חייו של הבודהה ההיסטורי עולים בכמה רבדים מתוך הסִפרות הבודהיסטית הקלאסית. הגרסה המוקדמת ביותר אינה מופיעה בטקסט אחד מסוים, אלא שניתן להרכיב ולחבר אותה יחדיו רק מתוך מאורעות המתועדים בסִפרות הפַּאלי סוּטָה (Skt. sutra) וספרות הוִינַאיָיה של מסורת התהרוודה. טקסטים מאוחרים יותר של מסורות הסָרְוָוסְטִיוָודָה, המהאסנגיקה והמהאייאנה מיָיפים את התיאור הראשוני הבסיסי העולה מהטקסטים הקדומים הללו באמצעות תכונות רבות שהן לעתים על-אנושיות. התמונה המקורית העולה מסִפרות הפַּאלי, עם זאת, חושפת אדם אנושי מאוד, שחי בזמנים קשים ולא יציבים והתמודד עם קשיים ואתגרים רבים, הן באופן אישי והן בנוגע לקהילתו הנזירית. כאן, נתאר את הגרסה המוקדמת ביותר של חייו של בודהה, בהתבסס על מחקרו המלומד של סטיבן בצ'לור המוצג בספרו "ווידויו של אתאיסט בודהיסטי". כל השמות יינתנו בגרסאות הפַּאלי שלהם.
בודהה נולד בשנת 566 לפנה"ס בשמורת הטבע לומביני (Lumbi-na'i tshal), בדרום נפאל של היום. השמורה הזו ממוקמת לא מאד רחוק מקפילָוָאטוֹ (Skt. Kapilavastu), בירת שַׁאקְיָיה (Skt. Shakya). למרות ששמו הפרטי סִידְהַּאְתָּא (Skt. Siddhartha) אינו מופיע בקאנון הפַּאלי; בכל זאת, מטעמי נוחות, נשתמש בו כאן. גַאוּטַמָה (Skt. Gautama), שם נוסף המשמש לעתים קרובות בהתייחסות לבודהה, היה, למעשה, שמו של השבט שלו.
אביו של סִידְהַּאְתָּא, שודהודנה (Skt. Shuddhodana), לא היה מלך, כפי שתואר בספרות הבודהיסטית המאוחרת יותר. הוא היה למעשה אציל משבט גַאוּטַמָה, שאולי שימש כמושל אזורי בשַׁאקְיָיה. הקנון הפַּאלי אינו מתעד את שם אִמּו; אך מאוחר יותר מקורות בסנסקריט מזהים אותה כמַאיָה-דֶוִוי. אִמּוֹ של סִידְהַּאְתָּא נפטרה זמן קצר לאחר לידתו ולכן הוא גודל על ידי אחותה פַּאגַ'פַּאטִי (Skt. Mahaprajapati), שאביו התחתן איתה, כפי שהיה נהוג בזמנו.
שַׁאקְיָיה הייתה רפובליקה עתיקה, אך בזמן לידתו של סִידְהַּאְתָּא, היא הייתה חלק מהממלכה החזקה של קוֹשַׁאלָה (Ko-sa-la, Skt. Koshala). קוֹשַׁאלָה השתרעה מהגדה הצפונית של נהר הגנגס, בביהאר של ימינו, ועד למרגלות הרי ההימלאיה. בירתה הייתה שְׁרַאוָואטי (Skt. Shravasti).
מכיוון שתיאור גיאוגרפי קצר של המקומות המרכזיים בחייו של בודהה עשוי להקל על המעקב אחר הביוגרפיה שלו, הבה נתאר זאת כאן. שַׁאקְיָיה שַׁכְנה בחלק המזרחי של קוֹשַׁאלָה, לצד מחוז מַאלָה (Skt. Malla) הממוקם מדרום מזרח לשַׁאקְיָיה. מזרחית למַאלָה הייתה רפובליקת וָאג'י (Skt. Vrji), עם בירתה- וָאישַאלי .(Skt. Vaishali) רפובליקת וָאגִ'י נשלטה על ידי קונפדרציה של שבטים; שבט הלִיצַ'אבי (Skt. Licchavi) היה המפורסם שבהם. דרומית לוָאגִ'י וקוֹשַׁאלָה, מעֵבר לנהר הגנגס, שוכנת ממלכת מַגַאדְהָא האדירה (Skt. Magadha), עם בירתה -רַגַ'אגְרַהָא .(Skt. Rajagrha) ממערב לקוֹשַׁאלָה, בפנג'אב הפקיסטנית של ימינו, הייתה גַהאנְדְהַרה (Skt. (Ghandhara), שהייתה טריטוריה בתחום השיפוט של האימפריה הפרסית האחמנית. בבירתה, טַאקְשַׁאשִׁילָה (Skt. Takshashila), הייתה האוניברסיטה המפורסמת ביותר של אותה תקופה. שם התמזגו רעיונות ותרבויות יווניות ופרסיות עם אלה של עמיתיהם ההודיים העכשוויים.
