטושטש מסמים, ביקש מרינפוצ'ה ללמד אותו את ששת התרגולים של נארוֹפָּה. בדרך כלל, הנושא המתקדם הזה נִלְמד רק לאחר שנים רבות של מדיטציה אינטנסיבית. במקום להתייחס אל הצעיר בביטול כאל מישהו מגוחך ויהיר, רינפוצ'ה נענה לבקשתו ואמר לו שההתעניינות שלו מצוינת. אולם שראשית, יהיה עליו להכין את עצמו ללימוד, ולפיכך רינפוצ'ה לימד אותו את התרגולים המקדימים. על ידי כך שלקח ברצינות את העניין שהיה לאנשים בהתפתחות-עצמית, רינפוצ'ה נתן השראה למערביים ומערביות רבים לקחת את עצמם ברצינות. זה סייע להם מאוד להמשיך בדרך הרוחנית.

לא משנה את מי הוא פגש, אם היה זה הוד קדושתו האפיפיור, שיכור ברחוב או קבוצת ילדים, התייחסותו של רינפוצ'ה לכולם/ן היתה אחידה תוך מתן כבוד במידה שווה לכולם/ן. הוא מעולם לא התנשא ולא ביקש את טובתו או ניסה להרשים מישהו. פעם אחת, חברי וחברות מרכז "מַטֶּה החוכמה המוזהב" באיתקה, ניו יורק, ביקשו מרינפוצ'ה לדבר עם ילדיהם. הוא אמר לצעירים ולצעירות עד כמה הוא מכבד אותם כי הם בגיל צעיר ובעלי תודעה פתוחה. היה להם את הפוטנציאל להתעלות על הוריהם. בדרך זו הוא העניק לילדים ולילדות השראה לכבד את עצמם.

למרות שסרקונג רינפוצ'ה יכול היה לראות לעתים קרובות את הקשר הקארמי שהיה לו עם בני ובנות אדם שפגש, הוא מעולם לא העמיד פנים שהוא מסוגל לעזור יותר משהיה יכול. פעם אחת ניגש אליו אדם שוויצרי בדהרמסלה והסביר שהוא מוטרד מבעיות הכרוכות ברוחות רפאים. רינפוצ'ה השיב שאין לו את הקשר הקארמי כדי לעזור לו עם הבעיה הזו, ואז כיוֶון את האיש ללאמה אחר שכן יכול היה לעזור. בכל אופן, נראה היה כי לרינפוצ'ה היתה יכולת זיהוי מידית של קשר קארמי עם אנשים, וכבר מהרגע שבו היה פוגש בהם לראשונה, היה מבקש מהמלווים שלו לרשום את הכתובות של האנשים הללו. בסופו של דבר התפתחו ביניהם מערכות יחסים עמוקות. הייתי בין האנשים ברי המזל האלה, אם כי רינפוצ'ה לא ראה צורך לקחת את הכתובת שלי. אני הייתי שב בחזרה.