לגשת לבודהיזם באופן מאוזן

אלו שיש להם ולהן גישה אינטלקטואלית לא בְּשֵׁלָה בדרך כלל יהיו מרותקים ליופי של מערכות הידע הבודהיסטיות. הם ירצו ללמוד עובדות ומורכבויות של הפילוסופיה והפסיכולוגיה, במובן מסוים, להגיע ל"היי" מהן, אך הם/ן לא יטמיעו את הלימוד פנימה לתוכם או ירגישו משהו. כאלה בני ובנות אדם הם לעתים קרובות טיפוסים חסרי רגישות או שיש להם ולהן חסימות רגשיות. 

אלו עם גישה אינטלקטואלית בְּשֵׁלָה ילמדו את המורכבויות והפרטים של הדהרמה כך שיוכלו להבין באופן מלא יותר את התורות ויוכלו לשלבן וליישמן באופן נכון. 

עם גישה רגשית לא בְּשֵׁלָה, בני ובנות אדם רוצים ורוצות למדוט אך ורק כדי להירגע או להרגיש טוב, כמו למדוט על אהבה כלפי כולם/ן. כאלו אנשים ירצו בדרך כלל להסתכל רק על החלקים ה"נחמדים" של הדהרמה, לא על סבל, התגלמויות מחדש (לידות חוזרות) גרועות, הלכלוך של החלקים הפנימיים של הגוף, וכך הלאה. הם והן לא ירצו להכיר או לעבוד על לסלק מעצמם רגשות מפריעים וגישות מפריעות, ויש להם ולהן הבנה מועטה בתורות. כאלה אנשים נוטים להיות רגשניים יתר על המידה, טיפוסים עם רגישות יתר. 

אלו עם גישה רגשית בשלה יעבדו עם הרגשות שלהם כדי לסלק מעצמם את אלו המפריעים ולחזק את אלו המיטיבים. 

גישה של התמסרות לא בְּשֵׁלָה חושבת כמה נפלאים הם הבודהות, דמויות- הבודהה, והמורים והמורות וכמה נחות/ה אני. לכן, בני ובנות אדם עם הגישה הזאת יתפללו לעזרה מהם/ן, כאילו שהיו "קדושים" בודהיסטיים, ולא ירצו לקחת אחריות על ההתפתחויות שלהם עצמם. 

אלו עם גישת התמסרות בְּשֵׁלָה ישתתפו ויערכו טקסים כדי לזכות בהשראה לעבוד על אימון עצמם. 

עלינו לאזן את כל שלוש הגישות, כך שנבין את הדהרמה, נרגיש משהו ברמה הרגשית ונזכה להשראה.

למשל, בני ובנות אדם רגשיים צריכים ללמוד את הגישה האינטלקטואלית. על מנת לעשות זאת, עליהם להכיר בכך שכאשר, לדוגמא, הם והן לא מרגישים אהבה לאחרים, יש להם/ן אפשרות לעבוד עם עצמם לקראת הרגשת אהבה על ידי הבנה והסתמכות על קו מחשבה הגיוני. 

בני ובנות אדם אינטלקטואליים צריכים ללמוד את הגישה הרגשית. על מנת לעשות זאת, עליהם להכיר בכך שהנוקשות המנטלית שלהם מותירה אותם קרים וזה גורם לא רק לאחרים, אלא אפילו לעצמם תחושה לא נוחה. לפיכך, עליהם לשקוט כדי שתהיה להם ולהן נגישות לחמימות הטבעית שלהם. 

בני ובנות אדם שאינם טיפוסים של התמסרות צריכים ללמוד את גישת ההתמסרות. על מנת לעשות זאת, עליהם להכיר בכך שהם צריכים להיות מסוגלים להעלות את האנרגיה בזמן שהם מרגישים במצב ירוד.

אנשים שנוטים להתמסר, מצד שני, צריכים לגדול מבחינה אינטלקטואלית. על מנת לעשות זאת, עליהם להכיר בכך שכאשר הם לא מצליחים להבין מה קורה בחיים, יש צורך ביותר מאשר נחמה והתרוממות רוח מטקס.

עבור טיפוסים מהסוג הרגשי, טקס מעניק ביטוי וערוץ להרגיש דרכו.

בשביל טיפוסים מהסוג האינטלקטואלי, טקס מעניק סדירות וסוג של תדירות. כמו כן, השתתפות בטקסים לפני השגת הבנה, כפי שעושים בתרגול של דקלום סהדנה (מסכת המכילה הוראות תרגול) טנטרית בטיבטית כשלא יודעים את השפה, מפחיתה התנשאות. ההתנשאות הזו בדרך כלל לובשת צורה של "אני לא הולכ/ת לתרגל שום דבר, אלא אם כן תסבירו לי את זה ואבין זאת".

כל אחת משלושת הגישות עשויה לשכון בתוכנו ביחס למורים ולמורות הרוחניים שלנו בדרך בְּשֵׁלָה או בלתי בְּשֵׁלָה.

בדרך בלתי בְּשֵׁלָה ,טיפוסים אינטלקטואליים יתווכחו עם המורים והמורות שלהם; טיפוסים מהסוג הרגשי יתאהבו בהם, ואלו הנוטים להתמסר יהפכו לעבדים חסרי מודעות, שרוצים שהמורים והמורות שלהם יגידו להם מה לעשות ואיך לחשוב. 

בדרך בְּשֵׁלָה, טיפוסים אינטלקטואליים ימצאו שהמורות והמורים שלהם מעוררים ומאתגרים אותם אינטלקטואלית; טיפוסים מהסוג הרגשי ימצאו שהן והם נוגעים בליבם; וטיפוסים מהסוג המתמסר יקבלו מהם ומהן השראה. 

באנשים בוגרים עשוי להיות איזון של כל שלוש הגישות בין אם הם והן מתרגלים "דהרמה בגישה מצומצמת" (דהרמה מדוללת, דהרמה זמנית) אך ורק למשך החיים הללו, או "דהרמה של ממש" (דהרמה אותנטית מסורתית) לשם שחרור מהתגלמויות מחדש (לידות חוזרות) והארה.