העיר קפילָוָאטוֹ שבה גדל סִידְהַּאְתָּא, הייתה עיר מרכזית על הכביש הצפוני והעורק המסחרי הראשי של אותה תקופה. הכביש הצפוני קישר את קוֹשַׁאלָה לגַהאנְדְהַרה ממערב, ועבר דרך שַׁאקְיָיה, מַאלָה ורפובליקת וָאג'י, למַגַאדְהָא ולדרום. לפיכך, למרות שהקאנון הפַּאלי אומר מעט מאוד על סִידְהַּאְתָּא גַאוּטַמָה לפני גיל עשרים ותשע, סביר להניח שהוא נחשף לתרבויות רבות. אולי אפילו למד באוניברסיטת טַאקְשַׁאשִׁילָה, אם כי לא ניתן לקבוע זאת.
סִידְהַּאְתָּא התחתן עם בְּהַאדָקָאקָנָה, הידועה בספרות הסנסקריט בשם יַשוּדְהַרָא. היא הייתה בת דודו של סִידְהַּאְתָּא ואחותו של דֵוָואדַאטָה (Skt. Devadatta). דֵוָואדַאטָה הפך מאוחר יותר ליריבו העיקרי של בודהה. היה להם ילד אחד, בן ששמו היה רַאהוּלַה (Skt. Rahula). זמן קצר לאחר לידת בנו, בגיל עשרים ותשע, עזב בודהה את קפילָוָאטוֹ ושם פעמיו אל מַגַאדְהָא בחיפוש אחר אמת רוחנית. במהלך מסעו לאורך הכביש הצפוני לאחר שחצה את נהר הגנגס, הוא הגיע לרַגַ'אגַהָא. באותה תקופה, נישלטה מַגַאדְהָא על ידי המלך בּימְבּיסַארָה וקוֹשַׁאלָה נישלטה על ידי המלך פַּאסֶנַאדִי (Skt. Prasenajit). כחלק מברית בין קוֹשַׁאלָה ומַגַאדְהָא, שני המלכים נישאו זה לאחיותיו של זה. אחותו של המלך פַּאסֶנַאדִי נקראה דֶוִוי (Skt. Devi).
במַגַאדְהָא, למד סִידְהַּאְתָּא בקהילות של שני מורים, אַלַארָה קַלַאמָה (Skt. Arada Kalama) ואוּדַאקָה רַמַאפוּטָה (Skt. Udraka Ramaputra). כמי שהגיעו מהמסורת הברהמאנית, הם לימדו אותו להשיג ריכוז מוטמע על הָאַיִן וריכוז שאינו כרוך בהבחנה וגם לא באי-הבחנה. אולם סִידְהַּאְתָּא לא היה שבע רצון מההישגים הללו ולכן הוא עזב את אותם המורים. לאחר מכן הוא לקח על עצמו משטר קיצוני של סגפנות ולא אכל כמעט דבר. שוב הוא חש שתרגול שכזה אינו מוביל לשחרור. בעקבות זאת הוא שבר את צומו והלך לאזור אוּרוּבֶלָה (Skt. Urubilva), בּוֹדְגַאיָה של ימינו, שם הוא הגיע להארה מתחת לעץ הבודהי, בגיל שלושים וחמש. זה היה שש שנים לאחר שהגיע למַגַאדְהָא.
לאחר שהגיע להארה, הוא הלך מערבה אל מִיגַאדָיָה (Skt. Mrgadava), לפארק הצבאים באִיסַאפָּטַנָה (Skt. Rshipatana), הנקראת כיום סַארנַת, ממש מחוץ לוַורַנָאסִי. אף על פי שהיא ממוקמת מצפון לנהר הגנגס, המלך פַּאסֶנַאדִי ויתר על האזור הזה לטובת ממלכת מַגַאדְהָא כחלק מהנדוניה שהעניק למלך בּימְבּיסַארָה כאשר זה התחתן עם אחותו, דֶוִוי. בודהה בילה שם את עונת הגשמים, בפארק הצבאים, יחד עם חמשת מלוויו ועד מהרה משך מספר קטן של שוחרי רוח שהלכו בעקבותיו ויצרו קהילה של פְּרישׁוּת שהיה עליו לדאוג לה.
