מהי התגלמות מחדש?

כמו עם דתות הודיות אחרות, הבודהיזם טוען ללידות חוזרות (לידה מחדש) או התגלמות מחדש. הרצף המנטלי של האינדיבידואל, עם האינסטינקטים שלו, כישוריו וכדומה, מגיע מחיים קודמים וממשיך אל העתידיים. בהסתמך על פעולותיו של האדם ועל הנטיות הנבנות על ידן, אדם עשוי להתגלם בלידה חוזרת בכול אחת ממגוון רחב של צורות חיים, טובות יותר או גרועות יותר: כבן או בת אנוש, כחיה, כחרק ואפילו כרוח-רפאים או במצבים בלתי נראים אחרים. כול היצורים חווים לידה חוזרת בלתי נשלטת עקב כוחן של גישותיהם המטרידות, כגון היאחזות, כעס ותפיסה מוטעית, והתנהגותם מתוך דחפים כפייתיים המופעלים על ידי אותן גישות ורגשות מפריעים. אם מישהו או מישהי ילכו בעקבות הדחפים השליליים המתעוררים בתודעתם עקב דפוסי התנהגות קודמים מהעַבר ויפעלו בצורה הרסנית, הם יחוו כתוצאה מכך סבל ואומללות. אם, לעומת זאת, הוא או היא יעסקו במעשים בונים, הם יחוו אושר. האושר או האומללות של כול אינדיבידואל ברצף הלידות החוזרות, אם כן, אינם פרס או עונש, אלא שהם נוצרים על-ידי פעולותיו הקודמות של אותו אינדיבידואל בהתאם לחוקי הסיבה והתוצאה ההתנהגותיים.

כיצד נוכל להגיע להבנה של לידה חוזרת?

איך נדע באופן תקף שמשהו נכון? על-פי התורות הבודהיסטיות, ניתן להיווכח בתקפותם של דברים בשתי דרכים: באמצעות תפיסה ישירה ובאמצעות הסקת מסקנות. על-ידי ביצוע ניסוי במעבדה, יש לנו יכולת לתַּקֵף ולאמת את קיומו של משהו באמצעות תפיסה ישירה. לדוגמה, בעזרת התבוננות דרך מיקרוסקופ, נדע שזה אכן אמיתי ותקף, פשוט באמצעות החושים שלנו, שיש הרבה חיידקים זעירים בטיפה של מי-אגם.

עם זאת, יש דברים שאין דרך לדעת את תקפותם באמצעות תפיסה ישירה. עלינו להסתמך על לוגיקה, הנמקה והסקת מסקנות, למשל לתקף את קיומה של מגנטיות על ידי הסקתה מתוך מה שקורה כאשר מקרבים מגנט למחט מברזל. קשה מאוד להוכיח ולתקף לידה חוזרת באמצעות תפיסה חושית ישירה. עם זאת, ישנן דוגמאות רבות של בני ובנות אדם שזוכרים את חייהם הקודמים ואשר יכולים לזהות את חפציהם האישיים או אנשים שהכירו קודם לכן. מתוך כך יש לנו יכולת להסיק שקיומה של לידה חוזרת אכן תקף, אולם יש מי שיתכן ויפקפקו במסקנה זו ויחשדו שזה תעלול כלשהו.

אם נניח בצד את העדויות הללו של זיכרונות מחיים קודמים, נוכל לפנות ללוגיקה לְשֵׁם הבנת הלידה החוזרת. ה"ק הדלאי לאמה אמר שאם ישנן נקודות מסוימות שאינן תואמות את המציאות, הוא יסכים שהן תוסרנה מהבודהיזם. זה חל גם על לידה חוזרת. למעשה, הוא הצהיר את ההצהרה הזו במקור בהקשר הזה. אם ביכולתם של אנשי ונשות המדע להוכיח שלידה חוזרת אינה קיימת, אז עלינו לוותר על השכנוע בתקפותה. עם זאת, אם אין ביכולתם להוכיח שזה מוטעה, אזי שבהמשך לכך שהם נשענים על לוגיקה ועל השיטה המדעית שפתוחה להבנת דברים חדשים, עליהם לחקור האם היא אכן קיימת. על-מנת להוכיח שלידה חוזרת אינה קיימת, יהיה עליהם למצוא את אי-קיומה. רק לומר ש"לידה חוזרת אינה קיימת כי אני לא רואה אותה במו עיניי", לא מצביע על מציאת אי-קיומה של לידה חוזרת. קיימים דברים רבים שאין לנו יכולת לראות בעינינו, כמו מגנטיות וכוח משיכה.

