כיצד ומדוע ללכת בעקבות הדרך הבודהיסטית המדורגת

השאלה היא באמת, כיצד לבנות דרך רוחנית? בהודו נלמדו שיטות רבות ושונות באופן כללי. שיטות לפיתוח ריכוז, למשל, היו משותפות לכול המסורות ההודיות האחרות בתקופתו של בודהה. זה לא משהו שהוא גילה או המציא. כולם הסכימו שעלינו לבחון כיצד ביכולתנו להביא את הריכוז ואת כול יתר ההיבטים אל תוך דרכינו הרוחניות בהקשר של התפתחותנו העצמית.

לבודהה, מטבע הדברים, היו הסברים שונים להבנת רבות מהנקודות שעוסקות בדרכים בהן נוכל לפתח את עצמנו, אך מה שבאמת ייחודי הוא הבנתו את המטרות הרוחניות. האחראית הראשית על המטרות הרוחניות הללו, וזו שמדורגת בהתאם לרמותיה השונות, היא המוטיבציה שלנו. 

המונח שמתייחס לכתבים הספרותיים המתארים את הדרך המדורגת הוא לאם-רים, כאשר "לַאם" מתורגם כ"דרך" ו"רים" מתייחס לשלבים המדורגים של הדרך הזו. דרך זו היא מצבי התודעה השונים שאותם עלינו לפתח, לפי סדר מדורג, כדי להגיע למטרה שלנו. זה בדיוק כמו נסיעה או טיול מתוכנן; אם ברצוננו לנסוע דרך היבשה מרומניה להודו, אז הודו היא המטרה הסופית שלנו. אבל קודם לכן, יתכן שנצטרך לעבור את טורקיה, איראן וכן הלאה, לפני שנגיע בסופו של דבר להודו.

מה שמדורג בלאם-רים היא בדרך כלל המוטיבציה שלנו, המוצגת בבודהיזם כבעלת שני חלקים. המוטיבציה קשורה ליעד מסוים או למטרה מסוימת שיש לנו, בתוספת רגש שמניע אותנו להגיע ליעד הזה. ליתר דיוק, יש לנו סיבה שבגללה ברצוננו להגיע לְמטרה כלשהי, בתוספת רגש המניע אותנו לשַם.

זה בהחלט מתקבל על הדעת מבחינת חיי היום-יום שלנו; יש לנו גם מטרות מגוונות בשלבים שונים בחיינו. למשל, הרצון שלנו לרכוש השכלה, או להכיר בן או בת זוג לכול החיים, או למצוא עבודה טובה וכו'. יכולים להיות רגשות חיוביים כמו גם רגשות שליליים, וזה משתנה מאדם לאדם. בכול מקרה, אופן הצגתן של המוטיבציות כמדורגות הינו דבר שתקֵף לגבי חיינו הרגילים.

אותו הדבר נכון מבחינת המניעים הרוחניים שלנו. אלה הם מצבי תודעה שרלוונטיים לחלוטין לחיי היום-יום שלנו. מה אנו עושות ועושים בחיינו? ובכן, יש את "הרמה הגשמית", שבה יש לנו את המשפחות שלנו, את העבודות וכן הלאה. אבל מה אנחנו עושות ועושים ברמה הרוחנית? גם לזה יש השפעה על דרך חיינו. חשוב מאוד ששני ההיבטים הללו של חיינו לא יִסְתֵּרוּ או יופרדו זה מזה, אלא שיתמזגו איכשהו בצורה הרמונית.

לא רק שעליהם להיות הרמוניים, אלא שעל כול אחד מהם לתמוך באחר. חיינו הרוחניים אמורים להעניק לנו את החוסן לנהל את חיינו הגשמיים הרגילים, בעוד שחיינו הגשמיים אמורים לספק לנו את המשאבים כדי שנוכל לתרגל את חיינו הרוחניים. כל מה שאנו לומדות ולומדים באמצעות השלבים המדורגים הללו של הלאם-רים צריך להיות מיושם בחיי היום-יום שלנו.

מה אנו עושות ועושים, אם כן, עם התרגול הבודהיסטי המובא בפנינו כאן? ניתן לסכם את התרגול הבודהיסטי באופן כללי בכמה מילים. בשפה פשוטה, אנו עושות ועושים עבודה עם עצמנו כדי להפוך לבני ובנות אדם טובים יותר. המונח "אדם טוב יותר" עשוי להישמע שיפוטי, אך אין כאן שום רמיזה לשיפוטיות. זאת לא הנקודה. אנו רק מנסות ומנסים להתגבר על ההתנהגות ההרסנית ועל הרגשות המפריעים שיש לכולנו לפעמים, כמו כעס, חמדנות, אנוכיות וכן הלאה.

