ללמוד עם מורה רוחני/ת

לפיכך, ישנן רמות רבות של מורים רוחניים ושל שוחרי רוח. 

• מרצות לבודהיזם מהאקדמיה למתן מידע כמו באוניברסיטה. 
• מדריכי דהרמה להנחיית הדרכים ליישום הדהרמה בחיים.

• מאמנות מדיטציה, להוראת שיטות הדומות ללימוד טאי-צ'י או יוגה. 

• מנטורים רוחניים שניתן להבחין ביניהם בהתאם לרמת הנדרים שייתנו לתלמיד: נדרים למי שאינם נזירים או לחילופין נדרי נזירות, נדרי בודהיסטווה, או נדרים טנטריים. 

בהתאם, יש:

• תלמידות של בודהיזם שרצונן הוא לרכוש מידע.

• תלמידי דהרמה הרוצים ללמוד איך ליישם את הדהרמה בחיים.

• מתרגלות מדיטציה הרוצות ללמוד שיטות להרגעה או לאימון התודעה. 

• חניכים שרצונם הוא לשפר חיי עתיד, להגיע לשחרור, או להגיע להארה, ומוכנים לקחת רמה מסוימת של נדרים שיעזרו להם להגשים את המטרות הללו. אפילו אם חניכים מבקשים לשפר את החיים הללו, הם רואים זאת כאבן דרך בנתיב לשחרור והארה. 

לכל רמה יש את הכישורים הדרושים לה, ו, כשוחרות רוח עלינו לקחת בחשבון את הרקע שלנו עצמנו ואת הרקע של המורה שלנו- מאסיה, או מהמערב, נזיר, נזירה, או אדם מן השורה, רמת החינוך, הרמה של הבגרות הרגשית, רמת המחויבות, וכך הלאה. לכן, חשוב להתקדם לאט ובזהירות. 

כחניך פוטנציאלי, עלינו לבדוק את רמת ההתפתחות הרוחנית שלנו, כך שלא נתחייב לקשר שאליו איננו מוכנים עדיין. הכישורים העיקריים הדרושים לחניך הם:

1. פתיחות תודעתית מבלי להיאחז בהנחות המוקדמות ובדעות של עצמו.
2. שכל ישר המסוגל להבחין בין מה שמתאים ומה שלא. 
3. עניין חזק בדהרמה ומציאת מורה עם הכשרה נאותה. 
4. הערכה וכבוד לדהרמה ולמורים ולמורות שהוכשרו כהלכה. 
5. תודעה קשובה.
6. רמה בסיסית של בגרות רגשית ויציבות.
7. חוש בסיסי של אחריות מוסרית. 

בהתאם לרמה של המורה, עליה לפתח יותר ויותר את כישוריה. באופן כללי העיקריים שבהם הם:

1. מערכת יחסים בריאה בינה ובין המורים הרוחניים שלה עצמה.
2. ידע דהרמי נרחב יותר מזה של התלמיד.
3. ניסיון ואיזושהי רמה של הצלחה ביישום שיטותיה במדיטציה ובחיי היום יום. 
4. היכולת לשמש דוגמא מעוררת השראה של תוצאות מיטיבות כתוצאה מיישום הדהרמה בחיי היום יום. הכוונה כאן שיהיו לה:
5. משמעת עצמית מוסרית.
6. בגרות רגשית ויציבות, המבוססות על חופש מבעיות רגשיות גדולות. 
7. דאגה כנה להיטיב עם תלמידים ותלמידות כמוטיבציה עיקרית להוראה.
8. אורך רוח בהוראה.
9. היעדר מצג שווא. (בלי העמדת פנים שיש לה מעלות שאין לה). היעדר צביעות. (בלי הסתרת פגמים שיש לה, כמו היעדר ידע וניסיון).

עלינו להתאים דברים למצב לאשורו- מהי רמת ההכשרה שיש למורים הנמצאים בעיר שלנו, כמה זמן ורמת מחויבות יש לנו, מהן המטרות הרוחניות שלנו (באופן מציאותי, לא רק באופן אידיאלי "להיטיב עם כל היצורים"), וכך הלאה. אם נבדוק את ההכשרות של מורה פוטנציאלי לפני שנתחייב למערכת יחסים רוחנית, ייתכן ונמנע את מצבי הקיצון של להפוך את המורה שלנו לאל או לשטן. כשאנו הופכים את המורה הרוחני לאלוהים, הנאיביות שלנו מעמידה אותנו בסכנת ניצול. אם אנו הופכים אותו לשטן, הפרנויה שלנו מונעת מאיתנו מלהיתרם ממנו.

