פחד: התמודדות עם רגשות מפריעים

פחד הוא תחושה של אי נוחות פיזית ורגשית בנוגע למשהו מוּכָּר או בלתי מוּכָּר, שלתחושתנו אין לנו יכולת לשלוט בו, להתמודד עימו או להביאו לכדי התוצאה הרצויה לנו. יש בנו רצון להשתחרר ממה שמעורר בנו פחד, ולכן ישנה דחייה חזקה. גם אם הפחד הוא חרדה כללית, ללא אובייקט ספציפי שמפניו עולה בנו פחד, עדיין קיים בנו רצון עז להיפטר מ"דבר כלשהו" לא מוגדר.

פחד הוא לא בדיוק כעס. עם זאת, בדומה לכעס, הוא כרוך בניפוח התכונות השליליות של האובייקט שמעורר בנו פחד וניפוח של ה"אני". הפחד מוסיף לכעס את הגורם המנטלי של ההבחנה (ההכרה) בכך שאין לנו יכולת לשלוט על המצב או להתמודד עימו. בעקבות זאת מופנית תשומת הלב שלנו כלפי מה שמעורר בנו פחד וכלפי עצמנו במושגים של דרך ההבחנה הזו. אופן ההבחנה הזה ותשומת הלב עשויים להיות מדויקים או לא מדויקים.

פחד תמיד מלווה בחוסר מודעות (תפיסה מוטעית, בלבול) לגבי עובדה מציאותית כלשהי - או אי ידיעתה, או ידיעתה באופן שסותר את המציאות. הבה נבחן שש וריאציות אפשריות.

(1) כאשר מתעורר בנו פחד מכך שאין לנו יכולת לשלוט במצב או להתמודד עימו, הפחד שלנו עשוי להיות מלווה בחוסר מודעות לסיבה ותוצאה (סיבתיות) ולאופן שבו דברים קיימים. האובייקטים המומשגים של הדרך המפוחדת שלנו לשים לב לעצמנו ולְמה שמעורר בנו פחד הם:

• "אני" הקיים בצורה מוצקה - מישהו או מישהי שמכוחם של עצמם בלבד, אמורים להיות מסוגלים לשלוט בכול דבר, כמו למשל בכך שהילד או הילדה שלנו לא ייפגעו.
• "דבר" הקיים בצורה מוצקה - מַשהו שקיים בפני עצמו ואינו מושפע משום דבר אחר, שעלינו לגלות מסוּגלוּת לשלוט בו על ידי המאמצים שלנו בלבד, אך אין לנו יכולת לעשות זאת בגלל מגבלות אישיות כלשהן.

אלו הן דרכי קיום בלתי אפשריות ודרכים בלתי אפשריות של האופן שבו פועלת הסיבתיות (סיבה ותוצאה).

(2)  כאשר מתעורר בנו פחד שלא תהיה לנו יכולת להתמודד עם מצב מסוים, חוסר המודעות הנלווה עשוי להיות לגבי טבעה של התודעה וארעיות. מתעורר בנו פחד שלא תהיה לנו היכולת להתמודד עם הרגשות שלנו או עם אובדן של אדם אהוב, וחסרה לנו המודעות לכך שחוויות הכאב והעצב שלנו הן רק התעוררות של מופעים והאופן בו הם נתפסים בתפיסת ההכרה שלנו. המופעים ארעיים והם יחלֵפו, כמו הכאב שמתעורר כאשר רופא השיניים קודח בשיניים שלנו. 

(3) הפחד שלנו מכך שלא תהיה לנו היכולת להתמודד עם מצב כלשהו עשוי להיות פחד מחשש שאין לנו את המסוגלות להתמודד עם המצב בכוחות עצמנו. זה עשוי גם להוביל לפַּחַד מלהיות לבד ולבדידות. אנחנו חושבים/ות שנוכל למצוא מישהו או מישהי אחרים שיַקֵלוּ על המצב. האובייקטים המומשגים כאן הם:

• "אני" הקיים בצורה מוצקה - כמישהו או מישהי נטולי כישרונות, בלתי ראויים, לא מספיק טובים ושלעולם לא יוכלו ללמוד.
• "מישהו אחר" או "מישהי אחרת" הקיימים בצורה מוצקה – שהם יותר טובים ממני ושביכולתם להציל אותי.

זוהי צורה נוספת של חוסר מודעות לאופן שבו הזולת ואנחנו קיימים וחוסר מודעות לסיבה ותוצאה (סיבתיות). יכול להיות שזה מדויק שאין לנו מספיק ידע עכשיו שיאפשר לנו לטפל במַשהו, כמו למשל כשהמכונית שלנו מתקלקלת, ואולי למישהו או מישהי אחרים יש את הידע הזה והם יוכלו לעזור לנו. עם זאת, זה לא אומר שבאמצעות פעולתן של סיבה ותוצאה, לא נוכל ללמוד.

