הבודהה ההיסטורי
על פי רוב הביוגרפיות המסורתיות, האיש שלימים יהפוך לבודהה נולד בשבט שאקייה האריסטוקרטי בצפון הודו במאה ה-5 לפני הספירה. הוא קיבל את השם סידהרתה גאוטמה, ובמעמד חגיגת הולדתו, נזיר חכם בשם אסיטה הכריז שהילד הצעיר יהפוך או למלך גדול או למורה דתי גדול. אביו של סידהרתה, שודהודאנה, שהיה ראש שבט השאקיה, שיווע לכך שבנו הצעיר ילך בעקבותיו, והחליט להגן על בנו מכול דבר שעלול לגרום לו לסטות מדרך הפיכתו למלך גדול.
סידהרתה הצעיר נשמר מבודד בארמון המשפחה והוצעו לו כול המותרות האפשריים: תכשיטים יקרים ונשים יפות, בריכות לוטוס וגן חיות מרהיב. הוא היה מוגן מכול סוג של אומללות או צרות, מכיוון שעל חולים וקשישים נאסר להיכנס לארמון. במשך הזמן הצטיין סידהרתה בלימודיו ובאימוני הספורט, והתחתן עם יאסודהרה, איתה נולד לו בן בשם רהולה.
במשך כמעט 30 שנה חי סידהרתה חיי מותרות, אך עם סקרנות גוברת לגבי מה שעשוי להסתתר מחוץ לחומות הארמון. "אם הארץ הזאת תהיה שלי," חשב, "הרי שעלי לראות אותה ואת עמי, האין זאת?" בסופו של דבר, שודהודאנה דאג לכך שייקחו את בנו לטיולים מחוץ לארמון. הרחובות נוקו, החולים והזקנים הוסתרו, וסידהרתה הוסע ברחובות על ידי נהג המרכבה שלו, צ'אנה, כאשר האנשים המקומיים נופפו לעברו וחייכו. ובכול זאת, מבעד להמון, הבחין סידהרתה בדמות, כפופה ומקומטת, לצד הדרך. כשהוא נדהם וגם מזועזע, הוא שאל את צ'אנה מה קרה ליצור המסכן הזה. "מה שאתה רואה לפניך הוא אדם זקן, גורל שמחכה לכולנו," השיב צ'אנה. מאוחר יותר, נתקל סידהרתה באדם חולה ובגופה, ושני המקרים פקחו את עיניו עוד יותר לְמה שהוא בלתי נמנע - אך נורמלי לחלוטין – חלקים של החיים שבסופו של דבר יגעו גם בו.
לבסוף, הוא נתקל באדם קדוש, מישהו שחיפש אחר שחרור מסבל. שלושת המראות הראשונים הללו גרמו לסידהרתה להבין שהוא הוּלך שולל כאשר חי בארמון, כשהוא מוגן מכול סבל. מראה האיש הקדוש עורר בו את האפשרות לחפש מוצא מהסבל.
זה אינו סביר שסידהרתה מעולם לא נתקל בקשישים או בחולים לפני כן, אך זה מראה באופן סמלי כיצד הוא - ובאמת, כולנו - בדרך כלל חיים את חיינו תוך התעלמות מסבל. משחַזר לארמון, חש סידהרתה אי נוחות גדולה. הוא חי חיי נוחות מוקף באהוביו, אבל איך יוכל ליהנות מזה עכשיו או להירגע בידיעה שיום אחד, הוא וכולם יזדקנו, יחלו וימותו? נואש למצוא מוצא עבור כולם/ן, הוא נמלט מהארמון לילה אחד כדי לחיות את חייו כסגפן נודד.
סידהרתה פגש מורים גדולים רבים, ולמרות שתחת הדרכתם הוא השיג רמות גבוהות מאוד של ריכוז באמצעות מדיטציה, הוא עדיין לא היה מרוצה מכיוון שמצבי המדיטציה הללו לא הובילו להיפסקות הסבל. הוא פנה לתרגולים סגפניים, כשהוא מונע מגופו את האוכל ואת הנוחות הפיזית, ובילה את רוב זמנו בתרגול מדיטציה. בזמן שתרגל את התרגולים הללו במשך שש שנים, גופו נעשה כה רזה עד שהוא דמה לשלד המכוסה בשכבת עור דקה ביותר.
יום אחד, בעודו יושב ליד הנהר, הוא שמע באקראי מורה שהנחה ילד צעיר איך יש לנגן בכלי: "המיתרים לא יכולים להיות רופפים מדי, אחרת אתה לא יכול לנגן בכלי. כמו כן, הם לא יכולים להיות הדוקים מדי, אחרת הם יקרעו". מששמע זאת, הבין סידהרתה ששנות התרגול הסגפני שלו לא הועילו. ממש כמו חיי המותרות שלו בארמון, תרגולי הסגפנות היו משהו קיצוני שלא התגבר על הסבל. דרך האמצע בין הקצוות הללו חייבת להיות התשובה, חשב לעצמו.
באותו הרגע עברה במקום נערה צעירה בשם סוג'אטה והציעה לסידהרתה חלב אורז, האוכל הממשי הראשון שלו מזה שש שנים. הוא אכל, לתדהמתם של חבריו הסגפנים, והלך לשבת מתחת לעץ תאנה. הוא החליט בו במקום, "לא אקום ממקום מושבי עד שאגיע להתעוררות מלאה." מתחת לעץ הזה, הידוע כיום כעץ הבודהי, סידהרתה הגיע להארה מלאה ונודע בתור הבודהה, זה שהתעורר.