אחד מגורמי הבלבול המרכזיים ביחסי תלמיד- מורה רוחנית  הוא הרצון שמנטורית רוחנית תהיה כמו מטפלת. אם נחשוב, למשל, על מישהו שמבקש לזכות באושר רגשי ובמערכות יחסים טובות להמשך חייו. להפוך לחניך של מנטורית רוחנית על מנת להגשים את המטרה הזאת במובנים רבים דומה ללהפוך למטופל של מטפלת, כשהמטרה היא אותה מטרה. 

גם הבודהיזם וגם טיפול:

1. נובעים מזיהוי והכרה בסבל בחיינו ובמשאלה להפחית אותו.
2. מצריכים עבודה עם מישהו או מישהי על מנת לזהות ולהבין את הבעיות שלנו והסיבות שהובילו אליהן. צורות רבות של טיפול, למעשה, מסכימות עם הבודהיזם שהבנה מהווה מפתח להתמרה- אישית.
3. מאמצים אסכולות חשיבה המדגישות הבנה עמוקה של הגורמים לבעיות שלנו, מסורות ששמות דגש על עבודה עם שיטות מעשיות להתגברות על הגורמים הללו, ומערכות הממליצות על שילוב מאוזן של שתי הגישות. 
4. תומכות ביצירת קשר בריא מבחינה רגשית עם המנטור או המטפל כחלק חשוב בתהליך של התפתחות אישית. 
5. אפילו שלרוב האופנים הקלאסיים של טיפול יש רתיעה משימוש בקווים מנחים של דרכי מוּסָר לשם שינוי התנהגות ודרכי חשיבה של מטופלים, כמה אסכולות פוסט קלאסיות (שהופיעו אחרי התיאוריות הקלאסיות של הפסיכולוגיה) תומכות בעקרונות מוסר הדומים לאלו שישנם בבודהיזם. עקרונות מעין אלו כוללים התייחסות הוגנת באופן שווה לכל מי שהוא חלק ממשפחה לא מתפקדת והימנעות מהפגנת דחפים הרסניים כמו כעס. 

על אף נקודות הדמיון, לפחות חמישה הבדלים מובחנים קיימים בין להפוך לחניך של מנטור בודהיסט ובין להיות מטופל של מטפל:

(1) השלב הרגשי שבו מישהי יוצרת את הקשר. מטופלות פוטנציאליות בדרך כלל יגיעו לטיפול בתקופה של קושי רגשי. הן אפילו עשויות להיות במצב של פסיכוזה ולצרוך תרופות כחלק מהטיפול. בניגוד לכך, חניכות פוטנציאליות לא יכוננו מערכת יחסים עם מנטורית כצעד ראשון בדרכן הרוחנית. לפני כן, הן ילמדו את תורות הבודהה ויתחילו לעשות עבודה עצמית. כתוצאה מכך, הן יגיעו לרמה מספקת של בגרות רגשית ויציבות כך שיחסי מורה- תלמידה שייווצרו על ידן יהיו בונים, במובן הבודהיסטי של המילה. במלים אחרות, חניכות בודהיסטיות צריכות להיות כבר בשלב זה משוחררות יחסית מגישות והתנהגות נוירוטיות.

(2) האינטרקציה המצופה מהקשר. מטופלים פוטנציאליים מעוניינים בעיקר שיהיה מי שיקשיב להם. לכן, הציפייה שלהם היא שתשומת הלב של המטפל תהיה מוקדשת להם ולבעיות האישיות שלהם, אפילו בהקשר של טיפול קבוצתי. חניכים, מצד שני, בדרך כלל לא ישתפו בעיות אישיות עם המנטורים שלהם ולא יצפו לתשומת לב אישית או ידרשו אותה. אפילו אם יתייעצו עם מנטור על מנת לקבל עצה אישית, לא ילכו אליו לשם כך באופן קבוע. המיקוד בקשר יהיה הקשבה ללימוד. חניכים בודהיסטיים בראש ובראשונה לומדים שיטות מהמנטורים שלהם על מנת להתגבר על בעיות כלליות המלוות את כולם. לאחר מכן הם ייקחו על עצמם אחריות אישית ליישם את השיטות במצבים המסוימים בהם הם נמצאים.

(3) התוצאות המצופות מהעבודה המשותפת במערכת היחסים. טיפול מכוון ללמוד לקבל ולחיות עם הבעיות בחיים שלנו, או להפחית אותן כך שיהיה ניתן לשאת אותן. אם ניפנה למנטורית רוחנית בודהיסטית במטרה לזכות ברווחה ריגשית בחיים האלו, ייתכן שנוכל גם לצפות לכך שזה יפחית את הבעיות שלנו. למרות שהחיים קשים- העובדה הראשונה של החיים (אמת הנאצלים והנאצלות הראשונה) שבודהה לימד- נוכל להפוך אותם לקשים פחות. 

