מותו ולידתו החוזרת של סרקונג רינפוצ'ה

רינפוצ'ה ונגאוואנג האיצו את נסיעתם ביציאה מהמחנה הצבאי בג'יפ, ועצרו לזמן קצר במנזר טאבו. רינפוצ'ה ביקש מקָאצֶ'ן דְרוּבְגִיֵֵאל להצטרף אליהם, אך הנזיר הזקן הסביר שזה עתה כיבס את גלימותיו. רינפוצ'ה אמר שזה לא משנה, ושיבוא כשהוא לבוש בחצאית התחתונה שלו ויקשור את גלימותיו לגג הג'יפ לייבוש, וכך עשה הנזיר הזקן.

כשהם נסעו עמוק יותר לתוך עמק ספיטי, רינפוצ'ה אמר לנגאוואנג שהוא תמיד הורָה לו לחזור ללא הרף על מנטרת החמלה, אוֹם מַאני פַּאדְמֵה הוּם, אבל שהוא (נגאוואנג) מעולם לא לקח אותו ברצינות. זו עתידה להיות עצת הפרידה שלו.

לאחר מכן הם עצרו במנזר קְיִי. רינפוצ'ה רצה להגיש מִנחות. נגאוואנג אמר שהשעה מאוחרת ושהם יוכלו להיכנס לעשות זאת בבוקר, אבל רינפוצ'ה התעקש. רוב הזמן רינפוצ'ה הלך לאט ובקושי. עם זאת, מדי פעם רינפוצ'ה היה מסוגל לרוץ די טוב. למשל, פעם אחת בשדה תעופה, כשכמעט איחרנו לטיסה, רינפוצ'ה רץ כול כך מהר, שאף אחד מאיתנו לא יכול היה לעמוד בקצב שלו. באופן דומה, פעם אחת בבודגאיה, כשהוד קדושתו השתתף בדקלום המוני של אוסף התרגומים הטיבטים בן מאה הכרכים של דברי בודהה (הקנגיור, Kangyur), רינפוצ'ה ישב לצד הוד קדושתו, כאשר אני יושב ממש מאחוריו. כשהרוח העיפה את אחד מדפי הטקסט מתוך הדפדפת הרופפת של הוד קדושתו, רינפוצ'ה כמעט והתעופף ממקום מושבו כדי להרימו מיידית מהרצפה. בדרך כלל, הוא נזקק לסיוע כדי לקום. גם במהלך האירוע הזה במנזר קְיִי, רינפוצ'ה רץ במהירות, ללא סיוע, במעלה השביל ההררי התלול.

לאחר שרינפוצ'ה הגיש את מנחותיו, ביקשו ממנו הנזירים בקְיִי ללון שם את הלילה. רינפוצ'ה סירב באומרו שעליו להגיע לכפר קייבַּאר באותו לילה. אם ירצו לראותו שוב, יהיה עליהם לעלות לשם. ואז הוא עזב במהירות, לאחר שסיפק את המסר העקיף הזה בנוגע למה שעומד להתרחש.

כשהגיעו רינפוצ'ה וקבוצתו לכפר הגבוה קייבאר, הם הלכו לביתו של איכר שהכיר. האיש עדיין היה בשדותיו, מחוץ לבית, ולא ציפה לאורחים. רינפוצ'ה שאל אותו אם יהיה עסוק במהלך השבוע הבא לערך. האיכר השיב שלא והזמין את רינפוצ'ה להישאר.

לאחר שהתרחץ ואכל מעט יוגורט, רינפוצ'ה דיקלם מהזיכרון את "תמצית הסבר מצוין של משמעויות הניתנות לפרשנות ומשמעויות מוחלטות" של צונגקאפה, וזה לקח לו כשעתיים. כשסיים, הוא קרא לנגאוואנג ואמר שהוא לא מרגיש טוב. ואז הוא הניח את ראשו על כתפו של נגאוואנג - דבר שרינפוצ'ה מעולם לא עשה במצב רגיל. נראה היה, במבט לאחור, שזו היתה מחוות פרידה. לפני כול זה הוא שלח את צ'ונדזיילה משם לסימלה, מכיוון שללא ספק זה עשוי היה להיות קשה מדי לצ'ונדזיילה לראות את מה שעמד לקרות. הוא היה עם רינפוצ'ה מאז שהיה בן שש ורינפוצ'ה גידל אותו כבנו.

