מה זה אושר?
כולם רוצים/ות חיים מאושרים, אז השאלה היא, מהו אושר? מה זה באמת אושר בר קיימא שניתן להסתמך עליו? עלינו להסתכל על זה באופן די מעמיק. אושר או שמחה המגיעים בעיקר מאיברי החישה שלנו- נחווים כמו ראייה של משהו יפה, שמיעת משהו נעים, טעמים או ריחות טובים- אכן מעניקים סיפוק כלשהו. אבל ההנאה עליה מבוססות התנסויות חושיות אלו היא מאוד שטחית. ברגע שכמה מהאפשרויות הללו נמצאות שם, ניתן להשיג סוג מסוים של שמחה, או אושר, או עונג, אבל איך שאיזשהו צליל צורמני מאוד מגיע, העונג חדל. או שישנם בני ובנות אדם שמחפשים איזשהו עונג בצפייה בטלוויזיה, ואז, ללא טלוויזיה, הם ישתעממו כעבור שעה לכל היותר. יש כאלה שאוהבים לבלות ולטייל בחלקים שונים של העולם, וחווים כל הזמן מקומות חדשים, תרבויות, מוזיקה, וטעמים. אני חושב שזה מגיע מהיעדר יכולת ליצור שלווה פנימית דרך תרגול מנטלי.
אבל אותם בני ובנות אדם שבאמת חיים חיי פרישות שנים על גבי שנים, באמת חווים את החיים המאושרים ביותר. פעם אחת בברצלונה פגשתי נזיר קתולי שהאנגלית שלו הייתה דומה לשלי אז היה לי יותר אומץ לדבר אתו! המארגן סיפר לי שהנזיר הקדיש חמש שנים בהרים לחיי פרישות. שאלתי אותו מה הוא עשה בהרים, והוא אמר שהוא חשב על אהבה ומדט אודותיה. כשהוא הזכיר זאת, הייתה בעיניו הבעה באמת מיוחדת, שדרכה ניתן היה לראות שהוא באמת נהנה מתודעה שלווה. אז זו דוגמא אחת של שלוות תודעה שאינה נסמכת על התנסויות של החושים, אלא על טיפוח ערכים עמוקים מסוימים. דרך חשיבה מתמשכת על אהבה באמת ניתן ליצור שלווה של ממש.
אז עכשיו כשאני נותן הרצאות, אני תמיד מדגיש שהתפתחות חומרית היא מאוד חיונית לרווחה פיזית, אבל ערך חומרי לעולם לא באמת מספק רווחה מטלית. לפעמים כשאנשים נעשים עשירים, הם הופכים לחמדנים, ואז ליותר לחוצים. התוצאה היא אדם לא מאושר. לכן, על מנת להגיע לחיים מאושרים, אין לסמוך רק על ערך חומרי. ערכים חומריים הם נחוצים, אבל מעבר לכך עלינו להביט באופן רציני יותר על הערכים הפנימיים שלנו. בלי קשר להיותנו מאמינים דתיים או לא, כל עוד אנחנו בני אדם, שלווה פנימית היא חיונית.
תודעה שלוה ובריאות טובה
כמה מדענים אומרים שבהתאם לממצאים שלהם, יותר מדי מתח יוצר בעיות של לחץ דם ודברים רבים נוספים. וכמה מדענים רפואיים אומרים שפחד מתמשך, כעס, ושנאה, למעשה שוחקים את מערכת החיסון שלנו. אז אחד מהגורמים החשובים ביותר לבריאות טובה הוא שלווה של התודעה, מכיוון שגוף בריא ותודעה בריאה מחוברים באופן הדוק אחד לשנייה. מניסיוני האישי, לפני שנתיים במעין מסיבת עיתונאים, איש תקשורת שאל אותי מה לגבי ההתגלמות מחדש (לידה מחדש) שלי. הסתכלתי בו, מבודח, כשאני מסיר את משקפיי, ושאלתי אותו –"אם לשפוט לפי הפנים שלי, האם התגלמותי מחדש היא עניין דחוף או לא?!" והוא אמר שאין מה למהר!
לאחרונה הייתי באירופה וחברים משכבר הימים הישוו תמונות שצולמו לפני עשרים, שלושים, וארבעים שנה, וכולם אמרו שהפנים שלי עדיין נראות צעירות. במהלך חיי, אני חושב שניתן לראות שבאמת עברתי דרך תקופות קשות עם המון בעיות, שבעצמן היוו גורמים מספיקים ליצירת חרדה, דכאון, ובדידות, אבל אני חושב שהתודעה שלי שלווה באופן יחסי. מדי פעם אני מאבד סבלנות, אבל באופן בסיסי מצבי המנטלי הוא רגוע למדי.
אני גם אוהב לאתגר את הנשים הצעירות שמקדישות המון זמן לקוסמטיקה. קודם כל בני הזוג שלכן עלולים להתלונן שזה יותר מדי יקר!, ובכל מקרה, יופי חיצוני הוא חשוב, אבל חשוב ממנו- היופי הפנימי. יכולות להיות לך פנים יפות, אבל פנים לא יפות הן נאות אפילו ללא איפור, אם יש שם חיוך אמיתי וחיבה. זהו יופי אמיתי: ערכו האמיתי נמצא בתוכנו. אמצעים חיצוניים מצריכים המון כסף- תמיד חנויות גדולות יותר ומרכזי קניות גדולים יותר, אבל לשלווה פנימית אין מחיר! חשבו על הערכים הפנימיים הללו והתוודעו אליהם, ובאופן הדרגתי הרגשות ההרסניים ילכו ויפחתו. זה מביא לשלווה פנימית.
גישה חומלת יותר או תחושת אכפתיות לרווחת הזולת מייצרות בטחון עצמי. כשיש לך בטחון עצמי, יש לך אפשרות לממש את כל פעולותיך באופן שקוף, אמיתי, וישר. זה יוצר אמון עם הזולת, ואמון הוא הבסיס לחברות. כבני ובנות אדם אנו בעלי חיים חברתיים הזקוקים לחברים. חברים לא מגיעים בהכרח מעמדת כוח או כסף, או אפילו מחינוך או השכלה, אלא המפתח לחברות הוא אמון. כך שתחושת האכפתיות והכבוד לחיי ולרווחת הזולת, הם הבסיס לדיאלוג.