אציל משבט הלִיצַ'אבי בשם מַאהַלִי, מהעיר וָאישַאלי, שמע על הבודהה והציע למלך בּימְבּיסַארָה להזמין אותו למַגַאדְהָא. כך שלאחר המונסון, בודהה והקהילה ההולכת וגדלה שלו חזרו מזרחה לעיר הבירה של מַגַאדְהָא, לרַגַ'אגְרַהָא. המלך בּימְבּיסַארָה התרשם מתורותיו של בודהה והציע לו שמורה שלא היתה בשימוש בשם "וֶולוּבָנָה" (Skt. Venuvana), "חורשת הבמבוק", שם יכול היה בודהה לבסס את קהילתו במהלך העונה הגשומה.
עד מהרה הצטרפו לקהילה של בודהה שָׁרִיפּוּטְרָה (Skt. Shariputra) ומוֹדְגַאליָיאנָה (Skt. Maudgalyayana), תלמידיו המובילים של גורו מקומי ידוע. מאוחר יותר, הם הפכו לתלמידיו הקרובים ביותר של בודהה. שָׁרִיפּוּטְרָה ביקש מבודהה לנסח נדרים עבור קהילת הפְּרִישׁוּת ההולכת וגדלה והמלך בּימְבּיסַארָה הציע לקהילה לאמץ חלק מהמנהגים של קבוצות רוחניות אחרות, כמו הג'יינים. באופן ספציפי, המלך המליץ להם לקיים אסיפות רִבעוניות חודשיות (gso-sbyong, Skt. uposhadha) כדי לדון בתורות. בודהה נתן את הסכמתו.
יום אחד, אַנַאטָפִּינְדִיקָה (Skt. Anathapindada), בנקאי עשיר מהעיר סַוָואטִי, בירת קוֹשַׁאלָה, הגיע לרַגַ'אגְרַהָא לרגל עסקים. לאחר שהתרשם מהבודהה, הוא הציע לו מקום לשהות בו במהלך עונות הגשמים, בסַוָואטִי, בירת המלך פַּאסֶנַאדִי. זמן קצר לאחר מכן, בודהה וקהילת הנזירים שלו עברו לקוֹשַׁאלָה; אך חלפו כמה שנים עד שהיה ביכולתו של אַנַאטָפִּינְדִיקָה להציע להם מקום הולם להשתכן בו.
בינתיים, בודהה שב לבקר את משפחתו בקפילָוָאטוֹ. אביו, שודהודנה, הפך במהרה לאחד מחסידיו, ובנו רַאהוּלַה בן השמונה הצטרף למסדר הנזירי כתלמיד מתחיל. במהלך השנים הבאות, הצטרפו גם כמה אצילים שָׁאקְיָינִים, כולל בני דודיו של בודהה, אַנַאנְדָה (Skt. Ananda), אַנוּרוּדַהָא (Skt. Anuruddha), ודֶוָואדַאטָה, וכן חצי-האח של בודהה, נַאנְדָה (Skt. Nanda) הידוע גם בשם "סַאנְדַרַנַאנְדָה" (Skt. Sundarinanda), "נַאנְדָה היפֶה".
אמו החורגת ודודתו של בודהה, פַּאגַ'פַּאטִי, ביקשה להצטרף לקהילה ההולכת וגדלה, אך בודהה סירב תחילה. למרות זאת היא לא אמרה נואש, גילחה את ראשה, עָטְתָה גלימות צהובות ויחד עם קבוצה גדולה של נשים אחרות, בכל זאת הלכה בעקבות בודהה. פַּאגַ'פַּאטִי המשיכה לבקש הסמכה מבודהה, אך בודהה סירב פעם שנייה ושלישית. לבסוף, כמה שנים לפני שבודהה עבר מהעולם, אַנַאנְדָה התערב וביקש פעם נוספת בשמה, ובודהה הסכים לבסוף להסמיך את הנשים. האירוע הזה התרחש בוֶסָאלִי, ברפובליקת וָאגִ'י, והיווה את תחילתו של מסדר הנזירוֹת בבודהיזם.
(Skt. Jetavana), "חורשת ג'ֶטָא". שם, הוא בנה מִשכן יוקרתי במיוחד עבור בודהה והנזירים שלו לשהייה בתקופת העונה הגשומה. לימים, כעשרים שנה לאחר הארתו, ייסד בודהה את המנהג של ריטריט עונת הגשמים הרשמי (Skt. varshaka), עבור הקהילה הנזירית שלו, שבמהלכה נשארו הנזירים במקום אחד במשך שלושת חודשי המונסון בכל שנה, ולא נדדו ממקום למקום כפי שעשו בשאר ימות השנה. בסך הכל, העביר בודהה בחורשת גֶ'טָא תשעה-עשר ריטריטים של עונת הגשמים שבמהלכם הוא נשא 844 מהדרשות שלו. אַנַאטָפִּינְדִיקָה המשיך להיות פטרון מרכזי של קהילת הנזירים של בודהה, אם כי לקראת סוף חייו הוא פשט רגל.
