ארעיות כמשאב למערכות יחסים בריאות

מה קיים? הבודהיזם מגדיר תופעות קיימות ככל דבר שיכול לחול עליו תיקוף של ידיעה. זוהי למעשה נקודה מאוד חשובה, מכיוון שהמשמעות שלה היא שאם משהו קיים, הוא יכול להיות ידוע לאשורו- נוכל לחוות אותו, בין אם באופן ישיר או בלתי ישיר, או שנוכל להסיק בנוגע אליו באמצעות הגיון צרוף. המסקנה הנובעת מן ההגדרה הזאת היא שכל דבר שלא יחול עליו תיקוף של ידיעה לא קיים. ואיך זה עשוי להיות קשור אלינו?

ניקח את הדוגמא של מערכות יחסים אישיות קרובות, כמו מערכות זוגיות, מכיוון שלרובנו אלו הן בדרך כלל בעייתיות. דוגמא למשהו שאין לו קיום הוא "נסיך או נסיכת החלומות על הסוס הלבן". כעת, נוכל לצרף את המלים הללו יחדיו כדי להרכיב את המשפט: יכול להיות לנו סרט מצויר המציג את נסיך או נסיכת החלומות על הסוס הלבן; ויכולים להיות לנו סיפורי פיות עליהם. אבל אין שום נסיך או נסיכת חלומות ממשיים מאחר שלעולם לא תהיה לנו אפשרות לפגוש אחד/ת; לעולם לא נוכל להכיר כאלה באופן שיש לו תוקף. להיפך, אין מי שאי פעם פגש כזה נסיך או כזאת נסיכת חלומות, ואין מי שיוכל או תוכל אי פעם לפגוש אותו/ה, מכיוון שאין כזה דבר.

מדוע זה כך? זה כך משום שנסיך ונסיכת החלומות מהווים מערך של ציפיות בלתי אפשריות ושל הקרנות תודעה שלנו על אדם אחר. כשאנו מקרינים מתודעתנו על בן או בת זוג שהם נסיך או נסיכת החלומות, זה חסר תוחלת. הקרנת התודעה שלנו היא שאנחנו רוצים שהם יהיו נסיך או נסיכת החלומות, אבל אנחנו נעשים מתוסכלים כשהם לא עומדים בציפיות שלנו. ואז אנחנו הולכים לחפש אחר מישהו/י אחר/ת שיהיו נסיך או נסיכה.

דברים מסוימים פשוט לא קיימים. הם לא יכולים לעולם להיות בעלי תיקוף של ידיעה, וזה אחד מהם. אם אין מי שאי פעם פגש/ה את נסיך או נסיכת החלומות, וזה בלתי הגיוני שמישהו/י כזה יכול בכלל להתקיים, אז נוכל להסיק שלעולם לא נפגוש אחד כזה או אחת כזו. זוהי נקודת ההתפכחות, אבל כזו שעלינו לקבל.

מה שקיים יכול להיות ידוע באופן תקֵף. ניתן לדעת את דבר היותו באמצעות תיקוף או שלילה שלו. למשל, נוכל לדעת שיש מכשיר הקלטה על השולחן. יש שם משהו. זהו תיקוף. נוכל גם לדעת שאין כלב בחדר. אנו רואים היעדר של משהו ויודעים שהמשהו הזה איננו שם. זוהי שלילה. ההיעדר של כלב בחדר הוא תופעה שניתן לדעת אותה באמצעות תיקוף על דרך השלילה. ההיעדר קיים.

באופן דומה, ביכולתנו לדעת שיש לנו מערכת יחסים עם מישהו או מישהי, בן או בת זוג. זוהי תופעה שעברה תיקוף. יש באפשרותנו גם לדעת שהם לא נסיך או נסיכת החלומות. ההיעדר של היותם נסיך ונסיכת החלומות קיים. זוהי תופעה שנשללה תקפותה. זה נותן לנו משהו לעבוד אתו ביחס אליהם. אנחנו יודעים מה הם כן ומה הם לא- ושני הדברים נכונים. שניהם קיימים. שניהם ניתנים לידיעה באופן תקף.

על מנת שמערכת יחסים תהיה בריאה, עלינו לדעת גם מה היא כן וגם מה היא לא. כלב עשוי להיות פה, מכיוון שכלבים קיימים. אבל בני הזוג שלנו כנסיך או נסיכת החלומות לעולם לא יוכלו להיות פה, מכיוון שאין כזה דבר. אם נדע שהם לעולם לא יוכלו להיות הנסיך או הנסיכה המושלמים שיגשימו את כל החלומות שלנו ויביאו אושר אולטימטיבי נצחי לחיינו- אם אנחנו יודעים שמדובר בבן/בת אנוש שנוחרים או שיש להם חסרונות אחרים- אז יש לנו את הבסיס למערכת יחסים בריאה, מציאותית.

בתוך התחום של דברים קיימים, ניתן לערוך חלוקה שלהם לדברים קבועים ודברים בלתי קבועים. המונחים הללו בדרך כלל מתורגמים כ- "נצחיים" ו"ארעיים", אך המלים הללו, באופן הרגיל שבו אנו משתמשים בהן, בדרך כלל מתייחסות למשך הזמן שבו משהו קיים. ההבחנה כאן היא לא למשך כמה זמן משהו קיים; אלא, למעשה, ל- האם משהו משתנה בזמן שהוא קיים, או לא, לא משנה כמה זמן זה לוקח. במובן הזה, תופעות קבועות הן "נצחיות", תופעות בלתי קבועות הן "ארעיות". 

דברים קבועים- תופעות קבועות- כוללים עובדות על משהו. עובדה לעולם אינה משתנה. עובדה היא תמיד עובדה; היא לעולם לא תשתנה. היא תמיד תישאר אמת. הדוגמא הנידונה באופן הכי נרחב בבודהיזם, וזו העמוקה ביותר נקראת "ריקות".

