דזוגצ'ן הינו מערכת מתקדמת מאוד של מדיטציה ברמות היסוד העמוקות ביותר והעדינות ביותר של התודעה. המונח "תודעה" מתייחס לפעילות המנטלית הרציפה של עיסוק קוגניטיבי באובייקטים, המתוארת מנקודת מבט אחרת כפעילות המנטלית של כינון מופעים (הולוגרמות מנטליות).
המונח "דזוגצ'ן" פירושו "שלמות גדולה", בהתייחסו לעובדה שכל התכונות של בּוּדְהִיוּת הן שלמוֹת ברמה של הרִיגְפָּה (מוּדעות טהורה), רמת היסוד העמוקה ביותר מכולן. למרות שאין צורך להוסיף דבר למה שנקרא "רִיגְפָּה בסיסית" משוללת התחלה ואינסופית, בכל זאת, התכונות הללו אינן מתפקדות כעת במלוא יכולתן. מדוע? משום שהגורם המְעַרְפֵּל של בלבול מְסַמֵּא התעורר יחד עימן בו-זמנית, כאשר אף הוא משולל התחלה.
"בלבול מְסַמֵּא" הינו חוסר מודעות המתעורר אוטומטית בנוגע לטבע הריק של כל התופעות - ההיעדר המוחלט של דרכי קיום בלתי אפשריות. הוא מערפל את מה שמכונה "המודעות הרפלקסיבית" של ריגפה לטבע הטהור שלה עצמה. הטבע הטהור הזה הוא שִׁילּוּשׁ של:
- טוהר יסודי ראשוני - הוא משולל כל רמות גסות יותר של תפיסת-ההכרה (מודעוּת מוגבלת, "sem") שבהן מתחוללים: תפיסת-הכרה מושגית (קונספטואלית), רגשות מפריעים ואפילו תפיסה-חושית רגילה. הוא גם טהור באופן ראשוני מכל דרכי הקיום הבלתי אפשריות.
- כינון באופן ספונטני - הוא מחולל את כל המופעים (הולוגרמות מנטליות).
- תגובתיות - היא מגיחה כתגובה לסיבות, לתנאים ולצורכי הזולת. במובן מסוים, היא "מְתַּקְשרת" באופן חומל עם הצרכים הללו.
הטבע המשולש הזה אחראי ליכולות התודעה, הגוף והדיבור שלנו בהתאמה.
כאשר ריגפה בסיסית זורמת יחד עם הגורם החולף הזה של בלבול מְסַמֵּא, הריגפה הבסיסית מתפקדת כתודעת-ההכרה הבסיסית הכוללת את ההרגלים (alaya for habits) - מוּדעוּת יסוד, שאליה משויכים:
- זיכרונות
- פוטנציאלים קארמיים ונטיות
- נטיות לרגשות המפריעים ולגישות נומינליוֹת מטרידות
- הרגלי היאחזות בדרכי קיום בלתי אפשריות.
המטרה של מדיטציית הדזוגצ'ן היא להגיע לכדי (1) היפסקות אמיתית של בלבול מְסַמֵּא ובכך היפסקות אמיתית של תודעת-ההכרה הבסיסית הכוללת את ההרגלים (alaya for habits) ו- (2) התפקוד השלם במלואו של כל התכונות הטובות המולדות של ריגפה למען רווחתם המֵרבית של כל הבריות.