מלך קוֹשַׁאלָה, פַּאסֶנַאדִי, פגש לראשונה את בודהה גַאוּטַמָה בחורשת ג'טא, כשהבודהה היה כבן ארבעים. הבודהה הרשים מאוד את המלך, ובהמשך הפך גם פַּאסֶנַאדִי לאחד מפטרוניו ומחסידיו. עם זאת, מערכת היחסים של בודהה עם המלך פַּאסֶנַאדִי היתה תמיד רגישה מאוד. למרות שהמלך היה פטרון אינטלקטואלי של למידה; עם זאת, הוא היה גם רודף תענוגות ולעתים קרובות מאוד אכזרי. לדוגמה, מתוך פרנויה, המלך הביא להריגתו של בַּאנְדְהוּלָה, שהיה חברו ממַאלָה ומפקד צבאו; הגם שחש חרטה ומינה לאחר מכן את אחיינו של בַּאנְדְהוּלָה, קַארָיָיאנָה, לעמוד בראש צבאו. שנים רבות לאחר מכן, הגנרל קַארָיָיאנָה הדיח את פַּאסֶנַאדִי כנקמה על מותו של דודו. אף על פי כן בודהה התייחס בסובלנות לדרכיו הבלתי יציבות של המלך ולגחמותיו ההפכפכות, ללא ספק משום שהיה זקוק להגנתו עבור הקהילה שלו מפני גנבים וחיות בר, וכמו כן גם לגישה לפטרונים עשירים שיתמכו בקהילתו.
כדי להבטיח את רצף הירושה של השושלת השלטת שלו, היה על המלך פַּאסֶנַאדִי להביא בן לעולם. אשתו הראשונה, אחותו של בּימְבּיסַארָה, מלך מַגַאדְהָא, לא ילדה לו כנראה ילדים. לאחר מכן, המלך לקח אישה שנייה, מאליקה (Skt. Mallika), יפהפייה שהגיעה מקאסטה נמוכה יותר והלכה אחר הבודהה. הנזירים הבְּרַהַאמינים בחצר המלוכה היו מזועזעים מכך שהגיעה ממעמד נמוך. מאליקה ילדה למלך פַּאסֶנַאדִי בת, וָאג'ירי (Skt. Vajri).
בעקבות זאת חש המלך שעליו לקחת אישה שלישית כדי שהיא תלד לו בן. אז הוא נישא לוָאסַבְּהַא, בתו של בן דודו של בודהה, מַהָאנָאמָה (Skt. Mahanama), שהפך למושל שַׁאקְיָיה לאחר מות אביו של בודהה. מַהָאנָאמָה היה אחיהם של תלמידיו הקרובים של בודהה אַנַאנְדָה ואַנוּרוּדַהָא. למרות שמַהָאנָאמָה הציג את וָאסַבְּהַא כאשת אצולה, היא הייתה למעשה בתו הבלתי חוקית שנולדה לו משׁיפחה. למרות שוָאסַבְּהַא ילדה למלך פַּאסֶנַאדִי בן בשם וידַאדַאבְּהָא, מעמדו כיורש העצר של קוֹשַׁאלָה היה רעוע עקב ההונאה הנסתרת בנוגע למוצאה התורשתי של אמו. ההונאה הזו גם העמידה את בודהה במצב לא נוח, מכיוון שהוא היה קרוב של וָאסַבְּהַא.
כאשר היה בן שש עשרה, מבלי לדעת שהוא בן לא חוקי, ביקר וידַאדַאבְּהָא לראשונה בשַׁאקְיָיה ופגש את סבו מַהָאנָאמָה. בעת ששהה שם, נודע לקַארָיָיאנָה, מפקד צבאו של פַּאסֶנַאדִי בדבר הרקע האמיתי של אמו של וידַאדַאבְּהָא. כאשר מפקד הצבא דיווח לפַּאסֶנַאדִי שבנו הינו נכד לא חוקי של שׁיפחה, המלך זעם על בני השַׁאקְיָיה. הוא שלל מאשתו ובנו את מעמדם המלכותי, ושלח אותם לעַבדוּת. בודהה התערב לטובתם ובסופו של דבר המלך השיב להם את מעמדם.
אולם לאחר מכן, מעמדו של בודהה בקוֹשַׁאלָה הפך להיות לא בטוח, ובסביבות גיל שבעים, הוא חזר בפעם הראשונה למַגַאדְהָא ולבירתה רַגַ'אגְרַהָא. שם, הוא שהה בחורשת המנגו שבבעלות ג'יוָואקָה (Skt. Jivaka), הרופא המלכותי, ולא בחורשת הבמבוק של המלך. זה מצביע על כך שיתכן שבודהה כבר היה חולה באותו הזמן.