"ריקות" היא מונח מאוד מבלבל. ישנה אי הבנה רבה בנוגע אליה. באופן בסיסי, פירושה הוא היעדר של אופן קיום בלתי אפשרי. בדוגמא שלנו, זה יהיה היעדר קיומם של מישהו או מישהי כנסיך או נסיכת החלומות.

עלינו לערוך הבחנה כאן על מנת להימנע מבלבול. העובדה שכלב לא נמצא בחדר הזה הערב בשעה תשע, היא עובדה קבועה שלעולם לא תשתנה. אפילו אם כלב ייכנס לתוך החדר מחר, זה לא ישנה את העובדה שלא היה שום כלב בחדר הזה הערב בתשע. לכן, נוכחות הכלב בחדר היא משהו שיכול להיות נכון בעיקרון; אבל זו עובדה קבועה שזה אינו נכון עכשיו, ברגע זה. העובדה הזאת לעולם לא תוכל להשתנות.

כשאנו מדברים על היעדרות של משהו בלתי אפשרי, אז לא רק שעובדת היותו נעדר היא נכונה עכשיו, אלא שהנוכחות שלו לא הייתה אמיתית מעולם ולעולם לא תהיה אמיתית. כך שגם היעדרו של כלב מהחדר כרגע וגם היעדרם של נסיך או נסיכת החלומות מהחדר כרגע הם עובדות קבועות שלא ניתנות לעולם לשינוי, אבל הם שני סוגים די שונים של עובדות קבועות. סוג אחד הוא היעדרו של משהו אפשרי והאחר הוא היעדרו של משהו בלתי אפשרי.

כמו כן, עלינו לערוך הבחנה נוספת. העובדה שהכלב הזה איננו חתול היא משהו שלא רק שהוא נכון כרגע; היא משהו שמעולם לא היה ולעולם לא יוכל להיות אפשרי. זה גם בלתי אפשרי שהכלב הזה יכול להיות חתול כשהוא נמצא עם מישהו אחר, אפילו שהוא אינו חתול כשהוא נמצא איתנו. זהו אבסורד. כעת, בעל חיים אחר כלשהו כן יכול להיות חתול, מכיוון שחתולים קיימים. אבל זה לא אותו דבר ביחס לנסיך או נסיכת החלומות. מכיוון שנסיך או נסיכה שכאלו אינם קיימים, אין מי שאי פעם יוכלו להיות כאלה- לא עכשיו, לא בעבר, או בעתיד, לא איתנו ולא עם אף אחד אחר.

אם כן, זה לא שמישהו/י היו נסיך או נסיכת החלומות עם בני או בנות הזוג הקודמים שלהם, אבל הם אינם כאלה איתנו. או שיכול להיות מישהו/י אחר/ת שיהיו נסיך או נסיכת חלומות. זה לא שיש בנו משהו לקוי, ושאם נשנה אותו, הם או מישהו/י אחר/ת יהפכו להיות נסיך או נסיכת החלומות עבורנו. זה לעולם לא יקרה; אבל אנחנו חושבים באופן כזה, הלא כן? אין שום דרך בעבר, בהווה, או בעתיד שיהיו מי שיוכלו להתקיים בתור נסיך או נסיכת החלומות. זוהי עובדה קבועה ביחס למשהו שהוא בלתי אפשרי שלא קיים כלל וכלל.  

כשתהיה לנו הבנה של הנקודות הללו, נוכל אז להימנע ממה שאני קורא לו "לחיות בעולם של אילו והלוואי". נוכל לקבל מושג טוב יותר אם ניעזר במשפט האיווי התחבירי: "מה אם הם היו עושים את הדבר הזה או את הדבר ההוא? מה אם הם היו חיים למשך זמן רב יותר? מה אם לא הייתה פוקדת אותם מחלה? מה אם היינו מתחתנים?" אלו הם ביטויי האיווי הללו של "מה אם" המכוננים את "עולם ה-אילו והלוואי".

פנטזיה נפוצה אחת, אם כן, היא זו, שאם בן או בת הזוג שלנו היו חיים איתנו למשך זמן רב יותר, זה יכול היה לעבוד. אם היינו מתחתנים, אם דברים היו שונים רק במקצת, אולי זה היה מצליח לעבוד. אולי אז הם היו נסיך או נסיכת החלומות שלנו. אך מכיוון שלהיות נסיך או נסיכת החלומות זה לחלוטין בלתי אפשרי ולא יכול להיות מושפע משום דבר, אין שום דבר שאנחנו או הזולת נוכל לעשות או יכולנו לעשות שיהפוך אותם למשהו אחר. כל אגדת הפיות הזאת היא בלתי אפשרית; זו המציאות.

עובדות הן גם ניטראליות, לא טובות ולא רעות. זה שמישהו/י לא קיים/ת כנסיך או נסיכת החלומות זו רק עובדה ניטראלית. מכיוון שהיא ניטראלית, אין שום דבר להתעצבן ממנו. בין אם נאהב זאת או לא זה כבר עניין אחר. אבל זה משהו שעלינו לקבל. זה רק איך שזה באמת. זה כמו לקבל שאחד ועוד אחד הם שניים. זה רק מה שזה. אין שום דבר טוב או רע בכך.

בנוסף, העובדות עצמן לא יכולות לעשות דבר. הן לא יכולות לייצר שום השפעה. אך ידיעה וקבלה של עובדה יכולות לעשות משהו. זה יכול לעזור לנו להימנע מתסכול ובעיות במערכת יחסים, למשל. מצד שני, בלבול והכחשה של עובדות, יכולים אף הם להוביל לתוצאה שתגרום לנו לייצר בעיות. בין אם נקבל ובין אם נכחיש עובדות, תהיה לכך השפעה עלינו. עובדות הן רק עובדות. אין שום סיבה להתלונן בנוגע אליהן.