הפיכת חיינו לקשים פחות מבחינה רגשית, בכל אופן, זהו רק שלב מקדים להתקרבות לדרך הבודהיסטית הקלאסית. חניכות של מנטוריות רוחניות יהיו לכל הפחות בהתכווננות לקראת היעדים הגדולים יותר של לידות חוזרות טובות, שחרור, והארה. יתרה מכך, לחניכות בודהיסטיות תהיה הבנה אינטלקטואלית של לידה חוזרת כפי שהיא מוסברת בבודהיזם ולפחות קבלה זמנית של אפשרות הקיום שלה. למטופלות אין צורך לחשוב על לידה חוזרת או על יעדים מעבר לשיפור המצבים המיידיים שלהן.

(4) רמת המחויבות להתמרה- אישית. מטופלים משלמים על פי תעריף לשעה, אך לא מתחייבים לשינוי גישה והתנהגות למשך כל החיים. חניכים בודהיסטיים, לעומת זאת, ישלמו או לא ישלמו עבור הלימוד; אך בכל מקרה, ישנו באופן רשמי את הכיוון שלהם בחיים. בלקיחת כיוון בטוח (מקלט), חניכים ייצרו התחייבות למהלך של התפתחות- אישית שהבודהות צלחו באופן מלא ואז לימדו אותו, ושהקהילה הרוחנית בעלת הידיעות התבוניות הנשגבות שואפת ללכת בעקבותיו. 

בנוסף, חניכות בודהיסטיות ייקחו על עצמן מחויבות למהלך בונה של דרכי מוסר של עשייה, דיבור, ומחשבה בחיים. תוך ניסיון, עד כמה שניתן, להימנע מדפוסים הרסניים ולפעול באמצעות דפוסים בונים במקומם. 

כאשר חניכים שואפים בכנות להשתחרר מהבעיות הנשנות של לידות חוזרות בלתי ניתנות לשליטה, הם לוקחים על עצמם מחויבות חזקה אפילו יותר באמצעות לקיחת נדרים של מי אינם נזירים או נדרי נזירות.

חניכים בשלב הזה של התפתחותם האישית נודרים להימנע לאורך כול החיים, בכול זמן, מצורות התנהגות מסוימות שהן הרסניות מטבען או כאלה שהבודהה המליץ שאנשים מסוימים יימנעו מהן למטרות ספיציפיות. דוגמא לאפשרות האחרונה היא נזירות ונזירים שהשאירו מאחור את הלבוש של אנשים מן השורה ועטו את גלימות הנזורה במקום, כדי להפחית היאחזות. אפילו לפני פיתוח המשאלה לשחרור מלא, חניכים פעמים רבות ייקחו נדרים של בני אדם מן השורה או נדרי נזירות. 

מטופלות, מצד שני, יסכימו להתנהל לפי דרכי התנהלות מסוימות, כחלק מהחוזה הטיפולי, כמו שמירה על מסגרת זמן של חמישים דקות למפגש. הכללים הללו, בכל אופן, נוגעים אך ורק למשך הטיפול. הם לא מיושמים מחוץ למערך הטיפולי, אינם דורשים הימנעות מהתנהגות שהיא הרסנית מטבעה, ולא נמשכים לכל החיים. 

(5) הגישה כלפי המורה או המטפל. חניכים מביטים אל עבר המורים שלהם כאל דוגמאות חיות של מה שהם שואפים להגשים. תוך החשבתם ככאלה בהתבסס על זיהוי נכון של המעלות הטובות של המנטורים ושימור וחיזוק ההשקפה הזו לאורך דרכם המדורגת להארה. מטופלים, לעומת זאת, יכולים לתפוס את המטפלים שלהם כמודלים לבריאות רגשית, אך לא נדרשת מהם מודעות נכונה בנוגע למעלותיהם הטובות של המטפלים. להפוך להיות כמו המטפל זו לא המטרה של הקשר. במשך התהליך הטיפולי, מטפלים מובילים את המטופלים שלהם אל מעבר להשלכות של אידיאלים.

לעתים, בנות אדם יכנו את עצמן חניכות של מורים רוחניים למרות העובדה שהן, המורה, או שניהם יחד לא מצליחים לעמוד במלוא המשמעות הנכונה של המונח. הנאיביות שלהן פעמים רבות מובילה אותן לציפיות לא מציאותיות, אי הבנות,  פְּגִיעוּת רגשית, ואפילו ניצול. המשמעות של להפוך למושא של ניצול, בהקשר הזה, היא להיות מנוצלת מינית, רגשית, או כלכלית, או להיות נתונה למניפולציות על ידי מישהו שמפגין כוח. בואו נבחן שלושה סוגים נפוצים של חניכים לכאורה שניתן למצוא במערב, הרגישים במיוחד לבעיות עם מורים רוחניים. 

