הגישה שוות-היחס לעצמי ולזולת והחלפת עצמי בזולתי

אם נשאל מהי הדרך לפתח את ההתייחסות האחידה שבאה לפני שלב ההכרה בכולם/ן כאימהות שלנו בשיטת שבעת החלקים של סיבה ותוצאה, הדבר כרוך בשלבים הבאים.

הדמיה של שלוש דמויות

תחילה, נעלה בדמיוננו שלוש דמויות: דמות מעוררת סלידה ולא נעימה שאין לנו חיבה כלפיה או שנחשבת בעינינו לאויב, דמות אהובה או חבר/ה יקר/ה מאוד, ודמות זרה או מישהו או מישהי שנמצאים בין שני הקצוות הללו ושכלפיהם אין לנו אף אחד משני סוגי הרגשות הללו. נעלה בדמיון את שלושת סוגי הדמויות האלה יחדיו.

איזו מן גישה מתעוררת בדרך כלל כאשר אנו במיקוד על כול אחת מהדמויות בְּתורה? תחושה של אי-נעימות, אי-נוחות ודחייה מתעוררת ביחס לדמות שאין בנו חיבה כלפיה. תחושת משיכה והיאחזות מתעוררת כלפי החבר או החברה היקרים. תחושה של אדישות, שמתאפיינת בהיעדר רצון להועיל או להזיק, מתעוררת כלפי מי שאינן אף אחת משתי הדמויות הנ"ל, מכיוון שמבחינתנו הדמות הזרה אינה מושכת ואף אינה דוחה. 

הפסקת תחושת הדחייה ממישהו או מישהי שאין לנו חיבה כלפיהם

כדי להקל על הדיון, נניח שכול שלוש הדמויות שהעלנו בדמיוננו הן נשים. ראשית, נתחיל את תהליך העבודה עם הדמות שאין לנו חיבה כלפיה, זו שיתכן אפילו שאנו רואים/ות בה אויבת. 

1. נאפשר לתחושת אי-הנוחות והדחייה כלפיה להתעורר. משהתחושה עלתה בצורה ברורה,
2. נשים לב לכך שעולה בנו בהמשך לכך תחושה נוספת, דהיינו שזה יהיה נחמד אם יקרה לה משהו רע, או אם היא תחווה משהו שהיא לא רוצה שיקרה.
3. נמשיך ונבחן את הסיבות להתעוררות התחושות והרצונות הרעים הללו. בדרך כלל נגלה שזה בגלל שהיא פגעה בנו, גרמה לנו נזק, או עשתה או אמרה משהו נבזי לנו או לחברים/ות שלנו. לכן יש בנו רצון שמשהו רע יקרה לה או שהיא לא תקבל את מה שהיא רוצה.
4. כעת, נחשוב על הסיבה הזו לרצון שלנו שמשהו רע יקרה לאישה הזו שיש בנו סלידה רבה כל-כך ממנה ונעשה בדיקה כדי לראות אם זו באמת סיבה טובה. נשקול את הדברים הבאים כדלקמן: 

• בחיי הקודמים, האויבת הזו כביכול הייתה אמי ואבי פעמים רבות, כמו גם קרובת משפחה וחברה. היא עזרה לי מאוד, אין ספור פעמים.
• בחיים הנוכחיים, אין וודאות לגבי מה שיִקְרֶה. היא יכולה להפוך להיות לעזר רב ולחברה טובה בהמשך החיים האלה. דברים כאלה אפשריים מאוד.
• בכול מקרה, לה ולי יהיו חיים עתידיים אינסופיים ובוודאות מוחלטת היא תהיה מתישהו אמא או אבא שלי. ככזאת, היא תהיה לי לעזר רב, ויהיה עליי לתלות בה את כול תקוותיי. לפיכך, בעבר, בהווה ובעתיד, מכיוון שהיא סייעה, מסייעת ותסייע לי באינספור דרכים, היא בסופו של דבר חברה טובה. זה מוחלט בוודאות. משום כך אם, מסיבה קטנה כלשהי כמו למשל שהיא קצת פגעה בי בחיים האלה, אחשיב אותה כאויבת ואאחל לה רע, זה לא יועיל בכלל.