הקטגוריות המטאפיזיות, הפילוסופיות הללו והתיאורים שלהן עשויים להיראות כאיסורים כשהם נלמדים באופן מופשט. אך אם נוכל ליישמם בפועל בחיי היום יום שלנו, נוכל להבין ביתר קלות על מה הם מדברים. ואז הם יהיו לעזר רב במונחים של הבנה של מה קורה בחיים ואיך להתמודד עם מה שקורה. נושא הלימוד הזה לא חייב להיות תיאוריה עמומה שאין לה רלבנטיות לשום דבר בחיים שלנו- למעשה זה בדיוק להיפך.

תופעות בלתי קבועות הן דברים אשר צצים מסיבות ותנאים או נתמכים על ידם. הן משתנות מרגע לרגע ומייצרות תוצאות. ישנם ארבעה סוגים שונים של תופעות בלתי קבועות. הכרה בהן והבנה שלהן יכולות להיות לעזר רב:

• אלו שיש להן התחלה וסוף
• אלו שאין להן לא התחלה ולא סוף
• אלו שאין להן התחלה אך יש להן סוף. 
• אלו שיש להן התחלה, אך אין להן סוף. 

במה מדובר כאן? נתבונן על דוגמאות של כל אחת מהן. ההבחנות הללו מאוד עוזרות בהתמודדות עם מערכות יחסים, אז בואו נתבונן עליהן במונחים של מערכות יחסים.

דוגמא למשהו שיש לו התחלה וסוף הוא מערכת יחסים עם מישהו/י. גם ליופיים של הנעורים של מישהו/י או להתרחשות של כעס יש התחלה וסוף.

דוגמא למשהו שאין לו לא התחלה ולא סוף ומשתנה מרגע לרגע הוא הרצף המנטלי של אינדיבידואל. מנקודת מבט כוללת, מדובר בלידה חוזרת שאין לה התחלה ואין לה סוף כאשר היא מבוססת על בלבול.

דוגמא למשהו שאין לו התחלה, אך יש לו סוף, הוא חוסר המודעות או הבלבול המתלווה לרצף המנטלי שלנו. תמיד התלוו לרצף המנטלי ללא ראשית שלנו חוסר מודעות ובלבול. אך הבלבול הזה יסתיים כשנהפוך לאלו שהשתחררו והגיעו להארה.

דוגמא למשהו שיש לו התחלה, אך אין לו סוף, הוא התפקוד של הרצף המנטלי שלנו כתודעה יודעת כל של הבודהה. דוגמא פשוטה יותר היא מוות של מישהו/י. יש לזה התחלה; זה יימשך לתמיד, ויש לזה השלכות.

בואו נסתכל תחילה על דברים שיש להם התחלה וסוף, כמו מערכות יחסים. וכאן, בואו לא נביט רק על אהוב/ה או נישואין או קשרי משפחה, אלא על טווח רחב יותר של מערכות יחסים, כמו חברויות, שותפויות לספסל הלימודים, וקשרי עמיתים/ות לעבודה. מערכות היחסים מן הסוג הזה כולן מתרחשות בכפוף לארעיות גסה ומעודנת, שהן שני דברים שונים. בבודהיזם, בבואנו לעבוד עם ארעיות, בדרך כלל נעבוד עם שני ההיבטים הללו, אבל הם רק חלק קטן מהדיון על אודות ארעיות. אני רוצה לתת תמונה הרבה יותר רחבה.

ארעיות גסה היא ההרס הסופי של משהו. למשל, למערכת יחסים עם מישהו/י יהיה בוודאות סוף. מישהו/י מאיתנו עשוי לעבור למקום אחר או לאבד מקום עבודה; ייתכן שנסיים את הלימודים; תחומי העניין שלנו עשויים להשתנות. באופן אולטימטיבי, או שהם ימותו, או שאנחנו נמות, או שמצב נסיבתי כלשהו בחיים יגרום לנו להיפרד. זוהי עובדה. 

אם נחזור חזרה להגדרה של תופעה ארעית, מערכת יחסים היא משהו הנובע מסיבות ותנאים ונתמך על ידם. זה אומר שהיא הולכת להימשך רק כל עוד הסיבות והתנאים התומכים בה התקבצו יחדיו וממשיכים. הסיבות והתנאים התקבצו יחד, אך הם לא תמיד היו יחד, אז הם לא יישארו יחד לתמיד.

ישנם כל כך הרבה סיבות ותנאים התומכים במערכת יחסים- לשני אנשים יש סוג דומה של תחומי עניין, הימצאות באותה עיר, עבודה באותו משרד, וכך הלאה. אם ישנם מספיק סיבות ותנאים מתמשכים, מערכת היחסים תימשך. 

בגלל שהתנאים והנסיבות הללו משתנים כל הזמן הם מאוד שבריריים, בסופו של דבר לא יהיה שום דבר שיתמוך במערכת היחסים והיא תסתיים. זה די עמוק, אם נחשוב על כך. למשל, אם מערכת יחסים בין שני אנשים מתבססת אך ורק על משיכה גופנית או מינית, אז אם המצב הנסיבתי משתנה כשהשניים מזדקנים, מערכת היחסים עשויה להסתיים, נכון? 

על מה זה מצביע? זה מצביע על כך שבגלל שהתנאים התומכים במערכת היחסים הולכים להשתנות במשך הזמן, אם נרצה שהקשר יימשך, לא נוכל לסמוך רק על התנאים שהתחילו אותו, כמו הזמן שבו היינו יותר אטרקטיביים, מלאי נעורים, ונמרצים, או כשהיינו באותו בית ספר או עבדנו יחד. זה נותן לנו רמז בנוגע ל-איך לגרום למערכת יחסים לגדול. עלינו להמשיך למצוא עוד ועוד תנאים שישאירו אותנו יחד ויתמכו בקשר, מכיוון שבסופו של דבר, תחומי העניין ונתיבי חיינו יתפצלו.

