בודהיזם בעולם היום

הוֹדוּ

הבודהיזם החל לאבד השפעה בהודו במאה השביעית, ונעלם לאחר נפילת אימפריית פַּאלָה 

במאה ה -12, מלבד באזורי ההימלאיה הצפוניים. בסוף המאה ה-19 התחדש הבודהיזם בהודו, כאשר המנהיג הבודהיסטי של סרי לנקה ,אַנַגַאריקָה דְהַרְמַפַּלָה,  ייסד את קהילת מַאהָה בּודְהִי בעזרת מלומדים בריטים. מטרתם העיקרית הייתה לשחזר את אתרי העלייה לרגל הבודהיסטים בהודו, והם הצליחו מאוד בבניית מקדשים בכל האתרים הבודהיסטים, שבכולם יש נזירים.

בשנות החמישים הקים אמבדקר תנועה ניאו-בודהיסטית שחצתה את גבולות שיטות הריבוד המעמדי שהיו נהוגות על ידי ההינדואים בהודו, ושיטת הקאסטות ובעזרת התנועה מאות אלפים המירו את דתם לבודהיזם כדי להימנע מסטיגמת הקאסטות. בעשור האחרון נראה עניין גובר בבודהיזם בקרב מעמד הביניים העירוני. נכון להיום מהווים בודהיסטים כ -2% מהאוכלוסייה ההודית.

סרי לנקה

סרי לנקה הייתה מרכז לימוד בודהיסטי מאז הוצג הבודהיזם במאה ה-3 לפני הספירה על ידי מהנדרה, בנו של הקיסר ההודי, אשוקה. לסרי לנקה ההיסטוריה הרציפה והארוכה ביותר של בודהיזם. גם היא חוותה תקופות ארוכות של היחלשות במהלך המלחמה, ומהמאה ה-16 ואילך, כאשר האי הפך לקולוניה, ומיסיונרים אירופיים שהתיישבו שם המירו רבים לנצרות.

הבודהיזם חווה התעוררות מחודשת עוצמתית במאה ה-19 בעזרת מלומדים ותיאוסופיים בריטיים, ולכן הבודהיזם הסרי-לנקני אופיין לעיתים כ"בודהיזם פרוטסטאנטי", בדגש על לימוד אקדמי, הנחיה רוחנית של הנזירים למען קהילת האנשים מן השורה, ותרגולים ומדיטציה לאותה הקהילה. המדינה קיבלה עצמאות בשנת 1948, ומאז חלה התעוררות חזקה של עניין בדת ובתרבות הבודהיסטית.

כיום, 70% מהסרי לנקים הם בודהיסטים, כאשר רוב האנשים עוקבים אחר מסורת התהרוודה. לאחר מלחמת אזרחים בת 30 שנה, סרי לנקה עדה כעת לעלייה בבודהיזם לאומני, כאשר ארגונים מסוימים כמו בודו באלה סנה BBS (כוח הכוח הבודהיסטי) מארגנים מהומות אנטי-מוסלמיות ומתקפות על מנהיגים בודהיסטים מתונים.

מיאנמר (בורמה)

מחקרים היסטוריים הראו כי לבודהיזם יש היסטוריה של יותר מ -2,000 שנה בבורמה, כאשר כ-5% מהאוכלוסייה רואה את עצמה כיום כבודהיסטית. קיימת מסורת ארוכה בדגש על איזון שכולל מדיטציה ולימודים עבור הקהילה הנזירית בזמן ששאר האוכלוסייה משַמרת מצידה את האמונה הרַבָּה. אחד הבודהיסטים הבורמזים המפורסמים ביותר הוא ס.נ גואנקה, מורה שאינו נזיר, לטכניקות מדיטציית ויפאסנה.

מאז שקיבלה בורמה את עצמאותה מבריטניה בשנת 1948, הן הממשלות האזרחיות והן הצבאיות קידמו את הבודהיזם ממסורת התהרוודה. תחת המשטר הצבאי, הבודהיזם נשלט בקפדנות, ומנזרים שאכלסו מתנגדים נהרסו כדבר שבשגרה. נזירים היו לעתים קרובות בחזית ההפגנות הפוליטיות נגד המשטר הצבאי, כמו מרד 8888 ו"מהפכת הזעפרן" בשנת 2007.