5. נחשוב על כמה דוגמאות. למשל, נניח שנְציג בנק או אדם עשיר בעל אמצעים ויכולת לתת לי הרבה כסף, שהיו לו את הרצון והכוונה לעשות זאת, ואף עשה זאת באופן מצומצם בעבר, מאבד את עשתונותיו ומתכעס יום אחד וסוטר לי על פניי. אם אכעס ואאחז בזעם שלי, זה עלול לגרום לו לאבד את כוונתו לתת לי עוד כסף. קיימת אפילו סכנה שהוא ישנה את דעתו ויחליט לתת את הכסף למישהו אחר. מצד שני, אם אשא את הסטירה, אשפיל את עיניי, ואֶסְכּוֹר את פי, הוא יהיה עוד יותר מרוצה ממני מאוחר יותר משום שלא הייתי נסער. אולי, יתכן אפילו שהוא ירצה לתת לי יותר ממה שהוא התכוון לתת במקור. לעומת זאת, אם היה עולה בי כעס והייתי עושה סצנה גדולה, אז זה היה כמו האִמרה הטיבטית, "יש לך אוכל בפה והלשון שלך דוחקת אותו החוצה".
6. לכן, עלי לשקול את הטווח הארוך עם האדם הזה שאין לי חיבה כלפיו, ואותו הדבר נכון גם בנוגע לכול הבריות בעלות המגבלות. העזרה שהן יעניקו לי בטווח הארוך היא  בטוחה ב-100%. לכן, זה יהיה לגמרי לא הולם מצידי להיאחז בכעס שלי עקב נזק קל ושולי שכול אחד ואחת עשויים לעולל.
7. לאחר מכן, נחשוב על איך שעקרב, חיית פרא או רוח רפאים, בהמשך לדחיפה קלה או להתגרות הקטנה ביותר, מכים מיד בחזרה. ואז, כשנחשוב על עצמנו, נראה עד כמה זה בלתי הולם להתנהג כמו יצורים שכאלה. בדרך זו, נפוגג את הכעס שלנו. עלינו לחשוב שלא משנה איזה נזק יעולל לי האדם הזה, לא אאבד את עשתונותיי ואכעס, אחרת אני לא יותר טוב/ה מחיית פרא או עקרב.
8. לסיום, נניח לפנינו את כול זה בצורה של היקש לוגי. אני אפסיק לכעוס על אחרות ואחרים בגלל שהם פגעו בי, כי:

• בחיים קודמים, הם היו ההורים שלי.
• בהמשך החיים הנוכחיים, אין ודאות שהם לא יהפכו להיות החברות והחברים היקרים ביותר שלי.
• בעתיד, בזמן כזה או אחר הם ייוולדו בלידה חוזרת כהורים שלי ויעזרו לי מאוד, כך שבשלושת הזמנים הם היו לי לעזר.
• אם אתכעס בחזרה, אז אני לא יותר טוב/ה מחיית פרא. לפיכך, אפסיק להתכעס על הנזק הקטן שהם עלולים לעולל לי בחיים האלה.

הפסקת ההיאחזות במישהו או מישהי שיש לנו חיבה כלפיהם

1. נתמקד בדמות אהובה או בחבר/ה במסגרת הקבוצה של אויב/ת, חבר/ה וזר/ה שדמיינו בהתחלה.
2. נאפשר לתחושת המשיכה וההיאחזות שלנו להתעורר כלפי הדמות.
3. נרשה לעצמנו להרגיש ביתר שאת עד כמה יש בנו רצון להיות עם הדמות הזו, ולאחר מכן אנחנו
4. נבחן את הסיבות שלנו לתחושות ההתאהבות וההיאחזות הללו שיש בנו. זה בגלל שהיא העניקה לי איזו עזרה קטנה בחיים האלה, עשתה משהו נחמד בשבילי, גרמה לי להרגיש טוב, או משהו כזה, ולכן יש בי תחושת משיכה והיאחזות כלפיה. 
5. כעת, נבחן האם זוהי סיבה נאותה לכך שיש בי תחושה כזאת. זו גם לא סיבה טובה, כי:

• ללא ספק בחיים קודמים, היא הייתה האויבת שלי, פגעה בי, ואפילו אכלה את בשרי ושתתה את דמי.
• מאוחר יותר בחיים הנוכחיים, אין ודאות שהיא לא תהפוך לאויבת הכי גדולה שלי.
• בחיים העתידיים, בוודאות מוחלטת היא תפגע בי או תעולל לי משהו ממש נבזי מתישהו.

6. אם, מהסיבה הפעוטה שהיא עושה משהו נחמד, אבל טריוויאלי, בשבילי בחיים האלה, אני מתאהב ונאחז בה, אז אני לא יותר טוב מהגברים שמתפתים לשירתן של הסירנות, בתולות הים הקניבליות. הסירנות הללו לובשות מראה יפה, מושכות גברים בדרכים שלהן, ולאחר מכן טורפות אותם.
7. בדרך הזו, נחליט לעולם לא להיאחז באף אחד או אחת בגלל איזה דבר נחמד שהוא או היא עושים עבורנו בחיים הנוכחיים.

הפסקת ההתייחסות האדישה כלפי מישהו או מישהי ניטרליים

שלישית, נעשה את אותו התהליך עם הדמות שנמצאת בין לבין - הזרה שאינה חברה ואינה אויבת.

1. נתמקד בדמות כזו מתוך ההדמיה שהעלנו,
2. נאפשר לעצמנו לא להרגיש כלום, לא את הרצון להזיק וגם לא לעזור, לא את הרצון להיות עם הדמות הזאת וגם לא את הרצון להיפטר ממנה, 
3. ונחוש בנוסף את הכוונה להתעלם ממנה.
4. נבחן את הסיבה שלנו לתחושה הזו. זה בגלל שהיא לא עשתה שום דבר כדי לעזור לי או לפגוע בי, ולכן אין לי קשר איתה.
5. כשנמשיך ונבחן האם זו סיבה מוצדקת להרגיש ככה, ניווכח שבסופו של דבר היא אינה זרה, משום שבאינספור מחזורים של חיים קודמים, מאוחר יותר במהלך החיים הנוכחיים, ובחיים העתידיים היא תהיה קרובה, היא תהיה חברה וכן הלאה.