נגאוואנג שאל אם עליו לקרוא לרופא או להביא תרופה כלשהי, אבל רינפוצ'ה אמר שלא. נגאוואנג שאל אם יש משהו אחר שהוא יכול לעשות, ורינפוצ'ה ביקש ממנו לעזור לו ללכת לשירותים, והוא עשה זאת. ואז רינפוצ'ה ביקש מנגאוואנג לסדר את מיטתו. במקום הסדין הצהוב הרגיל שהוא תמיד ישן עליו, רינפוצ'ה ביקש מנגאוואנג לפרוס סדין לבן. בתרגול טנטרי, צהוב משמש לטקסים כדי להגביר את יכולתו של אדם לסייע לזולת, בעוד שלבן משמש להשקטת מכשולים.

לאחר מכן, רינפוצ'ה ביקש מנגוואנג וקאצ'ן דרובגיאל לבוא לחדר השינה שלו, וכך הם עשו. רינפוצ'ה נשכב על צידו הימני, בתנוחת השינה של הבודהה. במקום להניח את זרועותיו במצב הרגיל, כאשר הזרוע השמאלית לאורך צידו והימנית מתחת לפָּנים שלו, כפי שהיה עושה בדרך כלל כשהלך לישון, הוא הצליב אותן בתנועת החיבוק הטנטרית. ואז, הוא החל לנשום עמוק ופשוט עבר מן העולם, ככול הנראה במהלך המדיטציה של "נתינה ולקיחה" (טוֹנְגְלֶן). הוא היה בן שישים ותשע ובריאותו היתה מושלמת. לקחתי אותו לבדיקה רפואית יסודית בדלהי חודשיים קודם לכן.

בדיוק באותו הרגע, בשעה שהוד קדושתו עדיין היה במהלך הטיסה לז'נבה, שינה לפתע היו"ר ערפאת את דעתו והחליט לדחות את ביקורו בשווייץ. בכך נמנעה הסכנה של אירוע טרור בשדה התעופה. למרות שהסכנה לחייו של הוד קדושתו חלפה, עדיין שיירת המכוניות של הוד קדושתו הלכה לאיבוד בדרך משדה התעופה למלון, אולם לא נגרם כול נזק להוד קדושתו. סרקונג רינפוצ'ה לקח על עצמו בהצלחה את המכשול לחייו של הוד קדושתו ונתן בתורו את אנרגיית החיים שלו עצמו.

נתינה ולקיחה היא טכניקת בודהיסטווה מתקדמת המיועדת לכך שניקח על עצמנו מכשולים מהזולת ולתת לזולת אושר. בכול פעם שרינפוצ'ה לימד את התרגול הזה, הוא אמר שעלינו לגלות נכונות לקחת על עצמנו את סבלו של הזולת גם אם המשמעות היא שזה עשוי להגיע לכדי הקרבה של חיינו. הוא תמיד ציין את הדוגמא שנתן קוּנוּ לאמה רינפוצ'ה שסיפר על אדם במחוז הולדתו שלקח על עצמו פגיעת ראש של מישהו וכתוצאה מכך הלך לעולמו. כששאלנו את רינפוצ'ה אם, במידה וזה משהו שהוא יעשה, זה לא יהיה בזבוז, רינפוצ'ה השיב שלא. זה יהיה כמו אסטרונאוט, הוא הסביר, שהקריב את חייו למען הקידמה העולמית. ממש כפי שהדוּגמה שהיה נותן האסטרונאוט ההירואי והתהילה שלו היו מבטיחות פנסיה ממשלתית משמעותית למשפחתו, כך גם הדוּגמה ההירואית של הקרבתו של הלאמה תספק את ההזנה הרוחנית עבור תלמידיו שנותרו מאחור.

סרקונג רינפוצ'ה נשאר במדיטציית האור הצלול של נקודת המפגש עם המוות במשך שלושה ימים. אותם אלה עם היכולת לכוון את לידותיהם החוזרות, נכנסים בדרך כלל למדיטציה זו כחלק מתהליך שנועד לחולל או להמשיך את שושלת ההתגלמויות מחדש כלאמות. במהלך המדיטציה, ליבם נשאר חם וגופם אינו מתחיל להירקב למרות שהפסיקו לנשום. בדרך כלל, הלאמות הגדולים נשארים במצב הזה מספר ימים, ולאחר מכן ראשם צונח ודם יוצא מהנחיריים, דבר המעיד על כך שתודעתם עזבה את גופם.

