סמסרה מביאה סבל, דהרמה מביאה אושר

אושר יכול להיות גם פיזי וגם מנטלי. ישנם גם שני סוגים של סבל: פיזי ומנטלי. לרבים ורבות מאיתנו, על אף שמשאלתנו היא להגיע לאושר, ישנה תפיסה מוטעית בנוגע לדרכים להגיע אליו. השיטות בהן אנו מסתייעים מובילות אותנו לסבל.

ישנם אנשים ששודדים והורגים כדי להתפרנס. הם חושבים שזה מה שיביא להם אושר. זה לא עובד כך. יש רבים אחרים המנסים להשיג אושר דרך עיסוק במסחר, חקלאות, וכן הלאה, בתוך גבולות החוק. בני ובנות אדם רבים נעשים עשירים ומפורסמים מאוד באמצעות שיטות כאלה. אושר מן הסוג הזה איננו משהו שיכול להימשך לנצח; הוא איננו אושר אולטימטיבי. לא משנה כמה אושר או נכסים חומריים יהיו לנו, לעולם לא נחוש שביעות רצון ותמיד נרגיש שאין לנו מספיק. אפילו אם הייתה בבעלותנו מדינה שלמה, היינו רוצים יותר.

העבודה שאנו עושים כדי להשיג אושר לעולם לא נגמרת. ננסה לנוע כֹּה וָכֹה עם האמצעים המהירים ביותר המתאפשרים לנו, מכוניות, וכו'- אין למרדף הזה סוף. זו הסיבה שבעטיה נאמר שלקיום הסמסרי אין סוף, הוא רק סובב שוב ושוב. כולנו יכולים להבין זאת: מרדפים ארציים לא מסתיימים לעולם.

פרח הוא רענן כשהוא חדש, נובל כשהוא יָשָׁן. לא משנה מה הצלחת להגשים בחיים הללו, זה יסתיים. זה מגיע אל סופו ככל שהזמן עובר ועובר, עד לקץ חיינו, הזמן שבו עובר עלינו הסבל הגדול ביותר. למשל, מכונית. כשעוברים ליד מגרש גרוטאות שבו נזרקו מכוניות ישנות. זה ממש הסוף, מצב בו הכול הפך לאשפה. אפילו כשהמכונית במצב תקין, עולה בנו דאגה אליה. הדאגה שחלק מסוים יישבר, תשלומי ביטוח ומיסים וכו', וכו'. נוכל להרחיב את הדוגמא הזאת לכל הנכסים החומריים שלנו. ככל שיש לנו יותר מהם, כך עולות בנו יותר דאגות לגביהם. 

הדהרמה היא זו שמלמדת את השיטה להבאת אושר מנטלי. כדי להגיע לסוג מסוים של אושר מנטלי, אין צורך לעשות עבודה גופנית; עלינו לעשות עבודה עם התודעות שלנו. לתודעה, על כל פנים, יש זרם ארוך של רציפות מתמשכת, אפילו אל תוך חיי העתיד, ומתוך חיי העבר. בכל סבב חיים, יש לנו גוף וננסה לייצר עבורו אושר, אך בזמן המוות התודעה ממשיכה הלאה. כך שהאושר שעלינו לבקש הוא לא רק אושר נהדר ויציב, אלא כזה אשר ממשיך לכל מהלכי החיים שלנו בעתיד וכזה שאין הפסקה ברצף שלו.

לא משנה איזה סוג של פעילות נעשה, בונה או לא, זו איננה דהרמה, אולם פעולות חיוביות שנעשו למען סבבי החיים העתידיים שלנו, זו הדהרמה.

אושר או היעדר אושר מגיע מהפעולות שלנו. בנוגע לפעולות הקארמיות הללו, פעולות שליליות מביאות לתוצאות שליליות ופעולות חיוביות מביאות לתוצאות חיוביות. כל מה שנוכל לעשות באופן מיטיב בחיים הללו, נטיעת שדות וכן הלאה, הוא תוצאה של פעולות חיוביות שעשינו בחיי העבר שלנו. אם פוקדת אותנו מחלה קשה, או אם אין לנו אושר, או שתוחלת החיים שלנו קצרה, זו תוצאה של פעולות שליליות שעשינו בעבר. 