בדרך הזו, נוכל להפסיק את כול רגשות הכעס, ההיאחזות או האדישות כלפי אויבים/ות, חברים/ות וזרים/ות. זוהי הדרך לפתח את ההתייחסות האחידה הבִּלבדית המשותפת לזו של השרוואקות והפראטיקבודהות ואשר אותה יש לפתח כשלב מקדים להכרה בכולם/ן כמי שהיו אימהותינו בשיטת שבעת החלקים של הסיבה והתוצאה לפיתוח לב מסור של בודהיצ'יטה.

הדרך לפתח התייחסות מהאייאנית אחידה יוצאת דופן כשלב מקדים לגישה שוות-יחס לעצמי ולזולת ולהחלפת עצמי בזולתי מחולקת ל:  

• הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודת המבט היחסית
• הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודת המבט העמוקה ביותר.

הדרך התלויה בנקודת המבט היחסית מתחלקת ל:

• הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודות המבט שלנו עצמנו
• הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודות המבט של אחרות ואחרים.

הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודות המבט שלנו עצמנו

זה כולל שלוש נקודות:

1. מכיוון שכול הבריות בעלות המגבלות היו ההורים שלנו, קרובי וקרובות משפחה וחברות וחברים שלנו באינספור מחזורי חיים, זה לא ראוי להרגיש שחלקן קרובות ואחרות רחוקות, שהאחת היא חברה והאחרת אויבת, לקבל בברכה את חלקן ולדחות אחרות. עלינו לחשוב שאחרי הכול, אם לא ראיתי את אמא שלי למשך עשר דקות, עשר שנים או עשרה מחזורי חיים, היא עדיין אמא שלי.
2. אולם יתכן שממש כפי שאותן הבריות עזרו לי, לפעמים הן גם פגעו בי. יחד עם זאת, בהשוואה למספר הפעמים ולַמידה הרבה שבה הן היו לי לעזר, הנזק שהן הסבו לי הוא שולי. לפיכך, אין זה ראוי לקדם אחת מהן בברכה כמישהי קרובה ולדחות את האחרת כמרוחקת.
3. אנחנו נמות באופן וודאי, אך אין וודאות כלשהי בנוגע לעיתוי שבו נמות. נניח, למשל, שבית המשפט גזר עלינו הוצאה להורג מחר. זה יהיה אבסורדי לנצל את יומנו האחרון כדי לכעוס ולפגוע במישהו. על ידי בחירה לעשות משהו שולי, נפסיד את ההזדמנות שיש לנו לעשות משהו חיובי ומשמעותי עם היום האחרון שלנו. לדוגמה, פעם היה פקיד בכיר שזעם על מישהו וחשב להעניש אותו בחומרה למחרת. הוא בילה את כול אותו היום בתכנון העונש ואז למחרת בבוקר, לפני שהספיק לעשות משהו, הוא עצמו מת בפתאומיות. הכעס שלו היה אבסורדי לחלוטין. הדבר נכון גם למקרה שבו במקום זאת האדם האחר היה נידון למות למחרת. זה יהיה חסר טעם לפגוע בו היום.

הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודות המבט של אחרות ואחרים

גם זה מתחלק לשלוש נקודות.

1. עלינו לחשוב ולשקול: בכול הנוגע לעצמי, אני לא רוצה לסבול, אפילו לא בחלומות שלי, ולא משנה מה מידת האושר שיש לי, אף פעם זה לא מרגיש לי מספיק. אותו הדבר נכון באופן מוחלט לגבי כול השאר. כול היצורים בעלי המגבלות, החל מחרק זעיר ומעלה, שואפים להיות מאושרים ולעולם לא לסבול או להיתקל בבעיות כלשהן. לכן, אין זה ראוי לדחות חלק ולקבל בברכה אחרים.
2. נניח שעשרה קבצנים הגיעו לפתח דלתי. זה לגמרי לא יאה ולא הוגן לתת אוכל רק לחלק מהם ולא לשאר. כולם שווים בתחושת הרעב ובצורך לאוכל. באופן דומה, בכול הנוגע לאושר טהור נטול בלבול - ובכן, למי יש את זה? אבל אפילו מהאושר הנגוע בבלבול אין כמות מספקת עבור כול הבריות בעלות המגבלות. זה משהו שכולן וכולם משתוקקים למצוא. לכן, אין זה ראוי לדחות חלק מהבריות כרחוקות ולקדם בברכה אחרות כקרובות.
3. כדוגמה נוספת, נניח למשל שהיו עשרה בני ובנות אדם חולים. כולם שווים בהיותם אומללים ומעוררי חמלה. לכן, זה לא הוגן להעדיף רק את חלקם, לטפל רק בהם, ולשכוח מהאחרים. כמו כן, כול הבריות בעלות המגבלות אומללות באותה מידה עם צרותיהן האישיות הספציפיות ועם הבעיות הכלליות של קיום חוזר בלתי נשלט או סמסרה. עקב זאת, זה לא הוגן ולא ראוי לדחות את חלקן כרחוקות ולקבל בברכה אחרות כקרובות.

