ריקות (שוניאטה בסנסקריט), היא אחת מהתובנות העיקריות של בודהה. בודהה הגיע לידיעה התבונית שהמקור העמוק ביותר לבעיות של כולנו בחיים הוא הבלבול שלנו לגבי האופן שבו אנחנו, האחרות והאחרים וכול הדברים קיימים. התודעות שלנו מקרינות דרכי קיום בלתי אפשריות על הכול. מפאת חוסר המודעות לכך שמה שמקרינות התודעות אינו תואם את המציאות, אנו יוצרות ויוצרים לעצמנו בעיות ומצבי סבל מתוך תפיסה מוטעית. למשל, אם נקרין על עצמנו מתודעתנו שאנחנו לוזרים או לוזריות ולא משנה מה נעשה, לעולם לא נצליח בחיים, אז לא רק שנחווה דיכאון עם הערכה עצמית נמוכה, אלא שמתוך חוסר ביטחון עצמי, אולי אפילו נרים ידיים ולא ננסה לשפר את מנת חלקנו. נקבל על עצמנו בהכנעה מיצוב במיקום נמוך בחיים.
ריקות פירושה היעדר מוחלט, היעדר של דרך קיום ממשית התואמת את מה שאנו מקרינים/ות מתודעותנו באופן אינסטינקטיבי. ההקרנות הללו נעשות מצידנו באופן כפייתי בגלל ההרגל המושרש שלנו להאמין בכך שהפנטזיות המדומיינות שלנו הן המציאות. "לוזר", למשל, היא רק מילה ורעיון מושגי. כאשר אנו מתייגים/ות את עצמנו באמצעות הרעיון המושגי כ"לוזר/ית" ומגדירים/ות את עצמנו במילה או בשם "לוזר/ית", עלינו להבין שאלו הן רק מוסכמות. יכול להיות שזה נכון שנכשלנו פעמים רבות בחיינו, או שאולי בעצם לא נכשלנו, אבל מתוך פרפקציוניזם יש לנו הרגשה שאנחנו כשלון כי אנו לא מספיק טובים/ות. בכול מקרה, הרבה יותר קרה בחיינו מלבד ההצלחות והכישלונות שלנו. אולם, על ידי תיוג של עצמנו כלוזרים או לוזריות, אנו מכניסים/ות את עצמנו באופן מנטלי לתוך קופסה שנקראת "לוזרים" או "לוזריות" ויש בנו אמונה שיש לנו קיום אמיתי בתור מישהו או מישהי בתוך הקופסה הזו. למעשה, בדמיוננו יש בנו משהו שהוא לא בסדר או רע באופן מובנה (אינהרנטי) שבוודאות מבסס אותנו כמי שקיימים וקיימות בתוך הקופסה הזו. הדבר הרע הזה לכאורה מבסס את קיומנו בתוך הקופסה הזו מכוחו שלו עצמו, ללא תלות בכול דבר אחר שעשינו בחיינו או במה שמישהו או מישהי אחרים חושבים.
דרך הקיום הזו כמי שתקועים או תקועות בתוך קופסת הלוזרים מכיוון שזה לכאורה "מגיע לנו" היא פנטזיה מוחלטת. הדרך הזו אינה תואמת לשום דבר אמיתי. אף אחד או אחת לא קיימים כתקועים בתוך הקופסה. הקיום שלנו כלוזר/ית הופיע כשהוא תלוי ברעיון מושגי בלבד ובשֵם שהֵחַלנו על עצמנו. הרעיון המושגי של אדם שהוא "לוזר" והמילה "לוזר" הם אך ורק מוסכמות. הם עשויים להתאים ולחוּל על מישהו או מישהי, למשל כאשר הם מפסידים במשחק קלפים, ובמצב הזה, הם באופן מוסכם הלוזרים. אבל אף אחד או אחת לא קיימים באופן מובנה (אינהרנטי) כלוזר או כלוזרית, כשמבחינתם בלתי אפשרי אי פעם לנצח כי הם באמת לוזרים.
כאשר ניווכח בריקות של קיומנו כלוזרים וכלוזריות, תהיה לנו את ההבנה שאין שום דבר כזה כמו דרך הקיום הזאת. זוהי דרך קיום שאינה תואמת את המציאות. התחושה שלנו שאנחנו באמת לוזרים או לוזריות באה לידי ביטוי רק באמצעות הרעיון המושגי והמילה "לוזר" שהֵחַלנו על עצמנו כי אולי לפעמים נכשלנו במשהו. אבל אין בנו שום דבר שהוא לא בסדר באופן מובנה (אינהרנטי) שבכוחו שלו עצמו הופך אותנו לצמיתות אך ורק ללוזרים או ללוזריות. ריקות, אם כן, היא היעדר מוחלט של דרך הקיום הבלתי אפשרית הזו. בעבר, בהווה ובעתיד, אף אחד או אחת לא יכולים להתקיים בדרך כזו.
יש צורך להתוודע באופן קרוב ונרחב לריקות לפני שנוכל לנתח ולהביא לפירוקן של הפנטזיות שלנו כך שנפסיק להאמין בהן. אבל אם נתמיד במדיטציה על הריקות, אז בהדרגה כאשר, מתוך הרגל, נתייג את עצמנו כלוזר/ית, ניווכח שמדובר בהבלים ונפיג את הפנטזיה שלנו. בסופו של דבר, נוכל אפילו לשבור את ההרגל הזה ולעולם לא לחשוב שוב על עצמנו כעל לוזרים או לוזריות.
סיכום
רק בגלל ששום דבר לא קיים בדרכים בלתי אפשריות לא אומר ששום דבר אינו קיים. ריקות מפריכה אך ורק דרכי קיום בלתי אפשריות, כמו קיום מובנה (אינהרנטי), בלתי תלוי, המבוסס מצד עצמו. היא אינה מפריכה את קיומם של דברים כ"זה" או כ"אחר" שנמצאים בהלימה עם המוסכמות של המילים והרעיונות המושגיים.