בבודהיזם, חמלה היא יותר מסתם רעיון נעלֶה; היא מהווה כוח רב עוצמה ומחולל שינוי הנמצא בלב התרגול הרוחני שלנו. פיתוח חמלה הוא חיוני לחלוטין, לא רק למען הצמיחה האישית שלנו, אלא גם לשֵׁם יצירת עולם שליו והרמוני יותר - משהו שכמעט כולנו מייחלים לו. על ידי טיפוח תחושת חמלה רחבה יותר, פשוט בתוך עצמנו, נוּכל לגעת בחייהם של אחרים ואחרות בדרכים מדהימות, להביא אור למקומות בהם יש חושך ולהציע נחמה במַקום בו יש סבל. זהו כוחה של החמלה.
מדוע עלינו לפתח חמלה?
חלקנו עשויים לשאול "מדוע עליי לפתח חמלה?" ייתכן שנרגיש מאושרים ומצליחים בחיינו ולא נחוש צורך לפתח משהו שנראה שאין בו תועלת רבה עבורנו. אבל אם אנחנו אכן מרגישים מאושרים ומצליחים, נוכל לבחון ולראות עד כמה מזה תלוי בזולת, כמו באלה המגדלים את האוכל שאנו אוכלים ובאלה המתחזקים את הכבישים שאנו משתמשים בהם. בלי אחרים ואחרות, איפה היינו?
כאשר נבין שלמעשה, אנו חייבים הרבה לעולם סביבנו, ניווכח שפיתוח חמלה הוא מפתח הפותח פתח לחיבור עמוק אפילו יותר עם בני ובנות אדם אחרים, קרובים ורחוקים. הבודהה לימד שכל הבְּרִיוֹת מחוברות אלו לאלו בהתהוות גומלין, ולכן האושר והסבל של אחרים ואחרות קשורים באופן הדוק לאושר ולסבל שלנו אנו.
כאשר אנחנו מפתחים ומְפתחות חמלה, קורה משהו משמעותי: ההסתכלות שלנו מתחילה להתרחב אל מעֶבר לעצמנו ולצרכים האישיים שלנו, לרצונות ולדאגות שלנו. מחלחלת בנו ההכרה בכך שהאושר והרווחה של אחרים ואחרות חשובים בדיוק כמו האושר והרווחה שלנו עצמנו. תרגיל יפהפה שמלמדים מאסטרים טיבטים הוא לדמיין את עצמנו בצד אחד, לבד עם הצרכים והרצונות שלנו, בעוד שבצד השני, נמצאים כל האחרים והאחרות - כל היצורים החיים, כל אחד עם התקוות והקשיים שלו. ואז אנחנו שואלים את עצמנו: של מי הצרכים גדולים יותר, שלי בלבד, או הצרכים האינסופיים של כל האחרים והאחרות? שינוי הפרספקטיבה הזה אינו חל רק על עזרה לזולת - הוא גם משחרר אותנו מלהיות לכודים בהתרכזות העצמית שלנו, שבה כל מה שאנחנו עושים זה לחשוב על עצמנו.
אם רצונכם הוא שאחרים ואחרות יהיו מאושרים, תרגלו חמלה. אם ברצונכם להיות מאושרים או מאושרות, תרגלו חמלה. -הוד קדושתו הדלאי לאמה ה-14
יתר על כן, על פי הבודהה, חמלה היא מקור לאושר אמיתי. בניגוד לרדיפה אחר דברים חומריים או אחר הישגים בקריירות שלנו - המקנים רק שביעות רצון זמנית - חמלה מביאה לשביעות רצון מתמשכת. היא מאפשרת לנו למצוא שמחה ברגעים קטנים ויומיומיים - כמו נתינה נטולת ציפייה לתמורה כלשהי או פשוט חיוך לעברו של אדם זר. האושר הזה אינו תלוי בנסיבות חיצוניות; הוא מתעורר ועולה באופן טבעי מתוך דאגה לאחרים ואחרות והתחברות אליהם כבני ובנות אדם, אשר, בדיוק כמונו, רוצים להיות מאושרים.