הדרך לממש את ההתייחסות האחידה התלויה בנקודת המבט העמוקה ביותר

גם זה כרוך בשלושה סבבי מחשבה.

1. נחשוב על איך שבגלל הבלבול שלנו, אנחנו מתייגים/ות מישהו או מישהי שעוזרים לנו או נחמדים אלינו כחבר או חברה אמיתיים ואת אלה שפוגעים בנו כאויב אמיתי. אולם, אם אופן הקיום של אותם בני ובנות האדם היה כזה שבאמת קיים מצד עצמו בדרכים שבהן אנו מתייגים/ות אותם, אזי שגם הבודהה עצמו, שהתעלה אל מעבר, צריך היה לראותם כקיימים באותו האופן. אך, הוא מעולם לא עשה זאת. כפי שהסביר זאת המלומד דהרמקירטי בכתב הפרשנות שלו לחיבורו של המלומד דיגַנַגָה, שבו הוא מבאר את התפיסה התקפה, שנקרא:

 "A Commentary on (Dignaga’s “Compendium of) Validly Cognizing Minds” (בסנסקריט: Pramanavarttika) "הבודהה מתייחס באופן אחיד למישהו שמורח מים מבושמים על צידו האחד של גופו ולמישהו אחר המשסף אותו בחרב מצידו השני של גופו."

נוכל גם לראות את ההתייחסות האחידה ההוגנת הזו בדוגמה המתארת איך התייחס בודהה לבן דודו, דֶוָואדאטָה, שתמיד ניסה להזיק לו מתוך קנאה. לפיכך, עלינו גם כן להימנע מלאחוז בגישה מוּטה ולקחת צד בנוגע לבני ובנות אדם מתוך מחשבה מבולבלת שהם באמת קיימים בתוך הקטגוריות שבהן אנו מתייגים/ות אותם. אף אחד או אחת לא קיימים באופן הזה. עלינו לעבוד על הפסקת האחיזה שלנו בקיום שנראה לנו לכאורה כקיים מצד עצמו. האחיזה הזו נובעת מהתודעות המבולבלות שלנו שגורמות לדברים להופיע בפנינו בדרכים שאינן אמיתיות.

2.  יתרה מכך, אם באמת היה לבריות בעלות מגבלות קיום עצמי מצד עצמן בתוך קטגוריות של ידידות ואויבות, בדיוק כפי שאנו תופסים/ות אותן, הן תמיד היו צריכות להישאר כאלה. קחו, למשל, שעון שלתחושתנו תמיד מראה את השעה הנכונה. ממש כפי שיתכן שמצב המנגנון שלו ישתנה לפעמים והוא יפעל לאט יותר, כך גם מצבם של אחרות ואחרים אינו נשאר קבוע, אלא יכול גם כן להשתנות.

זה עוזר כאן לחשוב על התורות הנוגעות לעובדה שאין ודאות במצבים החוזרים באופן בלתי נשלט של הסמסרה, כמו בדוגמה של הבן שאוכל את אביו, מכה את אימו ומערסל את אויבו. הדוגמה הזו מובאת בהנחיות לפיתוח מוטיבציה ברמת הטווח הבינוני במסגרת הדרך המדורגת להארה (לאם-רים). פעם אחת, הגיע האריָיה בעל הידיעה התבונית הנשגבת, ששמו היה קַטיָאיָאנָה, לבית שבו האב נולד מחדש כדג בבריכה ובנו אכל אותו. לאחר מכן היכה הבן את הכלב שהיה אימו באמצעות עצמות הדג של אביו וערסל בזרועותיו את הילד שהיה אויבו. קַטיָאיָאנָה צחק על האבסורדיות שבשינויים האלה במצבן ובמעמדן של הבריות המשוטטות בסמסרה. לפיכך, עלינו להפסיק להיצמד או להיאחז בבני ובנות אדם ככאלה שקיימים בתוך קטגוריות קבועות ובלתי משתנות של חבר/ה או אויב/ת, ואז על בסיס זה, לקדם בברכה את פניו של האחד או האחת מתוכן ולדחות את האחר/ת.

3. שנטידווה הסביר בחיבורו החשוב שנקרא"A Compendium of Trainings"  -"תקציר האימונים" (בסנסקריט: Shikshasamuccaya) כיצד העצמי והאחרים תלויים זה בזה. כמו בדוגמה של הרים רחוקים וקרובים, הם תלויים או מוגדרים באופן יחסי זה לזה. כשאנו על ההר הקרוב, נדמה שהשני הוא הרחוק וזה הוא הקרוב. כשנלך לצד השני, יהפוך ההר הזה להר הרחוק וההר ההוא לקרוב. באותו האופן, אין לנו בסיס קיומי שמתקיים כ"עצמי" מצידנו שלנו, מכיוון שכאשר נסתכל על עצמנו מנקודת מבטם של מישהו או מישהי אחרים, נהפוך להיות ה"אחר/ת". באופן דומה, חבר/ה ואויב/ת הן רק דרכים שונות להסתכל על אדם או להתייחס אליו. מישהו או מישהי יכולים להיות גם חברים של אדם אחד וגם אויבים של אחר. כמו ההרים הקרובים והרחוקים, הכול יחסי לנקודות המבט שלנו.