כאשר בודהה היה בן שבעים ושתיים, הפטרון הראשון שלו, המלך בּימְבּיסַארָה ממַגַאדְהָא, אולץ לוותר על כסאו לטובת בנו, אַגַ'טַאסָטוּ (Skt. Ajatashatru). אַגַ'טַאסָטוּ כלא את אביו והרעיב אותו למוות. אלמנתו של בּימְבּיסַארָה, דֶוִוי, אחותו של המלך פַּאסֶנַאדִי, מתה מצער. כדי לנקום את מותה, פתח פַּאסֶנַאדִי במלחמה נגד אחיינו אַגַ'טַאסָטוּ על-מנת לנסות להחזיר את הכפרים סביב וַורַנָאסִי מצפון לגנגס שהעניק לבּימְבּיסַארָה כחלק מהנדוניה של דֶוִוי. המלחמה לא הייתה מכרעת וכדי להבטיח את השלום, פַּאסֶנַאדִי נאלץ לתת לבתו, וָאג'ירי, להינשא לאַגַ'טַאסָטוּ.
בערך באותו הזמן, בן דודו של בודהה, דֶוָואדַאטָה, שהפך למורה של אַגַ'טַאסָטוּ, ניסה להשתלט על המסדר הנזירי של בודהה. דֶוָואדַאטָה ניסה לשכנע את בודהה להטיל מספר כללי משמעת נוספים על הנזירים, כמו למשל להתגורר ביערות, לישון רק מתחת לעצים, לא להיכנס לבתים של אנשים מן השורה, ללבוש רק בלויי סחבות ולא לקבל מידיהם בדים במתנה ולהיות צמחונים אדוקים. בודהה סירב, מכיוון שהוא חש שזה יהפוך את המסדר שלו לסגפני מדי וינתק את הנזירים מהחברה. דֶוָואדַאטָה קרא תִּגָר על סמכותו של בודהה, ובכך שמשך לעבר רעיונותיו רבים מהנזירים הצעירים של בודהה, הוא יצר פילוג על ידי הקמת קהילת נזירים מתחרה משלו. למעשה, דֶוָואדַאטָה ניסה שוב ושוב, אך ללא הצלחה, להתנקש בחיי הבודהה. בסופו של דבר, שָׁרִיפּוּטְרָה ומוֹדְגַאליָיאנָה שכנעו את הנזירים שעזבו את הקהילה של בודהה לחזור.
נראה שדֶוָואדַאטָה התחרט על מעשיו, אך מת לפני שהצליח לבקש את סליחתו של בודהה. בכל מקרה, בודהה מעולם לא נטר לו טינה או חש כלפיו תחושות שליליוֹת. גם המלך אַגַ'טַאסָטוּ התחרט על הריגת אביו, ובהמשך לעצתו של הרופא המלכותי ג'יוָואקָה, הודה בגלוי בפני בודהה ברצח אביו והיכה על חטא.
כשנה לאחר מכן, בודהה יצא פעם נוספת למסע לאזור הולדתו, שַׁאקְיָיה. בזמן שהמלך פַּאסֶנַאדִי ערך ביקור אצל בודהה כדי לחלוק לו כבוד, ביצע הגנרל קַארָיָיאנָה הפיכה והציב את הנסיך וידַאדַאבְּהָא על כס המלכות של קוֹשַׁאלָה. המלך המודח פַּאסֶנַאדִי, שלא היה לו לאן לפנות, נמלט לבירת מַגַאדְהָא, רַגַ'אגְרַהָא, כדי לבקש הגנה מאחיינו וחתנו המלך אַגַ'טַאסָטוּ, אולם בקשתו להיכנס לעיר נענתה בסירוב והוא נמצא מת למחרת.
בינתיים, וידַאדַאבְּהָא, המלך החדש של קוֹשַׁאלָה, פתח במלחמה נגד שַׁאקְיָיה כנקמה על ההונאה של סבו מַהָאנָאמָה בנוגע למוצָא השושלת שלו. מַהָאנָאמָה, כזכור, היה בן דודו של בודהה והמושל הנוכחי של שַׁאקְיָיה. למרות שבודהה ניסה שלוש פעמים לשכנע את המלך לא לתקוף, הוא לא הצליח בסופו של דבר. כוחות הלחימה של קוֹשַׁאלָה קיבלו פקודות לטבוח בכל תושבי בירת שַׁאקְיָיה, קפילָוָאטוֹ. לאחר שלא עלה בידו למנוע את הטבח, נמלט בודהה לרַגַ'אגְרַהָא במַגַאדְהָא, וביקש את הגנתו של המלך אַגַ'טַאסָטוּ, כפי שעשה פַּאסֶנַאדִי לפניו ללא הצלחה.
