ההשקפה הבודהיסטית על דתות אחרות

יש בימינו דיאלוג גובר והולך, המבוסס על כבוד הדדי, בין מורים ומורות בודהיסטים ומנהיגים ומנהיגות מדתות אחרות. הדלאי לאמה פגש את האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעתים קרובות, וב- 1986, האפיפיור הזמין מנהיגים מכל דתות העולם לכנס גדול ב-אסיסי, איטליה. 150 נציגים היו שם, ולדלאי לאמה, שישב ליד האפיפיור, ניתן הכבוד לשאת את הנאום הראשון. בוועידה, מנהיגים רוחניים דנו בנושאים משותפים לכל הדתות, כמו דרכי מוסר, אהבה וחמלה. בני ובנות אדם שאבו עידוד רב משיתוף הפעולה, ההרמוניה והכבוד ההדדי שהמנהיגים הרוחניים השונים חשו אלו כלפי אלו.

כמובן, כל דת היא שונה. בהביטנו על מטאפיזיקה ותיאולוגיה, אין שום דרך לחמוק מההבדלים הללו, אבל זה לא אומר שעלינו להתווכח. גישה לפיה "האמונות שלי טובות משלך" לא מסייעת. הרבה יותר מועיל להביט על מה שלכל הדתות יש במשותף: וזה, שהן כולן מבקשות לשפר את מצב האנושות ולהפוך את החיים לטובים יותר באמצעות הנחיית אנשים ליישם התנהגות מוסרית וללכת בנתיב של אהבה, חמלה, ופיוס. כולן מלמדות אנשים לא להסתבך עם הצד החומרני של החיים, ולפחות לנסות ולמצוא איזון מסוים בין חיפוש התקדמות חומרית ורוחנית. 

זה יהיה מיטיב לאין שיעור אם כל הדתות תוכלנה לעבוד יחד כדי לשפר את מצבו של העולם. התקדמות חומרית היא חשובה, אך זה נהיה יותר ויותר ברור שהתקדמות רוחנית נחוצה אף היא. כששמים דגש אך ורק על ההיבטים החומריים של החיים, אז ייצור פצצה עוצמתית המסוגלת להרוג את כולם הופך ליעד נחשק. אם, מצד שני, נחשוב בדרך הומניסטית או רוחנית, תהיה בנו מודעות לבעיות המתעוררות מפיתוח מואץ של נשק להשמדה המונית. יחד עם זאת, אם רק נפתח את הרוח ונתעלם לחלוטין מהצד החומרי, כולם יחוו רעב. גם זה לא טוב! לכן, איזון הוא מפתח.

היבט אחד של המפגש בין דתות העולם הוא שהן חולקות אחת עם השנייה כמה מההתמחויות שלהן. לדוגמא, הרבה הוגים/ות מהנצרות מראים עניין בלמידה של ריכוז ומדיטציה מהבודהיזם. ומספר עצום של כמרים קתוליים, ראשי מנזר, נזירים ונזירות ביקרו בדהרמסלה, הודו ,כדי ללמוד את המיומנויות הללו ולקחת אותן בחזרה למסורות שלהם עצמם. כמה וכמה בודהיסטים לימדו בימי עיון קתוליים, ואני עצמי הוזמנתי לאחרונה ללמד אותם כיצד למדוט, איך לפתח ריכוז ואיך לפתח אהבה. הנצרות מלמדת אותנו איך לאהוב כל אחד ואחת, אך לא מספקת הסברים מפורטים בנוגע לאופן בו ניתן לעשות זאת בפועל, בו בזמן שהבודהיזם עשיר בשיטות לפיתוח אהבה. הדת הנוצרית ברמתה הגבוהה ביותר פתוחה ללמוד את השיטות הללו מהבודהיזם. זה לא אומר שכולם שם יהפכו לבודהיסטים ובודהיסטיות- אף אחד לא מנסה להמיר דת של אף אחד כאן. זה רק אומר שהם יוכלו ללמוד את השיטות ככלים אותם ניתן לאמץ בתוך הדת שלהם, כדי לעזור להם ולהן להיות נוצרים ונוצריות טובים יותר. 

באופן דומה, להרבה בודהיסטים ובודהיסטיות יש רצון ללמוד על מתן שירות חברתי מהנצרות. מרבית המסורות הנוצריות מדגישות שלנזירים ולנזירות שלהן יש מעורבות בהוראה, עבודה בבתי חולים, עזרה לזקנים, יתומים וכך הלאה. אפילו שכמה מדינות בודהיסטיות כבר פיתחו את השירותים החברתיים הללו, לא לכולן יש כאלה, בשל סיבות חברתיות וגיאוגרפיות מגוונות. לבודהיסטים ובודהיסטיות ישנה האפשרות ללמוד הרבה על שירות חברתי מנוצרים ונוצריות, והוד קדושתו מאוד פתוח לכך. זה מצוין שכל צד יכול ללמוד מהשני ומההתנסויות הייחודיות לו. בדרך כזאת, יכולה להיות קבוצת דיון פתוחה בין דתות העולם, המבוססת על כבוד הדדי. 

עד כה, מפגש בין דתות התרחש ברמת המנהיגות הרוחנית הגבוהה ביותר- במרחב בו נראה כי לאנשים יש יותר פתיחות ופחות דעות קדומות. ברמות הבסיס- לבני ובנות אדם יש פחות בטחון ומתפתחת מנטליות של קבוצת כדורגל- היכן שתחרות ומאבק הם הנורמה. להחזיק בגישה כזאת זה דבר מאוד עצוב, בין אם זה מתרחש בין דתות ובין אם במסורות הבודהיסטיות השונות. בודהה לימד שיטות רבות ומגוונות, שכולן פועלות בהרמוניה לסייע למנעד רחב של בני ובנות אדם. לכן, חשוב לכבד את כל המסורות, גם בתוך הבודהיזם וגם בין דתות העולם.