דזוגצ'ן נלמד במסורות הנינגמה והבון בטיבט, ומאוחר יותר שולב גם באסכולות הקאגיו למיניהן. במערכת הסיווג של הנינגמה, של תשע המרכבות של התודעה, הוא ידוע בשם אַטִי-יוֹגָה: הגבוהה מבין שש מרכבות הטנטרה. כיום, בכל אופן, מדיטציה בסגנון דזוגצ'ן נלמדת לעתים קרובות מחוץ להקשרי הסוטרה והטנטרה שלה - למשל, כשיטה להרגעת התודעה ולהשגת הריכוז המושלם של שאמאטה (מצב תודעתי שקט ומיושב). ככזו, היא יכולה להיות מאד אפקטיבית. עם זאת, על מנת להשיג שחרור והארה, תרגול דזוגצ'ן מתבצע אך ורק על בסיס לימוד ותרגול נרחב של:
- ההכנות המקדימות החיצוניות - חיי-אנוש יקרי הערך, ארעיות, מצבי הסבל של הסמסרה, סיבה ותוצאה קארמיות (אתיקה מוסרית), יתרונות השחרור (החלטה נחרצת להשתחרר) ומערכת יחסים בריאה עם מורה רוחני/ת מיומן/ת
- ההכנות המקדימות הפנימיות - מקלט (כיוון בטוח) יחד עם קידות השתטחות, בודהיצ'יטה המבוססת על אהבה וחמלה, טיהור וג'רהסאטווה, מִנחת מנדלה, מִנחת צ'וד של הגוף וגורו-יוגה.
לאחר השלמתם של כל אלה, זה הכרחי לקבל הַעֲצָמָה טנטרית (חניכה) ולקיים בקפדנות את כל הנדרים שאנו לוקחים/ות על עצמנו. על הבסיס הזה, נדרשים בנוסף:
- תרגול טנטרת מַהַאיוגה - יוגה של ישויות נרתמות עם דמויות-בודהה ומנטרות
- תרגול טנטרת אַנוּיוגה - עבודה עם הרוחות העדינות, הערוצים וטיפות האנרגיה.
ללא בניה מצטברת חזקה של כוח חיובי (merit- המאגר הצָפוּן של הזכות) ומודעוּת עמוקה מתוך כל התרגולים הללו וההשראה וההדרכה הצמודה של מאסטר מיומן, לא ניתן להגיע לכדי הצלחה בתרגול דזוגצ'ן; זה פשוט יותר מידי עדין וקשה לביצוע.
ללא כל תפיסות מוקדמות, ציפיות או דאגות, מדיטציית דזוגצ'ן מתחילה על-ידי השקטת הפעילות המנטלית שלנו עד כדי צמצומה לנקודת מרחב הביניים בין מחשבות מושגיות מילוליות של "הזה" ו"ההוא". כל רגע וכל הברה מילולית של כל מחשבה כזו מתעוררים, שוהים ונפסקים בו-זמנית. הדרך היחידה בה נוכל לזהות זאת כראוי היא רק אם קודם לכן למדנו ותרגלנו מדיטציה על המַדִייַמַקָה המציגה את הריקות של ההתעוררות, הַשְּׁהִיָּה וההיפסקות ואת ההיעדר המוחלט של "אני" שניתן למצוא השולט או מתבונן בתהליך. באמצעות שמירה על תשומת לב מודעת (מיינדפולנס) לַסימולטניוּת הזו של התעוררות, שהיָּה והיפסקות, אין צורך במאמץ מודע: מחשבה מילולית מושגית "משחררת את עצמה" באופן אוטומטי - כלומר היא נעלמת מעצמה - ואנו מתמקמים באופן מיושב במצב שבין המחשבות.
לאחר מכן, עלינו להבחין בהתעוררותן, שהִיָּתן והיפסקותן הסימולטניוֹת של מיקרו-שניות של תפיסת ההכרה החושית הלא-מושגית שלנו. במהלך מיקרו-שניות כאלה - שקשה ביותר להבחין בהן - אנו תופסים רק את המידע החושי של יכולת חושית אחת בלבד (לדוגמה, רק צורות צבעוניות) לפני שאנחנו ממזגים את המידע באופן רעיוני-מושגי יחד עם מידע מהחושים האחרים ועם מידע ממיקרו-שניות נוספות ומסמנים את המיזוג המנטלי הזה כאובייקט מוסכם (קונבנציונלי) "זה" או "אחר". כאשר אנו מסוגלים להתמקם בנבכי רמת הפעילות המנטלית אפילו במרחב בין אותן מיקרו-שניות, אזי שניגשנו לתודעת-ההכרה הבסיסית הכוללת את ההרגלים (alaya for habits). עם זאת, זהו עדיין סוג של מודעות מוגבלת, מכיוון שהיא עדיין מעורבת עם גורם הבלבול המְסַמֵּא.