כאשר הסימנים האלו התרחשו אצל סרקונג רינפוצ'ה, קשתות נצצו בשמיים ואורות מופלאים הופיעו על הגבעה השוממת שנבחרה לשריפת גופתו. למרות שאנשים שלחו הודעה למנזר נאמגיאל של הוד קדושתו בדהרמסלה כדי שנזירים יבואו לטקס שריפת הגופה, הקבוצה לא יכלה להגיע בזמן. נזירי ספיטי ערכו את הטקסים, באופן צנוע, כפי שרינפוצ'ה היה רוצה. זמן קצר לאחר מכן, בקע מתוך אתר השריפה מעיַין מים מתוקים בעל כוחות מרפא. הוא עדיין נובע היום והוא הפך למקום עלייה לרגל. בדיוק תשעה חודשים לאחר מכן, ב-29 במאי 1984, לקח רינפוצ'ה לידה חוזרת פעם נוספת, שוב בספיטי, במשפחה צנועה.

מספר שנים קודם לכן, רינפוצ'ה פגש בעל ואישה בשם צֵרינְג צ'וֹדְרַאג וקוּנְזַאנְג צ'וֹדְרוֹן, ושניהם הרשימו אותו מאוד. הם היו מתרגלי דהרמה חזקים מאוד והם סיפרו לרינפוצ'ה שהמשאלה העמוקה ביותר שלהם הייתה להפוך לנזיר ולנזירה. ראש הכפרים המקומיים ייעץ נגד זה, שכּן הצטרפות לחיים הנזיריים כמבוגרים בעלי משפחה צעירה עשויה להביא לבעיות רבות. עליהם לדאוג קודם כול לילדיהם. רינפוצ'ה צידד בעצתו של ראש הכפרים. אלה היו ההורים שאיתם לקח רינפוצ'ה את הלידה החוזרת, כילדם הרביעי.

תלמידים מסתייעים באמצעים שונים על-מנת לאתר את התגלמותו מחדש של לאמה גדול שהתמחה בתרגול המדיטציה של נקודת המפגש עם המוות. השיטות לאיתור כוללות התייעצות עם אורקלים (רואי נסתרות) והסתייעות בחלומותיהם של המאסטרים שמימשו ידיעה תבונית גבוהה ביותר. לאחר מכן על המועמד הסופי לזהות נכונה מספר פריטים שהיו ברשותו של הלאמה המנוח מבין פריטים רבים בעלי מראה דומה. הוד קדושתו הדלאי לאמה, בכול אופן, מזהיר שלא להסתמך רק על אמצעים שכאלה. על הילד או הילדה לספק סימנים ברורים לזהותם לפני שייקחו אותם בחשבון כמועמד/ת רציני/ת.

אנשי ספיטי רואים בסרקונג רינפוצ'ה מעֵין קדוש: כמעט כול בית מכיל את התצלום שלו. ברגע שסרקונג רינפוצ'ה הקטן יכול היה לדבר, הוא הצביע על תמונתו של רינפוצ'ה על קיר בית הוריו ואמר: "זה אני!" כאשר נגאוואנג ביקר מאוחר יותר בבית כדי לבחון את הילד, הילד רץ מיד אל בין זרועותיו. הוא רצה לחזור אתו למנזר שלו.

לְאיש לא היו ספקות לגבי מי הוא היה. אחרי הכול, כמה שנים קודם לכן, קבוצה של נשים בולטות בספיטי ביקשה מרינפוצ'ה שייקח לידה חוזרת בעמק שלהן בפעם הבאה. ההליך לקבלת אישור מהממשלה ההודית לבקר במחוז הגבול המרוחק של ספיטי תמיד היה בעייתי. לידה חוזרת שכזו תקל על ההתנהלות. הוריו, בתחושת הוקרה עמוקה, נתנו את הסכמתם, ובגיל ארבע עזב רינפוצ'ה הקטן לדהרמסלה. למרות שהוריו היו מבקרים אותו מדי פעם, הילד מעולם לא ביקש לקרוא להם, וגם לא נראה היה שהוא מתגעגע אליהם. מההתחלה הוא הרגיש לגמרי בבית עם צוות בני ביתו הקודם. הם היו המשפחה שהוא היה קרוב אליה מעמקי ליבו.

הייתי מחוץ להודו במסע הרצאות כשרינפוצ'ה הגיע לראשונה לדהרמסלה. כמה חודשים לאחר מכן, עם שובי, הלכתי לראות אותו, בעודי מנסה לא לצַפות ליותר מדי ולא להיות סקפטי מדי. כשנכנסתי לחדר של רינפוצ'ה, נגאוואנג שאל את הילד אם הוא יודע מי אני. הילדון ענה: "אל תהיה טיפש. כמובן, אני יודע מי זה!" מכיוון שתצלום שלי שבו רואים אותי מתרגם עבור פגישה בוותיקן, כשאני בין סרקונג רינפוצ'ה הקודם והוד קדושתו האפיפיור, היה תלוי באופן בולט על הקיר בסלון שלו, חשבתי שאולי הוא זיהה אותי מהתצלום. עם זאת, מהרגע שנפגשנו, רינפוצ'ה הקטן התייחס אליי במלוא הקִרְבה וברוגע, כמו לבן משפחה. ילד בן ארבע לא יכול לזייף דבר כזה. זה, יותר מכול דבר אחר, שכנע אותי במי שהוא.

