החסרונות שבשימת הדגש על הבדלים משניים בחשיבותם.
אחים ואחיות יקרים אני שמח מאוד שיש לי את ההזדמנות לדבר איתכם. ראשית, אני תמיד אוהב להבהיר כשאני מעביר מפגשי שיח. אנא חשבו על עצמכן/ם כעל בני ובנות אנוש. כלומר למשל, אל תחשבו "אני שוויצרי", "אני איטלקייה" או "אני צרפתי". המתרגם שלי לא צריך לחשוב שהוא צרפתי! אני גם לא צריך לחשוב שאני טיבטי. יתר על כן, אני לא צריך לחשוב על עצמי כעל בודהיסט, כי בדרך כלל במפגשי השיח שלי, הדרך לחיות חיים מאושרים ועם פחות הסחות דעת היא על בסיס היותנו בני ובנות אנוש.
כל אחד ואחת משבעת מיליארד בני ובנות האדם רוצה חיים מאושרים, ולכל אחד ואחת יש את מלוא הזכות להשיג מטרה זו. אם נדגיש הבדלים ברמה המשנית כמו "אני טיבטי", אז זה גורם לי להיראות כמי שמרכז עניינו הוא טיבט. כמו כן, "אני בודהיסט", נותן איזושהי הרגשה קרובה לבודהיסטיות ובודהיסטים אחרים, אך באופן אוטומטי יוצר איזשהו מרחק קטן מאמונות אחרות.
השקפה מסוג זה מהווה למעשה מקור לבעיות, כולל הבעיות הרבות והאלימוּת ללא גבול שבני ובנות האדם התמודדו איתן בעבר, ובהווה, במאה העשרים ואחת. אלימות לעולם לא תתרחש אם נחשוב על הזולת כעל בן אנוש, בדיוק כמונו. אין סיבה להרוג אחד את השני אך כאשר נשכחת האחדות של האנושות ובמקום זאת יש התרכזות בהבדלים משניים בחשיבותם כמו "האומה שלי" ו"העם שלהן", "הדת שלי" ו"הדת שלהם", נוצרות הבחנות ודאגת יתר לעם שלנו ולמאמיני הדת שלנו. לאחר מכן, מגיעה ההתעלמות מזכויותיו של הזולת ואפילו אין לנו כבוד לחיי הזולת. רבות מהבעיות שעלינו להתמודד איתן גם כיום נובעות מבסיס זה של שימת דגש וחשיבות רבה מדי על הבדלים משניים בחשיבותם.
כעת, התרופה היחידה לכך היא לחשוב באופן הגיוני על עצמנו ברמה של היותנו בני ובנות אדם, ללא הִבָּדְלוּת או חסמים. כשאני מעביר מפגשי שיח למשל, אם אני רואה את עצמי כבודהיסט טיבטי ואולי אף יותר מכך, אם אני חושב על עצמי כ"הוד קדושתו הדלאי לאמה", זה יוצר מרחק כלשהו בין הקהל לביני, וזה טיפשי. אם אני מודאג בכנות מרווחתכם/ן, עלינו לדבר ברמה של להיות אחים ואחיות אנושיים, אותם בני ובנות אדם כמוני. למעשה יש בינינו זהות: מנטלית, רגשית ופיזית. חשוב מכך, לכולם משותף הרצון לחיים מאושרים ללא כל סבל, ואני אותו הדבר, ולכן נדבר ברמה זו.
חיי מוסר חילוניים
חיי מוסר חילוניים קשורים מאוד לגורמים ביולוגיים, אך אמונה דתית היא דבר שיש רק לבני ובנות אדם. בקרב האנושות התפתחה אמונה, אך היא בהחלט אינה גורם ביולוגי. חיי המוסר החילוניים מכסים את כלל האוכלוסייה המונה שבעה מיליארד. כפי שציינתי אתמול, מתוך שבעה מיליארד בני ובנות אדם, מיליארד הצהירו רשמית על אי אמונה, ואז אם נחשוב על ששת מיליארד המאמינים והמאמינות, יש כל כך הרבה אנשים מושחתים. יש שערוריות, ניצול, שחיתות, רמאות, שקר ובריונות. זה, אני מאמין, נובע מחוסר שכנוע אמיתי בעקרונות מוסריים. כך שאפילו הדת משמשת למטרות שגויות. בין אם הזכרתי זאת אתמול ובין אם לא, לפעמים אני באמת מרגיש שהדת מלמדת אותנו כיצד להתנהג בצביעות. יש לנו נוהג לומר דברים נחמדים כמו "אהבה" ו"חמלה" אבל במציאות, התנהגותנו אחרת, ויש המון עוול.