רקעי העבר שמהם הגענו הם שונים, נסיבות הגידול והחינוך שלנו שונות, התרבויות שונות, וכו', ולכן זה טבעי שתנאים מתקבצים יחדיו רק לזמן קצר כשהם מאפשרים לנו לחלוק דברים משותפים. אך מכיוון שיש כל כך הרבה גיוון לכל אחד מאיתנו, בסופו של דבר נלך בכיוונים שונים. לא נוכל להחזיק מערכת יחסים למשך זמן רב, בהתבסס אך ורק על זיכרונות משותפים. אם ניצמד לקשר כאילו שהוא הולך להימשך לנצח, ההיאחזות והבלבול שלנו יגרמו לנו כאב עצום כשבסופו של דבר הוא יסתיים. אם נקבל את עובדת הארעיות הגסה- שהקשר התכנס יחד כשתנאים מסוימים הצטרפו יחדיו ובאופן בלתי נמנע יסתיים כשהתנאים הללו יסתיימו- אז נוכל להנות מהקשר כל עוד הוא נמשך בלי להשלות את עצמנו שהוא יימשך לנצח.

זה לא רלבנטי רק למערכות יחסים עם שותפויות עסקיות, חברים/ות ואהובים/ות, אלא גם לגבי קשרי נישואין ואפילו לגבי הילדים שלנו. זה עוזר להכיר בכך שיום אחד הילדים שלנו יעזבו את הקן. הם איתנו רק לזמן קצר. נוכל להנות מהיופי של הזמן הזה, אך חשוב שלא נפתח היאחזות בכך, מכיוון שזה לא יוכל להימשך לנצח.

זה לוקח אותנו לנושא נוסף. הבעיה של שינוי, שבדרך כלל קרויה "הסבל של שינוי". החוויה הרגילה, ההגיונית, הפשוטה שלנו של האושר היא בעייתית. מה הבעיה? הבעיה היא שאושר אף פעם לא נמשך. הוא גורם לנו להרגיש טוב יותר לזמן מה, אבל הוא לא מרפא הכול. באופן ערמומי מאד אין שום וודאות או מהימנות באושר. נוכל לחוש שמחה רבה עכשיו, אך אין שום ערובה לכך שחמש דקות מעכשיו לא נרגיש נורא. לעולם איננו יודעים מה הדבר הבא שיבוא. זה רלבנטי לשינויים מרגע לרגע שיש במערכות יחסים. 

כשאנו מתחילים מערכת יחסים, לא רק שעלינו לקבל את זה שהיא תסתיים בסופו של דבר; עלינו גם לסגל גישה מציאותית לגבי האושר שנחווה כל עוד מערכת היחסים נמשכת. גם זו תיגמר וללא ספק נחוש עצב כשניפרד. כמובן שבתחילתה של מערכת יחסים, נרצה את כל האושר המגיע מלהיות ביחד. אבל יהיה עלינו גם לחוות עצב כשזה ייגמר. האם יש בנו מוכנות לאזור מספיק אומץ כדי לקבל ולחוות זאת? האם זה שווה את זה? זו אינה השלכה פראנואידית, אלא מציאות אשר בה, כשמערכת היחסים נגמרת- מאיזו סיבה שלא תהיה- יהיה בנו עצב. עלינו להיות אמיצים מספיק, בלי להיות נאיביים, כדי לקבל את העובדה הזאת.

בנוסף, האושר שנַחווה במערכת היחסים לא ימשך לאורך כל הזמן שבו נמשכת מערכת היחסים. הוא ישתנה. יהיו לנו זמנים יפים יחד, אך יהיו לנו גם זמנים קשים יחד. זה ישתנה מרגע לרגע. זהו טבע החיים. בבודהיזם, נאמר שזהו הטבע של סמסרה: היא עולה ויורדת. האם יש בנו מוכנות לקבל זאת?

כמו כן, למצוא את "בן או בת הזוג הנכונים" זה מַשהו שלעולם לא יכול להיות המפתח לאושר שיפתור את כל הבעיות שלנו. זה שיש לנו את "בן או בת הזוג הנכון/ה" לא הולך להעלים לנו את הקשיים שיש לנו בעבודה, למשל, למרות שעשוי להיות שנרגיש קצת יותר טוב זמנית כשאנו חוזרים הביתה. אבל זה לא יקרה כל יום, נכון? לעתים קרובות יש לנו את ההשקפה הרומנטית שאם רק נוכל למצוא את "בן או בת הזוג הנכון/ה", הכול יסתדר. זה הולך בכיוון של נסיך או נסיכת החלומות. 

האם יש לנו האומץ לקבל את העובדה שאפילו אם יש בנו אושר כרגע, אין לנו מושג איך אנחנו או בן/ בת הזוג שלנו נרגיש חמש דקות מעכשיו? הכול מתנהל כשורה ופתאום מצב הרוח של מישהו/י משתנה והופך לנסער. אף אחד הוא לא נסיך או נסיכה שתמיד נמצאים במצב רוח נפלא. אנו עצמנו יכולים להיות מאושרים לחלוטין בנוכחות של מישהו/י אהוב/ה עלינו ואז רגע לאחר מכן להפוך למצוברחים. חשוב להבין שזו אינה אשמתו של האדם השני, אלא רק הטבע של מה שנקרא "רגשות ארציים". הם עולים ויורדים מסיבות מורכבות לאין ספור. אנחנו, כמובן, בוחרים את בני ובנות הזוג שלנו וחלקם יהיו נעימים יותר מאחרים. הנקודה היא שזה לעולם לא יהיה מושלם. 