לדוגמא, ישנם שני סוחרים, האחד מצליח והשני לא. אלו תוצאות של קארמה קודמת. תוכלו להתבונן על שני אנשי עסקים, האחד עובד קשה מאוד ואיננו מצליח בעוד שהשני לא צריך לעבוד קשה אבל מצליח. דוגמא נוספת, אם תהרגו יצורים חיים, תחוו חיים קצרים וחולי. תוכלו לשאול את גֶשֵה-הְלַה שלכם/ן כאן על כל אלו. (גֶשֵה, לפי מסורת הגֵלוּג הינו תואר הניתן לנזיר או נזירה שעברו הסמכה בודהיסטית גבוהה).

אם תמנעו מלבצע את הפעולות השליליות הללו, לא תיוולדו במישורי קיום נמוכים יותר, אלא כבני ובנות אנוש או במישורי קיום של אלים. אבל אפילו אם תיוולדו כבני ובנות אנוש או כְּאֵל, זה לא יביא אתכם לאושר אולטימטיבי- כל זה טבעו סבל. מדוע זה כך? אם תגיעו לעמדה גבוהה, תיפלו אל תוך אחת נמוכה; אם תהיו בעמדה נמוכה, תעפילו לגבוהה יותר. מכל זה מגיעה מידה רבה של סבל. למשל אם עולה תחושת רעב, תאכלו מזון; אך אם תאכלו יותר מדי, תחלו. אם קר לכם, תפעילו חימום ואז יהיה לכם חם מדי; ואז תצטרכו להפעיל קירור. ישנם כל סוגי הסבל הללו. 

סמסרה (קיום חוזר באופן בלתי נשלט) מורכבת מהסוגים הללו של סבל. זוהי התוצאה של קארמה וגישות מפריעות ורגשות מפריעים שונים. עלינו לפתח את החכמה (מוּדָעוּת מַבְחִינָה) של הריקות או של היעדר עצמיות.

נוכל לראות, כדוגמאות של אלו שהגיעו לסיום הסמסרה שלהם, את שישה עשר האַרְהַטִים והרבה אַרְיוֹת נוספים/ות שהגשימו את המצב הזה.

אף שביכולתנו לשים קץ לקיום הסמסרי שלנו עצמנו, אין הדבר מספיק, מכיוון שאף אחד לא היה אדיב יותר כלפינו מאשר כל היצורים בעלי המגבלות (היצורים החשים). מוצרי חלב מגיעים באדיבותם של בעלי חיים. אם אנו נהנים מאכילת בשר, היא מגיעה מבעלי חיים שנשחטו בעודם בריאים. בחורף, לבושנו כולל מעילי פרווה וצמר, שהמקור שלהם הוא בעלי חיים. הם מאוד אדיבים בכך שהם מספקים זאת עבורנו. עלינו לגמול לכלל היצורים החיים על האדיבות הזאת דרך הגעה למצבו של הבודהה בעצמנו- ואז נוכל להגשים את המטרות של כל היצורים בעלי המגבלות. 

סְרַאווַאקַסִים וארהטים לא יכולים להגשים את כל המטרות של היצורים בעלי המגבלות. היחיד שיכול לעשות זאת הוא בודהה, ולכן זה מה שעלינו לעשות על מנת לעזור להם באמת. עלינו להפוך להיות בודהות בעצמנו. 

איך נעשה זאת? על ידי כך שנלך בעקבות הדהרמה. בהודו, היו מָהַאסִידוֹת שהגיעו לידיעות תבוניות גבוהות, יש ברשותנו את סיפור החיים של שמונים מהם, אך בפועל יש מספר גדול לאין שיעור שלהם. הם השיגו הארה במהלך אותו סבב חיים. בטיבט, ישנה הדוגמא של מִילַרֵפַּה, והרבה מאסטרים גדולים אחרים מאסכולות הקאגיו, נינגמה, סאקייה והגלוג.

ברגע שהגענו למצבו של הבודהה, מאמצי הדהרמה שלנו מגיעים לקיצם. העבודה המושקעת בדהרמה היא מאוד קשה בהתחלה, אך היא הולכת ונעשית קלה יותר ויותר, ואושר הולך וגובר הופך למנת חלקינו תוך כדי ההתקדמות שלנו. סיום עבודתנו עם הדהרמה הוא במצב של אושר מוחלט. עבודה ארצית מביאה לנו רק יותר סבל.