היתרונות של פיתוח חמלה
בהתחלה, אולי נראָה שהתמקדות בסבלם של אחרים ואחרות והרצון לעשות משהו בנידון יכבידו עלינו רגשית. אבל, באופן פרדוקסלי, ככל שנטפח יותר חמלה, כך נרומם את עצמנו, ונמצא שלווה ומטרה נרחבות יותר בחיינו. במילים פשוטות, פיתוח חמלה מביא אינספור יתרונות, הן לעצמנו והן לעולם סביבנו.
ברמה האישית, הוכח באופן מדעי שחמלה מפחיתה מתח, חרדה ודיכאון. היא עוזרת לנו לבנות כוח רגשי, מה שמקל עלינו להתמודד עם כל אתגרי החיים. חמלה גם מעשירה את מערכות היחסים האישיות שלנו, וגורמת לנו לגלות יותר הבנה ואורך-רוח כלפי אלו שאכפת לנו מהם, ולתמוך בהם.
בקנה מידה רחב יותר, לחמלה יש את הכוח לשנות את פני החֵברה. כאשר אנו פועלים בחמלה, אנו תורמים לתרבות של נועם-לב ואמפתיה. זה יוצר סביבה חיובית שבה בני ובנות אדם מרגישים מוערכים ונתמכים, מה שמוביל להרמוניה ואחדות חברתית נרחבות יותר.
בכל מקרה, ייתכן שהיתרון הגדול ביותר של חמלה הוא הדרך שבה היא מחברת אותנו לטבענו האמיתי. חמלה עוזרת לנו לראות מעֶבר לאשליית הנִפְרָדוּת, וחושפת בפנינו את התהוות הגומלין בין כל היצורים החיים. התובנה הזו מאפשרת לנו למצוא לא רק תחושת מטרה אלא גם דרך לשלווה והגשמה משביעת-רצון לאורך זמן.
דרכים לפתח חמלה
בודהה לימד דרכים רבות לטפח חמלה. על ידי אימון עצמי בעזרת כמה שיותר דרכים שאפשר, החמלה שלנו הופכת אט אט לתגובה אוטומטית כלפי אחרים ואחרות ומובילה למעשים ספונטניים של נועם-לב.
להרהר על סבלם של אחרים ואחרות
אנו חיים בעולם שבו מספר הולך וגדל של בני ובנות אדם מדווחים על תחושות של "עייפות החמלה". אנו מופגזים, ללא הפסקה, בתמונות של מלחמות, רעב ואסונות אחרים המציפות את החדשות ואת הרשתות החברתיות שלנו, ומשאירות רבים ורבות מאיתנו בתחושה של עומס יתר וחוסר רצון לספוג עוד סבל.
עם זאת, אחת הדרכים היעילות ביותר לפתח חמלה היא להרהר באופן פעיל על סבלם של אחרים ואחרות. לכן, כאשר נראֵה טרגדיה בחדשות, לא נחשוב רק "אוי, כמה נורא" ואז מיד נעביר ערוץ. בואו ניקח לדוּגמה סיפור על פליטים. נוכל לקחת רגע כדי להרהר עד כמה נורא הוא המצב שבו הם נאלצים לעזוב את מולדתם ולהותיר מאחור את כל חייהם, בשביל הלא נודע. לא רק שהם מְסַכנים את חייהם לעתים קרובות במסעות מסוכנים כדי למצוא מקום בטוח, אלא גם, כשהם סוף סוף מגיעים, מתנהגים כלפיהם בחשדנות, בפחד או באדישות. חשבו כמה נורא זה היה אם אנחנו או יקירינו היינו במצב הזה, ואז באופן טבעי, תתעורר ותעלה תחושת חמלה: "מי ייתן ואף אחד או אחת לא יצטרכו לעבור כזה סבל ".
כאן, באפשרותנו לראות שהרהור על סבל אין פירושו לשקוע בכאב או בעצב ולאפשר להם להציף אותנו רגשית, אלא, פירוש הדבר הוא להכיר בכך שסבל הוא חוויה אוניברסלית. על ידי כך שנכיר באתגרים שאחרים ואחרות – אותם אלה שסביבנו ואלה שבארצות רחוקות - מתמודדים איתם, נוכל לטפח רצון אמיתי להקל על סבלם.