אלו הם מרכיבים אשר, אם יש בנו מודעות ומוכנות לקבל אותם, יוכלו להפוך למשאבים מעשירים. אז זכרו ארעיות גסה: מערכת היחסים הולכת להסתיים בנקודה מסוימת.

ארעיות מעודנת היא יותר מאשר אך ורק העובדה שמשהו לא קבוע משתנה מרגע לרגע. היא יותר מִעובדה גרידא, אשר לפיה בכל רגע משהו לא קבוע הולך ומתקרב יותר לסופו המוחלט, כמו פצצת זמן. למרות שאלו הם שני היבטים של ארעיות מעודנת, לארעיות מעודנת יש גם היבט שלישי, דהיינו שהסיבה להתפרקותה הסופית של מערכת יחסים היא ההתהוות שלה, ההתעוררות שלה. הסיבה לסיומה היא ההתחלה שלה.

בואו נביט בשלושת ההיבטים הללו. ראשית, מערכת יחסים משתנה כל רגע. חשוב להכיר בכך. זה כמו סרט. הסצנה של אתמול נגמרה. תנו לאדם הזדמנות להיות בסצנה של היום. הסצנה של היום היא המשך של העבר. לא נאמר כאן שלסצנות עבר אין שום השפעה על הסצנה של היום; אבל חשוב להסתגל, לזרום עם הנסיבות והמצבים המשתנים תדיר של מערכת היחסים. למשל, בני ובנות אדם רבים זקוקים למרחב משלהם מעת לעת; הם זקוקים למקום כלשהו משלהם. לא תמיד נרצה להיות ביחד, 24 שעות 7 ימים בשבוע. ישנם זמנים שבהם נרצה להיות בנפרד, כשכל אחד מאיתנו רוצה להיות עם החברים האישיים שלו/ה, וכך הלאה. עלינו לזרום עם הדבר או שזה יהיה אסון. 

שנית, בכל רגע, מערכת היחסים מתקרבת לסיומה. זה אומר שאנחנו לא לוקחים את מערכת היחסים כמובנת מאליה. עלינו להפיק את המיטב מהזמן שלנו ביחד, מכיוון שהזמן הזה מאוד יקר ומוגבל. פצצת הזמן מתקתקת. אין זה אומר שעלינו לחוש אבודים ולהיכנס לדיכאון; אבל, אם לדבר באופן מציאותי, הזמן שיש לנו יחד קצר. הוא הולך להגיע לכלל סיום בנקודה כלשהי. בואו באמת ננסה להפיק ממנו את המיטב- אך ללא יותר מידי אינטנסיביות מצידנו. אם נרגיש שצריך להפוך כל רגע ורגע לעמוק ומשמעותי, זה יהרוס את מערכת היחסים. ישנו קואן זן נהדר "המוות יכול להגיע בכל רגע. הירגעו."

ההיבט השלישי והאחרון של ארעיות מעודנת הוא אחת מהנקודות העמוקות ביותר שלה: הסיבה לסיומו של דבר מה היא ההתחלה שלו. הסיבה עבורנו להפסיק לחיות עם מישהו/י היא שהתחלנו לחיות איתם. אם לא היינו מתחילים לחיות איתם, לא היינו יכולים להפסיק לחיות איתם.

על מה זה מצביע? ויכוח עם מישהו/י, או אפילו מותו של אדם, הוא רק המצב הנסיבתי של סיומה של מערכת היחסים עם האדם הזה; הוא לא הסיבה העמוקה ביותר. הסיבה האמיתית לסופה של מערכת היחסים היא שנכנסנו אל מערכת היחסים. משהו יפעל כזרז שיביא לסיומה, אבל זה רק המצב הנסיבתי. 

כאשר נכיר בעובדה הזאת ונקבל אותה, נוכל להנות מצמיחתה של מערכת היחסים ולא נפיל את ההאשמה של סיומה על המצב הנסיבתי בלבד. אם זה לא היה המצב הנסיבתי הזה, אז היה אחד אחר. גם לא נצטרך לשאול מה יקרה כשניכנס לתוך מערכת היחסים. אם ניכנס לתוך מערכת יחסים, יהיו בה עליות ומורדות בזמן שהיא תימשך ותהיה קרובה יותר מתמיד לסופה, ואז היא תסתיים בסופו של דבר. אם יש לנו הבנה מציאותית בנוגע לעובדות הללו, נוכל לחוות את מערכת היחסים במלואה מבלי לצפות למשהו שאף פעם לא יוכל להיות.

באיזה אופן נוכל לגשת אל הלא נודע? הנה אדם. האם ניכנס לתוך מערכת יחסים אתו או לא? זהו לא נודע גדול.

באופן כללי, יש בנו חוסר נוחות מפני הלא נודע. הרצון שלנו הוא שהכול יהיה בשליטתנו, שהכול ילך כשורה. אבל זה בלתי אפשרי שהכול יהיה תחת שליטתנו במערכת יחסים. אולי ניוועץ במפות אסטרולוגיות על מנת לדעת מה הולך לקרות. זוהי קיצוניות אחת: לנסות להיות בשליטה באמצעות התקווה לגלות מבעוד מועד מה יקרה, כך שתהיה בנו מוכנות. קיצוניות נוספת היא לפעול בספונטניות, פשוט לקפוץ לתוך המים העמוקים. שביל ביניים יהיה לקבל מעט מידע ואז לקפוץ פנימה. מערכת יחסים תהיה הרפתקה. זה משהו שעלינו לחקור אותו. 

