למרות שנוסדו בטיבט שושלות של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה להסמכת בְּהִיקְשׁוּ (נזיר מוסמך במלואו) בשלוש הזדמנויות שונות, סנגהת הבְּהִיקְשׁוּנִי (נזירות מוסמכות במלואן) מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה מעולם לא הצליחה להתבסס בצורה איתנה. כתוצאה מכך, נשים שהלכו בעקבות המסורת הבודהיסטית הטיבטית במסגרת אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה וכללי המשמעת הנזיריים (וִינַאיָיה) שלה, ורצו לקבל הסמכה נזירית, הפכו לשְׁרַמָאנֵרִיקַ'ז או נזירות מִתְּלַמדוֹת.
הפעם הראשונה שבה נוסדה בטיבט ההסמכה הנזירית של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה הייתה בעת ביקורו של המאסטר ההודי שַׁאנְטָרָקְשׁיטָה, בְּלִוְויַית שלושים נזירים, והיווסדו של מנזר סַמְיֶיה (bSam-yas) במרכז טיבט בשנת 775 לספירה. זה נעשה תחת חסותו של הקיסר הטיבטי טְרי סוֹנְגדֶצֶן (Khri Srong-lde-btsan). עם זאת, כתוצאה מכך שבאותה תקופה לא היה מצב בו הגיעו לטיבט 12 בְּהִיקְשׁוּנִי'ז הודיות מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה, וגם לא היה מצב בו נשים טיבטיות הגיעו לאחר מכן להודו כדי לקבל הסמכה מלאה גבוהה יותר לנזירוּת, שושלת ההסמכה הנזירית של הבְּהִיקְשׁוּנִי מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה לא נוסדה בטיבט במהלך התקופה הראשונה הזו.
אולם על פי מקור סיני, שנשמר בין המסמכים של כתבי דוֹנְהוּאַנְג, אחת מנשותיו המשניות של הקיסר הטיבטי טְרי סוֹנְגדֶצֶן, המלכה דְרוֹזָה גַ'אנְגְדְרוֹן ('Bro-bza’ Byang-sgron) ושלושים נשים נוספות, כן קיבלו הסמכה כבְּהִיקְשׁוּנִי במנזר סַמְיֶיה. עשוי להיות שהסמכתן ניתנה להן על-ידי הבְּהִיקְשׁוּ'ז הסינים שהוזמנו ללשכת התרגום במנזר סַמְיֶיה בשנת 781 לספירה. לאור העובדה שקיסר טַאנְג הסיני צ'ונג-זונג קבע בשנת 709 לספירה שבסין יש ללכת אך ורק בעקבות שושלת ההסמכה של הדהרמהגוּפְּטַקָה, הרי שהסמכתן של הבְּהִיקְשׁוּנִי בטיבט הייתה חייבת להיות משושלת הדהרמהגוּפְּטַקָה. יש להניח שההסמכה ניתנה בשיטת ה"הסמכה בידי סנגהת הבְּהִיקְשׁוּ לבדה" ושושלתה לא נמשכה לאחר תבוסת הפלג הסיני בקרב-השיח (דִיבֵּיְיט) בן השנתיים שהתקיים במנזר סַמְיֶיה (792-794 לספירה) וגירושו של אותו פלג סיני מטיבט.
בתקופת שלטונו של הקיסר הטיבטי טְרי רֵלְפָּאצֵ'ן (Khri Ral-pa can) בשנים 815-836 לספירה, הקיסר קבע שאין לתרגם לטיבטית טקסטים של זרם ההינאייאנה, מלבד אלה המשתייכים לאסכולת הסַרְוָוסְטִיוָודה. האיסור הזה הגביל למעשה את האפשרות של שושלות הסמכה אחרות מלהיכנס לטיבט, מלבד זו של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה.
שושלת ההסמכה של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה להסמכת בְּהִיקְשׁוּ שייסד שַׁאנְטָרָקְשׁיטָה כמעט אָבְדָה עם דיכוי הבודהיזם על-ידי המלך לַנְגְדַרְמָה בסוף המאה התשיעית או תחילת המאה ה-10 לספירה. שלושה בְּהִיקְשׁוּ'ז מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה ששרדו, בעזרתם של שני בְּהִיקְשׁוּ סיניים משושלת הדהרמהגוּפְּטַקָה, החיו מחדש את שושלת הסמכת הבְּהִיקְשׁוּ עם הסמכתו של גוֹנְגְפָּה-רַבְּסֵל* (dGongs-pa rab-gsal) במזרח טיבט. עם זאת, לא התרחש בעקבות זאת, באותה תקופה, שום תהליך דומה שנכללו בו הבְּהִיקְשׁוּנִי'ז משושלת הדהרמהגוּפְּטַקָה, בכדי לייסד את הסמכתן כבְּהִיקְשׁוּנִי'ז של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה באמצעות שושלת מעורבת של סנגהה כפולה (נזירים ונזירות).