הדת מדברת על הדברים הנחמדים האלה במעין דרך מסורתית, אבל לא באופן שמתחבר למעשה ללב שלך. זה נובע מהיעדר עקרונות מוסריים של אנשים, או מחוסר שכנוע לגבי הערך של עקרונות מוסריים. לא משנה אם אדם מאמין או לא מאמין, עלינו לחשוב ברצינות רבה יותר כיצד לחנך בני ובנות אדם בנוגע לעקרונות מוסריים אלה. ואז בנוסף על כך נוכל להוסיף דת, וזה יהפוך אותה לדת אמיתית באמת. כל הדתות, כפי שציינתי אתמול, מדברות על ערכים אלה.
פיתוח אי-היאחזות לתחום ההתמחות שלנו
במאה הקודמת, בזמן שאנשים הרגו זה את זה, שני הצדדים התפללו לאלוהים. קָשֶׁה! גם היום לפעמים נראים סכסוכים בשם הדת, ואני חושב ששני הצדדים מתפללים לאלוהים. לפעמים אני מתבדח ואומר שנדמה שאלוהים מבולבל! איך הוא יכול להחליט, כששני הצדדים מתפללים אליו, ומחפשים אחר איזושהי ברכה? זה קשה. פעם אחת בארגנטינה במהלך דיון עם מדענים וכמה מנהיגים דתיים, למרות שזו לא הייתה פגישה בין-דתית, פגשתי פיזיקאי אחד בשם מָטוּרַנָה. הוא היה המורה של וָרֵלַה המנוח ופגשתי אותו בעבר בשוויץ, ואז בארגנטינה, אבל לא מאז. במהלך שיחתו הוא הזכיר שכפיזיקאי הוא לא צריך לפתח היאחזות לתחום המדעי שלו. אז זו הייתה קביעה מופלאה ונבונה שלמדתי.
אני בודהיסט, אבל אני לא צריך לפתח היאחזות לבודהיזם כי היאחזות היא רגש שלילי. כשמתפתחת היאחזות, ההשקפה שלך הופכת למוּטָה. ברגע שתודעתך הופכת מוטה, אין יכולת לראות דברים באופן אובייקטיבי.
זו הסיבה שמבחינת המעורבים בסכסוכים בשם הדת, ברוב המקרים אני חושב שהסיבה האמיתית אינה אמונה דתית, אלא אינטרסים כלכליים או פוליטיים.
אבל בחלק מהמקרים, כמו למשל קנאי-דת קיצוניים, הם נאחזים יותר מדי בדת שלהם, ולכן הם לא יכולים לראות את הערך של מסורות אחרות.
הקביעה של מטורנה הייתה עבורי עצה נהדרת. כתוצאה ממפגשַיי עם אנשים רבים, אני מעריץ מסורות רבות אחרות וכמובן שאני מקווה שאני לא קנאי דתי או פנאטי. לפעמים אני מספר שפעם אחת הייתי בלורדס בדרום צרפת. הלכתי כצליין ומול פסלו של ישו שתיתי מים. עמדתי מול הפסל והרהרתי בתודעתי במיליוני בני ובנות האדם שבמשך מאות שנים ביקרו במקום הזה וחיפשו נחמה, וביניהם כמה אנשים חולים, שבעזרת אמונתם וברכה כלשהי נרפאו, כך שמעתי. אז הרהרתי בדברים האלה ועלתה בי תחושת הערכה עמוקה לנצרות, והייתי על סף דמעות. ובפעם אחרת, דבר מוזר קרה בפטימה, שבפורטוגל. מוקף בקתולים ובנוצרים, עשינו מדיטציה קצרה שקטה מול פסל קטן של מריה. כשאני וכל היתר עמדנו לעזוב, פניתי לאחור ופסלה של מריה ממש חייך לעברי. הסתכלתי שוב ושוב, וכן, היא חייכה. הרגשתי שככל הנראה למריה יש איזושהי הכרה בדרכִּי נטולת הקנאות הדתית! עם זאת, אם הייתי מבלה יותר זמן עם מריה בשיח פילוסופי, אולי משהו מורכב יותר עשוי היה לעלות!
בשום דרך שהיא, היאחזות אפילו באמונה שלך, אינה טובה. לפעמים הדת גורמת לסכסוכים ולפילוגים וזה עניין רציני למדי. דת אמורה להיות שיטה להגברת החמלה והסליחה, שהן התרופות לכעס ולשנאה. אז אם הדת עצמה יוצרת יותר שנאה כלפי אמונות דתיות אחרות, זה כמו תרופה שאמורה לרפא מחלות, אבל במקום זאת גורמת ליותר מחלות. מה לעשות? כל הדברים העצובים הללו נובעים בעצם מחוסר שכנוע בעקרונות מוסריים, ולכן אני מאמין שנדרשות לנו מגוון דרכי פעולה מעשיות בליווי עוד גורמים בכדי לעשות מאמץ אמיתי לקידום עקרונות המוסר החילוניים.
