נחיצות הטווח הראשוני של הלאם-רים בטנטרה

הלאם-רים מתחיל בהסבר על חשיבותו של המורה הרוחני. ברור שיש לנו צורך במורה שייתן לנו את ההעצמות. המורים והמורות הרוחניים מחברים אותנו לשושלת של מאסטרים הנמשכת כל הדרך אחורה עד לבודהה, כשהם נותנים לנו ביטחון באותנטיות וביעילות של התרגול. המורה גם מוסיף נופך אישי כאשר אנו לוקחים על עצמנו לקיים נדרים והתחייבויות. הבטחות המופנות להדמיה של בודהה, בדרך כלל אינן מסַפקות את אותו היבט רגשי כמו להבטיח את ההבטחות לאדם שיושב מולנו.

על המורֶה או המורָה הרוחניים שלנו להיות מעוררי השראה וכאלה המניעים אותנו ברמה הרגשית. ככל שיש לנו יותר כבוד והערכה כלפיהם, כך המשמעת והמחויבות שלנו תהיינה עמוקות יותר. הסוטרות מורות לנו לדמיין דמות מוקטנת של המורה שלנו כשהיא ישובה על קודקוד ראשנו או בליבנו. אם נשמור בעזרת תשומת לב מוּדעת את דמות המורה שלנו כך, לאורך כל היום, יהיה לנו קשה לפעול בחוסר אחריות מולם!

הרגש העמוק שנְפַתח מתוך כבוד והערכה לא אמור להפריע לנו או לגרום לנו להיאחז. הוא ייתן לנו ביטחון שבאמצעותו לא נגיב בכעס או בעצב כאשר נתבקש לעשות משהו שלא ימצא חן בעינינו, וגם לא נגלה התנשאות במחשבה שאנחנו יודעים הכי טוב. אנחנו גם לא נמעיט בערך עצמנו, במחשבה שאנחנו איזה יצור עלוב ושפל נטול תכונות טובות, בעוד שהמורה הוא מושא מושלם להערצה. הדלאי לאמה החמישי קובע בבירור שעלינו להבחין בין תכונותיהם הטובות של המורים והמורות לבין החסרונות שלהם. אך מכיוון שלמורה יש הרבה יותר תכונות טובות מאשר רעות, נשיג הרבה יותר תועלת והשראה בכך שנתמקד בהן.

השלב הבא הוא לחשוב על חיי האנוש יקרי-הערך שלנו. יש לנו את ההזדמנות הזמנית הזו לתַּרגל משהו שבאמת יכול להפיק את המרב מהזמן שלנו עלי אדמות. חשוב במיוחד שכבני ובנות אדם אנו ייחודיים בכך שיש לנו את מערכת האנרגיה המעודנת והצ'אקרות הנחוצות לשֵׁם הארה בטנטרה, דבר שאינו מוזכר בכתבי הלאם-רים הסטנדרטיים. זה הופך את הלידה החוזרת שלנו כבני ובנות אנוש ליקרת-ערך להפליא.

אחד מהנדרים הטנטריים הוא לא להתנהל באופן פוגעני כלפי המצבורים שלנו - הגוף והתודעה שלנו - משום שהם יקרי-ערך עד מאוד ועלינו להסתייע בהם במהלך הדרך. התנהלות הכרוכה בלדחוק בעצמנו חזק מדי ולהילחץ מֵסֶבָה בעיות למערכת האנרגיה שלנו. אך עלינו למצוא את דרך האמצע בין זה לבין הקיצוניות של עצלות. עלינו לישון טוב, לאכול כראוי ולהתאמן מספיק. במיוחד, עלינו להימנע מלזהם את תודעותינו באלימות, פורנוגרפיה וכן הלאה.

אם אין בנו הערכה לחיי האנוש יקרי-הערך שיש לנו, קיים הסיכון שנבזבז אותם ונפספס את ההזדמנות הנדירה לתרגל טנטרה ביעילות. אנו עלולים להזניח את המחשבה על המוטיבציה שלנו ורק לחזור ולומר מילים כמו ריטוּאַל ריק, תוך נפנוף בהיסח דעת בוָאגְ'רָה ופעמון, כאשר כל הזמן, נדמה לנו שאנחנו מתַּרגלי ומתַּרגלות טנטרה נהדרים!

אני רוצה להבהיר נקודה אחת והיא שעריכת הריטוּאַל היומי הריק הזה אינה בזבוז זמן מוחלט. זה עדיין עוזר לנו לפתח תחושת משמעת ואחריות. אם נחזור ונֹאמר את המילים בטיבטית, יש בכך קצב מיוחד שאף הוא עוזר לנו להירגע, והוא מחבר אותנו לשושלת הטיבטית. אבל לא נמַצה את מלוא התועלת של התרגול, וזוהי המטרה של הלידה החוזרת יקרת-הערך הזו כבני ובנות אנוש.