השושלת של גוֹנְגְפָּה-רַבְּסֵל להסמכת בְּהִיקְשׁוּ מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה הוּשבה למרכז טיבט ונודעה כ"מסורת הוִינַאיָיה של החלק התחתון של טיבט (sMad-‘dul)". במערב טיבט, לעומת זאת, בסוף המאה ה-10 לספירה, המלך יֶשֶיי-ווֹ (Ye-shes 'od) פנה להודו כדי לייסד, או אולי לייסד מחדש, את הסמכת הבְּהִיקְשׁוּ של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה בממלכתו. לשם כך, הוא הזמין לעיר גוּגֶ'ה שבמערב טיבט את הפאנדיט דהרמהפָּאלָה ממזרח הודו וכמה מתלמידיו על-מנת לייסד את שושלת הסמכת הבְּהִיקְשׁוּ השנייה של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה. השושלת הזו נודעה כ"מסורת הוִינַאיָיה של החלק התחתון של טיבט (sTod-‘dul)".
על פי תיעוד קורותיה של גוּגֶ'ה, נוסד גם מסדר נזירוֹת של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה בגוּגֶ'ה בעת ההיא, ובתו של המלך יֶשֶיי-ווֹ, להאי-מֵטוֹג (Lha'i me-tog), קיבלה במסגרתו הסמכה. עם זאת, לא ברור אם ההסמכה הזו הייתה כבְּהִיקְשׁוּנִי או כשְׁרַמָאנֵרִיקַה מתלמדת. כך או כך, גם לא ברור אם בְּהִיקְשׁוּנִי'ז מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה הוזמנו לגוּגֶ'ה כדי להעניק את ההסמכה, ואין ראיות לכך שסנגהת הבְּהִיקְשׁוּנִי של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה הפכה להיות מבוססת היטב במערב טיבט בעת ההיא.
בשנת 1204 לספירה, הזמין המתרגם הטיבטי טרוֹפּוּ לוֹטְסָוָוה (Khro-phu Lo-tsa-ba Byams-pa dpal) את המאסטר ההודי שָׁאקְיָיהשְׁרִיבְּהַדָרָה, ראש המנזר האחרון של נלנדה, להגיע לטיבט כדי להימלט מהחורבן שחוללו הפולשים התורכים בני השבט גוּז של שושלת ע'וריד. בעת ששהו בטיבט, שָׁאקְיָיהשְׁרִיבְּהַדָרָה והנזירים ההודים שליוו אותו העניקו את הסמכת הבְּהִיקְשׁוּ של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה למועמדים ממסורת הסאקייה, ובכך התחילו את שושלת ההסמכה השלישית מסוג זה בטיבט. לשושלת הזו יש שתי שושלות מִשנה, האחת השתלשלה מההסמכה שהעניק שָׁאקְיָיהשְׁרִיבְּהַדָרָה לפאנדיטות ממסורת הסאקייה (Sa-skya Pan-di-ta Kun-dga’ rgyal-mtshan) והשנייה השתלשלה מההסמכה שהעניק לקהילת נזירים שאותם הוא הכשיר מאוחר יותר ואשר התחלקה בסופו של דבר לארבע הקהילות הנזיריוֹת של מסורת הסאקייה (tshogs-pa bzhi). למרות שיש עדויות לכך שעדיין היו בְּהִיקְשׁוּנִי'ז בצפון הודו עד למאה ה-12 לספירה, לא היו כלל בְּהִיקְשׁוּנִי'ז מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה שליוו את שָׁאקְיָיהשְׁרִיבְּהַדָרָה לטיבט. לפיכך, שושלת ההסמכה של בְּהִיקְשׁוּנִי'ז מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה מעולם לא הועברה במשולב עם אף אחת משלושת שושלות ההסמכה של הבְּהִיקְשׁוּ מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה בטיבט.
במאות השנים שלאחר ביקורו של שָׁאקְיָיהשְׁרִיבְּהַדָרָה, נעשה לפחות ניסיון אחד לייסד את ההסמכה כבְּהִיקְשׁוּנִי של אסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה בטיבט, אך זה לא צלח. בתחילת המאה ה-15 לספירה, מאסטר הסאקייה, שַׁאקְיָיה-צ'וֹגְדֵן (Sha-kya mchog-ldan), כינס טקס הסמכה לבְּהִיקְשׁוּנִי מאסכולת המוּלַסָרְוָוסְטִיוָודָה בשיטת "הסמכה בידי סנגהת הבְּהִיקְשׁוּ לבדה" במיוחד עבור אִמו. עם זאת, מאסטר סאקייה אחר בן זמננו בשם גוֹרָמְפָּה (Go-ram-pa bSod-nams seng-ge), מתח ביקורת חריפה על תקפותה של ההסמכה הזו, ובעקבות זאת, היא הופסקה.