בהמשך לכך שחשבנו באופן הזה על הנקודות לעיל, עלינו לקבל חמש החלטות.

אפסיק לקחת צד 

בין אם נתבונן מנקודת המבט היחסית או מזו העמוקה ביותר, אין סיבה להתייחס לחלק מהבריות והיצורים כאל קרובים ולאחרים כאל רחוקים. לכן, עלינו לקבל החלטה נחרצת: אני אפסיק לקחת צד. אפַּטר מתחושות ההעדפה וחד-הצדדיות שלי שבאמצעותן אני דוחה חלק מבני ובנות האדם ומקבל/ת בברכה אחרים. מכיוון שעוינות והיאחזות מסבות לי נזק גם בחיים האלה וגם בחיים הבאים, גם באופן זמני וגם באופן אולטימטיבי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, אין בהן כול תועלת. הן השורשים למאות סוגים של סבל. הן כמו הסוהרים ששומרים שאמשיך להסתובב בכלא הסמסרה של בעיותיי החוזרות באופן בלתי נשלט. 

חִשבו על הדוגמה של אלה שנשארו מאחור בטיבט לאחר המרד ב-1959. אלה שהייתה בהם/ן היאחזות כלפי המנזרים, העושר, הרכוש, בתיהם/ן, קרובי וקרובות המשפחה, חברות וחברים וכדומה, לא יכלו לשאת את המחשבה שעליהם/ן להשאיר את כול אלה מאחור. בעקבות זאת, הם/ן הושלכו לבתי כלא או מחנות ריכוז למשך 20 שנים או יותר, מחמת היאחזותם/ן. רגשות העדפה שכאלה הם השוחטים שמובילים אותנו אל אש עולמות הגהינום נטולי השמחה. הם השדים המוגלתיים בתוכנו שמונעים מאיתנו לישון בלילה. עלינו לעקור אותם מן השורש בכול האמצעים.

מצד שני, גישה אחידה כלפי כול אחד ואחת, בה אנו מאחלים/ות לכול הבריות בעלות המגבלות להיות מאושרות ולהיפרד מבעיותיהן וממצבי הסבל שלהן, היא גישה חשובה מכול נקודת מבט, הן זמנית והן אולטימטיבית. זוהי הדרך הראשית בה עברו כול הבודהות והבודהיסטוות כדי להגיע להגשמותיהם/ן. זוהי הכוונה והמשאלה העמוקה ביותר של כול הבודהות של שלושת הזמנים. לכן, עלינו לחשוב שלא משנה איזה נזק גרמו לי או איזו עזרה העניקו לי כול הבריות בעלות המגבלות מצידן שלהן, מהצד שלי אין לי כול ברירה. אני לא אתכעס או איאחז. לא אתייחס לחלקן כאל מרוחקות ולאחרות כאל קרובות. לא יכולה להיות דרך או שיטה אחרת להתמודד עם מצבים מלבד הדרך הזו. ההחלטה גמלה בי בוודאות. תהיה לי גישה אחידה ושווה מבחינת האופן שבו אחשוב ואנהג כלפי כולם/ן, מכיוון שכולן וכולם רוצים להיות מאושרים ולעולם לא לסבול. זה מה שאתאמץ לעשות בכול כוחי. הו מלווה רוחני/ת, אנא עורר/י בי השראה לעשות זאת הכי טוב שאפשר. אלו הן המחשבות שצריכות להיות לנו כאשר נדקלם את חמשת הפסוקים הראשונים מתוךּ פוג'ת הגורו- לאמה צ'ופה  (The Guru Puja – Lama Chopa) הקשורים לתרגול זה:

עורר/י בנו השראה להגביר את הנוחות והשמחה של הזולת, על ידי חשיבה שאין כול שוני בינינו לבין היתר: אין מי שרוצה ולוּ את הסבל הקטן ביותר, וגם אין מי שמרוצה אי-פעם מהאושר שיש לו או לה.

לפיכך, עם הפסוק הראשון נתפלל לפַתח גישה אחידה שבה אין לנו את רגשות הקירבה או הריחוק במחשבותינו או במעשינו ביחס להבאת האושר ולסילוק הסבל של כולם וכולן באופן שווה. גישה שוות-יחס כזו ממלאת אחר ההגדרה של סוג ההתייחסות האחידה או גישת היחס שווה-הערך שמעניינות אותנו כאן. נקבל על עצמנו את ההחלטה הנחרצת לפתח ולהשיג את הגישה הזו, בדיוק כפי שהיינו מקבלים/ות החלטה לרכוש פריט יפה כלשהו שראינו בחנות.

