אני מבקש להודות לאוניברסיטת ג'אמיה מיליה איסלאמיה, לאורח הכבוד כאן, השר לפיתוח של משאבי האנוש של הודו, ד"ר קאבּיל סיבּאל, ולסגן נשיא האוניברסיטה, לפרופסורים, לדיקנים, לסטודנטים ולסטודנטיות ולכל הבאים והבאות שהתכנסו כאן. בראש ובראשונה, ברצוני לברך את כולכם, ולהודות לאוניברסיטת ג'אמיה מיליה איסלאמיה, על שהענקתם לי את התואר הזה (תואר דוקטור לשם כבוד).
כעת אנסה לדבר באנגלית. כמובן, על הקהל לדעת שהאנגלית שלי רצוצה מאוד, אז לפעמים אני עלול להשתמש במילה הלא נכונה. לכן אני נוהג בדרך כלל לייעץ לקהל שלי, כשאני מדבר באנגלית רצוצה, "לגלות זהירות". אני עלול ליצור אי-הבנה כלשהי מפאת השימוש שלי במילה הלא נכונה. למשל, אני עשוי לומר בטעות "פסימיות" במקום "אופטימיות"; זו טעות רצינית. יש בכך סכנה ממשית, ולכן גלו זהירות כשאתם מקשיבים לאנגלית הרצוצה שלי.
אני באמת מרגיש שזכיתי לכבוד גדול מאוד בקבלת התואר הזה. ראשית, כשאני מקבל תארים מסוג זה, אני נוהג בדרך כלל לציין שמעולם לא הקדשתי זמן כלשהו ללימודים בפועל, ובכל זאת אני מקבל אותם מבְּלי שלמדתי. אני מניח שאתם, הסטודנטים והסטודנטיות, שמקבלים את תוארי הדוקטור שלכם, הקדשתם זמן רב והשקעתם מאמץ ניכר, ואילו אני מקבל את התארים הללו מאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם בלי להשקיע מאמץ רב, ולכן לכבוד גדול מאד הוא לי. במיוחד כאן, בקבלת תואר מאוניברסיטה אסלאמית ידועה, אני באמת חש הוקרה עמוקה ביותר, משום שאחת המחויבויות שלי היא קידום הרמוניה דתית.
מאז אירועי ה- 11 בספטמבר אני עומד איתן בהגנתי על האסלאם, משום שבְּשל מעשיהם של כמה אנשים נפשעים, מרקע מוסלמי, נוצרה הכללה שלילית לגבי האסלאם כולו. זה שגוי לחלוטין. אם לומר זאת באופן טבעי ומציאותי, האסלאם הינו אחת הדתות החשובות ביותר על פני כדור הארץ. במשך מאות שנים בעבר, וגם בהווה ובעתיד, האסלאם העניק, מעניק ויעניק תקווה, ביטחון והשראה למיליוני בני ובנות אדם. זוהי עובדה. נוסף על כך, מאז ילדותי היו לי חברים קרובים שהם מוסלמים. למשל, למיטב זכרוני, לפני לפחות ארבע מאות שנה התיישבו סוחרים מוסלמים בטיבט, בלהאסה, והקימו שם קהילה מוסלמית קטנה. לא תועדו מקרי סכסוך מצד הקהילה המוסלמית הזאת; אנשיה היו אנשים נעימי הליכות.
ושוב, אני מכיר כמה מוסלמים במדינה הזאת שאמרו לי שמי שהולכים באמת בדרכי האסלאם חייבים להרעיף אהבה וחמלה על כל היצורים החיים; כמו כן, אם מוסלמי גורם לשפיכות דמים, הרי שלמעשה הוא כבר אינו מוסלמי. משמעות המונח "ג'יהאד" אינה "לתקוף אחרים". המשמעות העמוקה יותר של "ג'יהאד" היא המאבק הפנימי המתחולל בתוכנו: המאבק בכל אותם רגשות שליליים, כגון כעס, שנאה והיאחזות - רגשות המעוררים בעיות נוספות במצבו המנטלי של האדם, ובכך מובילים לבעיות נוספות בתוך המשפחה או בתוך הקהילה. לפיכך, להיאבק או להילחם ברגשות השליליים הללו, ברגשות ההרסניים האלה, זוהי משמעותו של "ג'יהאד" ברמה עמוקה יותר.
