אימון עם סרקונג רינפוצ'ה

כמה חודשים לאחר מכן, פגשתי את ראש המנזר בבקתה הזעירה, העשויה גללי פרות, גבוה מעל דלהויז, כפר ההרים ליד דהרמסלה במקום בו מנזר גיוטו היה ממוקם, שם התיישבתי. הנזיר הזקן הצנוע השלים זה עתה רצף של שני ריטריטים של מדיטציה בני שלוש שנים כל אחד. כשביקשתי אותו ללמד אותי, ראש המנזר הסכים ברצון. הוא אמר לי שהגעתי בדיוק בזמן. הוא עומד להתחיל ריטריט אינטנסיבי של שלוש שנים על המערכת של גויאסאמאדג'ה ביום למחרת. האם אהיה מעוניין להצטרף אליו? אני, כמובן, נאלצתי לסרב, אך למדתי את הלקח שרינפוצ'ה הציג בפניי בדרך הבודהיסטית הקלאסית. רינפוצ'ה ארגן את הנסיבות עבורי להגיע להבנת האמת בעצמי. על מנת ללמוד ולתרגל את הטנטרה המתקדמת ביותר הזאת, אצטרך להתחיל מהתחלה. 

עד מהרה שיניתי את נושא הצעת המחקר שלי לנושא יותר צנוע- המסורת בעל פה של הלאם-רים, הדרך המדורגת להארה- ונערכתי ללמוד את היסודות עם המורה של שָׁארפָּה רינפוצ'ה וקהַמְלוּנג רינפוצ'ה, גשה נְגוָואנג דהַרְגְיֵי.  גשה הוא התואר המנזרי המקביל בקירוב לתואר דוקטור (Ph.D)  והמיומנות של גשה דהַרְגְיֵי כמורה מלומד העניקה לו את העמדה של חונך לחמישה לאמות בגיל הנעורים שהתגלמו מחדש. באותו זמן, גשה דהַרְגְיֵי התגורר ברפת מוסבת לבקתה, שרחשה זבובים. היא הייתה כל כך זעירה שניתן היה להכניס פנימה רק את המיטה שלו, עם חלל נותר שהספיק לשלושה אנשים היושבים בצפיפות על הריצפה. למרות שהתנאים שבהם הוא חי גרמו לי להתקומם, הִתְעַשַּׁתִּי בשביל הלימוד שלי. היה עליי ללמוד גם טיבטית מודרנית מדוברת. בהארווארד, למדתי רק את השפה הקלאסית הכתובה. 

הפעם הבאה שבה נפגשתי עם סרקונג רינפוצ'ה הייתה ביוני אותה השנה. כולירה איומה ומגפת טיפוס התפרצו באזור והוד קדושתו ביקש מרינפוצ'ה להגיע לדלהויז על מנת להעניק את העצמת ההאייגריבה. תרגול של דמות הבודהה התקיפה הזאת, יחד עם פעולות חיטוי, מסייעים לבני ובנות אדם להימנע מהידבקות בזיהום. למרות שהייתי חלק מקומץ מערביים שקיבלו את החניכה, לא הייתה הזדמנות להיפגש עם רינפוצ'ה בפרטיות. היו עוד מקומות בהם היה עליו להעניק את ההעצמה הזאת והוא עזב במהרה את דלהויז.

עד הזמן בו נפגשנו שוב, התרחשו שינויים רבים. בסתיו של 1971, הוד קדושתו ביקש מגשה דהַרְגְיֵי ללמד בודהיזם לזרים וזרות בספרייה שאך הוקמה של כתבים טיבטיים וארכיונים בדהרמסלה. שָׁארפָּה רינפוצ'ה וקהַמְלוּנג רינפוצ'ה הצטרפו בתור מתרגמים שלו. שאלתי אם גם אני אוכל לעמוד לשירותו בספרייה, לתרגם כתבים, והוד קדושתו הסכים. תחילה, יהיה עליי להגיש את הצעת המחקר שלי, לקבל את הדוקטורט, ואז לחזור. מלחמת הגבול שפרצה סמוך לאותו זמן עם פקיסטן, פחות ממאה מַיילִים הרחק משם שכנעה אותי לעזוב ללא שהות. חזרתי להארווארד ומלאתי אחר עצתו של הוד קדושתו, באומרי- לא תודה, לקריירה של הוראה באוניברסיטה- למרבה ההפתעה של מוריי הפרופסורים- עברתי לדהרמסלה כמה חודשים מאוחר יותר, בספטמבר 1972. 