אפטור את עצמי מהוקרה עצמית

לאחר מכן, נחשוב על החסרונות הגלומים בגישת ההוקרה העצמית. עקב הדאגה האנוכית של גישת הוקרת העצמי, ההתנהגות והפעולות שלנו הרסניות, ואנו מבצעים/ות את עשר הפעולות ההרסניות, וכתוצאה מכך מביאים/ות על עצמנו לידות חוזרות גהינומיות. משם, לאורך כול הדרך עד לאי-השגת הארה של מצב הארהט (הברייה המשוחררת) - דאגה אנוכית שכזו גורמת לאובדן של כול האושר והשלווה. למרות שהבודהיסטוות קרובים/ות להארה, חלק מהם/ן קרובים/ות יותר מאשר אחרים/ות. ההבדלים ביניהם/ן נובעים מכמות ההוקרה העצמית שעדיין יש להם/ן. החל ממחלוקות בתוך מדינות ועד למחלוקות בין מאסטרים/ות רוחניים/ות ותלמידים/ות, בקֶרב משפחות או בין חברות וחברים – כולן נובעות מהוקרה עצמית. לכן, עלינו לחשוב שאם לא אפטר מהתסבוכת המזהמת הזו של האנוכיות ושל ההוקרה העצמית שבתוכי, אין שום סיכוי שאי-פעם אהנה מאוֹשר כלשהו. לפיכך, לעולם לא ארשה לעצמי להישלט בידי ההוקרה העצמית. הו מלווה רוחני/ת, אנא עורר/י בי השראה לפטור את עצמי מכול דאגה אנוכית. אלו הן המחשבות המתלוות לפסוק השני:

עורר/י בנו השראה להבין שהמחלה הכרונית הזו של הוקרה עצמית היא הגורם שמביא לסבל שאין לנו רצון בו, ובכך, תוך הסתייגות ממנה כְּזו הנושאת באשמה, להשמיד את השד המפלצתי של האנוכיות.

לפיכך, עם הפסוק השני, נקבל על עצמנו את ההחלטה הנחרצת לשחרר את עצמנו מגישות ההוקרה העצמית של הדאגה לעצמנו. 

אהפוך את הוקרת הזולת לתרגול הראשי שלי

לאחר מכן, נחשוב על התועלות המיטיבות והאיכויות הטובות המגיעות בעקבות הוקרת האחרות והאחרים. בחיים הנוכחיים, הכול מתנהל כשורה ויש אושר גדול; בחיים העתידיים, לידה חוזרת כבני ובנות אנוש או כאלות או אלים; ובאופן כללי, כול האושר עד להגשמת ההארה נובע מהוקרת הזולת. עלינו להקדיש לכך הרבה מחשבה במונחים של דוגמאות רבות. לדוגמה, הפופולריות של פקיד אהוד נובעת מהערכתו ודאגתו לאחרות ולאחרים. המשמעת העצמית המוסרית שלנו של הימנעות מלקיחת חיים של אחר או מגניבה נובעת מהוקרתנו את האחרות והאחרים, וזה מה שיכול להביא אותנו ללידה חוזרת כבני ובנות אנוש.

ה"ק הדלאי לאמה, למשל, תמיד חושב על רווחתם של כולם ושל כולן בכול מקום, וכול מעלותיו הטובות מגיעות מההוקרה הזו של הזולת. הבודהיסטווה טוגמי-זאנגפו לא יכול היה להיפגע על ידי קאמה, אל התשוקה, שיצא להפריע לו בדרכו. המתרגל הטיבטי הדגול הזה היה מסוג האנשים שאם חרק התעופף אל תוך הלהבה, היה פורץ בבכי. הוא היה מודאג באמת ובתמים לגבי כול האחרות והאחרים ולכן אפילו רוחות רפאים וגורמים מפריעים מעין אלה לא היו מסוגלים להביא את עצמם לכדי כך שיפגעו בו. זה היה בגלל, שכפי שאמרו הרוחות עצמן, כול מחשבותיו סובבות אך ורק סביב השאיפה להיטיב עימנו ולהוקיר אותנו.

במהלך אחד ממחזורי חייו הקודמים של בודהה כאשר נולד כאינדרה, מלך האלים, הייתה מלחמה בין האלים לחצאי-האלים. האלים למחצה ניצחו ולכן אינדרה ברח במרכבתו. הוא הגיע למקום על הכביש בו התקבצו יונים רבות, והוא חשש שמא ידרוס חלק מהן, ועצר את מרכבתו. כשראו זאת, חשבו האלים למחצה שהוא עצר את המרכבה שלו כדי להסתובב לאחור ולתקוף אותם, ולכן הם נמלטו. אם נבחן זאת, ניווכח שהמנוסה שלהם התרחשה בעקבות גישתו של אינדרה של הוקרת האחרים והאחרות. בעזרת דרכים מהסוג הזה, עלינו לחשוב על היתרונות שבהוקרת האחרים והאחרות מנקודות מבט רבות.

כאשר שופט או שופטת או כול פקיד ופקידה יושבים להם באלגנטיות רבה במשרד, תפקידם וכול מה שקשור בו נובעים מקיומם של אחרות ואחרים. בדוגמה הזו, חסדם של האחרות והאחרים מתמצה פשוט בעובדה שהם קיימים. אם לא היו קיימים בני ובנות אדם מלבד אותו שופט או אותה שופטת, הם לא היו יכולים להיות שופטים. לא היה להם מה לעשות. יתרה מכך, גם בהינתן שבני ובנות אדם קיימים, אם אף אחד או אחת מהם לעולם לא יבואו אל השופטים/ות, השופטים/ות הללו פשוט יישענו לאחור בחוסר מעש. לעומת זאת, אם יופיעו בפניהם רבות ורבים, המחפשים צדק להסדרת ענייניהם, אז בתלות בהם, ישבו השופטים והשופטות וישרתו אותם. אותו הדבר נכון גם לגבי הלאמה. בתלות באחרות ובאחרים הוא או היא יושבים יפה ומלמדים. כול תפקידם/ן נובע מכך שיש אחרות ואחרים הזקוקים לעזרתם/ן. הם/ן מלמדים/ות את הדהרמה כדי להיטיב עם הזולת ולפיכך הגשת העזרה שלהם/ן מגיעה מהיותם/ן תלויים/ות באחרות ובאחרים, כמו למשל באמצעות זכירת טוב לבם/ן.