הבודהיזם אינו ייחודי בשום צורה מבחינת היותו הדת או הפילוסופיה או שיטת התרגול היחידה שמכוונת למטרות מסוג זה. נמצא את אותן מטרות גם בנצרות, באסלאם, ביהדות, בהינדואיזם, ונמצא אותן גם בעקרונות ההומניטריים. זה נמצא בכול מקום. השיטות הבודהיסטיות, בדומה לאלה שניתן למצוא במערכות האחרות, יכולות לסייע לנו להשיג מטרה מסוג זה על-ידי כך שהן מציעות לנו גישה של דרך מדורגת כדי להפוך להיות בני ובנות אדם טובים יותר. 

כדי להפוך ל"אדם טוב יותר", נרצה תחילה להפסיק לפעול בדרכים הרסניות, ובכך לגרום נזק לאחרות ולאחרים. לשם כך יהיה עלינו לתרגל קצת שליטה עצמית. ברמה עמוקה יותר, לאחר שתהיה לנו היכולת לעשות זאת, אז נוכל להתמקד בלהתגבר על מה שגורם לנו בפועל להתנהג באופן הרסני: כעס, חמדנות, היאחזות, קנאה, שנאה וכן הלאה. על מנת לעשות זאת, עלינו להבין כיצד מתעוררים הרגשות המפריעים הללו וכיצד הם פועלים. בדרך הזו נְפַתֵּחַ סוגים מסוימים של הבנה המסייעים להפחית או לחסל את אותם הרגשות המפריעים.

לאחר מכן נוכל להעמיק עוד יותר ולעבוד על מה שבאמת עומד בבסיס כול הרגשות המפריעים הללו, על-ידי כך שנכיר באנוכיות שלנו ובהתרכזות שלנו בַּעַצמי מתוך חשיבה על עצמנו בלבד. המחשבה שלנו בדרך כלל היא ש"הדברים חייבים להיעשות תמיד בדרכִּי שלי". כאשר הדברים אינם קורים בהתאם לרצוננו, לעתים קרובות עולה בנו כעס. למרות שתמיד יש לנו את הרצון שהכול יעשה בדרך שלנו, מדוע שזה אכן יהיה כך? אין בנמצא שום סיבה שהיא, פרט לכך שזהו רצוננו. כולם וכולן חושבים באותו האופן, ולא יכול להיות מצב שבו כולנו נהיה צודקות וצודקים. 

נעבוד, בהדרגה לאורך זמן, עד לנקודה שבה יהיה ביכולתנו להתגבר על עושה הצרות הכי בסיסי הזה. האנוכיות שלנו, כאשר ננתח אותה, נִרְאֶה שהיא תלויה באופן התפיסה שלנו את "אני" ואת "עצמי". במילים אחרות, התפיסה שלנו לגבי הדרך שבה אנו קיימות וקיימים מבוססת על הרעיון הזה ש"אני מַשהו מיוחד", כאילו שכול אחד ואחת מאיתנו הם מרכז היקום, האדם החשוב ביותר שאינו תלוי באחרות ובאחרים. עלינו לחקור את התפיסה הזו כי ברור שיש בה משהו מאוד מוטעה ומעוות. לכך בדיוק מתייחסת הדרך המדורגת.

השיטות שלימד בודהה מועילות מאוד למטרות מסוג זה. ביסודו של דבר, יש לנו סיבה לכך שנרצה להימנע מהתנהגות הרסנית ורגשות מפריעים כמו כעס ואנוכיות. הסיבה לכך היא, ככול הנראה, ההבנה שלנו שכאשר אנו פועלות ופועלים תחת השפעתם של הרגשות המפריעים הללו, זה אינו נעים ונגרמות בעיות לעצמנו ולאחרות והאחרים. הבעיות הללו לא רצויות מבחינתנו! 