דרכי הנמקה על מנת לחקור אם יש או אין לידה חוזרת 

אם הצוותים המדעיים אינם יכולים להוכיח את אי-קיומה של לידה חוזרת, אז מן הראוי שיחקרו אם לידה חוזרת אכן קיימת. השיטה המדעית היא להניח הנחה תאורטית המתבססת על מידע ונתונים מסוימים ואז לבדוק אם ניתן לאמת ולתקף אותה. לפיכך, יש להביט בנתונים. לדוגמה, נוכל לשים לב לכך שתינוקות אינם נולדים כדף חלק. יש להם הרגלים ומאפייני אישיות מסוימים שניתן להבחין בהם גם כשהם צעירים מאוד. מאיפה אלו מגיעים?

אין זה הגיוני לומר שהם מגיעים רק מהמשכיותם הקודמת של החומרים הפיזיים של ההורים, מהזרע והביצית. לא כול זרע וביצית שמתאחדים יחד ונשתלים ברחם הופכים לכדי עוּבַּר. מהו זה שמחולל את ההבדל בין מתי הם אכן הופכים לתינוק לבין מתי שהם לא? מהו זה שגורם בפועל להרגלים ולאינסטינקטים השונים אצל הילד/ה? נוכל לומר שזה הדי.אן.איי והגֵנים. זהו הצד הפיזי. אף אחד לא מכחיש שזהו ההיבט הפיזי של האופן שבו תינוק נוצר. ובכול זאת, מה לגבי הצד החווייתי, ההתנסותי? איך נסביר את התודעה?

למילה האנגלית "מיינד" (המתורגמת לעברית כ"תודעה") אין את המשמעות הזהה לזו של המונחים בשפות הסנסקריט והטיבטית שאותם היא אמורה לתרגם. בשפות המקור, "מיינד" מתייחס לפעילות מנטלית או לאירועים מנטליים, ולא לַדבר שמבצע את הפעילות הזו. הפעילות או האירוע הם עלייתם והתעוררותם הקוגניטיבית של דברים מסוימים - מחשבות, מראות, צלילים, רגשות, תחושות וכן הלאה - והמעורבות הקוגניטיבית איתם - לראות אותם, לשמוע אותם, להבין אותם, ואפילו לא להבין אותם.

מהיכן מגיעה הפעילות המנטלית הזו של ההתעוררות והמעורבות עם אובייקטים קוגניטיביים אצל בני ובנות אדם? כאן, לא מדובר על השאלה מאיפה מגיע הגוף, כי הוא בבירור מגיע מההורים. גם לא מדובר על אינטליגנציה וכן הלאה, כי נוכל לטעון שגם לזה יש בסיס גנטי. עם זאת, לומר שההעדפה של מישהו או מישהי לגלידת שוקולד נובעת מהגֵנים שלהם זה לקחת את הטיעון הזה רחוק מידי.

נוכל לומר שחלק מתחומי העניין שלנו עשויים להיות מושפעים מהמשפחות שלנו או מהמצבים הכלכליים או החברתיים שבהם אנו נמצאים/ות. למרכיבים האלה בהחלט יש השפעה, אבל קשה להסביר בדרך הזו, באופן גורף את כול מה שאנחנו עושים ועושות. לדוגמה, מדוע התעניינתי ביוגה בילדותי? אף אחד במשפחתי או במעגל החברתי שסבב אותי לא התעניין בכך. היו כמה ספרים זמינים באזור שבו גרתי, אז תוכלו לומר שהייתה איזושהי השפעה מצד החֵברה, אך מדוע התעניינתי בספר הספציפי הזה על האטה יוגה? למה לקחתי דווקא אותו? זו כבר שאלה אחרת. האם דברים קורים סתם כך באופן מקרי וזה עניין של מזל, או שניתן להסביר את הכול?

