שלמות ההתמדה: וִירְיָיהפַּרַמיטָה

ישנם שלושה סוגים של התמדה, הראשון שבהם הוא דמוי שריון. זו הנכונות להמשיך עוד ועוד, ללא קשר לכמה זמן זה לוקח או עד כמה זה קשה. לא משנה מה יקרה, אנחנו לא נתעצל או נתייאש. אם נדע שדרך הדהרמה תימשך זמן רב מאוד, ותהיה לנו הנכונות אפילו ללכת לעולמות השְאוֹל כדי להיות מסוגלים/ות לעזור לזולת, אזי שאי אפשר יהיה להתעצל או להתייאש מבעיה קטנה יותר שעשויה לצוץ. יש לנו גישה דמוית שריון ש"כלום, שום דבר שהוא, לא יטלטל אותי! " סוג זה של גבורה נשגבת מגן עלינו מכל קושי שבו ניתקל, מכיוון שכבר החלטנו שלא משנה עד כמה יהיו הדברים קשים או כמה זמן זה ייקח, אנחנו נעשה זאת.

במובן מסוים ככול שנצפה לכך שהזמן שייקח להגיע להארה יהיה ממושך יותר, כך היא תקדים להגיע; ולעומת זאת אם נצפה שהיא תגיע מיד ובקלות, ובכן, זה ייקח נֵצח. הרבה טקסטים ומורים נהדרים אמרו שאם נחפש הארה מיידית וקלה, יהיה זה בעצם סימן לאנוכיות ולעצלות שלנו. אנחנו רוצים ורוצות תוצאות, אבל אין לנו עניין להשקיע זמן רב בסיוע לזולת. ברצוננו רק לקבל את הקינוח הנהדר של ההארה. בעיקרו של דבר אנחנו עצלים ועצלות! אין לנו רצון להשקיע את העבודה הקשה הכרוכה בכך. אנו רוצים ורוצות הארה במבצע, וברצוננו להשיגה במחיר הכי זול שאפשר. אבל מציאה שכזאת לא תתאפשר לעולם. 

כשיש לנו חמלה, המשולבת עם הגישה ש"אעבוד במשך שלושה טריליוני עידנים בכדי לבנות כוח חיובי בסיוע לזולת", ההיקף העצום של הגבורה הנשגבת הזו עוזר להביא להארה הרבה יותר מהר.

הסוג השני של ההתמדה הוא המאמץ העז לעסוק בפעולות חיוביות ובונות לשם בניית הכוח החיובי הנדרש כדי להביא אותנו להארה. המשמעות היא שלא נתעצל לבצע את התרגול המקדים שלנו- קידות השתטחות וכו '- וגם שלא נתעצל ללמוד ולמדוט. עלינו אכן לעשות את כל הדברים הללו, ועלינו לעשותם בחדווה.

הסוג השלישי של ההתמדה הוא המאמץ העז הכרוך בעבודת הסיוע לרווחת הזולת, המתייחס לארבע הדרכים לכַנס אחרים ואחרות תחת השפעתנו החיובית, ול- 11 סוגי בני ובנות האדם שלהם יש לסייע, שבהם עסקנו בהקשר של גישת המשמעת העצמית המוסרית מרחיקת הלכת. עם זאת, שתי הגישות אינן זהות לגמרי. בעיקרון, כאן מדובר על הגשת סיוע לאנשים הללו באופן פעיל, בדרכים השונות המתכתבות עם סוג זה של התמדה. יש בנו הנאה מרובה מעצם העשייה הנרחבת הזו, ותחושה של שמחה אמיתית שביכולתנו להועיל לזולת. בנוסף, בעזרת אורך רוח נעמוד בכול הקשיים הכרוכים בכך ובעזרת משמעת עצמית מוסרית נימַנע מכול אותם רגשות מפריעים שעשויים למנוע מאיתנו מלסייע להם/ן בפועל. ניתן לראות בבהירות כיצד הגישות השונות מרחיקות הלכת, תומכות זו בזו.

ישנם שלושה סוגים של עצלות העלולים להפריע להתמדה שלנו. על מנת לתרגל ולפתח התמדה, עלינו להתגבר על עצלות.

1. עצלות העייפות והדחיינות

לרבות ורבים מאיתנו יש ניסיון ממקור ראשון עם עצלות מסוג זה, כשתמיד יש לנו רצון לדחות דברים למחר. כדי להתגבר על כך, עלינו להרהר ולמדוט על מוות וארעיות. עלינו להבין שנמות באופן וודאי, שאין לנו שום מושג מתי יגיע המוות, ושחיי האנוש היקרים הללו, שנותנים לנו את האפשרות לעשות כל כך הרבה דברים מדהימים, הם קשים להשגה.

