תרגול דהרמה ואגוֹ

חלק מבני ובנות האדם נקשרים לדהרמה עקב סיבה קארמית כלשהי שגורמת להם להסתקרן ולהתעניין בדהרמה, כאשר נסיבות מסוימות מובילות לאותה ההתעניינות. אבל יש חלק שנכנס לדהרמה מסיבות שאינן יציבות המבוססות על אגו מנופח. ישנן שלוש צורות נפוצות של התסמונת הזו. מתוך מחשבה על עצמנו כעל בעלי/ות "אני" שניתן למצוא כקיים באופן ממשי, ייתכן ונִפנה לדהרמה כדי:

• להתקבל על ידי קבוצת חברים וחברות מסוימת, משום שהבודהיזם הוא טרנדי וכמה מהדמויות המככבות בתעשיית הקולנוע ובמוזיקת הרוק עוקבות אחר הדהרמה
• למצוא תרופת פלא לבעיה רגשית או פיזית עמוקה כלשהי שפתרונות אחרים לא הועילו לה
• לספק את העניין שלנו באקזוטיקה.

באופן כללי, על-מנת להימנע מהסכנות שעלולות להיגרם מהגעה לדהרמה כתוצאה מכול אחת מהסיבות הללו, עלינו לבחון ולתקן את המוטיבציה שלנו. עם זאת, ישנם צעדים זמניים ספציפיים יותר שנוכל לנקוט כדי להתגבר על סוגי ה"אגו-טריפ" הנפוצים הקשורים לכול אחת משלוש צורות האגו המנופח הללו.

הרצון להיות חלק מ"החֶבְרֶ'ה"

עם תחושה מנופחת של "אני", עשויה להיות לנו תחושת גאווה נפוחה על כך שאנו חלק מ"החֶבְרֶ'ה". על-מנת להתגבר על-כך, עלינו לשמוח בכך שמצאנו את הדהרמה, במקום לחוש יהירות לגבי העניין. באפשרותנו למדוט על חמלה כלפי אחרות ואחרים שעדיין אבודים. יתרה מזאת, בהשוואה לאחרות ולאחרים שמתקדמים הרבה יותר בדרך, עלינו להבין שאנחנו רק תינוקות דהרמה. כך שאין בסיס לגלות יוהרה. 

הרצון למצוא תרופת פלא

הנואשוּת למצוא תרופת פלא לסבל שלנו מובילה לעתים קרובות לתחושת חשיבות עצמית מנופחת. עלול להיווצר מצב שבו נהיה עסוקים/ות כול-כך בעצמנו ובבעיותינו עד שננסה להשתלט על הזמן הקצוב של המורה או של הכיתה באמצעות שאלות בלתי פוסקות. הנואשוּת הזאת מעוררת בנו רצון לתשומת לב מתמדת. כדי להתגבר על כך, עלינו לחשוב על מידת ההשתוות של העצמי ושל הזולת. אין מי שרוצה לסבול והרצון של כולנו הוא להירפא.

עם תחושה מנופחת של "אני", גם יתכן שנחשוב שאנחנו כמו מילַרַפּוֹת- מתַּרגלות ומתַּרגלים כול-כך בשלים שבוודאות נגיע להארה תוך שנים ספורות בלבד. בעקבות זאת, נדרוש תשומת לב מיוחדת מהמורים/ות שלנו. כדי לתקן את נפיחות-האגו הזו, עלינו לקרוא את הביוגרפיות של המאסטרים הבודהיסטים הגדולים וללמוד על מהותם האמיתית של המודטים הגדולים.

בנוסף לכך, ההתעסקות המוגברת שלנו בַּעצמי, עלולה להוביל לכך שנחוש ייאוש גדול עד כדי כך שנעשה את כול מה שנתבקש לעשות על-ידי המורה. זה נובע מגישה של: "רק תגיד/י לי אילו מילות קסם לומר או איזה תרגול קסמים לבצע ואעשה זאת." עם מנטליות שכזו, יכול להיות שנבצע 100,000 קידות השתטחות או חזרות על מנטרת הוואג'ראסטווה, אך מכיוון שלא יתרחשו ניסים כתוצאה מכך, נשקע בדיכאון עמוק. כדי להתגבר על כך, עלינו לחשוב על האופן שבו גורמים רבים ומגוונים חוברים יחדיו כדי להביא לתוצאה.