באופן דומה, זוהי הדרך הנעשית באמצעות אהבה וחמלה, מתוך הוקרת האחרות והאחרים, שבעזרתה נוכל להגיע במהירות להארה. למשל, אם אויב יפגע בנו ונפַתֵּח סבלנות ואורך-רוח, ובאופן הזה נתקרב להארה, זה יקרה בזכות זה שהוקַרנו את האחר. לפיכך, מכיוון שבריות בעלות מגבלות הן הבסיס והשורש של כול האושר והרווחה, ללא יוצא מן הכלל, עלינו להחליט שללא קשר למה שהן עלולות לעשות או לאיך הן עלולות להזיק לי, אני תמיד אוקיר אחרות ואחרים. בריות אחרות הן כמו המדריכים והמדריכות הרוחניים שלי, בודהות, או אבני-חן יקרות שבהוקירי אותן, אחוש אובדן אם משהו ישתבש אצלן, ולעולם לא אדחה אותן, יהיה אשר יהיה. תמיד יהיה לי לב טוב וחם כלפיהן. אנא, עורר/י בי השראה, הו המורה הרוחני/ת שלי, לעולם לא להיפרד ולו לרגע מלב כזה ומרֶגש שכזה כלפי אחרות ואחרים. זוהי משמעותו של הפסוק השלישי:

עורר/י בנו השראה להבין שהתודעה המוקירה את אימהותינו והמוכנה להגן עליהן באושר עילאי היא השער המוביל למעלות טובות אינסופיות, ובכך להוקיר את הבריות המשוטטות הללו יותר מאשר את חיינו, אפילו אם הן תופענה כאויבינו.

בדרך זו, נחליט לקחת על עצמנו את תרגול הוקרת הזולת כדבר המרכזי ולהתמקד בו.

יש לי בוודאות את המסוגלות להחליף את גישותיי ביחס לעצמי ולזולת 

על-ידי הסתמכות על השער של הגישה המחשבתית שפורשת בפנינו את החסרונות הרבים שיש בהוקרת עצמנו ואת המעלות הרבות שיש בהוקרת הזולת, כאשר נרגיש שמחובתנו לשנות את ערכינו בנוגע למי שנבחר להוקיר, ותעלה בנו תהייה האם באמת יש לנו את היכולת לשנות את אותם ערכים, אזי שבהחלט יש לנו את המסוגלות. יש ביכולתנו לשנות את הגישות שלנו משום שלפני שהבודהה הפך מואר, הוא היה בדיוק כמונו. גם הוא נדד באופן דומה מלידה חוזרת אחת לאחרת במצבים והבעיות הסמסריים החוזרים ונשנים באופן בלתי נשלט. אף על פי כן, הבודהה בעל היכולות החליף את גישותיו לגבי מי שהוא מוקיר. על ידי כך שאימץ במהירות את גישת הוקרת הזולת, הוא הגיע לפסגת המסוגלות להגשים את שאיפותיו שלו עצמו ואת אלה של אחרות ואחרים.

מנגד, אנחנו הוקרנו רק את עצמנו והתעלמנו מכל האחרות והאחרים. אם נשים בצד לרגע את השגתו של דבר מיטיב כלשהו למען הזולת, לא השגנו אפילו את התועלת המיטיבה הקטנה ביותר עבור עצמנו. הוקרת עצמנו והתעלמות מהזולת הפכו אותנו לחסרי/ות אונים לחלוטין, ללא יכולת להשיג שום דבר בעל משמעות אמיתית. אין לנו יכולת לפתח החלטה נחרצת אמיתית או נחישות להשתחרר מהבעיות שלנו. אין לנו יכולת אפילו למנוע מעצמנו מליפול לאחד ממצבי הלידה החוזרת הגרועים ביותר. בדרכים האלו, נחשוב על החסרונות של הוקרת עצמנו ועל היתרונות שבהוקרת אחרות ואחרים. אם בודהה היה מסוגל לשנות גישתו והוא התחיל כמונו, אז גם לנו יש את היכולת לשנות את הגישה שלנו.