בעשור האחרון צצו קבוצות לאומניות שונות, שניסו להחיות את הבודהיזם ולהתנגד לאיסלאם. אשין וויראטו, הנזיר המנהיג של קבוצת 969, כינה את עצמו "בן לאדן הבורמזי", והציע להחרים חנויות בבעלות מוסלמית. במסווה של "הגנה על הבודהיזם" נפוצו התפרצויות של אלימות נגד מסגדים ובתים מוסלמים, כאשר מתקפות נגד של מוסלמים ליבו עוד יותר את הלהבות.

בנגלדש

הבודהיזם היווה את האמונה השלטת באזור עד המאה ה -11. כיום, פחות מ -1% מהאוכלוסייה הם בודהיסטים, והם מרוכזים בשטחי גבעות צ'יטהגונג ליד בורמה.

ישנם ארבעה מקדשים בודהיסטים בדאקה, הבירה, ומקדשים רבים ברחבי הכפרים המזרחיים. אולם בהיותה מנותקת מבורמה, רמת התרגול וההבנה של הבודהיזם שם נמוכה למדי.

תאילנד

הבודהיזם החל את דרכו באימפריות דרום מזרח אסיה בתחילת המאה ה-5 לספירה. בהמשך למסורת התהרוודה  התווספו השפעות חזקות מצד הדת העממית וההינדואיזם, כמו גם  השפעות של הבודהיזם ממסורת המהאייאנה. בניגוד לסרי לנקה ובורמה, מעולם לא הייתה בתאילנד שושלת הסמכה נזירית לנשים. כמעט 95% מהארץ בודהיסטית.

מבנה הקהילה הנזירית התאילנדית מבוסס על מודל המלוכה התאילנדית ולפיכך כולל גם פטריארך עליון כמו גם את מועצת הזקנים, האחראים לשמירה על טוהר המסורת. ישנן קהילות נזיריות השוכנות ביערות, וכאלה שמתגוררות בכפרים. שתיהן זוכות לתמיכה ולהוקרה רבה מצד קהילת האנשים מן השורה (אלו שאינם נזירים). 

הנזירים של מסורות היער חיים בג'ונגלים מבודדים ועוסקים במדיטציה אינטנסיבית, תוך הקפדה על כללי הנזירות. נזירי הכפר משננים בעיקר טקסטים ומבצעים טקסים עבור תושבי המקום. בהתאם לאמונה התרבותית התאילנדית ברוחות, נזירים אלה מספקים גם קמיעות לאנשים מהציבור הרחב לשם הגנה. ישנה אוניברסיטה בודהיסטית לנזירים, בעיקר לשם הכשרת נזירים לתרגום כתבי הקודש הבודהיסטיים משפת הפַּאלי הקלאסית לתאילנדית מודרנית.

לאוס

הבודהיזם הגיע לראשונה ללאוס במהלך המאה השביעית לספירה, וכיום 90% מהאוכלוסייה מחזיקים באמונה הבודהיסטית בשילוב עם אנימיזם. בתקופת המשטר הקומוניסטי הרשויות לא דיכאו את הדת בהתחלה, אלא ניצלו את הסנגהה הבודהיסטית כדי לקדם את מטרותיהן הפוליטיות. עם חלוף הזמן היה הבודהיזם נתון לדיכוי קשה. מאז שנות התשעים, זכה הבודהיזם להתעוררות מחודשת, כאשר מרבית הלאוֹאיטיים והלאואיטיות מסורים ואדוקים מאוד, ורוב הגברים מצטרפים למנזר או למקדש לפחות לזמן קצר. רוב המשפחות מציעות אוכל לנזירים, ומבקרות במקדשים בימי הירח המלא.

קמבודיה

בודהיזם ממסורת התהרוודה מהווה את הדת הלאומית של המדינה מאז המאה ה-13, כאשר 95% מהאוכלוסייה עדיין בודהיסטים. במהלך שנות השבעים, החמר רוז' ניסה וכמעט הצליח להשמיד את הבודהיזם; עד שנת 1979 כמעט כל נזיר נרצח או גורש לגלות, וכל מקדש וספרייה הושמדו.

לאחר שהנסיך סיהאנוק שב למלוך, הוסרו אט אט המגבלות, והעניין בבודהיזם התחדש. הקמבודים הם גם מאמינים גדולים בגילוי עתידות, באסטרולוגיה ובעולם הרוחות, ורבים מהנזירים הם גם הילֵרים. נזירים בודהיסטים משתתפים במגוון רחב של טקסים, החל מטקסי הענקת שמות לילדים וכלה בנישואין והלוויות.