מכאן שעל אף ההשקפה הפילוסופית השונה שלה, מהותה של הדת הזו זהה למהותן של דתות אחרות. בעקבות הידברות רבה יותר ומגע רב יותר עם שוחריהן של דתות אחרות, מצאתי שלמרות הבדלים משמעותיים במישור הפילוסופי, הרי שבמישור המעשי כולן דוגלות באהבה, חמלה, סליחה, סובלנות, משמעת עצמית ושביעות רצון. לכן, בכל הזדמנות שיש לי, אני תמיד אומר לאנשים שאַל לנו לערוך הכללות לגבי האסלאם בגלל כמה מוסלמים שפשעו. יש כמה אנשים נפשעים גם בקרב ההינדים; יש גם כאלה בקרב היהודים, בקרב הנוצרים, בקרב הבודהיסטים, ויש גם כמה אנשים נפשעים בקהילה הבודהיסטית הטיבטית הקטנה, זה ברור. לכן, התואר שהוענק לי על ידי אוניברסיטה אסלאמית הוא כבוד גדול מאוד עבורי.
אם כן, באשר למחויבויות שלי. עד יום מותי יש לי שתי מחויבויות. כפי שציינתי קודם, מחויבות אחת היא לקדם הרמוניה בין הדתות; המחויבות השנייה, במישור האנושי, היא לקדם ערכים אנושיים פנימיים, איכויות אנושיות טובות המתפתחות באופן ביולוגי, ובעיקר חיבה אנושית. מיד עם היוולדנו, האֵם מרעיפה על היִלּוֹד חיבה עצומה מצידה. כך גם מצידו של היִלּוֹד, מיד עם היוולדו, מבלי לדעת מי היא האדם הזה, מבחינה ביולוגית הוא תלוי בה לחלוטין. כשהאֵם אוספת כך אל חיקה את היִלּוֹד, היִלּוֹד חש אושר רב; כאשר הם מופרדים, היִלּוֹד חש חוסר ביטחון. אפילו בעלי חיים חווים חוויה דומה, אז, באופן הזה מתחילים חיינו. לכן, כשחיבה במידה מירבית מוענקת לאדם בעת לידתו, הוא יישאר בשנים הבאות, ולאורך כל חייו, אדם בריא יותר ובעל חמלה רבה יותר. לעומת זאת, אותם אלו שסבלו בגיל כה צעיר מהיעדר חיבה או אפילו חוו התעללות, יישאו עימם את החוויה הזו לאורך כל חייהם. גם אם כלפי חוץ זה נראה אחרת, עמוק בפנים הם חשים פחד וחוסר אמון. חוסר אמון בין בני אדם מנוגד למעשה לטבע האנושי הבסיסי: אנחנו יצורים חברתיים. עבור כל יצור חברתי, שיתוף פעולה מלא הוא חיוני ביותר לטובתו של הפרט. הפרט הוא חלק מהחברה, ועתידו תלוי לחלוטין בחברה או בקהילה.
בכל הנוגע לבסיס לחיים מוצלחים שלכם עצמכם, אם תפַתחו מידה כלשהי של חוסר אמון ופחד, אם תישארו מרוחקים, כיצד תוכלו להיות אדם מאושר? זה קשה מאוד! לפיכך, כדי לפתח שיתוף פעולה אמיתי, חברוּת היא חיונית ביותר. הבסיס לחברוּת הוא אמון. הבסיס לאמון הוא פתיחות ושקיפות; כך יכול האמון להתפתח. הבסיס לכך הוא חמימות הלב, תחושת דאגה לרווחתם של אחרים ואחרות. כאשר קיימת תחושה כזאת, אין מקום לנצל אחרים, לרמות אותם, להוליך אותם שולל או להתעמר בהם, משום שבאמת אכפת לכם מרווחתם. הדבר אינו נובע בהכרח מהדת, אלא מגורמים ביולוגיים.