מהיכן מגיעה פעילות מנטלית אינדיבידואלית?

נניח את כול הדברים הללו בצד, ונחזור לשאלה המרכזית: מהיכן נובעת הפעילות של עלייתם והתעוררותם של אובייקטים קוגניטיביים ומעורבות קוגניטיבית בהם? מאיפה מגיעה היכולת הזו לתפוס? מהיכן מגיע ניצוץ החיים? מה גורם לכך שלצירוף הזה של זרע וביצית יהיו למעשה חיים? מה גורם לאותו צירוף להפוך להיות בן/ת אנוש? מהו זה המאפשר התעוררות של מחשבות ומראות ומה גורם למעורבות קוגניטיבית איתם, שהיא תופעת החוויה של הפעילות הכימית והחשמלית של המוח?

קשה לומר שהפעילות המנטלית של תינוקות מגיעה מההורים כי אם היא הגיעה מהם, אז באיזה אופן היא באה מההורים? חייב להיות מעורב בכך מנגנון כלשהו. האם ניצוץ החיים הזה - המתאפיין במודעות לדברים - מגיע מההורים באותו האופן שבו מגיעים זרע וביצית? האם הוא בא באמצעות אורגזמה? בעקבות ביוץ? האם הניצוץ נמצא בזרע? בביצית? אם אין באפשרותנו למצוא אינדיקציה לוגית ומדעית שתענה על השאלה מתי זה מגיע מההורים, אז עלינו לחפש פתרון אחר.

אם נתבונן בכך באופן לוגי לחלוטין, נראה שכול התופעות התפקודיות מגיעות כולן מההמשכיות שלהן עצמן, מרגעים קודמים של משהו שמשתייך לאותה קטגוריה של תופעה. לדוגמה, תופעה פיזיקלית, בין אם היא חומר או אנרגיה, מגיעה מהרגע הקודם של החומר או האנרגיה הזו. זהו רצף המשכי.

קחו כדוגמה כעס. נוכל לדבר על האנרגיה הפיזית שאנו חשות וחשים כשעולה בנו כעס, זה דבר אחד. עם זאת, בואו נתייחס לפעילות המנטלית של חוויית כעס - לחוויית התעוררותו ועלייתו של הרגש ולהכרתנו המודעת או הבלתי מודעת לכך. לחוויית הכעס של אינדיבידואל יש רגעים קודמים של המשכיות משל עצמה במהלך תקופת החיים הנוכחיים, אך מהיכן היא מגיעה לפני זה? או שזה חייב לבוא מההורים, ועושה רושם שאין מנגנון שבאמצעותו ניתן לתאר איך זה קורה, או שזה חייב לבוא מבורא, אלוהים. עם זאת, עבור חלק מבני ובנות האדם, חוסר העקביות הלוגי בהסבר שעל-פיו גורם כול-יכול הוא זה שבורא, מהווה בעיה. כדי להימנע מהבעייתיות הזו, האלטרנטיבה היא שהרגע הראשון של הכעס בחייהם של כול אחד ואחת מגיע מרגע ההמשכיות הקודם שלו עצמו. תאוריית הלידה החוזרת מסבירה בדיוק את זה.

האנלוגיה של סרט קולנוע

נוכל לנסות ולהבין מהי לידה חוזרת בעזרת האנלוגיה של סרט קולנוע. ממש כפי שסרט קולנוע הוא רצף של מסגרות צילום (פריימים) על גבי סרט צילום, כך גם הרצף המנטלי או זרמי התודעה שלנו הם המשכיותם של רגעים שמִשתנים ללא הרף של מוּדעות לתופעות תוך כדי מהלך החיים וממחזור חיים אחד למשנהו. אין ישות מוצקה שניתן למצוא, כמו "אני עצמי" או "התודעה שלי", שחוזרת ונולדת שוב ושוב. לידה חוזרת אינה דומה לאנלוגיה של פסל קטן היושב על מסוע, ועובר ממחזור חיים אחד לשני. במקום זאת, היא כמו סרט, משהו שמשתנה כול הזמן. כול מסגרת היא שונה, אבל יש בה המשכיות. מסגרת אחת קשורה למסגרת הבאה אחריה. באופן דומה, יש המשכיות שמִשתנה כול הזמן של רגעים של מוּדעות לתופעות, גם אם חלק מאותם הרגעים הם בלתי מודעים. יתר על כן, כשם שכול הסרטים אינם אותו סרט, למרות שכולם סרטים, כך גם כול הרצפים המנטליים או ה"תודעות" אינם תודעה אחת. ישנם אינספור זרמים אינדיבידואליים של המשכיות של מוּדעות לתופעות וניתן לתייג כל אחד מהם כ"אני" מנקודת המבט שלו עצמו.