הזֵן- קוּאַן האהוב עלי הוא: “המוות יכול לבוא בכל עת. אפשר לְהִרָגַע." טוב להרהר באמירה זו. נכון שהמוות יכול להכות בכל רגע, אבל אם נגלה עצבנות ונהיה במתח בנוגע לכך, אז לא נוכל לעולם להשיג שום דבר. נרגיש ש"עלי לעשות הכול היום!" באופן קיצוני, וזה לא מועיל. כן, אנחנו נמות וזה יכול לקרות בכל שנייה, אבל אם ברצוננו לנצל את החיים האלה, אז עלינו להיות רגועים ורגועות לגבי שתי העובדות האלה. אם תמיד יש בנו פחד עז מהמוות, אז נרגיש כול הזמן שלעולם לא יהיה לנו מספיק זמן.

2. עצלות ההיאחזות בדברים קַלֵּי עֵרֶךְ 

הסוג השני של העצלות הוא ההיאחזות בדברים קלי הערך, אשר שוב, רבים/ות מאיתנו יבינו בקלות. כל כך הרבה זמן מבוזבז על ידנו בלראות טלוויזיה, לרכל ולפטפט על שטויות עם חברים/ות, לדבר על ספורט וכו'. דברים כאלה נחשבים לבזבוז זמן, ובעצם הם סוג של עצלות. בפשטות: כל כך הרבה יותר קל לשבת מול הטלוויזיה מאשר לעשות מדיטציה. נכון?! מתפתחת בנו היאחזות בדברים הפשוטים והארציים הללו באמצעות העצלות שלנו, ואין לנו רצון לנסות ולעשות משהו שעשוי להיות קשה יותר, אבל הרבה יותר משמעותי.

זה לא אומר שלא נוכל להנות מהפוגה לשם בילוי או התרגעות, כי לכולנו יש צורך בכך לפעמים, כדי לרענן כוחות. העניין הוא לא להיאחז בכך יתר על המידה ולהפריז בגלל עצלות. תמיד יש ביכולתנו לקחת הפסקה, לצאת להליכה, לראות תוכנית טלוויזיה - אבל אין הכרח שניאחז בסוגי הפעילויות האלה. משסיימנו, נחזור לדברים החיוביים יותר שעשינו קודם לכן.

הדרך הטובה ביותר להתגבר על היאחזות בדברים קַלֵּי עֵרֶךְ היא לחשוב כיצד ההנאות והסיפוק שנקבל מהישגים ופעילויות ארציים לעולם לא יביאו לנו אושר מתמשך. לא משנה כמה סרטים נראה, או כמה נרכל על ידוענים וידועניות, או עד כמה נטייל למקומות שונים: זה לעולם לא יביא לנו גרם אחד של אושר ארוך טווח. הדרך היחידה להשיג אושר בר קיימא היא לאמן את עצמנו בשיטות הדהרמה המובילות אליו. נוכל להשקיע את כל זמננו באימונים כדי להצליח לבעוט כדור לשער, אבל זה לעולם לא יביא אותנו להתגלמות מחדש (לידה מחדש) טובה יותר.

אם כך, הנקודה העיקרית שעלינו ליישם היא לא להיאחז. אפשרי שנעסוק בפעילות מרגיעה כלשהי וזה בסדר. אבל להיאחז בַּפעילות ולהשקיע בה את כל המאמצים מתוך התעצלות לעשות משהו בונה יותר - זה פשוט בזבוז. עצלות מסוג זה מהווה מכשול של ממש מבחינת יכולתנו לשמוח באמת בעשיית דברים בונים.

3. עצלות של רפיון ידיים

הסוג השלישי של עצלות הוא המקום בו יש לנו אשליות של חוסר יכולת - שהדברים פשוט קשים מדי עבורנו ולעולם לא נוכל לעשות אותם - ולכן אנו מיואשים/ות. באיזו תדירות עולה בנו המחשבה "אה, אין בכוונתי אפילו לנסות לעשות זאת - איך אנשים כמוני הצליחו לעשות זאת אי פעם?" מטרה גדולה כמו הארה יכולה להיראות מרתיעה, אבל אפילו לא לנסות זה סוג של עצלות.

כדי להתגבר על כך, עלינו להיזכר בטבע הבודהה - העובדה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש תכונות נפלאות מרובות ויכולות שאותן נוכל להגשים. אם כל כך הרבה בני ובנות אדם מסוגלים לעבוד מהבוקר עד הלילה רק כדי להרוויח מעט ממכירת מסטיק או מה שזה לא יהיה, אז לנו בהחלט יש את המסוגלות להשקיע זמן כדי להשיג משהו הרבה יותר משמעותי. אם יש לנו את היכולת לעמוד בתור שעות על גבי שעות כדי להשיג כרטיס להופעה שנמשכת 90 דקות בלבד, אז לעולם אל לנו לחשוב שאין לנו את המסוגלות לעשות משהו בונה שמוביל אל עבר מטרת ההארה הנצחית.

שנטידווה מתאר ארבע תומכות המסייעות לנו לפתח התמדה.

1. שכנוע מוצק

נסגל את הכוונה הנחושה לתרגל בפועל את הלימוד מתוך כך שיש לנו אמונה מלאה באיכויותיה החיוביות של הדהרמה, ובתועלת שהיא מביאה לנו.