(1) חלק מבני האדם מגיעים למרכזים בחיפוש אחר הגשמת הפנטזיות שלהם. הם קראו או שמעו משהו על "המזרח המסתורי" או על גורואים כוכבי על, ורוצים להרים את עצמם אל מעבר לְמָה שנראה להם כחיים נטולי הריגוש שיש להם באמצעות התנסות אקזוטית או מיסטית. הם פוגשים מורים ומורות ומכריזים על עצמם באופן מיידי כחניכים, במיוחד אם המורים והמורות עוטי גלימות או אסייתיים, או שניהם יחד. הם נוטים להתנהגות דומה עם מורים מהמערב שיש להם תארים או שמות אסייתיים, בין אם הללו עוטים גלימות או לא. 

החיפוש אחר הנסתר פעמים רבות מערער את מערכות היחסים ששוחרי ההתנסות הרוחנית יוצרים עם מורים רוחניים. אפילו אם הם מצהירים על עצמם כחניכים של מנטורים עם הכשרה ראויה, הם פעמים רבות עוזבים את המורים כאשר עולה בהם ההבנה ששום דבר על טבעי לא קורה, למעט אולי בדמיונות שלהם. יותר מכך, הגישות הלא מציאותיות והציפיות הגבוהות של "חניכים לרגע" פעמים רבות מטשטשות את חוש הביקורת שלהם. בני ובנות אדם כאלה חשופים באופן מיוחד להטעיה מצד שרלטנים או שרלטניות רוחניים שיודעים איך להוליך שולל באמצעות מצג שווא.

(2) אחרים עלולים להגיע למרכזי דהרמה כשהם נואשים לעזרה בהתגברות על כאב רגשי או פיזי. הם עשויים לנסות צורות שונות של טיפול, אך ללא הועיל. כעת, הם תרים אחר תרופת קסם שיקבלו מקוסם/ הילר. הם מכריזים על עצמם כחניכים של כל מי שעשוי לתת להם גלולת פלא, להורות להם איזו תפילה לשאת או אילו מנטרות מיוחדות לשנן, או להעניק להם את התרגול העוצמתי לתרגל- כמו לבצע מאה אלף קידות השתטחות- שייפתרו אוטומטית את הבעיות שלהם. הם פונים במיוחד לאותם סוגים של מורים שמרתקים בני ובנות אדם בנהייה אחר הנסתר. המנטליות של גישת ה"לתקן את זה" של שוחרי קסמים מובילה לעתים רבות לאכזבה וייאוש, כשמקיימים את העצה של מנטורים ומנטוריות שאפילו יש להם הכשרה מתאימה אך זו אינה מובילה לריפוי קסם. מנטליות של "לתקן את זה" גם מושכת ניצול מרופאי אליל רוחניים.

(3) עדיין אחרים, במיוחד בני נוער מובטלים ולמודי אכזבות מגיעים למרכזי דהרמה שיש להם צביון של כתות מסוגרות בתקווה לזכות בהעצמה קיומית. דמויות כריזמטיות עם שגעון גדלות מושכות אותם דרך שימוש באמצעים של "רוחניות פאשיסטית". הדמויות הללו מבטיחות לאותם מה שנקרא - חניכים הגנה של כוח קבוצתי אם יתמסרו בנאמנות מוחלטת לכתות שלהם. הם מקדמים חניכים מוקסמים עם תיאורים דרמטיים של מגינים עשויים ללא חת שירסקו את האויבים שלהם, במיוחד אלו שהולכים בעקבות מסורות בודהיסטיות לא טהורות ופחות מיטיבות. עם סיפורים גרנדיוזיים על כוחות העל של האבות המייסדים של התנועות שלהם, הם מנסים להגשים את החלומות של החניכים והחניכות שלהם אודות מנהיג כל יכול שיעלה אותם לעמדות של זכויות רוחניות. בתגובה להבטחות הללו בני ובנות אדם כאלה מצהירים על עצמם במהירות כחניכים וממלאים באופן עיוור אילו הנחיות או פקודות שלא תהיינה שהמורים והמורות האוטוריטריים/יות נותנים להם. התוצאות הן בדרך כלל הרות אסון. 

בקצרה, בדיוק כפי שלא כל אחד שמלמד או מלמדת במרכז בודהיסטי הם מנטורים רוחניים אותנטיים, כך לא כל מי שלומדת או לומד במרכז הם חניכים רוחניים אותנטיים. נזדקק לשימוש מדויק בשני המונחים מנטור וחניך. הדבר דורש כנות רוחנית והיעדר העמדת פנים.