וייטנאם

הבודהיזם הגיע לוייטנאם לפני 2,000 שנה, תחילה מהודו, אך לאחר מכן בעיקר מסין. עם זאת, חלה ירידה במעמדו בהשפעת המעמדות השונים שהפכו לשולטים במאה ה -15. התעוררות מחודשת של הבודהיזם התרחשה בתחילת המאה ה-20, אך במהלך התקופה הרפובליקנית המדיניוּת הפרו-קתולית התנגדה לבודהיסטים. כעת, רק 16% מהאוכלוסייה מזוהה עם בודהיזם, אך זוהי עדיין הדת הגדולה ביותר.

הממשל הנוכחי נינוח יותר בנוגע לבודהיזם, אם כי המקדשים אינם מורשים לפעול באופן עצמאי בנפרד מהמדינה.

אינדונזיה ומלזיה

הבודהיזם הגיע לאזור בסביבות המאה השנייה לספירה לאחר שעשה את דרכו בנתיבי הסחר עם הודו. לאורך חלק ניכר מההיסטוריה שלו תורגל הבודהיזם לצד ההינדואיזם עד למאה ה-15, שבמהלכה נפלה מג'אפהיט, האימפריה ההינדית-בודהיסטית האחרונה. בתחילת המאה ה-17 דחק האיסלאם לחלוטין את הדתות הללו.

על פי מדיניות פנצ'סילה (חמשת העקרונות) של ממשלת אינדונזיה, על הדתות הרשמיות לטעון לאמונה באלוהים. הבודהיזם אינו טוען לאלוהים כישות אינדיבידואלית אך מוּכַּר כדת בהמשך לטענתו לקיומו של האדיבודהה, או "הבודהה הראשון", שעליו דובר בטנטרת הקלצ'אקרה, שפרחה בהודו אלף שנה קודם לכן. אדיבודהה הוא היוצר יודע-הכול של כל ההופעות, מעבר למימד הזמן ולמגבלות אחרות, ולמרות שהוא מיוצג על ידי דמות סמלית, הוא אינו ישות ממשית. אדיבודהה מגולם בכל היצורים כטבעה הצלול והבהיר של התודעה. על בסיס זה, התקבל הבודהיזם לצד האיסלאם, ההינדואיזם, הקונפוציוניזם, הקתוליוּת והפרוטסטאנטיוּת.

נזירים מסרי לנקה ניסו לעורר את בודהיזם התהרוודה בבאלי ובאזורים אחרים באינדונזיה, אך בהיקף מצומצם מאוד. אלה המגלים עניין בבודהיזם בבאלי הם חסידי התערובת הבאלינזית המסורתית של הינדואיזם, בודהיזם ודת הרוח המקומית. באזורים אחרים באינדונזיה, בודהיסטים, המהווים כ-5% מהאוכלוסייה, מגיעים מהקהילה האינדונזית ממוצא סיני. יש גם כמה פלגים בודהיסטים אינדונזים קטנים מאוד שהם כלאיים של היבט התהרוודה וההיבט הסיני והטיבטי.

20% מאוכלוסיית מלזיה דבקים בבודהיזם, ומורכבים בעיקר מקהילות סיניות מעבר לים. לפני כחצי מאה חלה ירידה בהתעניינות בבודהיזם, ובשנת 1961 נוסדה החברה המיסיונרית הבודהיסטית במטרה להפיץ את הבודהיזם. בעשור האחרון חלה עלייה בתרגול הבודהיסטי, אפילו בקרב בני נוער.  כיום יש מספר רב של מרכזי תהרוודה, מהאייאנה וואג'רייאנה שזוכים למימון רחב ולתמיכה.

בודהיזם המהאייאנה במזרח אסיה

הרפובליקה העממית של סין

הבודהיזם מילא תפקיד בולט באלפיים השנים האחרונות של ההיסטוריה הסינית, והבודהיזם הסיני עצמו מילא תפקיד דינמי בהתפשטות הבודהיזם במזרח אסיה. שושלת טאנג המוקדמת (618–907 לספירה) הייתה עדה לתור זהב של הבודהיזם, עם פריחת האמנות והספרות.

במהלך מהפכת התרבות של שנות 1960-70 מרבית המנזרים הבודהיסטים הסיניים נהרסו ורוב הנזירים, הנזירות והמורים המאומנים היטב הוצאו להורג או נכלאו. דיכוי הבודהיזם היה אינטנסיבי עוד יותר בטיבט ובתוככי מונגוליה. כאשר סין עברה רפורמה ונפתחה, העניין בדתות מסורתיות גדל שוב. נבנו מקדשים חדשים ושוחזרו ישנים. רוב האנשים שהצטרפו למנזרים היו ממשפחות עניות וחסרות השכלה מהכפר, ורמות החינוך נותרו נמוכות. מקדשים רבים קיימים כאתרי תיירות בלבד, כאשר הקהילה הנזירית מופקדת רק על איסוף הכרטיסים והשגחה על המנזרים. 