מעורבוּת בעשייה הניחנת בנועם-לב
כפי שצוין, חמלה אינה רק משהו שאנו חשים, היא משהו שאנו עושים. אפילו מעשים קטנים של נועם-לב - בין אם זה הושטת יד לעזרה, הקשבה כאשר מישהו או מישהי חשים צורך לדבר, או פשוט חיוך לעֶבר זר - מאפשרים לנו ליישם את החמלה שלנו הלכה למעשה.
מעשים קטנים אלה של נועם-לב אולי נראים חסרי משמעות, אך יכולה להיות להם השפעה רבה, והם עשויים לגעת בחייהם של יותר בני ובנות אדם מכפי שעולה בדעתנו. נועם-לב הוא כמו שריר, ולכן כל מעשה של נועם-לב שנעשֶֹה, לא משנה כמה קטן, יחזק את החמלה האישית שלנו, ויָקל עלינו להגיב באמפתיה ובאכפתיות בעתיד. בעולם שמרגיש מפולג, מעשים קטנים אלה של נועם-לב יכולים באמת לעזור לנו להתקרב לבְּרִיוֹת אחרות וליצור תחושה שהעולם מאיר פנים מעט יותר.
תרגול אהבה אלטרואיסטית
אהבה אלטרואיסטית, המִשאלה הכֵּנָה שאחרים ואחרות יהיו מאושרים, קשורה קשר הדוק לחמלה. זהו תרגול רב עוצמה שבמהלכו אנו מאמנים את עצמנו להעביר את המיקוד שלנו מדאגות אנוכיות לעֶבר אהבה נרחבת יותר המקיפה את כל הבְּרִיוֹת. בעשותנו זאת אנו מתחילים להתחבר למקור של שלווה והגשמה משביעת-רצון שנמצא כולו בתוכנו.
כפי שמנסח זאת מאתייה ריקאר, הנזיר הבודהיסטי המכונה לעתים קרובות "האדם המאושר ביותר בעולם", "אלטרואיזם הוא המצב התודעתי הטוב ביותר לטפח משום שהוא מפיק את התועלות המיטיבות הגדולות ביותר עבורנו ועבור אחרים ואחרות." כאשר אנו מנסים לתרגל אהבה אלטרואיסטית על בסיס יומי, אנו מפתחים באופן טבעי לב חומל ופתוח יותר.
התרגול הזה אינו דורש מחוות גדולות; הוא יכול להתחיל במשהו פשוט כמו לאחל בכנוּת אושר לבני ובנות אדם שאנו פוגשים במהלך היום. בין אם זה לשלוח בשקט איחולים טובים לזר ברחוב, או לקוות שחבר או חברה ימצאו שלווה, או לשלוח אהבה לאלו הסובלים ברחבי העולם, המעשים הקטנים והמכוּוָנים הללו של נועם-לב עוזרים להרחיב את קיבולת היכולת שלנו לאהבה וחמלה.
לפעמים, אנו מוצאים שקַל לנו לחוש אהבה אלטרואיסטית כלפי אלו שנראים כלפי חוץ כמי שסובלים. אנו עשויים לראות קבצן ברחוב ומיד עשויה לעלות בנו מעין תחושה של "אוי, מי ייתן וימצא אושר ויזכה להקלה בקשיים שלו". אבל אז, כשאנו רואים מישהו שנראה עשיר ונדמה לכאורה שיש לו הכול, אנו חושבים "למה שאאחל לו להיות מאושר? כבר יש לו הכול!". אהבה אלטרואיסטית, לעומת זאת, מתעלה אל מעֶבר לחוויות כפי שהן נראות כלפי חוץ. בין אם נראָה שמישהו מתקשה ובין אם נראה שהוא משגשג, עלינו לזכור שכל אחד ואחת ראויים לאושר.