חילוניות וכבוד לזולת
ועכשיו על עקרונות מוסר חילוניים. הכרתי טוב מאוד את סגן ראש ממשלת הודו לשעבר, אדוואני. באחת הפעמים הוא סיפר שצוות טלוויזיה קנדי ראיין אותו ושאל מהו הבסיס ליישום המעשי המצליח כל-כך של הדמוקרטיה בהודו. הוא ענה כי במשך אלפי שנים בהודו, המסורת הייתה לכבד תמיד את הזולת, למרות ויכוחים או השקפות שונות. הוא אמר לי שלפני כשלושת אלפים שנה התפתחה ההשקפה הפילוסופית של ה"שַרְוָוקָה", או ה"ניהיליזם" בהודו. בעלי השקפות פילוסופיות הודיות אחרות ביקרו אותם וגינו את דעותיהם, אך המחזיקים בהשקפת השרווקה עדיין כונו "רישי", שפירושו חכם. זו אמת מידה לכך שלמרות חילוקי דעות או דיונים סוערים, עדיין היה כבוד. זה אומר שעלינו לכבד גם את מי שלא מאמין.
אתמול אמרתי שלחלק מחבריי, חלקם נוצרים וחלקם מוסלמים, יש קצת הסתייגויות מהמילה "חילוניות". אני חושב שזה בגלל שבמהלך המהפכה הצרפתית או המהפכה הבולשביקית, הייתה נטייה להיות נגד הדת. אבל אני רוצה לעשות הבחנה ברורה בין דת לבין מוסדות דת, שהם שני דברים שונים. איך יכול מי שיש לו הגיון, להיות נגד דת? דת פירושה אהבה וחמלה, ואין מי שיכול לבקר את הדברים האלה. עם זאת, מוסדות דת הם משהו אחר. במהלך המהפכה הצרפתית והבולשביקית, בשני המקרים המעמדות השולטים התעללו באמת בהמונים. יתר על כן, המעמד השולט קיבל גם תמיכה מלאה ממוסדות דת ולפיכך באופן הגיוני כחלק מהמחאה הנחרצת נגד אותו מעמד שלטון, זה כלל גם להיות נגד המוסדות הדתיים. לכן, הייתה איזושהי נטייה להיות נגד דת או אלוהים.
גם כיום, אם קיים ניצול כלשהו בתוך מוסדות דת כולל הקהילה הבודהיסטית הטיבטית, עלינו להתנגד לכך. מבחינת מעשיי שלי, לפני שנתיים שמתי סוף למסורת בת ארבע מאות השנים שלפיה הדלאי לאמה הופך אוטומטית למנהיגם הגשמי והרוחני של הטיבטים. סיימתי את זה, מרצוני החופשי, בשמחה ובגאווה. דברים כאלה פוגעים למעשה בערכה האמיתי של הדת, או הדהרמה. לכן עלינו להבחין בין מוסדות דת לבין גישות מעשיות ומסרים דתיים אמיתיים.
על פי ההבנה ההודית של חילוניות, לְעולם אין תחושה של שליליות כלפי הדת, אלא כבוד לכל הדתות, וגם כבוד לכל מי שלא מאמין/ה. אני חושב שזה מאוד חכם. איך נוכל לקדם זאת? על ידי הטפה? לא. אז בוודאי בעזרת תפילה? לא. אבל על ידי חינוך, כן. יש חינוך להיגיינה גופנית, אז מדוע לא חינוך להיגיינה רגשית או מנטלית, ידע בסיסי על איך לשמור על תודעה בריאה? אין צורך לדבר על אלוהים או על החיים הבאים, או על בודהה או על נירוונה, אלא פשוט על איך להתפתח לאדם מאושר בעל תודעה. אדם מאושר מקים משפחה מאושרת, מה שהופך לקהילה מאושרת. לכן אני חושב שדרושים לנו שיעורים בנושא היגיינה רגשית.