הדרך למַגַאדְהָא עברה דרך רפובליקת וָאג'י, שם המתין לו תלמידו הקרוב ביותר של בודהה, שָׁרִיפּוּטְרָה, בבירה וָאישַאלי. אולם שם, אחד ממלוויו לשעבר של בודהה, שׁוּנַאקַאטָה (Skt. Sunakshatra), אציל מוָאישַאלי שפשט את הגלימות בעבר ועזב את הקהילה הבודהיסטית, הכפיש את בודהה בפני הפרלמנט של וָאג'י. הוא אמר להם שלבודהה אין שום כוחות על אנושיים ושהוא לימד רק על פי ההיגיון איך להפסיק להשתוקק, אבל לא איך להגיע למצבים על-חושיים (טרנסצנדנטליים). בודהה לקח זאת כמחמאה. אף על פי כן, ההוקעה הזו, ויתכן שגם ייסוּד מסדר הנזירות בעת ההיא, גרמו לבודהה לאבד את התמיכה שהיתה לו ואת מעמדו הטוב בוָאג'י. בעקבות זאת בודהה חצה את הגנגס והמשיך לרַגַ'אגְרַהָא, שם שהה במערות של גִיגְ'הַאקוּטָה הסמוכה (Skt. Grdhrakuta), בפסגת הנשר.
וַאסַאקַארָה, ראש ממשלתו של המלך אַגַ'טַאסָטוּ, הגיע לבקר את הבודהה. הוא הודיע לו על תוכניתו של אַגַ'טַאסָטוּ להרחיב את ממלכתו ועל כוונתו לפלוש בקרוב לרפובליקת וָאג'י. למרות שבודהה יעץ שלא ניתן יהיה להכריע את הוָג'יאנים בכוח, אלא שהם ימשיכו לשמֵר את דרכיהם המסורתיות המכובדות, לא עלה בידו למנוע את פרוץ המלחמה המתקרבת, כפי שקרה עם פלישת קוֹשַׁאלָה לשַׁאקְיָיה. כאובדן נוסף, תלמידיו הקרובים ביותר של בודהה, שָׁרִיפּוּטְרָה ומוֹדְגַאליָיאנָה, מתו שניהם בערך בתקופה הזו. שָׁרִיפּוּטְרָה הקשיש מת ממחלה ומוֹדְגַאליָיאנָה הוכה למוות על ידי שודדים בעת שהתבודד בריטריט.
לאחר שלא זכה לאהדה או תמיכה במַגַאדְהָא, החליט בודהה לחזור צפונה פעם נוספת, ככל הנראה למולדתו שַׁאקְיָיה, אולי כדי לראות מה נותר לאחר מתקפת קוֹשַׁאלָה. לפני שיצא לדרך, ביקש בודהה מאַנַאנְדָה לכנס את כל הנזירים בפסגת הנשר, שם הוא ימסור להם את עצתו האחרונה. הוא הורה להם לנתב ולנהל את קהילת הנזירים על פי המערכת הדמוקרטית של הפרלמנט הוָג'יאני. עליהם לקיים אסיפות קבועות, לחיות בהרמוניה, לחלוק את נדבותיהם ולכבד את זקניהם.
עד מהרה עזב בודהה את פסגת הנשר ואת מַגַאדְהָא, וכשהגיע לוָאישַאלי ברפובליקת וָאג'י, עצר כדי להעביר שם את ריטריט עונת הגשמים. הוא מצא שהחברה שם התדרדרה ושקעה בהתנוונות למרות איום המלחמה הממשמש ובא. לאחר שהפרלמנט הוָאגִ'יאני איבד מיוקרתו בעיניו, העביר בודהה את עונת הגשמים לבדו ואמר לנזירים שלו למצוא מחסה בין חבריהם או תומכיהם.
במהלך עונת גשמי המונסון, בודהה בן השמונים חלה באופן קשה והיה קרוב למוות. אַנַאנְדָה ביקש ממנו להעניק עצה אחרונה לנזירים. בודהה אמר להם שהוא לימד אותם את כל מה שהוא יודע ושבעתיד, התורות עצמן צריכות להוות את המקלט הראשי שלהם ואת מקור ההכוונה. על-מנת להשיג שחרור מהסבל, עליהם להטמיע את התורות בתוכם ולא להיות תלויים במנהיג או בקהילה כלשהי שיצילו אותם. לאחר מכן הודיע בודהה שבקרוב הוא ימות.