כעת, בשנת 1998, סרקונג רינפוצ'ה החדש הוא בן ארבע-עשרה. הוא חי ולומד רוב הזמן במנזר שלו במונדגוד ומגיע לדהרמסלה פעם או פעמיים בשנה, כאשר הוד קדושתו מעניק לימודי תורות מרכזיים. הטבח הוותיק של צ'ונדזיילה ורינפוצ'ה הלך לעולמו ונגאוואנג פשט את הגלימות, התחתן וכעת חי בנפאל. לרינפוצ'ה יש צוות חדש של נזירים שמטפל בו ומנהל את משק הבית, שאת כולם הוא בחר בקפידה בחייו הקודמים. לדוגמה, הוא בחר באופן אישי שני נערים בני עשר מספיטי ומקִינְאוֹר להצטרף למשק ביתו וללוות אותו במהלך החודשים האחרונים לחייו.

למרות שיש לו חוש הומור דומה לזה של קודמו והוא חולק את אותה גישה מציאותית ומעשית, לסרקונג רינפוצ'ה הצעיר יש אישיות משלו. מה שממשיך מסבב חיים אחד למשנהו הם הכישרונות, הזיקות והנטיות והקשרים הקארמיים. במערכת היחסים שלי אתו, אני מרגיש קצת כמו חבר בצוות "מסע בין כוכבים" המקורי של קפטן קירק, שהצטרף כעת לקפטן פיקארד מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא". הכול השתנה ועם זאת יש המשכיות ברורה.

עד כה, לקחתי תפקיד משני בתהליך חינוכו וטיפוחו של סרקונג רינפוצ'ה. הרגשתי שרינפוצ'ה הוותיק היה רוצה בעיקר לשרת את בני עמו. יותר מדי לאמות גדולים התמסרו להוראה במערב או באזורים באסיה מחוץ לאזור התרבותי המסורתי שלהם, לרעת הטיבטים עצמם. אם הצורה הטיבטית של הבודהיזם אמורה לשרוד במתכונתה המלאה ביותר, הרי שהכשרת הדורות הבאים של הטיבטים היא הכרחית. הסיבה לכך היא שבזמן הנוכחי, התורות הבודהיסטיות במלואן זמינות רק בשפה הטיבטית. רינפוצ'ה סיפק לי את הנסיבות הטובות ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור ההכשרה והפיתוח-העצמי שלי. על-מנת לגמול לו על נדיבות ליבו, חיפשתי לעשות את אותו הדבר עבורו.

בניסיון למנוע קונפליקט תרבותי, לא נטלתי חלק בחינוך המודרני של רינפוצ'ה. למעשה, נמנעתי בכוונה מלהיות אתו יותר מידי בקשר, למרות שהקשר ההדוק בינינו ניכר להפליא בכול פעם שאנו נפגשים. במקום זאת, עזרתי לארגן מדריכים טיבטים מקומיים שילמדו אותו אנגלית, מדעים ומדעי החברה, בהתאם לאותה תכנית לימודים הנלמדת בבתי הספר הטיבטים בהודו. בעקבות זאת, רינפוצ'ה מסוגל להתייחס בהבנה מלאה לעמו שלו. גם לא לקחתי אותו למערב ולא קניתי לו מחשב או נגן וידיאו, ושכנעתי אחרים לא להציע לו דברים כאלה. יותר מדי התגלמויות מחדש של לאמות צעירים מוצאים שמשחקי מחשב וסרטוני פעולה מפתים יותר מלימודיהם המסורתיים במנזר.

אני לא יודע עד כמה תרמה ההכוונה שלי, אבל רינפוצ'ה מפגין תחושת ביטחון עמוקה בתרבות שלו עצמו ולגמרי נוח לו איתה. זה יכול רק להיטיב עימו ועם כול מי שהוא יפגוש בעתיד. יהיה באפשרותו ללמוד ממקור ראשון על המערב כשהוא יגיע לבגרות. אני מתפלל שאוכל להפוך לתלמידו פעם נוספת בחיי הבאים.