זמן קצר לאחר שהגיע להארה, לימד הבודהה את התורות על ארבע האמיתות של הנאצלים והנאצלות ועל הדרך כפולת השמונה. במשך 40 השנים הבאות, הוא נדד ברחבי המישורים הצפוניים של הודו כשהוא מלמד את האחרים והאחרות את התובנות שאליהן הגיע. הוא ייסד מסדר נזירי שנודע כַּסנגהה, על מנת שימשיך להפיץ את תורתו של בודהה ברחבי הודו ובסופו של דבר, ברחבי אסיה והעולם.
הבודהה עבר מהעולם בסביבות גיל 80 בקושינאגר. לפני שעשה זאת, הוא שאל את חברי וחברות הסנגהה אם יש להם ספקות או אם יש משהו בתורות שמצריך הסברים והבהרות. בשעה שייעץ להולכים ולהולכות בדרכו להסתמך על הדהרמה ועל משמעת עצמית מוסרית, הוא אמר את מילותיו האחרונות: "ראו נא, הו נזירים, זוהי עצתי האחרונה לכם. כול הדברים המרכיבים בעולם נתונים לשינוי. הם אינם מתמשכים. עבדו קשה כדי לזכות בגאולה משל עצמכם." באומרו זאת, הוא נשכב על צידו הימני ונפטר.
מה הם בודהות?
ראינו מי היה הבודהה ההיסטורי, אבל מה זה בעצם אומר להיות בודהה?
במילים פשוטות, בודהה הוא מישהו או מישהי שהתעוררו. בודהות התעוררו משינה עמוקה. זה לא סוג השינה העמוקה שאולי יש לנו אחרי שחגגנו כול הלילה, אבל זו השינה העמוקה של הבלבול ששוררת בכול רגע בחיינו; בלבול לגבי איך אנחנו באמת קיימים וקיימות, ולמעשה איך הכול באמת קיים.
בודהות אינם אלים ואלות, והם גם אינם בוראים או בוראות. כול הבודהות מתחילים ומתחילות את דרכם בדיוק כמונו, מלאים ומלאות בבלבול, ברגשות מפריעים ועם המון בעיות. אבל, על ידי הליכה איטית בדרך של חמלה וחוכמה, ובאמצעות עבודה קשה על מנת לפתח את שתי האיכויות המיטיבות הללו, זה אפשרי עבור כול אחד ואחת מאיתנו להגיע להארה בעצמנו.
לבודהות יש שלוש איכויות עיקריות:
- חוכמה - לבודהה אין חסימות מנטליות, ולכן יש לו/ה הבנה מלאה ונכונה של הכול, במיוחד כיצד ניתן לסייע לאחרות ולאחרים.
- חמלה – הודות לחוכמה הנ"ל, מתוך ההבנה שכולנו מחוברים ומחוברות זה לזו, לבודהות יש חמלה גדולה ואת הידיעה שביכולתם/ן לסייע לכולם/ן. חוכמה ללא חמלה עשויה להפוך בני ובנות אדם למשכילים מאוד, אבל הם לא בהכרח מביאים תועלת מיטיבה מאד לחֵברה. חמלה היא מה שמניע אותם לעבוד לטובת כולם/ן. זו הסיבה שלשמה מחוללים/ות הבודהות את האיכות השנייה הזו, כדי ליצור חיבור עם כולנו.
- יכולות - עם שתי האיכויות הללו של הידיעה כיצד למגר סבל, והשאיפה העזה לסייע לזולת, לבודהות יש את הכוח הממשי ואת היכולת האמיתית להיטיב עם אחרות ואחרים, על ידי כך שהם והן מלמדים אותנו את דרכי ההגעה לַהארה באמצעות מגוון דרכים מיומנות.
לבודהות יש את ההבנה שכמו שלהם/ן אין רצון לסבול, כך גם אף אחד או אחת אחרים לא רוצים בעיות. כולם וכולן רוצים להיות מאושרים. לפיכך, עבודת הבודהות לא נעשית רק למען עצמם/ן, אלא עבור כול בריה ביקום. יש בהם/ן דאגה לאחרות ולאחרים באותה המידה שבה הם והן דואגים לעצמם.
כשהם/ן מוּנַעים/ות מהחמלה החזקה להפליא שלהם/ן, מלמדים/ות הבודהות את הפתרון הנקרא חוכמה לחיסול כול הסבל – בהירות התודעה על מנת להבחין נכונה בין מציאות לבדיה. באמצעות החוכמה הזו, נוכל סוף סוף להיפטר מכול הדברים השליליים: כול הבלבול, האנוכיות והרגשות השליליים. גם לנו יש את היכולת להפוך לבודהות מושלמים/ות, ולחוות שלווה פנימית מלאה.
סיכום
בודהות הם מורות ומורים מושלמים שיודעים במדויק איך לסייע לנו באמצעות השיטות המיומנות שלהם. הם מלאות ומלאי חמלה ותמיד יש בהם/ן את המוכנות והרצון לסייע לנו, על ידי הובלה והכוונה שלנו בדרך הנכונה.
כמו סידהרתה, גם אנחנו עיוורות ועיוורים לעתים קרובות לסבל בעולם. אבל לא משנה עד כמה ננסה להימנע מזה או להתעלם מזה, זִקנה, חולי ומוות יגיעו לכולנו. סיפור חייו של הבודהה מעורר בנו את ההשראה להיווכח שעל ידי התמודדות והבנה של מציאות הסבל, בדיוק כפי שהוא עשה, נוכל גם אנחנו לשחרר את עצמנו מכול התסכול שאנו חוות וחווים בחיים. חייו ותורתו מזכירים לנו שעלינו לנסות כמיטב יכולתנו להתגבר על הרגשות ההרסניים ועל הבלבול שלנו, כך שבדיוק כמוהו, נוכל לעבוד כדי להיטיב עם כול היצורים בעצמנו.