לאחר שהבשילה בנו ההערכה ללידתנו החוזרת יקרת-הערך כבני ובנות אנוש, נהרהר על מוות וארעיות. החיים שלנו הם ארעיים, ואנחנו בוודאות נמות. עשוי להיות שנמות בכל עת, משום שהמוות אינו מבדיל בין זקנים או צעירים, חולים או בריאים. כאשר נמות, שום דבר לא יעזור לנו מלבד ההרגלים החיוביים שבנינו על-ידי תרגול הדהרמה שלנו.

מטרת התרגול הטנטרי היא להיפטר מהמוות והלידה החוזרת, שהם הבסיס לחוויית הסבל בכללותו, מסֶבב חיים אחד למשנהו. המחלקה הגבוהה ביותר של הטנטרה כוללת שיטות תרגול המבוססות על מה שקורה במהלך תהליך המוות, שלב הביניים ולידה חוזרת. אנו מבצעים את התרגולים הללו על-מנת שנוכל למעשה להחליף את המוות הרגיל שלנו, בַּארְדוֹ ולידה חוזרת, בהשגת מצב הבודהיוּת בפועל.

כאשר אנו מתים, התודעה הגסה שלנו מתמוססת, ומְפַנה את מקומה לרמת תודעה מעודנת ביותר. אם עדיין יש לנו חוסר מודעוּת ואת הפוטנציאלים הקארמיים מִרְגַשוֹת מפריעים, הם עשויים לבוא לידי ביטוי ולהוביל אותנו ללידה חוזרת נמוכה יותר. במקום להצמיח מופע וקיום סמסריים, עלינו להצמיח קיום מואר בעזרת הטנטרה, דרך הבנת ריקות ועם מוטיבציית בודהיצ'יטה.

בשלב הראשון של המחלקה הגבוהה הזו של טנטרה, נדמיין את הגעתנו לרמה המעודנת ביותר של התודעה, ונחולל מתוכה צורת דמות בודהה מוארת במקום צורתנו הסמסרית הרגילה. הצורה יכולה להיות פשוטה כמו דמות בַּארדו, בדומה למראֵה הסמבהוגאקאיה של בודהה, או שהיא יכולה להיות מראֵה מורכב יותר דמוי נירמנאקאיה, כהַקְבָּלָה ללידה חוזרת.

נְתַּרְגֵל בעזרת הדמַיות כאלה במהלך "שלב היצירה" הראשוני ולאחר מכן נְתַּרְגֵל את מה שמכוּנה "שלב ההשלמה", שבו הכל הושלם עבורנו כדי שנוכל לתרגל בפועל, בעזרת מערכת האנרגיה המעודנת שלנו. מתוך האנרגיה המעודנת ביותר ביכולתנו למעשה לחולל צורה מעודנת- ולא צורה סמסרית - הנקראת "גוף אשלייתי". התרגול נעשה במדיטציה, ואינו בר קיימא מחוץ למדיטציה. עדיין, עריכת הדמיה של צורות טהורות על-ידי תרגול בדרך הזו, באמצעות מערכת האנרגיה המעודנת, הינה הגורם הישיר לכך שבנקודה הסופית נחולל את עצמינו בפועל כבודהה מואר.

אם אנחנו לא מאמינים במוות, בבַּארדוֹ ובלידה חוזרת, ואם הארעיות לא מוערכת על ידנו, אז התרגול שלנו נעשָה חסר משמעות. עלינו לחשוב בחוזקה ש:"אני אמות יום אחד, ואני רוצה להימנע מכך שזה יהיה רק מוות רגיל, בַּארדוֹ ולידה חוזרת." ברמה הבסיסית ביותר, המוות שלנו עלול להוביל ללידה חוזרת גרועה יותר, שבה אין לנו את חיי האנוש יקרי-הערך האלה וגם לא את החירויות שהיא מעניקה לנו. שכנוע מוחלט שלנו בכך שאנו נמות בזמן לא ידוע, יניע אותנו להימנע מיצירת שליליוּת. אם נחשוב על מוות, בַּארדוֹ ולידה חוזרת במונחים של המַתכּוֹנֶת של ארבע אמיתות הנאצלים והנאצלות, אז על ידי כך שנמדוט בצורה רצינית על שתי האמיתות הראשונות - הבעיה האמיתית והמקור האמיתי של הבעיה - נחולל את המשאלה לתרגל על-מנת להיפטר מהסבל שלנו.