אלו הם הקווים המנמקים שאותם נתחיל לחקור בנוגע לשאלת הלידה החוזרת. אם תיאוריה הגיונית מבחינה לוגית, אז נוכל לבחון בצורה רצינית יותר את העובדה שיש בני ובנות אדם שזוכרים את חייהם הקודמים. בדרך הזו נבחן את קיומה של לידה חוזרת מתוך גישה מנומקת.

מהו הדבר שחוזר ונולד?

על פי הבודהיזם, האנלוגיה של לידה חוזרת אינה של נשמה כלשהי, כמו פסל קטן עשוי בטון או אדם, הנוסע על מסוע ממחזור חיים אחד לאחר. המסוע מייצג את הזמן והדימוי שעליו מרמזת האנלוגיה הוא של מַשהו מוצק, אישיות או נשמה קבועה שנקראת "אני" העוברת בזמן: "עכשיו אני צעיר/ה, עכשיו אני זקנ/ה; עכשיו אני בחיים האלה, עכשיו אני בחיים ההם". זו אינה התפיסה הבודהיסטית של לידה חוזרת. במקום זאת, האנלוגיה היא כמו זו של סרט. לסרט יש המשכיות; המסגרות (הפריימים) יוצרות רצף.

הבודהיזם גם לא אומר שאני הופכ/ת להיות את/ה, או שכולנו אחד. אם כולנו היינו אחד, ואני הייתי את/ה, אז אם שנינו רעבים, את/ה יכול/ה לחכות במכונית בזמן שאני אלך לאכול. זה לא ככה. לכול אחד ואחת מאיתנו יש זרמים אישיים משלנו של המשכיות. הרצף בסרט שלי לא יהפוך להיות לסרט שלך, אך חיינו ממשיכים ומתנהלים כמו סרטים במובן הזה שהם אינם יצוקים ומקובעים. החיים ממשיכים ממסגרת אחת לאחרת. הם עוקבים אחר רצף, בהתאם לקארמה, ובכך מייצרים המשכיות.

כול רצף הוא מישהו וניתן לכנותו "אני"; זה לא שכול אחד מהרצפים הוא אף אחד. אבל כשם שכותרת הסרט מתייחסת לסרט כולו ולכול פריים בו, אך אינה יכולה להימצא כמַשהו מוצק בכול פריים, כך גם "אני" מתייחס לרצף מנטלי אינדיבידואלי ולכול רגע שלו, אך גם אותו לא ניתן למצוא כמשהו מוצק בכול רגע. עם זאת, יש "אני", "עצמי" באופן מוסכם. בודהיזם אינו מערכת ניהיליסטית.

האם בני ובנות אדם תמיד נולדים בלידה חוזרת כבני ובנות אנוש?

מדובר כאן על פעילות מנטלית ועל השאלה מה הם הגורמים הכלליים המאפיינים את הפעילות המנטלית שלנו. מה שמאפיין את הפעילות המנטלית האנושית הוא אינטליגנציה, ולאינטליגנציה הזו, כידוע, יש קנה מידה רחב מאד החל מ"לא מאוד אינטליגנטית" עד ל"מאוד אינטליגנטית". אולם ישנם גורמים אחרים שגם הם חלק מהפעילות המנטלית, למשל כעס, חמדנות, היאחזות, הסחת דעת והתנהגויות כתוצאה מדחף כפייתי שנגרמות על-ידי הגורמים המנטליים הללו. בקרב חלק מבני ובנות האדם, הגורמים הללו שולטים על פעילותם המנטלית כך שהם אינם משתמשים באינטליגנציה האנושית שלהם, אלא פועלים בעיקר על בסיס חמדנות, או כעס, וכן הלאה.

