לפעמים חברים מבקשים ממני לעזור עם בעיה כלשהי בעולם ולהשתמש ב"כוחות קסם" כלשהם. אני תמיד משיב שלדלאי לאמה אין כוחות מאגיים. לו היו לי, לא הייתי מרגיש כאב ברגליים או כאב גרון. כולנו זהים כבני ובנות אדם בחוותינו את אותם פחדים, אותן תקוות ואת אותה אי הוודאות.
מנקודת המבט הבודהיסטית, כל יצור חי מכיר את הסבל ואת אמיתות המחלה, הזקנה והמוות. אולם כבני ובנות אדם, יש לנו את היכולת להשתמש בתודעתנו בכדי לכבוש כעסים, אובדן עשתונות וחמדנות. בשנים האחרונות אני שם דגש על "פירוק הנשק הרגשי": לנסות לראות את הדברים בצורה מציאותית וברורה, ללא בלבול של פחד או זעם. אם לבעיה יש פתרון, עלינו לעבוד כדי למצוא אותו; אם אין פתרון, אל לנו לבזבז זמן במחשבה על כך.
אנו הבודהיסטים מאמינים כי כל מי שחי בעולם תלוי זה בזה. לכן אני מרבה לדבר על אחריות אוניברסלית. התפרצותו האיומה של נגיף הקורונה מצביעה על כך שמה שקורה לאדם אחד יכול מהר מאד להשפיע מקרוב על כל יצור חי אחר. יחד עם זאת זה גם מזכיר לנו שלפעולה חומלת או בונה - בין אם בעבודה בבתי חולים ובין אם רק באמצעות שמירה על ריחוק חברתי - יש את היכולת לעזור לרבים.
מאז שהתפרסמו הידיעות על נגיף הקורונה בווהאן, אני מתפלל למען אחיי ואחיותיי בסין ובכל מקום אחר. כעת ביכולתנו לראות שאין מי שחסין מפני הנגיף זה. בלב כולנו דאגה לכל מי שיקר לנו וחשש מהעתיד הן של הכלכלה העולמית והן שלנו כאנשים פרטיים. אבל תפילה לא מספיקה.
המשבר הזה מצביע על כך שעל כולנו לקחת אחריות היכן שנוכל. עלינו לשלב את האומץ שמפגינים כוחות הרפואה והסיעוד עם מדע אמפירי, על מנת לחולל מפנה במצב הזה ולהגן על עתידנו מפני איומים נוספים כאלה.
בתקופה זו של פחד גדול, חשוב שנחשוב על האתגרים ארוכי הטווח – ועל האפשרויות - של העולם כולו. תצלומים של עולמנו מהחלל מראים בבירור כי לא קיימים גבולות אמיתיים על הפלנטה הכחולה שלנו. לכן, על כולנו מוטלת המחויבות לדאוג לעולמנו ולפעול למניעת שינויי אקלים וכוחות הרסניים אחרים. המגפה הזו היא אות אזהרה לכך שרק באמצעות שיתוף פעולה גלובאלי ומתן מענה מתואם נוכל להתמודד עם האתגרים העצומים, חסרי התקדים העומדים בפנינו.
בנוסף, עלינו לזכור שאין מי שחופשי מסבל ולהושיט את ידינו לזולת. חסרי הבתים, אלו שנותרו ללא משאבים, או מי שנשארו ללא משפחה שתספק הגנה. המשבר הזה מראה לנו שלא ניתן להפריד אותנו זה מזה, גם כשאנחנו חיים בנפרד. לכן, על כולנו מוטלת האחריות לתרגל חמלה ולעזור.
כבודהיסט, אני מאמין בעקרון הארעיות. בסופו של דבר, הנגיף הזה יחלוף, כמו מלחמות ואיומים נוראיים אחרים שראיתי חולפים בימי חיי, ותהיה לנו האפשרות לבנות מחדש את הקהילה הגלובלית שלנו, כפי שעשינו פעמים רבות בעבר. כולי תקווה שכולנו נוכל לחיות בביטחון ולהישאר בתחושת רגיעה. בתקופה זו של אי וודאות, חשוב שלא נאבד תקווה ונבטח במאמצים הבונים של כל כך הרבה בנות ובני אדם.