בין אם אנחנו גרים וגרות בערים גדולות, בעיירות קטנות או בסביבה כפרית, לכולנו יש התמודדות עם בעיות בעולמנו המודרני. רוב בני ובנות האדם היו מסכמים אותן במילה "מתח". יש בנו רצון לעוד ועוד, כאשר ה"עוד ועוד" הופך להיות זמין יותר באופן מיידי- מידע, סרטים, תחנות טלוויזיה, מוזיקה, עדכונים של מדיה חברתית, הודעות מיידיות, מוצרים מקוונים ועוד. יתכן שעל פני השטח נדמה שלכאורה הם משפרים את חיינו, אבל הם הופכים אותם למסובכים יותר ורוויי מתח, במיוחד כשיש כול כך הרבה אפשרויות. אין לנו רצון לפספס משהו, כמו בחדשות, או בדוא"ל או איזו הודעה מיידית. מפחיד אותנו לא להיות בעניינים. גם אם בחרנו במַשהו, כמו תוכנית טלוויזיה, מקנן בנו הסַפק שאולי יש משהו טוב יותר לצפות בו שפספסנו.
יש לנו רצון להשתייך לחברה, לקבוצת חברים וחברות; רצון שיסמנו "לייקים" לכול הפוסטים והפרסומים שלנו במדיה החברתית, כדי שנרגיש שאנחנו מקובלים ומקובלות. אין בנו רוגע, ואף פעם אין לנו תחושת סיפוק ממספר ה"לייקים" שקיבלנו או מהמידע שקראנו באינטרנט. עולה בנו ציפייה נרגשת כשהנייד שלנו מראה שקיבלנו הודעה, או תוך כדי בדיקת דף הפייסבוק שלנו כדי לראות אם קיבלנו עוד "לייקים", או, ככאלה שמכורים ומכורות לחדשות, תוך כדי הצְפייה החוזרת ונשנית בהן כדי לראות אם יש חדש. אנחנו לא רוצים/ות לפספס שום דבר, אבל זה אף פעם לא מסַפק ויש בנו רצון לעוד ואפילו ליותר.
מצד שני, אנחנו בהצפה רגשית מהמצב סביבנו ולכן נעשַה מצידנו ניסיון לברוח על ידי התבוננות במכשירים הניידים שלנו והאזנה למוזיקה כשאנחנו ברכבת התחתית, או תוך כדי הליכה. אנחנו מנסים/ות להרחיק את המציאות של מה שסביבנו ולברוח לתוך העולם הוירטואלי הפרטי שלנו. בנוסף לכך, מְפעֵם בנו תמיד הצורך הכפייתי בגירויים שיבדרו אותנו. מצד אחד יש בנו כמיהה לשקט ושלווה, ומצד שני מקנן בנו חשש מהוואקום של היעדר מידע, מוזיקה וכדומה. עולה בנו נחישות להשתחרר מהמתח של העולם החיצוני, וזה מוביל אותנו לוותר עליו ולסגת לתוך העולם הוירטואלי של האינטרנט. אבל גם שם, אנחנו מחפשים/ות את חברתם ואת אישורם של אלה המכונים "חברים וחברות" שלנו ברשתות החברתיות, ואף פעם אין בנו תחושת בטחון. אך האם נסיגה לתוך המכשירים הניידים שלנו היא הפתרון?
עלינו לזהות את האומללות הנחווית על ידנו בעת ההיתקעות שלנו בשגרת ההרגלים האלה ולזהות את מקורותיה. לאחר מכן עלינו לפתח את ההחלטה הנחרצת להשתחרר מהאומללות הזו, בהתבסס על הכרת השיטות להשתחררות ממקורות האומללות ושכנוע מלא בכך שהן פועלות. אולם הרצון שלנו אינו שלא נרגיש כלום, כמו זומבי; יש לנו רצון להיות מאושרים/ות. אושר אינו רק היעדר אומללות; זהו מַשהו שנוסף למצב הניטרלי של חוסר הרגש שיש לנו בהמשך להשתחררותנו מהאומללות.