לא רק זאת, אלא שבעזרת היכרות מספיק מיומנת, זה אפשרי אפילו להוקיר את הגופים של אחרות ואחרים כפי שהיינו דואגים/ות לגופנו שלנו. אחרי הכול, לקחנו טיפות זרע וביצית מגופם של בני ובנות אדם אחרים, כלומר מההורים שלנו, ועכשיו אנחנו מוקירים/ות אותם כגופנו שלנו. בתחילה, הם לא היו שלנו. לכן, עלינו לחשוב שזה לא בלתי אפשרי שאשנה את הגישה שלי. ביכולתי להחליף את הגישות שיש לי כלפי עצמי והזולת. לכן, לא משנה באיזה אופן אחשוב על זה, זה לא יועיל אלא אם כן אחליף את הגישות שיש לי כלפי עצמי והזולת. זהו משהו שביכולתי לעשות, לא משהו שאין לי יכולת לעשותו. לכן, עורר/י בי השראה, הו המורה הרוחני/ת שלי, לעשות זאת. זהו עיקרו של הבית הרביעי.

בקצרה, עורר/י בנו השראה לפַתח את התודעות המבינות את ההבחנות בין החסרונות של בריות ילדותיות המשועבדות למטרותיהן האנוכיות בלבד לבין מעלותיהם של מלכי התבונה הפועלים אך ורק למען הזולת, וכך, תהיה לנו המסוגלות להשוות ולהחליף את גישותנו לגבי הזולת ולגבי עצמנו.

לפיכך, ההחלטה שאנו מקבלים ומקבלות כאן היא שבהחלט יש לנו את היכולת להחליף את הגישות שלנו בנוגע להוקרה של עצמי והזולת.

אני באופן מוחלט אחליף את גישותיי לגבי עצמי והזולת

שוב, נחשוב על החסרונות שבהוקרה העצמית ועל היתרונות שבהוקרת הזולת, אך הפעם נעשה זאת לסירוגין, תוך שנערבב בין השתיים. במילים אחרות, נעבור על עשר הפעולות ההרסניות ועל עשר הפעולות הבונות, אחת אחת בתורה מכול רשימה לחלופין, ונראה את תוצאותיהן במונחים של הוקרה עצמית והוקרה של אחרות ואחרים. למשל, אם אוקיר את עצמי, לא אהסס לקחת את חייהם של אחרות ואחרים. כתוצאה מכך, איוולד בלידה חוזרת בעולמות הגהינום נטולי השמחה וגם אם איוולד מאוחר יותר כבן או בת אנוש, יהיו לי חיים קצרים ומלאי חולי. מצד שני, אם אוקיר את הזולת, אפסיק לקחת חיים של אחרות ואחרים וכתוצאה מכך איוולד בלידה חוזרת במצב טוב יותר, יהיו לי חיים ארוכים וכו'. לאחר מכן, נחזור על אותו הנוהל עם גניבה והימנעות מגניבה, התמכרות להתנהגות מינית בלתי הולמת והימנעות מפעולה כזו וכו'. בקיצור, כמו שאומר הבית החמישי:

מכיוון שהוקרת עצמנו היא הפֶּתַח לכול הייסורים, בעוד שהוקרת האימהוֹת שלנו היא הבסיס לכול דבר טוב, עורר/י בנו השראה להפוך את תרגול הליבה שלנו ליוגה של החלפת הזולת בעצמנו.

ההחלטה החמישית, אם כן, היא שבוודאות מוחלטת אחליף את גישותיי כלפי עצמי והזולת. כמובן שהכוונה אינה לכך שנחליט שכעת אני את/ה ואת/ה אני. אלא, הכוונה היא להחליף את נקודות המבט ביחס למי שנוקיר. במקום להוקיר את עצמנו ולהתעלם מהזולת, כעת נתעלם מהדאגות האנוכיות שלנו ונוקיר את כול השאר. אם לא נצליח לעשות זאת, אין סיכוי שנוכל להשיג משהו. אולם אם נעשה את ההחלפה הזו בגישות שלנו, אז על הבסיס הזה נוכל להמשיך ולהתאמן באמצעות הדמיות של הענקת האושר שלנו לאחרות ואחרים ולקיחת הסבל שלהם על עצמנו, כדרך לפתח אהבה אכפתית כנה וחמלה אוהדת. על הבסיס הזה, נוכל לפתח את הנחישות הבלתי רגילה להקל על הבעיות והסבל של כולם/ן ולהביא להם/ן אושר, ולפתח את לב הבודהיצ'יטה המסור שבאמצעותו אנו שואפים/ות להארה על מנת שנוכל לעשות זאת ככול האפשר.

המקור לתורות הללו הוא "המדריך לאורח חיי הבודהיסטווה" (Skt. Bodhicharyavatara) מאת שנטידווה, תורות המאסטרים של הקדמפה, וכמובן הגורו פוג'ה – לאמה צ'ופה מאת הפאנצ'ן לאמה הרביעי. הן מופיעות בצורה הזו עם חלקים ממוספרים באוסף עבודותיו של קְיָאבְּגֶ'ה טריז'אנג דוֹרְגֶ'צָ'אנְג  (Kyabje Trijang Dorjechang) המורה המנוח של ה"ק הדלאי לאמה. בכול אופן, להתעניין יותר מדי במתווה ובמִספור הפנימי שהוא כולל זה דומה לכך שתהיה מולנו צלחת ובה שבעה מוֹמוֹ'ס (כופתאות) ובמקום לאכול אותם, נִרצה שמישהו יאשר בפנינו כמה כאלה יש, יספר מה היה המקור לצורתם, וכן הלאה. פשוט שב/י ותאכל/י!