הפרטים הספציפיים של מה שיקרה במערכת יחסים בהחלט יישארו עלומים מראש, על אף שמידע על האדם השני ועל עצמנו הוא מועיל- בין אם מתוך מפות אסטרולוגיות, התבוננות ישירה, התבוננות עצמית, או מה שלא יהיה. אך מידע על עובדות החיים הפשוטות- מה מציאותי, מה לחלוטין לא קיים, וכך הלאה- מאפשר לנו לגשת אל הלא נודע, אל ההרפתקה, באופן מציאותי. זה מאפשר לנו להתמודד עם כל מה שיתגלה באופן הרבה יותר הולם. בואו נתבונן על כמה נקודות ספציפיות שיעזרו.

זכרו שציינתי שדוגמא לתופעות שאינן קבועות שאין להן התחלה ואין להן סוף היא הרצף המנטלי, ההמשכיות של החוויה שלנו מרגע לרגע. מנקודת מבט בודהיסטית, מדובר בחיי עבר וחיי עתיד, אך בואו נגביל את הדיון כאן לחיי ההווה. למערכת יחסים תהיה התחלה באיזשהו זמן בחיים שלנו, וסיום בזמן כלשהו בחיינו, אך ההתמשכות הכללית של הרצף המנטלי שלנו- כלומר, ההתמשכות הכללית של חוויות החיים שלנו תמשיך ללא הפסקה, מרגע הולדתנו עד רגע מותנו. החיים ממשיכים. זה לא סוף העולם כאשר מערכת יחסים מסתיימת וזה לא שלא התקיימנו לפני שהכרנו את האדם השני.

מדוע זה כך? מהו ההבדל בין מערכת יחסים וההמשכיות שלנו במהלך החיים? שתיהן משתנות מרגע לרגע  ושתיהו מושפעות מדברים רבים. אך ישנו הבדל גדול. בואו ננתח את זה אנליטית.

לחיים המשותפים עם מישהו/י ישנה התחלה. מדוע? מכיוון שהסיבות והתנאים שבעטיים נוצר המצב אינם מקובצים יחד באופן טבעי. הם מתכנסים יחד ברגע מסוים. כשהם כולם יחד, זוהי ההתחלה של החיים המשותפים שלנו. מכיוון שהתנאים התומכים במערכת היחסים לא היו יחד באופן טבעי, בסופו של דבר הם יתפרקו, כמו עלים עפים ברוח. אלו הן נקודות מאוד עמוקות לחשוב עליהן במונחים של מערכות היחסים שלנו.

זה שונה למדי עם ההמשכיות של החוויה האינדיבידואלית, הסובייקטיבית שלנו של הדברים. כמובן, החוויה שלנו של משהו מסוים, כמו אירוע ספציפי במערכת היחסים, מתעוררת מחדש כשהאירוע מתרחש. אך חוויית הדברים על ידינו באופן כללי לא נוצרת מחדש בכל רגע ספציפי. מאפיין טבעי של להיות בחיים הוא שאנו חווים משהו כל הזמן. זה לא שנסיבות חדשות כלשהן היו חייבות להתכנס יחדיו על מנת לגרום ליכולת שלנו לחוות דברים. יותר מזה, הפעולה של לַחֲווֹת לא נשחקת בהדרגה, מתפרקת, ומתקרבת לסופה בכל רגע. חווייתנו את הדברים פשוט נמשכת. התוכן של מה שאנו חווים משתנה, כמובן, אך החוויה כשלעצמה פשוט ממשיכה הלאה והלאה והלאה.

אם נדע שיש לנו את הבסיס העקרוני הזה של כל הזמן לחוות דברים, לא נפריז בחשיבותה של מערכת יחסים ולא נחשוש מהלא נודע. זאת משום שנדע שהחיים ימשיכו כשמערכת היחסים תסתיים ואנו נמשיך לחוות עוד דברים.

בנוסף, מערכת היחסים היא לא הדבר היחיד שקורה בחיים שלנו במהלך הזמן שבו הקשר נמשך. יש לנו עוד הרבה מערכות יחסים בנוסף, וזה יהיה המצב אפילו אחרי שמערכת היחסים הזאת תסתיים. עלינו לא לאבד הבנה של העובדה הזאת ולא להתקבע על החשיבות של איזושהי מערכת יחסים ספציפית ולהרגיש שכשהיא מסתיימת, נותרנו בלי כלום. יש לנו כבר מערכות יחסים אחרות. הן עשויות להיות סוגים אחרים של מערכות יחסים והן עשויות למלא תפקידים אחרים בחיים שלנו, אך עדיין זה לא שאין לנו כלום. כיוון שכך, אין צורך שנרגיש שאחרי שקשר מסתיים עלינו להחליף אותו בקשר אחר, כי בלי הקשר הזה ניוותר בלי כלום.

כמו כן, חשוב להכיר בכך שאם ניכנס לעוד מערכת יחסים עם מישהו/י אחר/ת, היא תהיה שונה מזו שרק הסתיימה. אם מערכת יחסים עם אדם אחד משתנה והיא שונה מרגע אחד למשנהו, יהיה הבדל גדול עוד יותר בין מערכת היחסים עם אדם אחד למערכת יחסים אחרת, עם אדם אחר. יש צורך בתשומת לב מרבית שלא להשליך ציפיות שהחבר או החברה החדש/ה או בן או בת הזוג החדש/ה יתנהגו ויגיבו באותן הדרכים בהן נהגו קודמיהם.

בניגוד לאופן שבו אנו חווים דברים באופן כללי, דוגמא לתופעה לא קבועה שאין לה התחלה, אך יש לה סוף היא הבלבול שלנו- למשל בלבול בנוגע למערכות יחסים. בלבול נמשך ונמשך, אבל הוא משהו שכפוף לארעיות גסה, הוא יכול להסתיים כשנחליף אותו בהבנה נכונה של המציאות. אבל הוא לא יסתיים באופן טבעי בעצמו, כמו שמערכת יחסים תסתיים. אם לא נחליף בלבול בהבנה נכונה הבלבול ימשיך.