מקור האומללות הוא התודעות שלנו עצמנו
אובייקטים ומצבים חיצוניים אינם המקור לאומללות, לסבל ולמתח שנחווים על ידנו; אחרת כל מי שיתקלו בהם יחוו אותם באותה צורה.
מקור האומללות שלנו הוא התודעות שלנו עצמנו, עם הגישות והרגשות שלהן, והדרכים המבולבלות שלנו להתמודד עם המציאויות של החיים המודרניים.
יש לנו הרגלים חזקים של התנהגות הרסנית, הנגרמים על ידי גישות ורגשות מפריעים כמו חוסר ביטחון, היאחזות, סלידה, פחד וכו'. הם מובילים אותנו לפעול בדרך שרק מביאה לעוד מתח ולבעיות נוספות, אשר, כמו השפעה מעגלית של היזון חוזר, מחזקת עוד יותר את הגישות והרגשות המפריעים שלנו.
גישות ורגשות מפריעים מבוססים על חוסר מודעות. או שלא ידועה לנו ההשפעה של התנהגותנו על עצמנו ואין לנו מבט מציאותי על המצבים שבהם אנחנו נמצאים/ות, או שיש לנו הבנה לא נכונה שלהם. למשל, לא ידוע לנו שכמות גדולה יותר של "לייקים" לא תגרום לנו לחוש יותר בטחון; אלא שבדיוק ההיפך מכך, המחשבה שלנו היא שזה כן יקרה. זה מוביל לכמיהה משתוקקת מצידנו לעוד "לייקים", לחוסר הביטחון הטמון בבדיקה המתמדת של כמות ה"לייקים" שיש לנו, ולסבל הכרוך בכך שלעולם אין בנו תחושת סיפוק ושלווה תודעתית. או שאנו חושבים/ות מפאת תפיסה מוטעית של הדברים והיעדר הבנה מיומנת, שהבריחה לעולם הוירטואלי של משחק המחשב תגרום לכול הבעיות שעימן עלינו להתמודד בחיים, להיעלם. כול חוסר המודעות הזה והתפיסה המוטעית (naivety), והרגשות המפריעים שהם מעוררים, כגון היאחזות, מחזקים את ההרגלים השליליים שלנו של התנהגות הרסנית ומצבי תודעה מטרידים.
כדי להתמודד עם התסמונות הללו, יש לנו צורך בהבחנה מודעת בנוגע למצבים שפוקדים אותנו. למשל כאשר יש לנו עבודה שהיא תובענית. עלינו להתמודד עם המצב הזה, זו המציאות; וביכולתנו לעשות רק כמיטב יכולתנו. עלינו לקבל את המציאות הזו של מצבנו ואת המציאות של המגבלות שלנו, ולהפסיק להקרין מתודעתנו שהמצב הוא איזו מפלצת איומה ושאנחנו לא מספיק טובים וטובות מתוך מחשבה שעלינו להיות מושלמים. לאחר מכן נזדקק לריכוז כדי לשמור על תשומת לב מוּדעת למציאות שאיתה עלינו להתמודד, מבלי להפריז או לזלזל בה, ולדריכות כדי לזהות מתי אובד לנו המיקוד שלנו בעובדות. בנוסף לכך נזדקק למשמעת עצמית, כדי להימנע מלפעול מתוך הֵרְגֵלים של הרס עצמי.
נתחיל עם משמעת עצמית ועם הדברים הקטנים. כאשר אנחנו במתח, רמת הקורטיזול שלנו (הורמון הדָחַק) מוגברת, וזה מוביל אתנו לחפש הקלה כלשהי, למשל לעשן סיגריה או לבדוק מה קורה במדיה חברתית או לגלוש באינטרנט ולחפש אחר משהו מעניין. זה מעורר בנו את תחושות ההתרגשות והאושר הנלוות לציפייה מכך שהפעילות הזו תגרום לנו להרגיש טוב יותר, ולכן רמת הדופמין שלנו (הורמון הציפיה לתגמול) עולה. אבל לאחר עישון הסיגריה או הגלישה באינטרנט, אין בנו שביעות רצון ואז תחושת המתח שָׁבָה ומתעוררת.