סרקונג רינפוצ'ה בדיוק עזב אז לנפאל להקדיש שנתיים להענקת העצמות ותמסורות בעל פה לכמה מהמנזרים שאך נבנו שם. כשהוא שב לדהרמסלה בסתיו של 1974, יכולתי סוף סוף לדבר טיבטית טובה דיה על מנת לתקשר עימו ישירות. למרות שלא הבנתי זאת בהתחלה, נראה שרינפוצ'ה ידע שהיה לי את הקשר הקארמי להיות מתרגם שלו. הוא רמז על כך בכך שעודד אותי לבוא לבקר לעתים קרובות ולשבת לצידו תוך שהוא פוגש אנשים שונים. בין הפגישות, רינפוצ'ה היה מפטפט איתי ומסביר מלים שונות בטיבטית על מנת לוודא שהבנתי את השיחה. 

לאחר זמן קצר, רינפוצ'ה העניק לי שלושה ציורי גלילה יפהפיים של מנג'ושרי הלבן, סאראווסטי הלבנה, וטארה הלבנה, שאנשי ספיטי העניקו לו כמנחה בסמוך לאותו זמן. דמויות הבודהה הללו היו מרכזיות להתפתחותו האישית ולתרגול המדיטציה שלו עוד מהילדות המוקדמת. הם גילמו, בהתאמה, בהירות של התודעה לעזרת הזולת, תובנה מבריקה לביטוי מילולי צלול ויצירתי, ואנרגיית חיים לאריכות ימים וחיים פרודוקטיביים. השי הזה, מעומק הלב, אישר את מערכת היחסים שלנו. כששאלתי את רינפוצ'ה אם אוכל להיות תלמידו, הוא צחק בסבלנות לנוכח ההרגל המערבי האופייני לי של הצורך לבטא במלים את מה שהוא בבירור מובן מאליו. 

רינפוצ'ה שם לו למטרה אז לאמן אותי באופן שיטתי להיות מתרגם, בלי לומר במלים מעולם שזה מה שהוא היה עושה. תחילה הוא עבד על הזיכרון שלי. בכל פעם שהגעתי לביקור, רינפוצ'ה היה מבקש ממני ברגעים בלתי צפויים לחזור מילה במילה על מה שהוא אמר באותו רגע. באותו האופן הוא היה מבקש ממני לחזור על מה שאני עצמי אמרתי זה עתה. כאשר התחלתי לתרגם עבורו בסתיו של 1975, רינפוצ'ה היה מבקש ממני לעתים קרובות לתרגם את מילותיו בחזרה לטיבטית, על מנת לוודא שלא היו טעויות, תוספות, או השמטות. למעשה, במהלך שמונה השנים בהן עמדתי לשירותו כמתרגם שלו, חשתי שבכל פעם שרינפוצ'ה ביקש ממני לתרגם כך בחזרה, זה תמיד היה משום שטעיתי בהבנת דבריו. נראה שרינפוצ'ה תמיד הרגיש מתי עשיתי טעות. 

לאחר מכן, רינפוצ'ה התחיל לתת סיכומים בני חמש דקות של השיעורים שלו בסוף משבצות הזמן שלהם, ואז אמר לי שכעת זה תורי לסכם. בדרך הזאת, הוא התחיל לאמן אותי לא רק לתרגם נאומים ארוכים מאוד, אלא גם ללמד. לפעמים, הוא אפילו היה מפטפט עם מלוויו בעוד אני הייתי מסכם את הסיכומים שלי, וכך אִתְגֵּר את יכולות הריכוז שלי. מורה טוב חייב לא להיות מוסח או מוטרד מרעש חיצוני.

כשרינפוצ'ה לימד אותי באופן פרטי, הוא מעולם לא הניח לי לרשום הערות כלשהן. היה עליי לזכור הכול ולכתוב זאת מאוחר יותר. במהרה, רינפוצ'ה נתן לי משימות רבות מספור לבצע לאחר השיעורים שלי, כך שיכולתי לכתוב את הערותיי הרבה יותר מאוחר, בלילה. בסוף, רינפוצ'ה היה מדי פעם עושה עצירה במהלך שטף הלימוד שהייתי מתרגם, ו, במאמר מוסגר, מסביר לי בפרטיות משהו בנוגע לשיעורים שלי בנושא שונה לחלוטין. ואז, בלי לתת לי אפילו דקה לחשוב על מילותיו או לכתוב דבר כלשהו, הוא היה שב ללימוד המקורי שלו. 

