בין אם אנחנו גרים וגרות בערים גדולות, בעיירות קטנות או בסביבה כפרית, לכולנו יש התמודדות עם בעיות בעולמנו המודרני. רוב בני ובנות האדם היו מסכמים אותן במילה "מתח". יש בנו רצון לעוד ועוד, כאשר ה"עוד ועוד" הופך להיות זמין יותר באופן מיידי- מידע, סרטים, תחנות טלוויזיה, מוזיקה, עדכונים של מדיה חברתית, הודעות מיידיות, מוצרים מקוונים ועוד. יתכן שעל פני השטח נדמה שלכאורה הם משפרים את חיינו, אבל הם הופכים אותם למסובכים יותר ורוויי מתח, במיוחד כשיש כול כך הרבה אפשרויות. אין לנו רצון לפספס משהו, כמו בחדשות, או בדוא"ל או איזו הודעה מיידית. מפחיד אותנו לא להיות בעניינים. גם אם בחרנו במַשהו, כמו תוכנית טלוויזיה, מקנן בנו הסַפק שאולי יש משהו טוב יותר לצפות בו שפספסנו.
יש לנו רצון להשתייך לחברה, לקבוצת חברים וחברות; רצון שיסמנו "לייקים" לכול הפוסטים והפרסומים שלנו במדיה החברתית, כדי שנרגיש שאנחנו מקובלים ומקובלות. אין בנו רוגע, ואף פעם אין לנו תחושת סיפוק ממספר ה"לייקים" שקיבלנו או מהמידע שקראנו באינטרנט. עולה בנו ציפייה נרגשת כשהנייד שלנו מראה שקיבלנו הודעה, או תוך כדי בדיקת דף הפייסבוק שלנו כדי לראות אם קיבלנו עוד "לייקים", או, ככאלה שמכורים ומכורות לחדשות, תוך כדי הצְפייה החוזרת ונשנית בהן כדי לראות אם יש חדש. אנחנו לא רוצים/ות לפספס שום דבר, אבל זה אף פעם לא מסַפק ויש בנו רצון לעוד ואפילו ליותר.
מצד שני, אנחנו בהצפה רגשית מהמצב סביבנו ולכן נעשַה מצידנו ניסיון לברוח על ידי התבוננות במכשירים הניידים שלנו והאזנה למוזיקה כשאנחנו ברכבת התחתית, או תוך כדי הליכה. אנחנו מנסים/ות להרחיק את המציאות של מה שסביבנו ולברוח לתוך העולם הוירטואלי הפרטי שלנו. בנוסף לכך, מְפעֵם בנו תמיד הצורך הכפייתי בגירויים שיבדרו אותנו. מצד אחד יש בנו כמיהה לשקט ושלווה, ומצד שני מקנן בנו חשש מהוואקום של היעדר מידע, מוזיקה וכדומה. עולה בנו נחישות להשתחרר מהמתח של העולם החיצוני, וזה מוביל אותנו לוותר עליו ולסגת לתוך העולם הוירטואלי של האינטרנט. אבל גם שם, אנחנו מחפשים/ות את חברתם ואת אישורם של אלה המכונים "חברים וחברות" שלנו ברשתות החברתיות, ואף פעם אין בנו תחושת בטחון. אך האם נסיגה לתוך המכשירים הניידים שלנו היא הפתרון?
עלינו לזהות את האומללות הנחווית על ידנו בעת ההיתקעות שלנו בשגרת ההרגלים האלה ולזהות את מקורותיה. לאחר מכן עלינו לפתח את ההחלטה הנחרצת להשתחרר מהאומללות הזו, בהתבסס על הכרת השיטות להשתחררות ממקורות האומללות ושכנוע מלא בכך שהן פועלות. אולם הרצון שלנו אינו שלא נרגיש כלום, כמו זומבי; יש לנו רצון להיות מאושרים/ות. אושר אינו רק היעדר אומללות; זהו מַשהו שנוסף למצב הניטרלי של חוסר הרגש שיש לנו בהמשך להשתחררותנו מהאומללות.