הבנה נכונה, מצד שני, היא דוגמא לתופעה בלתי קבועה עם התחלה אך ללא סוף. באופן בסיסי, התודעה היא כמו מראה שיכולה לשקף ולהבין הכול. אם המראה מכוסה לכלוך, היא לא תשקף. המראה מתחילה לתפקד כשהלכלוך מוסר, אך ההסרה של הלכלוך לא יוצרת את היכולת של המראה לשקף. המראה הייתה מסוגלת לשקף כל הזמן. היא פשוט הייתה מכוסה, מוסתרת.

באופן דומה, הסרת הבלבול אינה יוצרת את היכולת של התודעה להבין באופן נכון. התודעה שלנו מסוגלת להבין את המציאות של מערכות יחסים באופן מושלם. ברגע שהבלבול שלנו מוסר, באופן טבעי יש לנו יכולת לראות את המציאות. למרות שלהסרה הזאת של הבלבול יש התחלה, היא תימשך לנצח. יתרה מכך, מאחר שהבנה נכונה נתמכת על ידי המציאות, גם היא יכולה להימשך לנצח, שלא כמו בלבול, המבוסס על משהו לא מציאותי. הבנה נכונה היא לא כמו מערכת יחסים הנוצרת זה מכבר וחייבת להתפרק.

אם נדע את כל העובדות הללו וכל האפשרויות הללו, אז, אין לנו ממה לחשוש ממה שנקרא "הלא נודע" בזמן כניסה למערכת יחסים עם מישהו/י.

למה כל מערכת יחסים חייבת בהכרח להסתיים? האם אין מערכות יחסים שממשיכות לנצח? אנו מכירים מישהו/י ויש לנו תחושה שיש לנו היכרות איתם מחיים קודמים. ככל שאנו גדלים יחד, מזדקנים יחד, וכן הלאה, יש לנו הרגשה שאפילו אם אחד מאיתנו יצטרך למות לפני השני, מערכת היחסים תמשיך הלאה לחיי עתיד עם כל השינויים.

במה שנאמר על ידך יש אמת מסוימת. אני הגבלתי את הדיון שלנו רק לחיים הנוכחיים. ברגע שפותחים את הדלת לחיי עבר ועתיד, זה נהיה שונה במקצת. ישנן בוודאי מערכות יחסים שממשיכות מסבב חיים אחד למשנהו, למרות שבצורות שונות במקצת בכל סבב חיים. מנקודת מבט בודהיסטית, כמו גם מהניסיון האישי שלי, זה עניין וודאי. אבל זה לא אומר שמערכת יחסים עם מישהו/י תהיה נצחית.

אם ישנם חיים ללא התחלה ומספר סופי של יצורים, זה אכן נובע מכך שהייתה לנו אינטראקציה עם כולם. זה מאוד לא סביר, בכל אופן, שהיינו במערכת יחסים מיוחדת עם איזשהו אדם ספציפי באופן נצחי ולא עם כל היתר. היה חייב להיות איזשהו זמן שבו נפגשנו לראשונה ורקמנו מערכת יחסים מיוחדת.

בכל אופן, הדבר מביא אותנו בחזרה לנקודה שבה מערכת יחסים עם מישהו/י תימשך רק כל עוד הנסיבות התומכות והתנאים נמצאים שם. על כן, כמו שבחיים הללו לא נוכל להסתמך על כך שהתנאים שהפגישו אותנו ימשיכו לאורך כל סבבי החיים שלנו, וכמו שעלינו ליצור עוד תנאים ולצמוח עם הקשר על מנת לאפשר לו להימשך- כך הדבר עם מערכות יחסים המשתרעות על פני כמה וכמה סבבי חיים.

המורה שלי, צנז'אב סרקונג רינפוצ'ה, היה אחד מהמורים של ה"ק הדלאי לאמה. הוא עבר מן העולם ב 1983 והתגלם מחדש ב 1984. היה לי קשר מאוד קרוב אליו בחיים הקודמים שלו, ויש לי קשר מאוד קרוב אליו גם בהתגלמותו הנוכחית. אך אלו הן מערכות יחסים שונות, והן בנויות על נסיבות ותנאים שונים. אם הייתי מסתמך רק על "ובכן, בחיים הקודמים שלך עשית את הדבר הזה, בחיים הקודמים עשית את הדבר ההוא", הוא לא היה מעוניין כלל להמשיך את הקשר.

זה דבר נורא לעשות לטולקו, להתגלמות מחדש של לאמה, להתייחס אליהם כאילו שהם בדיוק אותו אדם כמו זה שקדם להם. רק אם נתייחס אליהם כפי שהם בחיים הנוכחיים מערכת היחסים תוכל להימשך. הנקודה היא שעלינו לעבוד על מערכת היחסים. אין באפשרותנו פשוט לצאת מנקודת הנחה שמערכת יחסים עם מישהו/י תמיד תהיה אותו הדבר בכל סבב חיים. אם נעשה כך, הנסיבות שהפגישו בינינו יתפרקו באופן טבעי ולא תהיינה שום נסיבות חדשות כדי לשמר את הקשר.

זוהי נקודה מאוד עמוקה. לדוגמא, עשויה להיות לנו חוויה של דז'ה ווּ במפגש שלנו עם מישהו/י: יש קליק ויש לנו תחושה של קשר עמוק עם האדם. בחיים קודמים, הקשר עשוי היה להתגלם בצורה של נישואין לאותו אדם או שהיינו נאהבים. בחיים הנוכחיים, הנסיבות בהן אנו מוצאים את עצמנו אינן תורמות לכך, מאיזו סיבה שלא תהיה- הבדלי מגדר, הבדלי גיל רציניים, וכו'. ייתכן שנחוש שמשהו נשאר מהשותפות המינית עם אותו אדם מחיים קודמים שאינה הולמת בחיים הנוכחיים. אם נמשיך לרצות לבסס את הקשר על המאפיינים הקודמים הללו, זה לא יעבוד. עלינו לשנות את הנסיבות של הקשר בחיים הנוכחיים.