אם הייתי שואל אי פעם את רינפו'צה שאלה על אודות משהו שהוא אמר לי קודם לכן, הוא היה נוזף בי בחומרה על הזיכרון הרופף שלי. אני זוכר ששאלתי אותו פעם על משמעות של מונח ורינפו'צה השיב בחדות :הסברתי לך את המילה הזאת לפני שבע שנים! אני זוכר זאת בבירור. מדוע אתה לא?" למעשה, הוא ציין בפניי פעם שככל שהוא מזדקן, התודעה שלו הופכת לצלולה יותר. 

סרקונג רינפוצ'ה היה מעוניין לא רק בכך שאפתח זיכרון טוב, אלא גם בדיוקו של התרגום שלי. מהניסיון שלו בהוראה לבני ובנות המערב, הוא הבין שהרבה מאי ההבנה שלהם מגיעה מתרגומים מטעים של מונחים טכניים מסוימים. כתוצאה מכך, הוא עבד איתי על פיתוח מינוח חדש באנגלית. הוא היה מסביר בסבלנות את הקונוטציה של כל מונח טיבטי ואז שאל על ההשלכות של מקבילות אפשריות באנגלית על מנת לנסות להתאים את המשמעות. הוא תמיד עודד אותי לבחון באמצעות מושגים חדשים ולא להיות עבד למוסכמות לקויות. המינוח הטיבטי הסטנדרטי ששימש לתרגום של טקסטים בודהיסטים מסנסקריט התפתח בהדרגה במהלך הדורות. זה אך טבעי שתהליך דומה של עדכון יופיע תוך תרגום לשפות מערביות. 

כשביקשתי בהתחלה מרינפוצ'ה לקבל אותי כתלמיד, בקשתי אותו במיוחד ללמד אותי כישורים ומיומנויות- איך לסייע לזולת בחמלה ותבונה. ההגעה שלי מרקע אליטיסטי אקדמי שבו תמיד הצטיינתי, הביאה לכך שהתפתחותי האישית הייתה חד- צדדית. היה עליי ללמוד מיומנויות חברתיות וענווה. כתוצאה מכך, רינפוצ'ה קרא לי רק בשם אחד, "טמבל", ובאופן בלתי נלאה הצביע על כל דבר טיפשי או שגוי שאמרתי או עשיתי. למשל, כשהייתי מתרגם, רינפוצ'ה היה מתעקש שאבין הכול. כל אימת שמעדתי, לא משנה כמה זמן זה לקח או כמה נעשיתי נבוך מכך שקרא לי אידיוט. הוא מעולם לא נתן לאף מילה לעבור מבלי שהבנתי ותרגמתי אותה כשורה. למרות ששיטות כאלה היו עשויות להיות לא מתאימות עבור תלמידים/ות הסובלים מהערכה עצמית נמוכה, גישתו הבלתי מתפשרת התאימה לי באופן מושלם. 

פעם, בלאבור, צרפת, רינפוצ'ה העביר הרצאה על ביאור לטקסט מסובך. כשהתיישבתי לתרגם, רינפוצ'ה ביקש ממני בנוסף להשוות בין כמה גרסאות של הביאור ולערוך את הטקסט ככל שהתקדמנו. לא היה לי עט, אך בדיוק לפניי ישבה אישה עם שיער צבוע באדום זוהר, אודם אדום העולה על גדותיו, וורד אדום שהיא החזיקה בין שיניה במשך כל הלימוד. שאלתי אם למי מהקהל יש עט מיותר שאוכל לשאול והיא הציעה לי את שלה. בסוף הלימוד, הייתי מותש לחלוטין. כשעמדתי, האישה הושיטה את ידה בלי לומר מילה. הייתי כל כך שקוע בעצמי שחשבתי שהיא רוצה ללחוץ את ידי על מנת לברכני על העבודה הטובה שעשיתי. כשהושטתי את ידי בתמורה, רינפוצ'ה שאג, "טמבל, תן לה את העט שלה בחזרה".

כדי למתן את ההתרכזות בעצמי, רינפוצ'ה גם לימד אותי לעשות דברים אך ורק לרווחתם של אחרים/ות. הוא עשה זאת על ידי כך שמעולם לא הסכים לתת לי כל לימוד או העצמה שביקשתי עבור עצמי. הוא היה מסכים רק אם מישהו אחר ביקש ואני הייתי המתרגם. רינפוצ'ה לימד אותי באופן אישי רק את הדברים שהוא עצמו הרגיש שחשוב שאלמד אותם. 