(4) כאשר יש בנו פחד ממישהו או ממישהי, למשל מהמעסיקים שלנו, אין בנו מודעות לטבעם המוסכם (הקונבנציונלי). המעסיקים שלנו הם בני ובנות אדם, עם רגשות בדיוק כמו שיש לנו. הם רוצים להיות מאושרים, לא אומללים, ורוצים שיאהבו אותם ולא שלא יאהבו אותם. יש להם חיים מחוץ למשרד ואלה משפיעים על מצב הרוח שלהם. אם נוכל להתייחס למעסיקים ולמעסיקות שלנו במונחים אנושיים, ובו בזמן להקפיד במודע על יחס מכבד, יהיה בנו פחות פחד. 

(5) באופן דומה, כאשר יש בנו פחד מנחשים או מחרקים, גם במקרה הזה אין בנו מודעות לכך שהם יצורים חיים, בדיוק כמונו, ורוצים להיות מאושרים ולא להיות אומללים. מנקודת מבט בודהיסטית, ייתכן שאין בנו מודעות להיותם ההתגלמות הנוכחית של רצף מנטלי אינדיבידואלי שאין לו זהות מובנית (אינהרנטית) כזָן כזה או אחר. אין בנו מודעות לכך שאפילו יתכן שהם היו האִימהות שלנו בחיים הקודמים.

(6) כאשר יש בנו פחד מפני כישלון או מחלה, יש בנו חוסר מודעות לטבע המוסכם (הקונבנציונלי) שלנו כיצורים סמסריים בעלי מגבלות. אנחנו לא מושלמים או מושלמות וכמובן שנעשה טעויות ולפעמים נִכשל או נחלֶה. "לְמה כבר אפשר לצפות מסמסרה?"

מנקודת מבט בודהיסטית, להרגיש בטוח/ה אינו כרוך ב:

• פנייה לישות כול-יכולה שתגן עלינו, משום שכוֹח כול-יכול הוא בלתי אפשרי.
• גם אם ישות חזקה יכולה לסייע לנו בדרך כלשהי, אין צורך לרַצות את הישות הזו או להקריב או להעלות קורבן כדי לקבל הגנה או עזרה.
• להפוך להיות כול יכול/ה בעצמנו.

על  מנת להרגיש בטוחים/ות, נדרש מאיתנו, לפי הסדר הבא:

1. לדעת מפני מה מתעורר בנו פחד ולזהות את הבלבול ואת חוסר המודעות שבבסיסו.
2. לקבל מושג מציאותי של מה זה אומר להתמודד עם מה שמעורר בנו פחד, בעיקר במונחים של לשחרר את עצמנו מהבלבול הנמצא בבסיס הדברים. 
3. לאמוד את היכולות שלנו להתמודד עם מה שמפחיד אותנו, גם כרגע וגם בטווח הארוך, מבלי להמעיט או להעריך יתר על המידה בערך עצמנו, ולהשלים עם השלב הנוכחי של ההתפתחות שלנו ולקבל אותו.
4. ליישם את מה שביכולתנו לעשות כרגע - אם נעשה זאת, נשמח בכך; ואם לא, אז נקבל את ההחלטה לפעול כמיטב יכולותינו הנוכחיות ובהמשך לכך ננסה לעשות זאת בפועל.
5. אם אין לנו לחלוטין יכולת להתמודד עם הדברים כעת, אז לדעת איך להתפתח עד לנקודה שבה נוכל להתמודד עם הדברים באופן מלא.
6. לכוון ולהשקיע בעבודה עצמית על מנת להגיע לשלב ההתפתחות הזה.
7. להרגיש שאנחנו הולכים/ות בכיוון בטוח.

שבעת השלבים שלעיל מתארים את מה שהבודהיזם מכנה "לקחת כיוון בטוח" (לקחת מקלט). זה אינו מצב סביל, אלא מצב פעיל של הצבת כיוון בטוח בחיינו - הכיוון של לעבוד, בצורה מציאותית, על שחרור עצמנו מהפחדים שלנו. בעקבות זאת, יש בנו תחושת בטחון ומוגנות, הודות לידיעה שאנו הולכים/ות בכיוון החיובי והנכון בחיים, שיאפשר לנו בסופו של דבר להיפטר מכול הבעיות והקשיים.