אנו עלולים ועלולות גם לרוץ לכול חניכה טנטרית שתינתן, עקב דאגה יתֵּרה ל"אני" הקיים לכאורה באופן ממשי,  מתוך רצון שלא לפספס שום דבר. הריצה הקדחתנית הזו עשויה גם לנבוע מהרצון שלנו להתקבל על ידי הקבוצה, או מהעניין הנלהב שלנו באקזוטיקה. אך תהיה אשר תהיה אותה סיבה רעועה, עלינו לזכור כי הַעֲצָמָה טנטרית אל תוך מערכת של ישות-נרתמת מיועדת אך ורק לאלה שמוכנים ומוכנות כהלכה עם יסודות יציבים בתרגולי הסוטרה הבסיסיים, השואפים ושואפות לתרגל בפועל את דמות הבודהה הספציפית הזו (שמזוהה עם הישות הנרתמת), ושיש להם/ן את הזמן לעשות זאת. עלינו להיות מציאותיים ומציאותיות לגבי הזמן שיש בידנו לתרגול יומיומי. אותה עצה חלה על בני ובנות אדם שרצים לכול מורה ואז מתבלבלים, או שרצים ומתחייבים לנדרים מבלי לשקול אם יש להם את היכולת לקיים אותם או לא.

לגלות עניין נלהב באקזוטיקה

עם עניין נלהב באקזוטיקה, יכול להיות שנצבור כמה שיותר אביזרים וכלים הקשורים לדהרמה, טנגקות וכו', ואז נסדר ונתלה אותם בחדר מדיטציה בבתים שלנו כמו איזו תפאורה שנלקחה מהוליווד או מדיסנילנד. ואז נעלה מופע יומי של עשיית פוג'ות עם ואג'רה, פעמון, תוף, מנורות חמאה וקטורת. על-מנת להתגבר על צורה זו של התנפחות האגו, עלינו לזכור כי המהות והמטרה של תרגול הדהרמה הן התמרה של התודעה, ולא העלאה של מופע אקזוטי.

יתכן גם שניכנס לדהרמה כתוצאה מאגו מרוּקן, עקב כך שאין לנו תחושה מבוססת היטב של "אני" מוסכם. עם תחושה חלשה של "אני", אנו עלולים ועלולות להימשך לכתות בודהיסטיות על ידי מנהיג או מנהיגה כריזמטיים המבטיחים לנו כי:

• השושלת שהם מלמדים ומייסדה הם הטובים ביותר, וכול צורה אחרת של רוחניות אינה מועילה
• הם המורים או המורות הטובים ביותר, וכל השאר אינם טובים
• נהיה חזקות וחזקים אם נוותר על החשיבה החלשה והלא נכונה שלנו ונציית להם באופן מלא כמורינו ונדבק בפרשנותם נטולת הטעויות של הדהרמה 
• אם נלך אחר מגן רוחני חזק ואמיץ, אז הבריה העל-נורמלית הזו תרמוס את כול אויבי הכַּת, מכיוון שכול המסורות וכול המורות והמורים האחרים הם האויב.

מורות ומורים שכאלה דורשים נאמנות מוחלטת ומשתמשים ביסוד הפחד מהגיהנום, שאליו ניפול אם לא נציית. תלמידות ותלמידים שנמשכים לזה בדרך כלל הם בעלי אגו חלש, ללא ביטחון עצמי, והם נמשכים להבטחה שיצברו כמות גדולה של כוח ושיזכו בעוצמה בזכות המורה, התורות, מייסד/ת השושלת ומי שמגן/ה על השושלת. התלמידות והתלמידים מקבלים על עצמם את זהות האגו של כול הקבוצה.

התסמונת הזו מובילה לקנאות דתית, המבוססת על פחד, על הרצון להיות טוב/ה ולא רע/ה, על הרצון לְרַצוֹת ולהתקבל ולהיות אהובים ואהובות על ידי המורה והקבוצה, ועל תחושת אשמה במידה ולא נְתַּרְגֵל בצורה מושלמת. כול זה מבוסס על היעדר תחושה, או על תחושה חלשה מאוד, של "אני" מוסכם אינדיבידואלי, ועל היצמדות חזקה ל"קבוצת-אני" שקרית. במובן מסוים, נוכל לקרוא לתסמונת הזו "פאשיזם רוחני". זה יכול לקרות בין אם המורה הוא שרלטן או לא, ובין אם אנו חלק מכַּת דהרמה או לא.