כיום, מספר רב של סינים וסיניות מתעניינים בבודהיזם, כאשר המסירות לבודהיזם הטיבטי גוברת באופן ניכר. ההערכות הנוכחיות מציבות את האוכלוסייה הבודהיסטית על 20%, והמקדשים ברחבי סין עמוסי פעילות לאורך כול שעות הפתיחה שלהם. בהמשך לכך שהאוכלוסייה הפכה פעלתנית ועשירה יותר מנסים רבים להפחית לחצים ולמצוא מקלט בבודהיזם הסיני והטיבטי. בודהיזם טיבטי מעניין במיוחד סינים רבים מבני ההאן, ביחוד כאשר מספר גדל והולך של לאמות טיבטים מלמדים בסינית.

טאיוואן, הונג קונג ואזורים סיניים מעבר לים

המסורות הבודהיסטיות המזרח אסיאתיות של המהאייאנה שמקורן בסין, הן החזקות ביותר בטאיוואן ובהונג קונג. לטאיוואן יש קהילה נזירית חזקה של נזירים ונזירות שנתמכת בנדיבות רבה על ידי קהילת האנשים מהשורה. יש אוניברסיטאות בודהיסטיות ותוכניות בודהיסטיות לרווחה חברתית. גם בהונג קונג יש קהילה נזירית פורחת. הדגש בקרב הקהילות הבודהיסטיות הסיניות מעבר לים במלזיה, סינגפור, אינדונזיה, תאילנד והפיליפינים הוא על טקסים לרווחת האבות הקדומים, ועל שגשוג ועושר למען החיים. ישנם מדיומים רבים שדרכם אורקלים בודהיסטים מעברים מסרים בטרנס ושעימם מתייעצת קהילת האנשים מהשורה לגבי בעיות בריאות ובעיות פסיכולוגיות. אנשי עסקים סיניים שהם הכוח המניע העיקרי מאחורי כלכלות "הנמר האסייתי" הללו תורמים לעיתים קרובות תרומות נדיבות לנזירים כדי לבצע טקסים להצלחתם הכלכלית. לטאיוואן, הונג קונג, סינגפור ומלזיה יש גם מספר הולך וגדל של בודהיסטים טיבטים.

דרום קוריאה

הבודהיזם הגיע לחצי האי הקוריאני מסין במאה ה-3 לספירה. הבודהיזם בדרום קוריאה עדיין חזק יחסית, למרות התקפות גוברות והולכות של ארגונים נוצריים פונדמנטליסטים. בעשור האחרון ניתן לראות מספר רב של מקדשים בודהיסטים שנהרסו או ניזוקו על ידי שריפות שהציתו קבוצות כאלה. 23% מהאוכלוסייה הם בודהיסטים.

יפן

הבודהיזם הגיע ליפן מקוריאה במהלך המאה החמישית, ומילא תפקיד בולט בחברה ובתרבות היפנית. במאה ה-13 החלה מסורת של כמרי מקדש נשואים ללא איסור על שתיית אלכוהול. כמרים מסוג זה החליפו בהדרגה את מסורת הנזירים הנזירית. מבחינה היסטורית, חלק מהמסורות הבודהיסטיות היו לאומניות ביותר, והאמינו כי יפן היא גן עדן בודהיסטי. בתקופה המודרנית, כמה כתות פנאטיות של "יום הדין" מכנות את עצמן גם כן כבודהיסטיות, למרות שיש להן קשר קלוש ביותר לתורתו של בודהה שאקיימוני. 

כ-40% מהאוכלוסייה מזהים עצמם כבודהיסטים, ורוב היפנים משלבים אמונה בבודהיזם עם הדת היפנית המקורית, שינטו. לידות ונישואין נחגגים בהתאם למנהגי השינטו, ואילו כמרים בודהיסטים מבצעים טקסי אשכבה והלוויות.

מקדשים ביפן מתוחזקים להפליא הן עבור תיירים והן עבור מבקרים, אם כי רבים מהם ממוסחרים מאוד. בחלקם הגדול, הלימוד והתרגול בפועל מוחלשים מאוד. אחד הארגונים הבודהיסטים הגדולים בעולם, סוקה גאקאי, מקורו ביפן.