מה לגבי מחויבות ואחריות לאנשים אחרים? 

מחויבות ואחריות במערכת יחסים היא באופן בסיסי כוונה מאוד חזקה: "בכוונתי להישאר איתך לשארית חיי". ישנה קביעה בבודהיזם- קביעה מאוד חזקה, אבל אני חושב שיש בה הרבה מן האמת: "לא תוכל להסתמך על יצורים סמסריים, אלו המלאים בבלבול. באופן בלתי נמנע הם יאכזבו אותך". אחרים יאכזבו אותנו באופן בלתי נמנע לא בגלל שהם טיפשים, אלא בגלל שלכולם, כולל לנו עצמנו ישנו בלבול ללא ראשית.

אם יש בנו כנות רבה במערכת יחסים, נרצה להתחבר עם האדם האחר. זוהי כוונה מאוד יפה. המציאות היא שיש לנו הרבה בלבול ובעיות, וגם לו/ה. בואו לא נשלה את עצמנו עם המחשבה ששנינו הולכים להיות מושלמים, בגלל שאנחנו לא. בסופו של דבר נאכזב אלו את אלו, למרות שננסה שלא לעשות כן. נסכים שאנחנו הולכים לעבוד עם זה וננסה לנהוג בסלחנות כשהאדם השני נוהג בגסות מתוך בלבול, מכיוון שזה יקרה באורח בלתי נמנע. אך לא נוכל להבטיח שזה תמיד יעבוד ושהסבלנות שלנו אלו לאלו והמחויבות שלנו יימשכו. אף אחד מאיתנו הוא לא נסיך או נסיכת החלומות.

עד כמה זה הגיוני, מנקודת מבט בודהיסטית, לעבוד על מערכת יחסים, לנסות להפוך אותה ליציבה, מתמשכת, וכך הלאה?

זה מאוד הגיוני, מכיוון שמערכות יחסים הן הקרקע לא רק לעבודה על פיתוח איכויות חיוביות רבות, אלא שהן אבן הבוחן שדרכה נוכל לראות עד כמה אנו מתפתחים. נוכל גם לנסות להיטיב עם האדם השני ולאפשר את הקרקע הזאת גם עבורו/ה. אז, יש לזה ערך רב.

הנקודה היא לא להאדיר יתר על המידה את הקשר שלנו, או לחשוב שהוא התשובה להכול ולוותר על האחריות שלנו להתמודד עם הבעיות שלנו עצמנו. עלינו לעבוד עם עצמנו. אבל מערכת היחסים יכולה להיות הקרקע התומכת הרגשית שבאמצעותה נוכל לעשות עבודה עצמית, וזה יכול להיות מאוד מועיל. עם זאת, מערכת יחסים עלולה להיות גם מכשול אם היא כזאת שיש בה עימות או היאחזות חזקה. לעתים עלינו להיות לבדנו על מנת שנוכל לעבוד עם עצמנו.

עליי להבהיר נקודה אחת בנוגע לכך. אני תמיד חשדן ואני לא חושב שזה כל כך מיטיב להיכנס לתוך מערכת יחסים ולומר "אני מאוד מתוסבך/ת ויש לי מלא בעיות רגשיות. אבל נעבוד על זה ביחד". זה בסופו של דבר נכשל. אם באמת יש לנו בעיות, עלינו לעבוד עליהן בעצמנו עם עזרה מקצועית, אפילו אם יש לנו את התמיכה הרגשית של להיות במערכת יחסים עם מישהו או מישהי. עלינו להימנע מלחשוב באופן נאיבי ששנינו יכולים להתגבר על כך ביחד בקשר שלנו. לרוב הדפוסים הנוירוטיים פשוט משתלטים על הכול.

בקצרה, חשוב לדעת מהי מערכת יחסים, מה היא לא, ומה היא לעולם לא תוכל להיות. חשוב לדעת את העובדות הקבועות המעורבות, כמו שהאדם הזה לעולם לא הולך להיות נסיך או נסיכת החלומות. חשוב גם לדעת את כל העובדות על אודות הארעיות שלה:

• בגלל שלמערכת היחסים יש התחלה; חייב להיות לה סוף. 
• היא הולכת להשתנות מרגע לרגע.
• הולכות להיות בה עליות ומורדות.
• היא לא הולכת להביא לאושר אולטימטיבי.
• לעולם לא נוכל לדעת מהו הדבר הבא שיקרה.
• היא מתקרבת אל סופה כל הזמן.
• המצב הנסיבתי שיוביל לסיומה הוא רק מצב נסיבתי; הסיבה האמיתית לסיום שלה היא שהיא התחילה.
• מערכת היחסים הזאת היא לא מערכת היחסים היחידה שיש לנו בחיים שלנו.
• ההתנסות החווייתית שלנו בחיים תמשיך בלי קשר לסיומה של מערכת היחסים הזאת.
• לבלבול שלנו בנוגע למערכות יחסים אין התחלה, אך הוא יכול לבוא לכלל סיום. זה לא יופיע באופן טבעי, בכל אופן, עלינו לגרום לזה לקרות.
• היכולת שתהיה הבנה נכונה נמצאת שם באופן בסיסי; אז אם נסיר את הבלבול, הבנה נכונה המבוססת על המציאות תמשיך איתנו לשארית חיינו.

אלו הם כמה טיפּים מעשיים שעשויים לנבוע מהאנליזה הבודהיסטית המתוחכמת למדי של תופעות- קיימות, בלתי קיימות, קבועות, ובלתי קבועות.