יחד עם תלמידיו, בני דודיו אַנַאנְדָה ואַנוּרוּדַהָא, יצא בודהה לדרך פעם נוספת אחרי הגשמים. בדרך לשַׁאקְיָיה, הם עצרו בפָּאבָה, אחת משתי הערים הראשיות של מַאלָה. שם הוגש לקבוצה בשר חזיר מורעל על ידי נפָּח בשם צ'וּנְדָה (Skt. Cunda). בודהה שחשד שמשהו לא בסדר, אמר לבני דודיו לא לאכול את החזיר ובמקום זאת אכל אותו בעצמו ואמר להם לקבור את השאריות. מַאלָה הייתה מולדתו של הגנרל קַארָיָיאנָה, שהוביל את מעשי הטבח בשַׁאקְיָיה, ובהחלט יתכן שהרעל היה מיועד לאַנַאנְדָה, שהתפרסם בכך ששינן את כל תורותיו של בודהה. אם אַנַאנְדָה היה נהרג, תורותיו וקהילתו של בודהה לעולם לא היו מחזיקות מעמד ושורדות.
בעודו סובל משלשול מדמם חריף, אמר בודהה לאַנַאנְדָה להביא אותו לקוּשׁינְגַארָה הסמוכה (Skt. Kushinagara). שם, על-גבי מיטה שהונחה בין שני עצים, שאל בודהה את הנזירים המעטים שאיתו אם יש להם שאלות נוספות או ספקות כלשהם. המומים מצער, אַנַאנְדָה והאחרים נותרו דוממים. לאחר מכן עבר בודהה מן העולם בגיל שמונים, בשנת 485 לפני הספירה.
רגע לפני שהחל הליך שריפת גופתו של בודהה, הגיעה קבוצת נזירים מפָּאבָה. בראשם עמד מַהַאקַאסָפָּה (Skt. Mahakashyapa), שהתעקש שהליך השריפה יחכה עד שיַחְלקו לבודהה כבוד אחרון. מַהַאקַאסָפָּה היה בְּרַהַאמין ממַגַאדְהָא שהפך לנזיר בערוב ימיו, כמה שנים קודם לכן. כאשר בודהה פגש אותו לראשונה, הוא נתן למַהַאקַאסָפָּה את הגלימה הבלויה הישנה שלו בתמורה לגלימה החדשה של הבְּרַהַאמין. מאוחר יותר, שימש תיאור הצגת גלימתו של בודהה כדי לייצג את העברת הסמכות ואת תחילת שושלת האבות הבודהיסטים.
בודהה, בכל אופן, אמר במפורש לתלמידיו, בכמה וכמה הזדמנויות, שאחרי שהוא יעבור מן העולם, הדהרמה עצמה תשמש להם כמורה. הוא רצה שהקהילה שלו תמשיך להתנהל ולנתב את עצמה על-פי דוגמת המערכת הפרלמנטרית של וַאג'י. הוא לא כיוון לכך שהם יתנהלו כדוגמת ממלכות כמו קוֹשַׁאלָה ומַגַאדְהָא ושבראש הקהילה יעמוד נזיר ראשי יחיד.
למרות זאת, לאחר מעברו של בודהה מן העולם, נראה שהתחולל מאבק כוחות בין מַהַאקַאסָפָּה לאַנַאנְדָה, במילים אחרות, מאבק בין מערכת הודית מסורתית של העברת סמכות אוטוקרטית מגורו לתלמיד, לבין מערכת שוויונית דמוקרטית יותר של נזירים פושטי-יד החיים בקהילות קטנות ועוקבים אחר מערך משותף של מנהגים ועקרונות. מַהַאקַאסָפָּה ניצח.
לאחר שגופתו של בודהה נשרפה ושרידיו חולקו, הנזירים נענו להצעתו של מַהַאקַאסָפָּה לקיים מועצה ברַגַ'אגְרַהָא בעונת הגשמים הבאה, על-מנת לספר ולאַמת את כל שלימד הבודהה ולהגדיר מערכת כללים, מנהגים ועקרונות בהתאמה. על מַהַאקַאסָפָּה היה לבחור את אותם זקני הקהילה שלהם תינתן האפשרות להשתתף. הוא בחר בארהטים בלבד, באותם אלה שהשיגו שחרור, ואלה מנו 499. בתחילה, מַהַאקַאסָפָּה לא כלל את אַנַאנְדָה בטענה שהוא עדיין לא הגיע למצב הארהט. מַהַאקַאסָפָּה הדיר אותו למרות שאַנַאנְדָה זכר באופן הטוב ביותר את דרשותיו של בודהה. כמו כן, אַנַאנְדָה היה תומך חזק ומצדֵד נלהב במִשאלתו של בודהה שלמִסדר הנזירי שלו לא יהיה מנהיג יחיד. יכול להיות שמרכיב נוסף המעורב בסלידתו של מַהַאקַאסָפָּה מאַנַאנְדָה נעוץ בעובדה שאַנַאנְדָה היה זה ששכנע את הבודהה להסמיך נשים. יתכן שזה פגע ברקע הבְּרַהַאמין השמרני של מַהַאקַאסָפָּה. אולם בסופו של דבר, זקני הקהילה הנזירית מחו על הדרתו של אַנַאנְדָה ומַהַאקַאסָפָּה נכנע ואיפשר לאַנַאנְדָה להשתתף במועצה. על-פי התיאור המסופר במסורת התהרוודה, אַנַאנְדָה השיג את מצב הארהט בלילה שקדם לאסיפת המועצה.