למשל, כשבני ובנות אדם מתים, הַגָּעָתָם לפסגה או לנקודת הסיום במוות גורמת רק אומללות וסבל, לא רק עבורם, אלא גם לאלה שנותרו מאחור, למשל בעת הלווייה שלהם. עלינו לחשוב על כך ולעשות עבודת דהרמה כלשהי. ההגעה לפסגה או לנקודת הסיום של הדהרמה עם ההגעה להארה מביאה רק אושר, לא רק עבורנו, אלא גם לכל האחרים והאחרות.

עלינו להימנע מלבצע את עשר הפעולות השליליות. אם נפעל בדרכים חיוביות, נחווה אושר, ואם נפעל בדרכים שליליות, נחווה אומללות. עלינו לבחון את התוצאות של מעשינו ועלינו לבחון את התודעות שלנו עצמנו כסיבות של הפעולות שלנו. כאשר נבחן זאת, נבחין בכך שיש לנו את שלושת הרגשות הרעילים והגישות הרעילות: השתוקקות, עוינות, והשקפה צרה ושגויה.

מכאן, יהיו לנו 84,000 סוגים של גישות מפריעות ורגשות מפריעים. 84,000 הדלוזיות הללו הן האויבים הראשיים שלנו, על כן נחפש בתוכנו, לא סביבנו, אחר אויבנו. מתוך אותם 84,000, הראשיים שבהם הם שלושת הרעלים הללו, והגרועה מכולם היא השקפה צרה ושגויה, ממש בתוך זרמי התודעה שלנו. 

בקצרה, עלינו להביט אל תוך עצמנו ולנסות לשים סוף לאויבים הפנימיים הללו. זוהי הסיבה שבעטיה אלו ההולכים בעקבות הבודהה דהרמה נקראים- "מכוּוָנֵי פְּנִים" ,(nang-pa) מכיוון שהם תמיד יכוונו את המבט כלפי פנים. אם נשים קץ לגישות המפריעות ולרגשות המפריעים הללו בזרמים המנטליים שלנו, אז נביא סוף לכל מצבי הסבל שלנו. מי שעָמֵל לעשות זאת נחשב למי שפוסע בעקבות הדהרמה. 

הפעילות הדהרמית של מי שעָמֵל לחסל את הגישות המפריעות והרגשות המפריעים רק בתוך עצמו היא הפעילות הדהרמית של מרכבת ההינאיינה. אם נעבוד כדי לחסל את הדלוזיות שלנו לא רק במטרה לסלק את סבלנו אנו, אלא מתוך מטרה לראות אחרים ואחרות כחשובים יותר ונחתור להתגבר על הדלוזיות שלנו כך שנוכל לעזור להם לסלק את הגישות המפריעות והרגשות המפריעים גם בתוך התודעות שלהם, אז אנו מתרגלי/ות המהאייאנה. על בסיס העבודה של הגוף הזה, עלינו לנסות להפוך למהאייאניים/יות,  והתוצאה היא שנוכל להשיג את מצב ההארה של הבודהה.

הנקודה העיקרית היא לנסות תמיד לסייע לכולם ולעולם לא לגרום נזק לאף אחד  בכלל. אם נחזור שוב ושוב על OM MANI PADME HUM (אוֹם מָאנִי פָּאדְמֵה הוּם), עלינו לחשוב "הלוואי והכוח החיובי של הפעולה הזאת ייטיב עם כל היצורים בעלי המגבלות".

הגופים הללו שיש לנו כבסיס של עבודתנו הם קשים להשגה: לא קל להיוולד כבני ובנות אנוש. למשל, הביטו על כדור הארץ. מרביתו אוקיינוס, וחישבו כמה דגים רבים יש שם בכל האוקיינוסים הללו. צורת החיים עם הכמות הרבה ביותר היא של בעלי חיים וחרקים. אם נחשוב על הפלנטה כולה ומספר בעלי החיים והחרקים שיש בה, נוכל לראות את הנדירות של להיוולד כבנות ובני אנוש.