עלינו להבחין בחסרונות של אמונה בתפיסה המוטעית שלנו שלפיה הסיגריה תפתור את הבעיה, או שה"לייקים" יפתרו את הבעיה, או שקריאת החדשות העדכניות תפתור את הבעיה. לאחר שנבחין בכך, נוכל לפתח את ההחלטה הנחרצת להשתחרר. בעקבות זאת, נוותר על סיגריות, או שנווסת ונסדיר את הזמנים שבהם נבדוק את הדוא"ל וההודעות שלנו, או את התדירות שבה נתעדכן במה שקורה בחדשות או במדיה החברתית. לא נפעל כשיתעורר בנו הדחף הכפייתי לעשן את הסיגריה או לגלוש באינטרנט; נימנע מלעשות זאת.
ממש כפי שעלינו לעשות דיאטה תזונתית כדי להיפטר מעומס יתר גופני, עלינו לעשות דיאטת מידע כדי להיפטר מעומס יתר מנטלי.
עלינו להגביל את צריכת המידע, ההודעות, המוזיקה וכן הלאה, באותו האופן שבו מוגבלת על ידנו צריכת המזון שלנו.
הימנעות מהרגלים ישנים של הרס עצמי תגביר בהתחלה את רמת הקורטיזול בגופנו ותעורר בנו מתח, מכיוון שההרגלים השליליים הישנים כול כך חזקים. זה כמו גמילה מסיגריות או מהאינטרנט ומהניידים או ממוזיקה. אבל המתח הנילווה לגמילה בסופו של דבר יגווע ונַחְווה רגיעה שלֵוָוה של התודעה. אם נחליף את ההרגלים השליליים בהרגלים חיוביים - כמו להבין שאנחנו חלק מכלל האנושות וכולנו קשורים וקשורות אלה באלה ולכן הרווחה שלנו תלויה בכול השאר - זה יספק את הצורך הפנימי שלנו להרגיש את החיבור עם האחרות והאחרים, מה שלא באמת קורה כאשר אנחנו חלק מהמדיה החברתית האינטרנטית. אם נעשה זאת ונבין, אז רמת האוקסיטוצין שלנו (הורמון הקשר) תעלה ונחווה יותר אושר ותחושת ביטחון.
לשחרר את עצמנו מהרגלים של הרס עצמי
בקצרה, כאשר נפַתח את ההחלטה הנחרצת להשתחרר, ואז נפעל לשחרר את עצמנו מהרגלים שליליים ישנים, יהיה עלינו לאמן את עצמנו במשמעת עצמית, ריכוז והבחנה מודעת, מה שנקרא "שלושת האימונים". שלושת אלה צריכים לעבוד יחד, אבל כדי לפתח אותם כראוי, עלינו להיפטר מהגורמים המעכבים אותם:
- חרטה פוגמת במשמעת העצמית שלנו. לדוגמה, נתחרט על כך שלא בדקנו את האינטרנט או השבנו מיד על ההודעה או האימייל. אסטרטגיה מועילה היא לכבות את ההתראות במחשב או במכשיר הנייד שלנו ולבדוק מה המצב רק בזמנים קבועים, ולענות רק על הודעות חשובות ברגע שקראנו אותן. נזדקק למשמעת העצמית כדי להשאיר את ההודעות האחרות לזמן שבו נתפנה מעיסוקינו או לשעה מסוימת ביום שנקצה באופן קבוע למענה להודעות.
- ישנוניות, קהות מנטלית ועוררוּת מנטלית פוגמות בריכוז שלנו. עם כול אחת מהן, אובדת לנו תשומת הלב המודעת לעובדה שהימנעותנו מבדיקה מתמדת של ההודעות והמסרונים תהפוך את החיים שלנו לפּחות מסובכים.
