קשר עמוק עם מורה רוחני/ת יכול להיות הקשר המרומם והמשמעותי ביותר בחייו של האדם. זה יכול להיות גם מקור להונאה עצמית, צער וייאוש רוחני. הכול תלוי בבנייה של מערכת יחסים בריאה. זה, בתורו, תלוי בכך שתהיה לנו גישה מציאותית לגבי הכישורים שלנו עצמנו ושל המורה שלנו, לגבי מטרת הקשר, ולגבי הדינמיקה והגבולות של מערכת היחסים.
כתבתי את "ההתייחסות למורה רוחני/ת: בניית מערכת יחסים בריאה" (הוצאה לאור: Ithaca: Snow Lion, 2000; הדפסה מחודשת: "מורה חכם, תלמיד חכם: גישות טיבטיות למערכת יחסים בריאה". הוצאה לאור: Snow Lion Ithaca:, 2010) בראש ובראשונה משום שזכיתי להפיק תועלת כה משמעותית ממערכות היחסים שלי עם המורים העיקריים שלי - צנז'אב סרקונג רינפוצ'ה, הוד קדושתו הדלאי לאמה, וגשה נְגוָואנג דהַרְגְיֵי - ומכיוון שנעצבתי על כך שכול כך הרבה שוחרי ושוחרות רוח כנים ומסורים, שפגשתי במסגרת סיורי ההוראה שלי בעולם, חוו חוויות פחות אופטימליות. רבּים ורבּות, לאחר שנתקלו בניצול לרעה מבחינה מינית, כלכלית או כוחנית, זיהו את עצמם כקורבנות חפים מפשע. לאחר שהטילו את האשמה אך ורק על המורים והמורות הפוגעניים, הם הרחיקו את עצמם מכול המנטורים והמנטוריות הרוחניים ולעתים אפילו מהדרך הרוחנית. אחרים ואחרות חיו בהכחשה של מערכות היחסים הלא בריאות שלהם והרגישו ש"מסירות לגורו" באופן הראוי, לא רק מצדיקה, אלא אפילו מקדשת, כול התנהגות של המורה, לא משנה עד כמה מזיקה היא עשויה להיראות בסטנדרטים קונבנציונליים. שני הקצוות מנעו מהתלמידים והתלמידות לקבל את מלוא התועלת שניתן להפיק ממערכת יחסים בריאה.
במקרים שבהם התלמידים והתלמידות הם מערביים והמורים הם טיבטים, אחד המקורות לבעיה הוא באי-הבנה תרבותית, שאליה נוספות ציפיות לא מציאותיות שהצד השני יפעל על פי הנורמות התרבותיות של מי שפיתח/ה מולו/ה ציפיות. מקורות נוספים לבלבול הם הוצאת התיאורים הטקסטואליים הסטנדרטיים המציגים את היחסים בין תלמיד-מורה מההקשרים המקוריים שלהם, תוך פרשנותם בצורה מילולית גרידא, והבנה מוטעית של משמעות המונחים הטכניים, לעתים קרובות עקב תרגומים מטעים.
כִּתבי הלאם-רים (הדרך המדורגת), למשל, מתארים את מערכת היחסים כ"שורש הדרך" ודנים בה כנושא העיקרי הראשון שלהם. הנקודה העיקרית במטאפורה, בכול אופן, היא שעץ מקבל משורשיו את מזונו לשם קיומו, אבל הוא לא מתחיל משורש. עץ מתחיל מזרע, וצונגקאפה לא קרא למערכת היחסים "זרע הדרך". אחרי הכול, קהל התלמידים והתלמידות המקורי של הלאם-רים לא היה קהל של מתחילים. הוא כַּלל נזירים ונזירות, שהתאספו כדי לקבל העצמה טנטרית ואשר, כהכנה להעצמה, נזקקו לסקירה של תורות הסוטרה. עבור אנשים כאלה, שכבר מחויבים לדרך הבודהיסטית בהמשך ללימודים ותרגולים קודמים, מערכת יחסים בריאה עם מורה רוחני/ת היא השורש שממנו ניתן לקבל השראה כדי לקיים את הדרך להארה בשלמותה. הכוונה מעולם לא הייתה שמצטרפים ומצטרפות חדשים למרכזי הדהרמה המערביים היו צריכים להתחיל את דרכם על ידי ראייתם של המורים והמורות הרוחניים שַׁם כבודהות.