עם זאת, בזמן שהמתין להתכנסות המועצה, פגש אנאנדה את וַאסַאקַארָה (Skt. Varshakara), ראש ממשלתו של המלך אַגַ'טַאסָטוּ. אַנַאנְדָה למד ממנו כי בנוסף להכנות למתקפה על וָאג'י, שאליה נערכו הכוחות של מַגַאדְהָא, הם גם התכוננו לקראת מתקפה צפויה מצידו של המלך פָּאג'וֹטָה (Skt. Pradyota) מאַוַונּטִי (Skt. Avanti), הממלכה שממערב למַגַאדְהָא. כך שלמרות שבודהה לא התכוון לכך שבראש קהילתו תעמוד שושלת של פטריארכים (אבות), ההשתלטות של מַהַאקַאסָפָּה על ההנהגה תרמה ללא ספק להישרדותן של תורות הבודהה וקהילת הנזירים בזמנים המסוכנים וחסרי הודאות הללו.
חמש מאות ארהטים השתתפו במועצה הבודהיסטית הראשונה הזו, שהתקיימה בסַאטִיפַּנִיגוּהַא (Skt. Saptaparnaguha), מערת שִׁבעת העלים, ליד רַגַ'אגְרַהָא. מַהַאקַאסָפָּה ניהל, אַנַאנְדָה דיקלם מהזיכרון את רוב הסוטות ואוּפָּאלִי (Skt. Upali) דיקלם את כללי הוִינַאיָיה של המשמעת הנזירית. על פי גרסת התהרוודה של המועצה הזו, תורות האַבְּהִידַהרְמָה (Skt. abhidharma) בנושאי ידע מיוחדים לא דוקלמו בעת הזו. עם זאת, במסגרת מסורת הסָרְוָוסְטִיוָודָה, גרסת הוָאִיבְּהַאשִָׁיקָה מספרת שמַהַאקַאסָפָּה דיקלם חלק מתורות האַבְּהִידַהרְמָה, אך לא את כולן. אך על פי קביעוֹת הסַאוּטְרַאנְטִיקָה, תורות האַבְּהִידַהרְמָה הללו לא היו למעשה מילותיו של הבודהה, אלא חוברו על ידי שבעה מהארהטים.
על פי המסורות הטיבטיות, מַהַאקַאסָפָּה החל שושלת של שבעה פטריארכים. מסורות הצ'אן של סין, ובהמשך מסורת הסון הקוריאנית ומסורת הזן היפנית, מחזיקות בשושלת של עשרים ושמונה אבות בהודו, כאשר בּוֹדְהִידַהרְמָה הוא העשרים ושמונה במספר. בּוֹדְהִידַהרְמָה היה המאסטר ההודי שהביא את תורת הצ'אן לסין. במזרח אסיה, הוא נחשב לפטריארך מסורת הצ'אן הראשון.
לסיכום, הסִפְרוּת הפַּאלית של מסורת התהרוודה חושפת תמונה של הבודהה כמנהיג רוחני כריזמטי, כמעט טרגי, שנאבק להקים ולתמוך בקהילה ההולכת וגדלה של תלמידיו וההולכים אחריו בנסיבות קשות ביותר. הוא נאלץ להתמודד עם תככים פוליטיים, עם כמה וכמה מלחמות, עם הטֵבח באנשי מולדתו, עם הוקעה אישית בפני ממשלה, עם קריאת תִּגָּר על מנהיגותו מקרב תלמידיו, עם רצח אחד מתלמידיו הקרובים ביותר, ובסופו של דבר עם מוות מהרעלה. ובכל זאת, במהלך כל הקשיים הללו, בודהה שמר על שלוות התודעה ולא התייאש. במשך ארבעים ושש השנים שבהן לימד לאחר שהגיע להארה, הוא נשאר איתן במחויבותו להראות לעולם את הדרך לשחרור ולהארה.