ככל שתהיה בנו יותר מוּדעוּת למוות ולארעיות, כך יהיה התרגול היומיומי שלנו יעיל יותר. ישנן כל כך הרבה סיבות למוות - להיפגע ממשאית, לקבל התקף לב, לאכול אוכל מקולקל - ויש מצבים נמוכים יותר שבהם עשוי להיות שניוולד, ושבהם אינספור יצורים סובלים. המשמעות של היעדר ההתחלה של סבבי החיים שלנו הינה שבאופן כמעט וודאי בנינו את הפוטנציאלים השליליים להיוולד בלידה חוזרת כג'וק, או גרוע מכך. למרות שזה יכול להיות קשה להעריך באמת איך יהיו החיים כרוח -רעבה או כיצור שוכן גהינום, עדיין ביכולתנו לחשוב על חייהם של חלק מבני ובנות האדם החיים במדינות העניות ביותר. ישנם בני ובנות אדם בכל העולם שמורעבים, שצריכים ללכת קילומטרים כדי לאסוף מים מלוכלכים, ואשר מנוצלים בזה הרגע. אם נהרהר לעומק על חוויות מהסוג הזה, זה יעורר בנו כוונה חזקה להימנע מהן.

הנושא הבא בלאם-רים הוא מקלט - לכוון את חיינו לעֶבֶר כיוון בטוח. כאן אנו מכוונים לשתי אמיתות הנאצלים והנאצלות האחרונות שבהן אנו מסירים לחלוטין את כל הגורמים המערפלים המביאים ללידה חוזרת ולסבל הנובע מכך. באותו הזמן אנו משיגים הבנה נכונה של המציאות ומממשים במלואן את כל התכונות הטובות שלנו. זוהי אבן-החן העמוקה ביותר של הדהרמה.

עלינו להבין את הטוהר הבסיסי של הרצף המנטלי שלנו - טבע הבודהה שלנו - ושכֹּל הגורמים המערפלים הם בני חלוף. מכיוון שהם זמניים, ניתן להסיר אותם במלואם, לַנֵצַח. אם אין בנו שכנוע שזה אפשרי, אז מדוע שבכלל נטרח לנסות ולהסיר את חוויות המוות, הבַּארדוֹ והלידה החוזרת. אם אין לנו בטחון מוחלט בכך שהבודהה וחלק מסנגהת האַרְיוֹת השיגו זאת, אז איך נוכל לקוות אי- פעם להשיג זאת בעצמנו?

כאשר אנו מגיעים לַהבנה כיצד הבודהות השיגו הארה מלאה, וכיצד סנגהת האַרְיוֹת פועלת לעֶבֶר הארה מלאה, היא מספקת לנו השראה מדהימה לפעול לעֶבֶר אותה מטרה. מתגבשת בנו ההחלטה שמה שהם עשו אכן יוצר שינוי, ואנו בוחרים ללכת באותו הכיוון. זהו מִקלט.

הנקודה האחרונה בטווח הראשוני של המוטיבציה היא להימנע מהתנהגות הרסנית, מכיוון שהיא מביאה ללידות חוזרות במצבים נמוכים יותר. התייחסות בכובד ראש לידיעה הזו מסייעת לנו בְּיֶתֶר שְׂאֵת לקיים את הנדרים והמחויבויות שלנו. תארו לעצמכם שתהיה לכם היכולת לראות באמת את סוג הסבל ומצבי הלידות החוזרות הנוראיים הנגרמים כתוצאה מהתנהגות הרסנית; זה יַקשה על ביצועה של פעולה הרסנית ולוּ הקלה ביותר.

כמובן שישנן גם התנהגויות הרסניות גסות, כמו להרוג, לגנוב ולשקר. הכְּבדה שבהן, בכל אופן, היא זו של גישה עויינת משובשת, תוך מחשבה שזה טיפשי להימנע משליליוּת ולתרגל טנטרה ושכל זה הוא בזבוז זמן. סוג כזה של חשיבה גורם לנו לוותר על אותן השיטות המסייעות לנו למעשה להימנע מסבל.

אם לא בנינו בסיס חזק בטווח הראשוני של הלאם-רים, קיימת סכנה שהתרגול הטנטרי שלנו פשוט יהפוך לריטוּאַל ריק, ושהעניין שלנו יתפוגג בהדרגה.

ההבנה עד כמה החיים האלה שיש לנו הם יקרי-ערך, וכיצד הם יכולים להסתיים בכל רגע, מניעה אותנו להפיק מהם את המרב. בעת המוות, החברים והחברות שלנו, הגוף והעושר שלנו לא יוכלו לעזור לנו - רק ההרגלים החיוביים שבנינו באמצעות תרגול הדהרמה שלנו. ההבנה הזו תדרבן אותנו לכַוֶון את חיינו לעֶבֶר כיוון בטוח, ותאפשר לנו להתרונן בתרגול הדהרמה שלנו.