יתרה מכך, רינפוצ'ה מעולם לא שיבח אותי בפניי, אלא תמיד היה נוזף בי. הוא עשה זאת במיוחד בנוכחותם של אחרים/ות, כדי שלא אהיה מוטרד מביקורת ולחץ. למען האמת, אני זוכר שרינפוצ'ה הודה לי רק פעם אחת עבור העזרה שלי, בסוף המסע הראשון שלנו למערב יחד. בדרך הזאת, שהייתה בה עוצמה רגשית, רינפוצ'ה אימן אותי להיות מוּנָע אך ורק מהמשאלה להיות לעזר לאחרים/ות, ולא מהרצון לְשֶׁבַח או מהצורך לרצות את המורה שלי. כשראיתי שההמתנה לתודות שלו הייתה דומה לזו של כלב המחכה לליטוף על הראש, הפסקתי במהרה לצפות לסימן כלשהו של אישור. אפילו אם הוא עמד לשבח אותי, מה יכולתי לעשות מלבד מלכשכש בזנבי!

רינפוצ'ה תמיד עודד אנשים לקרוא את כתבי המקור הגדולים בעצמם. בכל פעם שלמישהו/י היו ספקות או שאלות, רינפוצ'ה היה גורם לאדם להסתכל בעצמו ולבדוק. הוא הסביר שהוא לא המציא את התורות הללו, אלא שהן הגיעו ממקורות מוסמכים. רינפוצ'ה אמר גם שאין מי שיכול/ה לצפות מלאמה ללמד אותו או אותה הכול. זאת ועוד, לבני ובנות המערב, הוא חזר על הצהרתו של הוד קדושתו שלמשך מאתיים השנים הבאות או יותר, רוחב היריעה המלא של תורות הבודהה יהיה זמין רק בטיבטית. הוא אמר שכל הברה של השפה הטיבטית מלאה במשמעות. על כן, בעת לימוד, רינפוצ'ה היה מפרט לעתים קרובות על אודות הקונוטציות של המונחים הטיבטיים הטכניים. 

בהתאם לגישה הזאת, רינפוצ'ה גרם לי להמשיך בלימודיי באמצעות קריאת טקסטים ואפשר לי לשאול אילו שאלות שהן שייתכן שיהיו לי עליהם. הוא אמר שבהתקדמותם בדרך הזאת, תלמידים יוכלו בסופו של דבר להתמצא לימודית בכל מקום בספרות הבודהיסטית, כמו שחייה באוקיאנוס או תעופה באוויר. בהסבירו שלאמות נועדו ללמד תלמידים לעמוד על שתי הרגליים שלהם עצמם ואז לעוף, הוא היה נותן הדרכה על מה ללמוד ולקרוא, אז, הוא היה דוחף את התלמידים שלו מחוץ לקן להמשיך מכאן בעצמם.

רינפוצ'ה הסתייע בשיטות רבות ללמד אותי לא לפתח בו תלות בשום אופן. לדוגמא, למרות שלרינפוצ'ה ולי היה קשר קרוב ביותר, הוא מעולם לא העמיד פנים שהוא יכול לעזור לי בכל המצבים. פעם הייתי חולה למדי והתרופה שלקחתי לא הועילה. כששאלתי את רינפוצ'ה על קבלת חיזוי לשאלה באיזו מערכת רפואית- מערבית, טיבטית, או הודית להסתייע- ועל איזה רופא יהיה הכי טוב להסתמך, רינפוצ'ה אמר שנכון לאותו זמן החיזויים שלו לא היו ברורים. הוא שלח אותי במקום זאת ללאמה דגול אחר שעזר לי למצוא טיפול יותר יעיל. במהרה החלמתי. 

לאחר כמה שנים, הבנתי שרינפוצ'ה היה מאמן אותי לתרגם להוד קדושתו הדלאי לאמה. למעשה, לעתים חשתי שהייתי כמו מן מתנה שרינפוצ'ה הכין כדי להעניק לו. על מנת לשרת כיאות, בכל אופן, היה עליי לעולם לא להיאחז או להיות תלוי בהוד קדושתו. אהפוך להיות רק כמו אחד ממקלות הגולף הרבים שהוד קדושתו יכול היה לבחור מבניהם כדי להתאימם לצרכי התרגום שלו. יהיה עליי גם להתמודד עם לחץ עצום ולהתגבר על האגו שלי. 

לפיכך, רינפוצ'ה לימד אותי איך להתנהג כראוי בעת שירות לדלאי לאמה. למשל, על מתרגמים/ות עבור הוד קדושתו לעולם לא לנופף בידיהם כבתנועות ריקוד, ולא לבהות בו כמו בגן חיות. במקום זאת, עליהם להחזיק את ראשם כלפי מטה, להישאר בריכוז מלא, ולעולם לא להוסיף דבר מצד עצמם. עליהם לציין אנשים ונקודות בסדר שבו הוד קדושתו הזכיר אותם, לעולם לא לשנות או לשקול את המחשבה שלדבר מה מהדברים שהוד קדושתו אמר אין משמעות או תכלית. 