למשל, יש כאלה שיש להם או להן תשוקה מינית עצומה והם מסתובבים בברים, פוגשים אחרים ואחרות ומקיימים יחסי מין עם כמעט כול מי שהם פוגשים – התנהגותם של בני ובנות אדם אלה זהה לזו של כלב, האין זאת? כלב יעלה על כול כלב אחר שהוא פוגש, בכול עת; התנהגות שכזו מפעילה היעדר שליטה עצמית מכול סוג שהוא. אם מישהו או מישהי מתנהגים כך, הם בונים את ההרגל המנטלי של בעלי-חיים. לפיכך, אין זה מפתיע, אם נחשוב על כך במונחים של לידה חוזרת, שאותה התשוקה המנטלית שלהם תאפיין בצורה דומיננטית את הפעילות המנטלית שתהיה להם בחיים עתידיים, והם יתגלמו מחדש לתוך גוף שיהווה בסיס מתאים לאותה פעילות מנטלית, כלומר, לידה חוזרת כבעלי חיים.

על כן זה מאוד מועיל לבחון את ההתנהגות שלנו: "האם אני מתנהג/ת כמו סוג כזה או אחר של בעל-חיים?" חשבו על כך במונחים של זבוב. מנטליות של זבוב מתאפיינת בשיטוט מנטלי מוחלט. זבוב לא יכול להישאר במקום אחד יותר מכמה רגעים; הוא בתנועה מתמדת והוא מוסח כול הזמן. האם התודעה שלנו היא כזו, כמו תודעתו של זבוב? אם זה אכן כך, אז מהן ציפיותינו לגבי החיים הבאים? האם נוכל לצפות שתהיה לנו אינטליגנציה ושיהיה לנו ריכוז טוב? 

אלו הן חלק מהמחשבות שמסייעות לנו להבין שבני ובנות אדם לא בהכרח נולדים בלידה חוזרת כבני ובנות אנוש. ביכולתנו להיוולד ולהתגלם מחדש אל תוך סוגים רבים ושונים של צורות חיים, וזה עולה ויורד. אם בנינו הרגלים חיוביים רבים כבני ובנות אדם, אז גם אם ניתגלם מחדש כבעל-חיים, בכול זאת, כאשר כוחה הקארמי של ההתנהגות החייתית הקודמת שלנו יתפוגג, יוכל הכוח החיובי הקודם שלנו להפוך לדומיננטי ונוכל להיוולד בלידה חוזרת ולהתגלם שוב כבן או בת אנוש. אנחנו לא נידונים/ות ללידות חוזרות נמוכות יותר לַנצח.

כול הרעיון הוא להבין שאין שום דבר מוּבְנֵה בתוככי הפעילות המנטלית שהופך אותה לפעילות מנטלית אנושית או שהופך אותה לזכר או לנקבה או משהו כזה. זוהי פשוט פעילות מנטלית. ולכן סוג הלידה החוזרת שיש לנו תלוי בקארמה, בהרגלים השונים שנבנים על-ידנו באמצעות התנהגותנו בעלת הדחפים הכפייתיים. במחזורי חיים עתידיים, יהיה לנו גוף שיתפקד כבסיס מתאים למימוש ההרגלים הללו.

סיכום

כאשר אנו בוחנים/ות באמצעות הגיון והנמקה את האופן שבו מתאר הבודהיזם את נושא ההתגלמות החדש, עלינו לבחון את התהליך הסיבתי שמנציח רצפים מנטליים אינדיבידואליים: המשכיות אינדיבידואלית של פעילות מנטלית שאינה מתנוונת לעולם. לידה חוזרת ללא נקודת התחלה היא המסקנה שאליה אנו מגיעים/ות, עם הרגלים התנהגותיים קודמים משל עצמה שנבנו בעבר ומעצבים את תצורתו של כול מחזור חיים. 

Top