עלינו לזכור ש:

• כול דבר שהוא שקורה ליקירינו ויקירותינו או לנו הוא הבשלה של רשת ענקית של כוחות קארמה אינדיבידואליים, כמו גם כוחות היסטוריים, חברתיים וכלכליים. תקלות ודברים בלתי רצויים אחרים יקרו ואין לנו יכולת להגן על יקירינו ויקירותינו מפניהם, לא משנה עד כמה נגלה זהירות וכמה נייעץ להם להיזהר. כול מה שביכולתנו לעשות הוא לנסות להשיא עצות טובות ולאחל להם בהצלחה.
• כדי להתגבר על תקלות ופחד, עלינו להגיע לתפיסת הכרה לא מושגית של ריקות. בכול אופן, להישאר במצב של היטמעות מוחלטת בריקות, זה לא כמו לתקוע את ראשנו לתוך חור באדמה. זו אינה הימלטות מפחד, אלא זו שיטה לסילוק חוסר המודעות והבלבול שגורמים לקארמה שלנו להבשיל לכדי דברים לא רצויים ולכאלה הגורמים לנו לפחד.
• בעת שנעבוד עם תפיסת ההכרה הלא מושגית של הריקות כדי לטהר את עצמנו מהקארמה שלנו, עדיין נחווה תקלות ופחד לאורך כול הדרך עד לשלב השחרור מסמסרה (אַרְהַטִיוּת). זאת משום שטבעה של הסמסרה הוא שהיא עולה ויורדת. ההתקדמות אינה ליניארית; לפעמים דברים מסתדרים ולפעמים לא.
• גם ברגע שנשיג שחרור כארהאט, עדיין נחווה תקלות ודברים שאין לנו רצון שיקרו. עם זאת, נחווה אותם ללא כאב או סבל, ובהמשך להשתחררות שלנו מכול הגישות והרגשות המפריעים, נחווה אותם ללא פחד. רק בשלב הארהטיות תהיה לנו היכולת להתמודד באופן מלא עם כול הפחדים שלנו בצורה העמוקה ביותר.
• רק כאשר נגיע להארה לא נחווה יותר תקלות או כול דבר שאינו רצוי שיקרה. רק למי שהפכו לבודהה יש את היכולת לטעון ללא-חת באשר ל: 

• הידיעות התבוניות של כול המעלות והכישורים הטובים שלו עצמו או שלה עצמה, 
• ההיפסקויות האמיתיות של כול המערפלים המונעים שחרור והארה שלו עצמו או שלה עצמה, 

• המערפלים שאחרות ואחרים צריכים להיפטר מהם כדי להגיע לשחרור והארה
• הכוחות הנוגדים שעליהם צריכים להסתמך אחרות ואחרים כדי לשחרר את עצמם מאותם מערפלים. 