ביכולתנו גם לגשת למחוללי הבעיות בדרך מדורגת. אם אפעל בדרכים מסוימות, זה ייצר בעיות וקשיים ברגע זה. לדוגמה, אם נקַלע לריב גדול עם מישהו או עם מישהי ונפצע אותם, יתכן גם שאנחנו ניפגע או ניזרק לכלא. ברמה עמוקה יותר, באפשרותנו להסתכל גם על ההשלכות ארוכות הטווח של ההתנהגות ההרסנית שלנו, מכיוון שברצוננו גם להימנע מצרות בעתיד, ולא רק עכשיו. אם נְפַתֵּחַ זאת עוד יותר, אולי נרצה גם להימנע מיצירת צרות ובעיות למשפחתנו, ליקירינו ויקירותינו, לחברינו ולחברותנו ולחֶבְרָה. כול זה כלול בגבולות החיים האלה. כדי ללכת רחוק יותר, נוכל לחשוב במונחים מקיפים עוד יותר, כמו לרְצות להימנע מגרימת קשיים לדורות הבאים, כגון התחממות כדור הארץ.

לגבי כול סוגי המוטיבציות האלה, לא מדובר על-כך שנוותר על אלו שפיתחנו בהתחלה כאשר נְפַתֵּחַ את המאוחרות יותר. במקום זאת, הן מצטברות ומוסיפות זו לזו. זהו העיקרון הכללי של הדרך המדורגת. כול מה שתואר לעיל הוא מה שאני מכנה "דהרמה-לייט". זהו תיאור המציג את התורות הבודהיסטיות, ה"דהרמה", במונחים של חיים אלה בלבד, ללא אזכור של לידה חוזרת (לידה מחדש). אני המצאתי את המונחים האלה "דהרמה-לייט" ו"דהרמה של ממש" כהקבלה לקוקה-קולה לייט ולקוקה-קולה האמיתית ומלאת הסוכר.

"דהרמה" היא מילה בסנסקריט המתייחסת לתורת הבודהה. "לייט" לא אומר שיש בזה משהו לא בסדר, אלא רק שזו אינה הגרסה הממשית והחזקה. התיאור הממשי של הלאם-רים שנמצא במסורות הטיבטיות הוא הדבר האמיתי, אך זה עשוי להיות יותר מדי עבור רבות ורבים מאיתנו בהתחלה. הסיבה העיקרית לכך הינה שבבסיס הלאם-רים קיימת ההנחה שיש לנו אמונה מלאה בלידות חוזרות, וכול הנושאים מוצגים בהנחה שיש לידות חוזרות. מנקודת המבט הזו, נתחיל לעבוד כדי למנוע בעיות בחיינו העתידיים ולשפרם.

אם אין לנו אמונה בחיים עתידיים, אז איך בכלל יכולה להיות לנו מוטיבציה כנה לשפר אותם? זה פשוט בלתי אפשרי. כאשר יש לנו שאלות בנוגע לרעיון של חיי העבר והעתיד, וכאשר אין בנו שכנוע או אפילו הבנה לגביהם, עלינו להתחיל בעזרת הדהרמה-לייט. עלינו לגלות כנות עם עצמנו בנוגע לְמה שאליו אנו באמת מכוונות ומכוונים בתרגול הרוחני שלנו. 

עבור רובנו, כנראה ששאיפתנו היא להפוך את החיים האלה למעט יותר טובים. וזו מטרה תקפה לחלוטין. זהו צעד התחלתי וחיוני מאוד. אולם כאשר אנחנו ברמה הזו של הדהרמה-לייט, חשוב להכיר בכך שזוהי דהרמה-לייט ולא דהרמה של ממש. אם נתבלבל בין השתיים, נצמצם את הבודהיזם רק לכדי עוד סוג של תרפיה או עזרה-עצמית. זה מגביל למדי ולא הוגן כלפי הבודהיזם.

יהיה עלינו גם להכיר בכך אם נגלה שאפילו אין לנו הבנה בנוגע למשמעותה של דהרמה של ממש, וכול-שכֵּן אם אין לנו אמונה בנוגע לאמִיתותה. עלינו לגלות פתיחות ולחשוב: "אין לי בטחון בכך שמה שנאמר על חיים עתידיים ושחרור הוא נכון, אבל כרגע אעבוד ברמה של דהרמה-לייט. ככול שאתפתח ואלמד ואמדוט יותר, אולי אבין יותר את הדהרמה של ממש." זוהי גישה תקפה ותקינה לחלוטין, המבוססת על כבוד לבודהה ושכנוע בכך שהוא לא דיבר סתם שטויות כשלימד את הדברים האלה.