- התלבטות לא החלטית פוגמת בהבחנה המודעת שלנו. יש מצידנו התלבטות שוב ושוב בשאלה האם בדיקת ההודעות שלנו בזמנים קבועים בלבד הייתה ההחלטה הנכונה. ספקות כאלה מתעוררים מאחר וההימנעות מלבדוק היא קשה ומייצרת בנו מתח. כדי להתמודד עם הספקות הללו, עלינו להזכיר לעצמנו את היתרונות של שינוי ההרגלים שלנו.
ישנן אסטרטגיות אחרות שגם אותן נוכל לאמץ כדי להפוך את חיינו למאושרים יותר. למשל, כאשר אנחנו ברכבת תחתית צפופה, ככול שנתמקד יותר רק בעצמנו תוך רצון להגן על עצמנו ולברוח אל הטלפון הנייד שלנו, כך נחוש יותר סגורים/ות. לכן האנרגיה שלנו נדחסת ותחושת המתח מתעצמת. אין בנו רוגע מכיוון שלתחושתנו מאיימת עלינו סכנה. גם אם שקענו למדי במשחק בנייד או במוזיקה הרועשת שמשמיע האייפוד שלנו, הרי שבנינו חומות סביבנו ואין לנו רצון שיפריעו לנו, ולפיכך אנחנו בעמדת מגננה. מצד שני, אם נראֵה את עצמנו כחלק מכול הקהל ברכבת התחתית, ונְפָתח אכפתיות וחמלה כלפי כול מי שנמצא/ת באותו המצב כמונו, הלבבות והתודעות שלנו יהיו פתוחים. תהיה בנו דריכות לסכנה, אבל בלי הפרנויה של התמקדות רק בעצמנו – מתוך הרצון שכל אחד ואחת יהיו בטוחים. לא ננסה להשתיק את כול מי שסביבנו בעזרת האזנה למוזיקה או משחק בנייד ולבודד את עצמנו מכול האחרות והאחרים. טקטיקות כאלה רק מגבירות את הבדידות שלנו. אם במקום זאת נרגיש שאנחנו חלק מהקבוצה הגדולה יותר של כול מי שסביבנו, זה ינסוך בנו תחושת בטחון רבה יותר, בדומה לבעל חיים שנמצא בעדר. בכול אופן, כדי ליישם את האסטרטגיה הזו בצורה יעילה, יש צורך בשלושת האימונים הללו במשמעת עצמית, ריכוז והבחנה מודעת.
אסטרטגיה נוספת שנוכל לאמץ היא, שכאשר נחוש צורך לקחת הפסקה מהעבודה, במקום לגלוש באינטרנט או לבדוק את הנייד שלנו, נקום ונסתובב בחדר אם יש לנו אפשרות. כך נתמודד עם פחות גירויים, במקום עם יותר גירויים שמעוררים האינטרנט או הטלפון הנייד.
סיכום
אם, דרך החלטתנו הנחרצת להשתחרר, ניישם את השיטות הללו של שלושת האימונים על מנת להפחית את המתח שנוצר בנו כתוצאה מההרגלים של הרס עצמי, נהיה במצב תודעתי רגוע יותר בעת שנתמודד עם הלחצים בעבודה, במשפחה, עם המצב הכלכלי, וכן הלאה. תהיה לכך השפעה יעילה במיוחד בהתמודדות עם הבעיות הסבוכות של החיים המודרניים שעולות מתוך התמכרות למידע ובריחה לאינטרנט, למדיה חברתית, למוזיקה וכדומה. זה לא אומר שעלינו לוותר על האינטרנט או לזרוק את המכשירים הניידים שלנו; אלא שבמקום זאת עלינו לפתח הרגלים טובים יותר של אופן השימוש שלנו בכול אלה בצורה מיטיבה ובריאה.