1. נאשר מחדש את ההליכה בכיוון בטוח של החיים, דרך שבעת השלבים המפורטים לעיל.
2. כאשר נתמודד עם מצב מפחיד, כמו בדיקה לאיתור סרטן, נדמיין את התרחשותה של הסצינה הגרועה ביותר ונדמיין מה יקרה אז ואיך נתמודד עם זה. זה מסייע להפיג את הפחד מפני הלא-נודע.
3. לפני ביצוע דבר כלשהו, כמו הגעה לשדה התעופה בזמן כדי לתפוס מטוס, נכין מראש כמה פתרונות, כך שאם אחד נכשל, לא נישאר עם התרחיש המפחיד שאין דרך אחרת להשיג את יעדנו.
4. כפי שלימד שנטידווה, אם יש מצב מפחיד וביכולתנו לעשות משהו בנידון, למה לדאוג, פשוט נעשה את זה. אם אין שום דבר שביכולתנו לעשות, אז למה לדאוג, הרי זה לא יועיל.
5. מכיוון שנַחווה פחד ואומללות לאורך כול הדרך עד לשחרור, עלינו להתמקד בתודעות שלנו ולראותן ככאלה שהן עמוקות ועצומות כמו האוקיינוס, וכאשר יתעוררו בנו פחד או אומללות, נניח לתחושות הללו לחלוף כמו גלים גבוהים על פני האוקיינוס. הגלים הגבוהים אינם מפריעים למעמקי האוקיינוס הרגועים והשקטים.
6. אם בנינו מספיק כוח קארמי חיובי (merit- המאגר הצָפוּן של הזכות) מפעולותינו הבונות, נוכל להיות בטוחים/ות בכך שנמשיך להתגלם עם גוף אנושי יקר ערך במחזורי חיים עתידיים. ההגנה הטובה ביותר מפחד היא הקארמה החיובית שלנו עצמנו, למרות שעלינו לזכור שטבעה של הסמסרה הוא שהיא עולה ויורדת.
7. לנוכח מצב שמפחיד אותנו, נוכל לזַמֵן או לבצע בכוחות עצמנו טקס המבקש את עזרתו של מגן דהרמה או דמות בודהה כגון טארה או הבודהה המרפא. דמויות כאלה אינן ישויות כול-יכולות שביכולתן להציל אותנו. פנייתנו אליהן בבקשה לעזרה תוך שאנו פותחים/ות את עצמנו להשפעתן המאירה, נעשית כדי שהשפעתן המאירה תוכל לפעול כנסיבות להבשלת הכוחות הקארמיים מהפעולות הבונות שביצענו בעבר, שאִלּוּלֵי כֵן אולי לא היו מבשילים. תוצאה בטוחה יותר היא שהשפעתן המאירה תפעל כנסיבות להבשלת הכוחות הקארמיים מהפעולות ההרסניות שביצענו בעבר, לכדי אי-נוחות קלה בלבד כאשר אולי אלמלא כן הם היו עלולים להבשיל לכדי מכשולים רציניים המוֹנעים הצלחה. לפיכך, במקום להיבהל מקשיים, נקבל אותם בברכה ככאלה ש"שורפים" כוחות קארמיים שליליים.
8. נאשר מחדש את טבע הבודהה שלנו. יש לנו את רמות הבסיס של מודעות עמוקה כדי לקלוט ולהבין מצבים קשים ומפחידים (מודעות עמוקה דמוית מראה), כדי לזהות את הדפוסים (מודעות עמוקה לשיוך זהה), כדי להעריך את ייחודו של המצב (מודעות עמוקה לייחודיות), וכדי לדעת כיצד לפעול (ידיעה שעשויה לכלול הבנה שאין שום דבר שביכולתנו לעשות) (מודעות עמוקה לדרכי הגשמה). יש לנו גם את רמת האנרגיה הבסיסית כדי לפעול באופן ממשי.
9. נאשר מחדש שהמשמעות שטמון בנו טבע בודהה הינה שיש לנו את הבסיס לכול האיכויות הטובות בשלמותן בתוכנו. במונחים פסיכולוגיים מערביים, האיכויות הללו יכולות להימצא באופן מודע או שלא במודע (ייתכן שאנו מודעים/ות אליהן או לא, והן עשויות להיות מפותחות בדרגות שונות). לעתים קרובות, מקרינה התודעה שלנו את התכונות הלא מודעות כ"צל". מכיוון שהלא-מודע הוא הלא-נוֹדע, המתח הכרוך באי-המודעות שלנו לגבי הלא-נודע מתבטא כפחד מהלא-נודע, ובכך פחד מהאיכויות הלא מודעות, הלא ידועות שלנו. לפיכך, עשוי להיות שנזדהה עם הצד האינטלקטואלי המודע שלנו ונתעלם או נכחיש את הצד הלא ידוע, הלא מודע של תחושתנו הרגשית. עשוי להיות שהתודעה שלנו תקרין את הצד של תחושתנו הרגשית כצל וניבהל מאחרות ואחרים שהם מאוד רגשיים. יתכן שנפחד מהצד הרגשי שלנו עצמנו ושתהיה בנו חרדה מכך שאנחנו לא מחוברים/ות לרגשות שלנו. אם נזדהה עם צד התחושה הרגשית המודע שלנו ונכחיש את הצד האינטלקטואלי הלא מודע שלנו, יתכן שהתודעה שלנו תקרין את הצד האינטלקטואלי כצל ונחוש מאוימים/ות מאלה שהם אינטלקטואלים. עלול להיות שנחשוש לנסות להבין כול דבר שהוא ושנחוש חרדה מהיותנו משעממים/ות מבחינה אינטלקטואלית. לפיכך, עלינו לאשר מחדש את שני הצדדים כשלמים בתוכנו, בהיותם היבטים של טבע הבודהה שלנו. נוכל לדמיין את שני הצדדים מחבקים זה את זה בצורה של זוג, כפי שזה נעשה בהדמיה של תרגול טנטרה, ולהרגיש שאנחנו הזוג השלם בעצמנו ולא רק צד אחד של הזוג.
10. נאשר מחדש היבט נוסף של טבע הבודהה שלנו, דהיינו שטבע התודעה הוא חופשי באופן טבעי מכול הפחדים ולכן חווית הפחד היא רק אירוע שטחי חולף.
11. נאשר מחדש עוד היבט נוסף של טבע הבודהה, דהיינו שביכולתנו לקבל השראה מהזולת כדי לאזור אומץ להתמודד עם מצבים מפחידים.

כאשר יציף אותנו פחד, אם נזכור את השיטות הללו להתמודדות עימו, נוכל להירגע ולהתמודד בצורה מציאותית עם כול מצב שנראה לכאורה כמפחיד.