נוכל גם להכיר בכך שרעיונות מסוימים שיתכן ויש לנו עצמנו, שמגדירים ומסבירים חיים עתידיים ושחרור, למשל, עשויים להיות שגויים לחלוטין, וכי גם הבודהיזם לא יקבל את ההגדרות או ההסברים הללו שנובעים מדעות קדומות. לפיכך, מה שנְפָרֵשׁ בצורה מסוימת, או שנמצא כמגוחך, עשוי להיראות מגוחך גם בעיני בודהה מכיוון שזו הבנה שגויה לחלוטין. לדוגמה, שאנחנו כמו נשמה עם כנפיים שעפה אל מחוץ לגוף ואז נכנסת לתוך גוף אחר זה משהו שגם בודהה לא היה מקבל. בודהה גם היה דוחה את הרעיון שנוכל להפוך לאלוהים הכול-יכול בעצמנו.

את רוב השיטות המוצגות בדרך המדורגת הזו ניתן ליישם או באמצעות הדהרמה-לייט או על-ידי דהרמה של ממש. עם זאת, ישנן כמה שיטות שבאמת תלויות בהבנת חיים עתידיים. לדוגמה, כדי שתהיה המסוגלות לפתח אהבה שווה לכולם/ן, אחת השיטות היא להכיר בכך שלכולם/ן היו לידות חוזרות ללא ראשית וכי יש מספר סופי של יצורים. מנקודת המוצא הזו, עולה באופן הגיוני שבשלב כזה או אחר כול יצור היה אמנו, והיה אימם של כולם/ן. גם אנחנו היינו האמא של כול היצורים האחרים. אפשר להציג הוכחה מתמטית של ההיגיון הזה, של היעדר התחלה אך עם מספר מוגבל של יצורים. לו היו גם זמן אינסופי וגם אינסוף יצורים, אז לא ניתן היה להוכיח שזה עובד באופן הזה.

כמובן שמדובר בנושא שקשה מאוד להתייחס אליו, במיוחד אם מעולם לא חשבנו במונחים של אינסוף לידות חוזרות קודמות. על בסיס הלידות החוזרות האינסופיות נוכל לחשוב במונחים של האהבה האימהית שכול היצורים הראו לנו, נוקיר אותה, ונרצה לגלות נדיבות-לב ואהבה בתמורה לכך. יש תהליך התפתחותי שלם שמתבסס על כך. חלק מאותו התהליך הוא להבין שזו רק שאלה של זמן מתי אדם זה או אחר היו האמא שלנו. בין אם לא ראינו את אמא שלנו במשך עשר דקות, עשרה ימים או עשר שנים, היא עדיין אמא שלנו. באופן דומה, גם אם לא ראינו אותה במהלך עשרה מחזורי חיים, היא עדיין אמא שלנו. זוהי דרך חשיבה שיכולה להועיל מאד אם אכן יש לנו אמונה בלידה חוזרת. בלי האמונה הזו, אלה הם פשוט הבלים.

זה נוגע במיוחד לדרך החשיבה שלנו על יתושים ולא רק על בני ובנות אדם. היתוש הזה היה אמנו בחיים קודמים, כי לידה חוזרת יכולה להיות בכול צורה שיש לה פעילות מנטלית. קיימת גם גרסת דהרמה-לייט של זה, שבה אנו רואים/ות כיצד כול אחד או אחת יכולים להחזיר אותנו הביתה, לטפל בנו ולהאכיל אותנו. לכולם/ן יש את המסוגלות לכך; במהלך טיול, נוכל למצוא לעתים קרובות שבני ובנות אדם זרים לגמרי יכולים להיות נחמדים מאוד אלינו ולהציע לנו אירוח. זה לא משנה אם זה גבר או אישה, כל אחד ואחת יכולים להתנהג כמו אמא כלפינו. ילדות וילדים, כשהם גדולים יותר, יכולים לסייע ולדאוג לנו. זה יכול להועיל מאד, אפילו אם זה מעט מוגבל כי קשה לחשוב שהיתוש הזה שאני רואה יכול לקחת אותי הביתה ולדאוג לי כמו אמא.