במקרה האישי שלי, הקשר העמוק ביותר שיש לי עם מורה רוחני משתרע על פני שני סבבי חיים של אותו מורה. במהלך תשע שנים הייתי תלמיד, מתורגמן, מזכיר באנגלית ומנהל סיורי החוץ של צנז'אב סרקונג רינפוצ'ה, מי שהיה עמיתו הראשי לקרב-שיח (דִיבֵּייט) והמורה המסייע של ה"ק הדלאי לאמה. רינפוצ'ה הלך לעולמו ב-1983, ונולד בהתגלמותו החדשה בדיוק תשעה חודשים לאחר מכן, זוהה וחזר לדהרמסלה בגיל ארבע. גם הוא וגם אני אישרנו מחדש את הקשר העמוק שלנו ברגע שנפגשנו כמה חודשים לאחר מכן. כאשר הוא נשאל על ידי אחד ממלוויו אם הוא יודע מי אני, ענה הטולקו הצעיר: "אל תהיה טיפש. כמובן שאני יודע מי הוא". מאז אותו הרגע, רינפוצ'ה התייחס אליי כאל חבר קרוב בצוות הרוחני של משק הבית שלו - דבר שילד בן ארבע לא יכול לזייף. לי, בתורי, לא היו ספקות לגבי הקשר העמוק שלנו.
בקיץ 2001, ביליתי חודש עם רינפוצ'ה בדרום הודו במנזר שלו, גַנְדֵן גָ'אנְגְטְסֶה, שַׁם, בגיל שבע עשרה, הוא ניהל קרב-שיח (דיבֵּיְיט) בפני הנזירים שהתאספו במסגרת טקס לציון כניסתו הרשמית לשורות המלומדים. במהלך החודש קיבלתי ממנו לימוד על מה שהוא למד כחלק מהכשרתו כגֶשֶׁה, ותרגמתי תמסורת בעל פה והסבר של טקסט שהעניק לתלמיד מערבי קרוב אחר של קודמו. כשציינתי בפני רינפוצ'ה כמה נפלא היה לתרגם עבורו פעם נוספת, הוא ענה: "כמובן, זו הקארמה שלך." המשכתי גם בתהליך הבלתי רִשמי שבמסגרתו החזרתי לו פיסות רבות של עצות מתחום הדהרמה ועצות מעשיות שהוא נתן לי בסבב חייו הקודם.
מערכת היחסים האישית שלי עם סרקונג רינפוצ'ה במשך שני סבבי חיים העניקה לי הרבה יותר בטחון בדהרמה ובלידה חוזרת (לידה מחדש) מזה שאולי הייתי יכול להשיג מתוך לימוד ומדיטציה בלבד. זהו באמת מקור להשראה מתמשכת לאורך הדרך. לאף אחד מאיתנו אין אשליות לגבי התפקידים שלנו זה כלפי זה בכול אחד מסבבי חייו. אנחנו גם לא לגמרי זהים ולא לגמרי שונים ממי שהיינו אז. כול אחד מאיתנו הוא המשכיות. מתוך כבוד עמוק אחד לשני, המבוסס על גישה מציאותית בנוגע לשלבים השונים בחיים שלנו כעת ובעבר, כול אחד מאיתנו גם מלמד וגם לומד בנינוחות מהשני עכשיו. זה מרגיש לגמרי טבעי.
כמעריץ של "מסע בין כוכבים", אני רואה את החוויה כאילו הייתי חלק מהצוות גם בסדרה המקורית וגם ב"הדור הבא", תחת פיקודו של קפטן קירק בעבר ועכשיו תחת התגלמותו מחדש כקפטן פיקארד שעדיין עובר הכשרה כחניך צעיר. האתגר העיקרי שעומד בפניי הוא להמשיך לבנות את הקארמה לשרת כחלק מהצוותים של כול ספינות האנטרפרייז (שמה של ספינת החלל בסדרה) העתידיות.