לכן, אחת המחויבויות העיקריות שלי היא לומר לאנשים, לחלוק עם אנשים את העובדה ש"אנחנו יצורים חברתיים". כיום, במיוחד בעולם של ימינו, לנוכח הכלכלה הגלובלית, סוגיית איכות הסביבה, והעובדה שכיום חיים בעולם כמעט שבעה מיליארד בני אדם, הרי שכלל הדברים שכולנו מבקשים לעצמנו כרוכים אלו באלו בזיקות גומלין. אי-לכך, לאור המציאות הזאת, המושגים "אנחנו" ו"הם" אינם רלוונטיים. כעת עלינו לראות במין האנושי משפחה אנושית אחת. משום כך אני אומר לאנשים לעיתים קרובות שעלינו לפתח את הגישה שלפיה העולם כולו הוא חלק ממני, חלק מאיתנו. כאשר קיימת הפרדה ברורה ומוצקה בין "אנחנו" ל"הם", מתעוררת אלימות. אם נְפַתח תחושה שלפיה האנושות כולה היא חלק מ"אני", חלק מ"אנחנו", אזי לא יהיה עוד מקום לשימוש באלימות.
אם כן, המאמץ העיקרי שלי, יחד עם רבים מחבריי האחרים, נובע מכך שאנו חושבים כעת שהמאה הקודמת, המאה ה-20, הפכה למאה של אלימות. במהלך אותה מאה נהרגו למעלה מ-200 מיליון בני אדם כתוצאה מאלימות. זה עתה חזרתי מיפן, מכינוס של כמה מאלו שזכו בפרס נובל, בהירושימה, המקום שבו נעשה לראשונה שימוש בפצצה גרעינית נגד בני ובנות אנוש. נורא ממש! באותה מאה אף נעשה שימוש בנשק גרעיני נגד בני ובנות אנוש! כך שלמרות הפיתוח הרב, אותה מאה הפכה, במובן מסוים, למאה של שפיכות דמים. ובכן, אילו האלימות העצומה הזאת ושפיכות הדמים העצומה הזאת אכן היו פותרות בעיות אנושיות כלשהן ומביאות איזושהי תועלת, אז ניחא, אולי הייתה לכך הצדקה כלשהי; אבל אין לכך שום הצדקה. אי לכך, על סמך ניסיון העבר שלנו, כעת עלינו לעשות כל מאמץ כדי להבטיח שהמאה הזאת, המאה ה-21 תהיה למאה של הידברות. לשם כך, נחוצה לנו תחושה של אחדות שתחלחל לכלל המין האנושי. לאום שונה, תרבות שונה, גזע שונה, אמונה דתית שונה - כל אלה, לתחושתי, הם דברים משניים. מה שחשוב הוא שברמה הבסיסית כולנו זהים מבחינת היותנו בני ובנות אנוש.
לפעמים אני חושב אפוא, שריבוי הבעיות שאיתן אנו מתמודדים כיום הוא, במהותו, יציר כפינו. הבעיות הללו, שאנו עצמנו יצרנו, מתעוררות משום שאנו מייחסים חשיבות מופרזת לרמה המשנית, ושוכחים את הרמה הבסיסית. אז, עתה הגיעה העת: כדי לבנות עולם מאושר, עולם שליו, עלינו להדגיש את חשיבותו של הרובד האנושי. לכולנו, לכל אחד ואחת, יש אותה הזכות להיות אדם מאושר; ורווחתו של כל אדם ואדם תלויה בשאר בני האדם. אי לכך עלינו לדאוג לרווחתו של הזולת. זוהי הדרך הנכונה להפיק את התועלת המיטיבה המֵרבית עבור עצמנו.
אם כן, זוהי המחויבות השנייה שלי. המחויבות הראשונה שלי היא לקדם הרמוניה בין הדתות; והשנייה היא לקדם ערכי יסוד אנושיים. לכן, אלה הם הדברים אליהם התחייבתי, עד יום מותי.
