ההתמקדות העיקרית בבודהיזם היא בעבודה שמטרתה התגברות על החסרונות שלנו והכרה ביכולותינו המיטיבות ומימושן. החסרונות כוללים חוסר בהירות וחוסר איזון מנטלי, שגורמים לנו לבלבול לגבי החיים. כתוצאה מהבלבול התנהגותנו כפייתית ומוּנעת על ידי רגשות מפריעים כמו כעס, חמדנות ותפיסה מוטעית. יכולותינו המיטיבות כוללות את האפשרות לתקשר בצורה ברורה, להבין את המציאות, להזדהות עם הזולת ולשפר את עצמנו.
נקודת המוצא של התרגול הבודהיסטי היא להרגיע את תודעתנו ולהיות במוּדעוּת, כלומר לזכור בכל עת להיות בתשומת לב מוּדעת לאופן ההתנהגות והדיבור שלנו עם הזולת, ולאופן החשיבה שלנו כשאנחנו לבד. הכוונה אינה רק להתבוננות בהתנהגותנו בתשומת לב ותו לא. זה לא מסתיים בזאת. בעזרת ההקפדה על תשומת לב מודעת נוכל להבחין בין מה שבּוֹנֶה לבין מה שהרסני. לא מדובר בהתעסקות עצמית: כך הלכה למעשה נגלה יותר אכפתיות ופתיחות כלפי הזולת.
מטרות ההתבוננות הפנימית והמודעות העצמית שלנו הן למצוא את הגורמים לבעיות שלנו. גורמים חיצוניים ובני ובנות אדם בהחלט מספקים את הנסיבות להתעוררות הקשיים שלנו - אך הגישה הבודהיסטית היא לנסות ולזהות את הגורמים העמוקים יותר, ולשם כך עלינו להתבונן בתודעות שלנו עצמנו. ההרגלים המנטליים שלנו, כמו גם הרגשות המיטיבים והמפריעים שלנו, משפיעים על דרך חוויית החיים שלנו.
קשיי ההתמודדות שלנו בעבודה וביניהם מתח, דיכאון, חרדה, בדידות וחוסר ביטחון, נובעים מהמצבים המנטליים והרגשיים שלנו, ולא מהבעיות עצמן. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אתגרי החיים הבלתי פוסקים היא להרגיע את תודעותינו ולהגיע לאיזון רגשי ובהירות תודעתית.
כאשר תהיה לנו המודעות לרגשות, לגישות ולהתנהגויות שגורמים לנו מצוקה וקשיים, נוכל ליישם פתרונות לריפויים.
עלינו ליישם מֵעֵין היגיינה רגשית המבוססת על הבנה ברורה יותר של המציאות ושל דרכי פעולתה של התודעה. - הדלאי לאמה ה -14
לכולנו אכפת מההיגיינה הגופנית שלנו, אבל חשוב לא פחות לדאוג למצב המנטלי שלנו. כדי לפתח היגיינה רגשית, עלינו להיות במצב של תשומת לב מודעת לגבי שלושה דברים: עלינו לזכור את תרופות הנגד למצבים שטורדים את תודעתנו, לזכור ליישם אותן כנדרש, ולזכור לְשַׁמֵּר אותן.
על מנת לזכור את כול תרופות הנגד, עלינו:
- ללמוד מה הן
- להרהר בהן עד שנבין אותן נכונה, נדע איך ליישם אותן ונשתכנע שהן יעבדו
- לתרגל את יישומן באמצעות מדיטציה כדי להכירן מקרוב.
עלינו לאמץ מעין גישה רפואית כלפי עצמנו: ללמוד לאבחן את הדברים שיצאו מאיזון, להבין את הגורמים להם, לראות אילו תרופות קיימות ומהו אופן השימוש בהן, ואז לתרגל בפועל יישום שלהן.
במצב של חוסר בריאות כרוני, יש רצון קודם כול להשתכנע בתועלות השידרוג הכולל של אורחות החיים לפני ביצוע בפועל של שינויים כלשהם. מרביתנו לא היה בוחר להתחיל מיד במחקר מעמיק ובאימוני תזונה וכושר אינטנסיביים, אלא היה מנסה תחילה דיאטה כלשהי ושגרת פעילות גופנית. כמובן שיש צורך בהדרכה לפני היציאה לדרך, אבל ברגע שמופיעות תוצאות מועילות כלשהן, יכולה להתעורר המוטיבציה להמשיך ביתר שאת.
אותו התהליך מתרחש בעת מאמצינו להגיע לבריאות רגשית. לאחר שטעמנו מעט מתחושת הרווחה שעלתה בנו כתוצאה מתרגול תשומת הלב המודעת שביצענו, יהיה לנו קל יותר לפתח את המוטיבציה והעניין בלימוד נרחב יותר של התרגולים הבודהיסטיים, כדי לשפר את איכות חיינו ולהיות יותר לעזר לזולת.
הבודהה היה פעם בדיוק כמונו - אדם נורמלי, שחווה את מאבקי החיים. וכמו כולנו, גם הוא רצה לשפר את חייו ואת חיי מי שסביבו. באמצעות התבוננות פנימית בכוחות עצמו, הוא הבין שללא קשר למתרחש סביבנו, יש לנו את הכוח והיכולת לשמור על רוגע, מודעות ושליטה ברגשות שלנו.
הדבר הזה - שהדלאי לאמה אוהב לכנות "היגיינה רגשית" - הוא עניין שחוצה את גבולות התרבות והדת, משום שהוא מכוון ללב ליבו של הרצון המשותף לכולנו: חיים מאושרים ושלווים, נטולי בעיות.