תארים של לאמות חייבים להיות מתורגמים במדויק, בדיוק כפי שהוד קדושתו מסתייע בהם, ולא כמו שזרים/ות קוראים כמעט לכל לאמה "הוד קדושתו". במקום לכבד את הלאמות הללו, הנוהג המערבי חסר הידע הזה מבזה את הדלאי לאמה. למעשה, זה היה דבר מטיל אימה עבור הלאמות הללו אם הם היו יודעים שזרים/ות התייחסו אליהם באותם תארי כבוד שבהם מכונה הדלאי לאמה. כמו בכנסייה הקאתולית ובסגל הדיפלומטי, הפרוטוקול הטיבטי והשימוש ההירארכי בתארים מתנהל על פי כללים מוקפדים.

לעתים קרובות כאשר תרגמתי עבור הוד קדושתו, סרקונג רינפוצ'ה היה יושב מולי. מראהו עזר לי להישאר בתשומת לב קשובה למה שהוא אימן אותי לעשות. למשל, פעם בעת תרגום בדהרמסלה בפני קהל של כמה מאות מערביים/יות וכמה אלפי טיבטים/יות, הוד קדושתו עצר אותי ושאג בצחוק, "הוא עשה טעות כרגע!" הוד קדושתו מבין אנגלית היטב. למרות שרציתי לזחול אל מתחת לשטיח כמו נמלה, רינפוצ'ה שישב בשדה הראייה שלי עזר לטמבל לשמור על קור רוח. 

לעתים, בכל אופן, נזקקתי לתזכורות תקיפות של מה שלמדתי. לדוגמא, אחת הפעמים הראשונות בהן תרגמתי בשביל הוד קדושתו הייתה עבור הרצאה שהוא העביר לכעשרת אלפים בני ובנות אדם תחת עץ הבודהי בבודגאיה. המיקרופון שלי היה תקול ולכן הדלאי לאמה הוביל אותי לכך שאטפס בפועל עד ברכיו של מאסטר המזמורים על מנת להשתתף עימו בציוד השמע שלו. גם הוא הפסיק לעבוד. הוד קדושתו נתן לי אז לשבת על המשטח שבין כס הכבוד שלו ובין סרקונג רינפוצ'ה בשורה הראשונה והעביר לי את המיקרופון שלו עצמו בין המשפטים. הייתי כה מעורער שבקושי הצלחתי לשלוט בעצמי. קיבלתי והעברתי את המיקרופון בו זמנית להוד קדושתו בהסתייעי ביד אחת בלבד, במקום בשתי ידיים מושטות לפי נוהל הכבוד הנהוג. לאחר מכן, רינפוצ'ה כמעט הכה אותי על זה שלקחתי את המיקרופון כמו קוף שחוטף בננה. 

רינפוצ'ה גם דאג לכך שבני ובנות המערב באופן כללי יציגו עצמם באור הכי חיובי שלהם בפני הדלאי לאמה. ההתנהגות שלהם בעת הלימוד הציבורי של הוד קדושתו הותירה אותו פעמים רבות המום. הוא אמר שחשוב להבין מיהו הוד קדושתו. הוא לא לאמה רגיל שהתגלם מחדש. השהייה בנוכחותו מצריכה כבוד מיוחד וענווה. לדוגמא, במהלך הפסקות תה בעת חניכה או הרצאה, עמידה ופטפוט בשדה הראייה של הוד קדושתו כאילו הוא לא נמצא שם הן ביטוי לגסות רוח קיצונית. ההתנהלות הנאותה היא לצאת החוצה לכל שיחה שהיא.

פעם ארגון מערבי בודהיסטי העניק חסות להרצאה אותה תרגמתי להוד קדושתו בדהרמסלה. הוד קדושתו הציע לענות על שאלות כתובות. לאחר כל מושב, רינפוצ'ה ביקש ממני להקריא לו את השאלות שהוגשו עבור יום המחרת ודחה בנחישות את כל השאלות הטיפשיות או הזניחות. בדרך כלל, רינפוצ'ה ביקש ממני לנסח מחדש או לשנות את השאלות כך שתהיינה יותר משמעותיות. אַל להן לבזבז את הזמן של הוד קדושתו או את ההזדמנות שצצה עבור בני ובנות אדם רבים להפיק תועלת מהתשובה. פעמים רבות, הוד קדושתו ציין עד כמה מצוינות ועמוקות היו השאלות. למדתי לפעול על פי תהליך העריכה הזה בעצמי בכל פעם שנסעתי עם הוד קדושתו.