לשם כך, הבודהה לימד את מדיטציית נועם-הלב האוהב. במהלך התרגול הזה, תחילה אנו מחוללים רגשות נועם-לב ואהבה עבור עצמנו, ולאחר מכן אנו מרחיבים את אותם הרגשות לעבר אחרים ואחרות: תחילה כלפי יקירינו ויקירותינו, אחר כך לעבר בני ובנות אדם ניטרליים, ולבסוף כלפי אלו שעשוי להיות שלדעתנו הם קשים או מאתגרים. המטרה היא להרחיב בהדרגה את מעגל האהבה והחמלה שלנו עד שיכלול את כל הבְּרִיוֹת ללא יוצא מן הכלל. בחלוף הזמן, באופן טבעי נאחל אושר לכל מי שנפגוש בו או בה.
תשומת-לב מוּדעת (מיינדפולנס) ומדיטציה
תרגול תשומת-לב מוּדעת (מיינדפולנס) הוא תרגול בו אנחנו נוכחים ומודעים באופן מלא למחשבותינו, לרגשותינו ולסביבתנו ללא שיפוטיות. כאשר אנו מחדדים את המיומנות הזו - דבר שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות - אנו משיגים הבנה ברורה יותר של הסבל שלנו עצמנו ושל סבלם של אחרים ואחרות. ככל שהמודעות שלנו גוברת, אז באופן טבעי, גוברת גם החמלה שלנו, כאשר אנו מתחילים להיווכח בכך שסבל הוא חלק מהותי מהמצב האנושי שכל אחד ואחת מאיתנו חווים.
כפי שניסח זאת הנזיר והמורה הבודהיסטי הגדול תיך נאת האן, בצורה כה קולעת: "תשומת-לב מודעת (מיינדפולנס) מולידה חמלה". כאשר אנו נעשים קשובים ומודעים יותר, אנו מתחילים להבחין לא רק בדרכים הברורות, אלא גם בדרכים המעודנות שבהן אנו ואחרים ואחרות חווים כאב, פחד ותסכול. הבנה זו מרככת את הלבבות שלנו כך שבמקום להגיב בעצבנות או בתסכול, ביכולתנו להגיב בחמלה ובנועם-לב.
בעזרת תשומת לב מודעת (מיינדפולנס) ומדיטציה, אנו מגיעים להכרה בכך שכל אחד ואחת, ללא קשר לנסיבות שלהם, מתמודדים עם קשיים ואתגרים משלהם. זה מסייע לנו להתקדם מעֶבר לשיפוטיות ולמסקנות המיידיות שאליהן אנו נחפזים לקפוץ בקלות רבה. כשאנו מְתַּרְגלים בהדרגה להרחיב את חמלתנו אל עבר כל הבְּרִיוֹת כולן, אנו מתחילים למוטט את חומות ההפרדה, ולפעמים, את העליונוּת, שלעתים קרובות מונעת מאיתנו להתחבר בצורה עמוקה לאחרים ולאחרות. בכך, אנו תורמים לאושר האישי שלנו כיצורים חברתיים ולאושרם של כל הסובבים והסובבות אותנו.
סיכום: הדרך לחמלה אמיתית
תיך נאת האן אמר, "חמלה היא פועַל". היא משהו שעלינו לטפח באופן פעיל, לא רק למען אלו החווים קשיים באופן שנראה לעין, אלא למען כל מי שאנחנו פוגשים. בין אם זה על-ידי מעשים קטנים של נועם-לב, הרהור על סבלם של אחרים ואחרות, או מדיטציית נועם-לב אוהב, זרע החמלה שבתוכנו יכול ללבלב ולהיות לפרח של דאגה כנה לכל הבְּרִיוֹת.
כבני ובנות אדם, קל למדי להיבלע בתוך הצרכים והדאגות האישיים שלנו, אבל כל אחד ואחת, לא משנה מי הם או מאיפה הם או איך הם נראים, מייחלים אף הם לאושר ולהקלה מהסבל. זה המקום בו ביכולתנו להשתלב ולחולל שינוי. אולי עוברת בנו המחשבה שאין לנו משמעות, אבל הבודהה לימד אותנו שהכול וכל אחד ואחת מחוברים אלו לאלו בקשרי גומלין. משמעות הדבר היא שכל חיוך שנשלח לעבר אנשים זַרים וכל דקה בה נתַּרְגל מדיטציה של נועם-לב אוהב, לכל זה תהיה השפעה חיובית עלינו ועל הסובבים והסובבות אותנו.