2. אֵיתָנוּת וגאווה עצמית

יש לנו צורך באיתנות וביציבות המבוססות על ביטחון עצמי והבנת טבע הבודהה. כשיהיה בנו שכנוע אמיתי לגבי טבע הבודהה- היכולות הצפונות הבסיסיות שיש בכולנו - אז יהיה לנו באופן אוטומטי ביטחון עצמי מדהים, ששנטידווה מכנה "גאווה" או "גאווה עצמית". אם יהיה לנו ביטחון עצמי, המאמץ שלנו יהיה איתן ויציב. לא משנה איזה עליות ומורדות יהיו, אנו נמשיך להתמיד בעזרת גבורה נשגבת.

3. חדווה

התמיכה השלישית היא להנות בחדווה מהעשייה שלנו. זוהי תחושת סיפוק ושביעות רצון מכול מעשינו בחיינו. לעבוד בפיתוח עצמנו ובפיתוח יכולותינו לסייע לזולת זו ההגשמה העצמית המספקת ביותר שיש. כשאנו עושים ועושות זאת, זה מייצר, באופן טבעי, תחושת חדווה גדולה בתוכנו.

4. לשחרר

התמיכה האחרונה היא לדעת מתי לקחת פסק זמן למנוחה. אין צורך שנפעיל את עצמנו עד לנקודה שבה נצנח באפיסת כוחות, נוותר ולא נוכל להתמודד ולחזור אל מה שעשינו. עלינו למצוא את דרך האמצע בין לדחוק בעצמנו חזק מדי לבין להתייחס אל עצמנו כאל תינוקות. הנקודה היא שלא בכול פעם שנחוש מעט עייפות, נשכב לנמנם!

עם זאת, טריג'אנג רינפוצ'ה, המורה המסייע המנוח של ה"ק הדלאי לאמה, אמר שכשאנחנו במצב רוח שלילי ממש גרוע ונדמה שאף אחת משיטות הדהרמה האחרות לא עוזרת לנו, אז הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לתפוס תְנוּמָה. כשנתעורר, מצב הרוח שלנו יהיה שונה, רק מעצם התנומה. זו עצה מעשית מאוד.

שנטידווה מצביע על שני גורמים נוספים המסייעים.

1. לקבל את הדברים ללא היסוס

הראשון הוא לקבל על עצמנו ללא היסוס את מה שיהיה עלינו לתרגל ולקבל את מה שעליו נצטרך לוותר. בנוסף, עלינו לקבל את הקשיים המעורבים בכך. כל זה מבוסס על בחינה מציאותית של כל אחת מהנקודות והיכולת שלנו להתמודד איתן. זה כרוך בקבלת העובדה שבאמת יש לנו צורך בפעולות בונות כאלה ואחרות כדי לסייע לזולת ולהגיע להארה. נקבל את העובדה שיש דברים שנצטרך להפסיק לעשות, ושיהיו מעורבים בכך קשיים.

נכיר בכך וניקח זאת על עצמנו, ביודענו מהן היכולות שלנו ובמה כרוך הדבר באופן מציאותי. לא צריכה להיות לנו גישה לא מציאותית. אם בכוונתנו לבצע  100,000 קידות השתטחות, עלינו לדעת שזה לא יהיה קל. הרגליים שלנו יכאבו, כפות הידיים יפצעו, ובטוח שנחוש בעייפות. אז נזכיר לעצמנו את התועלות שבכך.

מה עם הדברים שעלינו להפסיק לעשות? בתור התחלה, עלינו לפנות זמן בכדי לעשות זאת, וזה לכשעצמו יכול להיות קשה מספיק - לקצץ בדברים רק כדי לפנות זמן. נבחן את עצמנו בכנות ונבדוק, "האם אוכל לעשות זאת?" נקבל את המציאות של כול הכרוך בזאת ונשקיע בכך מאמץ נלהב בכול ליבנו, בחדווה.

2. לקחת שליטה

הנקודה השנייה של שנטידווה לפיתוח התמדה עם גבורה נשגבת היא שברגע שיש לנו גישה מציאותית של קבלת האמור לעיל, ניקח שליטה וניישם זאת על עצמנו בפועל. בעזרת כוח רצון, לא נאפשר לעצמנו לפעול בדרך ישַנה כלשהי- במיוחד עצלות. נתפוס שליטה וניישם על עצמנו את העבודה החיובית שברצוננו לבצע. כפי שאומרים באנגלית, "נכניס את ליבנו לזה".

כשאנחנו באמת משוכנעים/ות בתועלות של תרגול הדהרמה ורואים/ות איך שהאושר שביכולתו לספק לנו הוא בלתי ניתן להשוואה, ההתמדה בתרגול מתפתחת באופן טבעי. לא משנה מה קורה בחיים שלנו, אם יש לנו מוטיבציה חזקה המשולבת בהתמדה, אז כמו גיבור/ה, נגיע ליעדים שלנו.

התמדה עוזרת לנו להתגבר על אחד המכשולים הגדולים ביותר שחלק נכבד מאיתנו מתמודד איתו במהלך ניסיונותינו להגיע ליעדים שלנו: עצלות. השיטות המתוארות כאן מועילות לא רק במהלך התקדמותנו בדרך להארה, אלא גם לשֵם מטרותינו הארציות יותר לאורך חיינו.