עלינו להיכנס עמוק יותר אל עֵבֶר העדין יותר, על-מנת שנחווה ונזהה את מרחב הביניים הקוגניטיבי הנמצא בין לבין, שיש לו מודעוּת עמוקה לטבעו המשולש שלו עצמו (טוהר ראשוני, כינון באופן ספונטני ותגובתיות). נעשֶֹה זאת בסיועו של מאסטר הדזוגצ'ן שלנו תוך שימוש בשיטות מיוחדות המאפשרות לנו לזהות את הטבע של התודעה שלנו. כתוצאה מכך שהנתיבים של ערוצי האנרגיה שלנו "שׁוּמְנוּ" באמצעות תרגול אנוּיוגה קודם, כל הרמות הגסות יותר של פעילות מנטלית מתמוססות אוטומטית מבלי שנדרש מאמץ מודע על-מנת לגרום לזה לקרות.
עם היפסקות הבלבול המְסַמֵּא, תודעת-ההכרה הבסיסית הכוללת את ההרגלים (alaya for habits) הופכת לריגפה זוהרת - כלומר, ריגפה בהיבט שלה כמחוללת מופעים (הולוגרמות מנטליות) באופן אקטיבי וכְּזו המזהה אותם באופן אקטיבי כאשר ההיבט הראשון בולט יותר. אבל עלינו להעמיק עוד יותר מכך אפילו. בעודנו שומרים על מיקוד בהתעוררותן, שהִיָּתן והיפסקותן הסימולטניוֹת של מיקרו-שניות של המופעים הטהורים של ריגפה זוהרת, עלינו לזהות את הריגפה הראשונית. זוהי ריגפה בהיבט שלה של היותה "המרחב הפתוח" או "התחום הקוגניטיבי" המאפשר את ההתחוללות של מופעים ואת הזיהוי שלהם, כשהאחרון בולט יותר. כאשר אנו מזהים זאת ונשארים במיקוד עם זה, אנו משיגים פריצת דרך, נתיב תודעה של ראייה (נתיב הראייה), השלישי מתוך חמשת נתיבי התודעה בדרך להארה.
ואז, כתוצאה מתרגול מַהַאיוגה עם דמויות-בודהה, ריגפה זוהרת מזהה ומחוללת את עצמה כגוף קשת ((rainbow body במקום גוף עם מִצבורים רגילים. לפיכך, בשלב הזינוק קדימה -שהינו שָׁקוּל לנתיב ההַרגָלָה של התודעה (הדרך של מדיטציה) - באמצעות ארבעה שלבים, ריגפה זוהרת הופכת להיות בולטת יותר ובו-זמנית שומרת על הבולטות של הריגפה הראשונית. כאשר ריגפה זוהרת וריגפה ראשונית הופכות להיות בולטות באותה מידה, אנו מגיעים להארה, וכתוצאה מהשאיפה העזה שלנו של האהבה, החמלה והבודהיצ'יטה, הנשמרות לאורך כל תרגול זה, יש לנו את מלוא היכולת להיטיב עם כל הבריות ככל האפשר.
סיכום
לדזוגצ'ן יש את המוניטין של היותו דרך ישירה ונטולת מאמץ בה פשוט יש להתמקם בתוככי מצבה הטבעי של התודעה. אמנם זה נכון שרק מעצם הזיהוי של מה שמתרחש בחוויה הקוגניטיבית שלנו, נִפסקות המחשבות המושגיות (הקונספטואליות) וכל שאר הרמות של מודעוּת מוגבלת, והתודעות שלנו מעוררות את המופע הטהור שלנו עם כל היכולות השלמוֹת של בודהה, אך שום דבר מזה לא יכול לקרות אלא אם כן השקענו כמות עצומה של מאמץ בסבב החיים הנוכחי ובסבבי החיים הקודמים בכל ההכנות המקדימות של הסוטרה והטנטרה. אל לנו לגלות תמימות ולהמעיט בערכו של הקושי בתרגול דזוגצ'ן. אולם עם הכנה מספקת, זוהי אחת השיטות העמוקות ביותר להגעה להארה למען רווחתם של כל אחד ואחת.