זה ממחיש מעט כיצד ניתן ליישם שיטות ברמת הדהרמה-לייט וברמת דהרמה של ממש. שתיהן מועילות מאד, כול אחת בדרכה שלה, אך גרסת הדהרמה-לייט מוגבלת. הדהרמה של ממש פותחת עולם נרחב בהרבה של אפשרויות. ללא קשר לרמה שאותה נבחר ליישם, הנקודה העיקרית היא ליישם אותה בחיי היום-יום. במהלך פקק-תנועה או המתנה בתור ארוך, כאשר עולה בנו כעס או קוצר-רוח כלפי אחרים ואחרות, נוכל לראות את כולם/ן כאמא שלנו. נוכל לחשוב כך או במונחים של חיים קודמים כלשהם או במונחים של החיים האלה, וזה יסייע לנו להשקיט את הכעס שלנו, ולפתח סבלנות ואורך-רוח. אם אמנו הייתה באמת מקדימה אותנו בתור, אני בטוח שלא היה אכפת לנו שהיא תקבל שירות לפנינו. למעשה, סביר להניח שנשמח מאוד עבורה. בדרך כזו נוכל לנסות וליישם את ההבנות הללו. אנו לא אמורות ואמורים לפתח את מצבי התודעה האלה רק במהלך הישיבה על כרית המדיטציה שלנו, אלא ליישם זאת בחיי היום-יום שלנו.

כאשר תהליך הדהרמה מתואר כעבודה עם עצמנו, הכוונה היא לאופן העבודה הנ"ל. בזמן מדיטציה באווירה שקטה ומבוקרת בחדר שלנו, במהלך התרגול נחולל את סוגי ההבנה הללו ואת מצבי התודעה המיטיבים יותר. נסתייע בדמיוננו כדי לחשוב על בני ובנות אדם אחרים וכדי לפתח גישות בונות כלפיהם. למרות שזו כלל אינה שיטה מסורתית, אף על פי-כן, אני חושב שזה תקף לחלוטין להביט בתמונות של אנשים במהלך תרגול המדיטציה שלנו. לא היו להם תמונות של אנשים לפני 2500 שנה, ואני לא חושב שיש בעיה לאמץ את הטכנולוגיה המודרנית שלנו במסגרת התהליך הזה.

לאחר שפיתחנו היכרות מספקת עם מצב תודעתי חיובי מסוים, ננסה ליישם אותו בחיי היום-יום שלנו. זוהי כול המטרה. רק לחשוב מחשבות אוהבות תוך ישיבה על כרית, אבל אחר-כך להתכעס על המשפחה ועל הקולגות שלך, זו אינה התוצאה הרצויה. לכן, אל לנו לעולם להתייחס לתרגול המדיטציה שלנו כאל בריחה מהחיים, רק מתוך רצון להעביר כמה דקות של התרגעות עצמית. גם אם נדמיין את עצמנו באיזו ארץ של פנטזיות ונחשוב על כול מיני דברים מופלאים, זו תהיה בריחה. תרגול מדיטציה אמור להיות שונה לחלוטין; אנו מתאמנות ומתאמנים בכדי להתמודד עם בעיות החיים.

זוהי עבודה קשה, ואל לנו להשלות את עצמנו, או לאפשר לפרסומים להוליך אותנו שולל במחשבה שזה מהיר ופשוט. לא קל להתגבר על אנוכיות ועל רגשות הרסניים אחרים שיש לנו, מכיוון שהם מבוססים על הרגלים מאוד מאוד עמוקים. הדרך היחידה להתגבר עליהם היא לשנות את הגישות שלנו כלפי דברים ולהיפטר מהבלבול העומד בבסיס מצבי התודעה ההרסניים האלה.

את תרגול הבודהיזם ניתן לחלק לדהרמה-לייט ולדהרמה של ממש. באמצעות הדהרמה-לייט ברצוננו לשפר את איכות חיינו הנוכחיים, על-ידי כך שנצטייד בכלים המנטליים כדי שנוכל להתמודד טוב יותר עם הבעיות שהחיים מנחיתים עלינו. בהחלט אין שום דבר רע בדהרמה-לייט, אבל בדיוק כמו קוקה-קולה לייט, זה אף פעם לא יהיה טעים כמו הדבר האמיתי.

באופן מסורתי, תורות הלאם-רים אינן מתייחסות לאף אחד מהרעיונות בהם דנו במונחים של דהרמה-לייט מכיוון שהן יוצאות מהנחת היסוד שקיימת אמונה בחיים קודמים ובחיים עתידיים. עם זאת, הרצון לשפר את חיינו ולהפוך לבני ובנות אדם טובים יותר הוא צעד ראשון הכרחי בדרך לתרגול דהרמה של ממש.