ישנם סימפטומים שונים שאופייניים לתסמונת זו. לדוגמה, נגלה נוקשות וחוסר גמישות בתרגול שלנו. או שנהפוך את התרגול היומיומי שלנו לארוך מדי, כך שהוא יהפוך לנטל נטול שמחה. עלינו לזכור שאחת התמיכות להתמדה היא לדעת מתי להירגע ולקחת הפסקה – מבלי לחוש אשמה בעשותנו זאת. אם נדחק בעצמנו חזק מדי, רק נִלקה במה שהטיבטים מכנים "לוּנג" (אנרגיה מתוסכלת בגופנו) וזה חסר תועלת. סימפטום נוסף הוא שלא תהיה לנו סובלנות כלפי דרכים או סגנונות תרגול שונים. כדי להתמודד עם זה, עלינו להכיר בכך שהבודהה לימד באמצעים מיומנים סגנונות רבים ושונים שיתאימו לבני ובנות אדם שונים. אם נדחה את אותם סגנונות ודרכים או נדחק אותם הצידה, תהיה בכך זניחה של הדהרמה.

יכול להיות שלא נתערער ברמות קשות כפי שמתואר בכול אחת מהתסמונות המופיעות מעלה, אך לחלק גדול מאיתנו עדיין עשויות להיות צורות מתונות יותר של ערבוב אגו עם תרגול הדהרמה. לדוגמה, אנו עשויים לגשת ל"איסוף זכויות" לטובת המאגר הצפון של הזכות ( merit), תוך שאנו מנסים כביכול לזכות בתחרות שבה אנו מתחרים עם מתרגלי דהרמה אחרים. או שיתכן שנפעל על-מנת "לאסוף זכויות" כדי "לקנות" את דרכנו לשחרור והארה, או על-מנת לחסוך לימים גשומים, כמו סנאי שאוסף אגוזים, במטרה להגן על עצמנו.

מצד שני, יכול להיות שנימַנע מלגלות מעורבות רבה מדי בדהרמה, מכיוון שיש בנו פחד שניאלץ לוותר על חלק מההרגלים הרגילים שלנו - בין אם מדובר בהרגלי אגו בריאים ובין אם בהרגלי אגו לא בריאים. על כן, יתכן שנפחד לקחת אי-פעם נדרים או חניכות. לשם כך עלינו לפתח מוּדעוּת מבחינה כדי להבחין ולזהות אילו מהפעילויות ומתחומי העניין שלנו הם בריאים ומועילים, ואילו אינם בריאים ומזיקים.

כמו כן, ייתכן שיש לנו מחסומים בנוגע לגישות האינטלקטואליות, הרגשיות או בנוגע למסירות לדהרמה. הדבר מתעורר כאשר אנו מזהים/ות את עצמנו אך ורק עם אחת או יותר מהגישות האלה, או כשאנו מזהים/ות את עצמנו כמישהו או מישהי שאין לו/ה כול יכולת להזדהות עם גישה אחת מתוכן או עם כמה מן הגישות. כדי להתגבר על בעיה זו, עלינו להכיר בתועלותיהן של כול אחת משלוש הגישות ולעשות מאמצים לטפח תרגול מאוזן של הדהרמה ככול האפשר.

בעיות אחרות עשויות להתעורר במצב שבו לא ניתֵּן עדיפות מספקת לדהרמה בחיינו. עקב כך, לא נתרגל באופן יומיומי או שלא נתייחס ברצינות לתרגול ולהתחייבויות היומיומיות שלנו. נדלג על תרגול כאשר לא יתחשק לנו לתרגל, ונדלג על השיעור כאשר לא יתחשק לנו להגיע, או כשיהיה בו-בזמן יום הולדת או סרט או קונצרט טוב. זה יכול לקרות בגלל שנרגיש שלתרגל או ללכת לשיעור זה לוותר על חלק מהותי של "עצמנו". לשם כך עלינו להבדיל בין מה שחשוב בחיים לבין מה שלא כול-כך חשוב, ובין מצב שבו באמת אין ביכולנו לתרגל מדיטציה או ללכת לשיעור, לבין מצב שבו נמציא תירוצים רק מתוך עצלות והיאחזות. עלינו לתַקֵף מחדש את חיי האנוש בעלי-הערך היקרים שלנו, ולחשוב על מוות ועל ארעיות.

אם ניישם את השיטות השונות הללו, יתכן ונוכל להימנע מכמה מהבעיות הנובעות מערבוב האגו עם תרגול הדהרמה שלנו.

על-מנת להימנע מבעיות בתרגול הבודהיסטי שלנו, עלינו לבחון את עצמנו כדי לראות אם אנו ניגשים וניגשות לדהרמה עם אגו בריא או עם כזה שאינו בריא. אם זה נעשה עם אגו שאינו בריא, אז כאשר נזהה את הצורה שהוא לובש וניישם את דרך החשיבה הנוגדת, נימַנע מאחד המכשולים הנפוצים ביותר להתקדמותנו בדרך הבודהיסטית.