אם כן, אתם, הצעירים והצעירות, אלה מכם שהם סטודנטים, ראשית, אני רוצה להביע בפניכם את ברכותיי. אני סבור שכתוצאה ממאמציכם הכבירים, קיבלתם כעת את התואר. אני חושב שאולי בימים האחרונים מיעטתם לישון; מרוב התרגשות. אך הלילה, אני מניח שתוכלו לישון שינה עריבה יותר. בכל מקרה, אני רוצה לברך אתכם, וגם לומר לכם דבר מה, לשתף אתכם בו: החיים אינם קלים; אין ערבויות. אתם עתידים להיתקל בקשיים רבים; אבל אנחנו חלק מהחברה האנושית. לכן, יהיו הקשיים שניצבים בפנינו אשר יהיו, יש לנו היכולת להתגבר עליהם. משום כך, ביטחון עצמי ואופטימיות הם חיוניים ביותר. ולכם, הצעירים והצעירות, דרוש גם אורך-רוח רב יותר. כצעירים וצעירות, לפעמים אתם רוצים באופן מידי את כל הדברים האלה שאתם מבקשים לעצמכם. כאשר אתם נתקלים במעצור או במכשול כלשהו, אתם מתייאשים. ישנו פתגם טיבטי: "תשע פעמים כישלון, תשע פעמים מאמץ". לכן, זה חשוב; אנא, זכרו זאת.
ודבר נוסף: אתם הדור שבאמת שייך למאה ה־21. אני שייך למאה ה־20, וגם כמה מהפרופסורים והשרים האלה, אני חושב שאנחנו שייכים למאה ה־20. ובכן, במאה ה־21 חלפו עד כה רק עשר שנים, ונותרו עוד תשעים שנים עד תום המאה. לכן, מי שבאמת יעצבו את פניה החדשים של המאה הזאת הם אתם, ועליכם להתכונן לכך. וכדי ליצור עולם טוב יותר, עולם שליו ומאושר, צריך להיות לכם חזון, ולא די בכך שתרכשו השכלה – אתם זקוקים גם לעקרונות מוסריים. אני חושב שרבות מהבעיות שיצרנו במאה ה־20, ואפילו בתחילת המאה הזאת, נבעו לא מהיעדר השכלה, אלא מהיעדר עקרונות מוסריים. לכן, כדי לפתח וליצור עולם מאושר ושליו, ההשכלה והאתיקה המוסרית חייבות ללכת יד ביד.
כעת, באשר לאתיקה, ישנן רמות רבות. רמה אחת היא זו של האמונה הדתית. ברמה הבסיסית יותר, ללא אמונה דתית, פשוט באמצעות הסתמכות על הניסיון האנושי המשותף, על השכל הישר ועל הממצאים המדעיים העדכניים ביותר, ניתן להשתכנע בכך שבחמימות הלב ובפתיחות רבה יותר יש תועלת מיטיבה עצומה, אפילו למען בריאותו הגופנית של האדם עצמו. כולם דואגים לבריאות שלהם עצמם. הגורם המרכזי לבריאות טובה הוא שלוות התודעה. לכן, השקעת מאמצים רבים יותר בפיתוח רגשות של חמלה היא, למעשה, אחד הגורמים החשובים ביותר לבריאותו הגופנית של האדם, ויש לה חשיבות רבה גם לשֶׁם יצירת משפחה מאושרת.
אם כן, בכל הנוגע להשכלה, כבר רכשתם תואר אקדמי מתקדם. כעת, אנא הקדישו תשומת לב רבה יותר לערכים הפנימיים שלכם, כלומר, לערכים אנושיים אמיתיים ולאתיקה. סגן נשיא האוניברסיטה כבר הזכיר אתיקה, גישה מהסוג ההומניסטי; הדברים הללו חשובים ביותר, ואני מבקש לחלוק אותם עמכם. ובכן, זה הכול. תודה רבה לכם.