היגיינה רגשית
מהי היגיינה רגשית? המשמעות היא לטפל בגורמים שהורסים את התודעה השקטה שלנו, או את שלוות התודעה שלנו. הגורמים האלה הם כמו מחלה מנטלית, מכיוון שלא רק שהרגשות השליליים האלה הורסים את התודעה השלווה והבריאה שלך, אלא שהם הורסים גם את היכולת המנטלית שלך לשפוט את המציאות. זה גורם כל כך הרבה נזק מכיוון שכשכעס ממלא אותנו, אין ביכולתנו לראות את המציאות והתודעה שלנו הופכת מוּטָה. כך גם עם היאחזות, אין לנו יכולת לראות את המציאות כהלכה. זהו חולי של התודעה. טבע התודעה שלנו הוא להיות מודע ולכן כל סוג של גורם מנטלי שמפחית את יכולת המודעות הזו הוא דבר שלילי.
היגיינה רגשית היא אפוא הפחתה של רגשות מסוג זה תוך שימור היכולת המנטלית לבהירות ולשלווה, שמאפיינת תודעה בריאה. על מנת לעשות זאת עלינו לטפח ולפתח תחילה עניין בכך. ללא עניין בכך, אין יכולת לכפות על אנשים לעשות זאת. שום חוק או חוקה לא יכולים לגרום לאנשים לעשות את זה. זה צריך לקרות באמצעות נלהבות אישית, שמתרחשת רק כשהערך שבעשייה הזו נראה לעין. ואלה הם הערכים שעליהם נוכל ללמד.
ממצאים מדעיים על התודעה ורגשות
עכשיו נוכל להסתכל על המדע. בעבר, המדע המודרני התמקד בחומר, שם ניתן לבצע מדידות. אני חושב שבשנות המאה העשרים המאוחרות יותר ועכשיו, תחילת המאה העשרים ואחת, יותר ויותר מדעניות ומדענים באמת מגלים עניין בתודעה וברגשותיה, מכיוון שיש קשר הדוק מאוד בין התודעה לרגשות. כשמדובר בבריאות. יש מדעניות ומדענים האומרים "תודעה בריאה, גוף בריא." נאמר על ידי מדעני/ות רפואה כי פחד מתמיד, כעס ושנאה מכרסמים למעשה במערכת החיסונית שלנו, בעוד שתודעה חומלת ביסודו של דבר תומכת ואף יכולה לתגבר גוף בריא. ידוע בוודאות שעבור אותם אנשים שמאושרים מנטלית, ההשפעות החיוביות על גופם הן עצומות.
הכרה בחיובי במצבים שליליים
בחיי שלי, בגיל שש עשרה לקחתי על עצמי אחריות רבה, והמצב נעשה קשה מאוד. ואז בגיל עשרים וארבע איבדתי את המדינה שלי ונכון להיום חייתי את רוב חיי כפליט. בינתיים היו הרבה סבל ובעיות בתוך טיבט, ואנשים תולים בי הרבה תקווה ונותנים בי את אמונם. אולם אני חסר אונים. עם זאת, שלוות התודעה שלי אפשרה לי לראות את כל זה בצורה מציאותית יותר. כפי שאמר שנטידווה, אם ניתן להתגבר על קשיים, אין צורך לדאוג. ואם יש מצב קשה ללא אפשרות להתגבר עליו, אז אין כול תועלת בלדאוג יותר מדי. זה מאוד מציאותי, אז אני מתַּרגל את הדברים האלה.
חשוב להסתכל על הדברים בצורה יותר מציאותית וגם לראות שכל הדברים הם יחסיים. לא משנה מה קורה, יכולה להיות לכך השפעה חיובית כלשהי. במקרה שלי הפכתי לפליט, אך כתוצאה מכך הייתה לי ההזדמנות להיפגש עם אנשים רבים וללמוד השקפות רבות ושונות. פגשתי מקבצי/ות נדבות, מנהיגים ומנהיגות, חוקרות וחוקרים מתחומים שונים ואנשים שמתנגדים לדת. זה מאוד מועיל, כי אם הייתי נשאר בתוך טיבט, אני חושב שהידע שלי היה חצי ממה שהוא עכשיו. כך שבמובן מסוים, זו סוג של טרגדיה גדולה, אך באופן אחר היא הביאה להרבה הזדמנויות טובות. אם נסתכל מזוויות שונות, אז נרגיש בסדר. דברים רעים עלולים לקרות, אבל אולי יש שם גם כמה דברים טובים.
אנשים טיבטיים היו מעט מבודדים בעבר, אך כעת חשיבתם רחבה הרבה יותר. במשך מאות שנים חיו הטיבטים במצב דמוי- שינה, אך כעת הם התעוררו. זה טוב! אז ניתן להבין, בהסתכלות מזוויות שונות, שנוכל למצוא כמה דברים חיוביים. זוהי עזרה אדירה בשמירה על שלוות התודעה. בימינו רבים מחבריי הוותיקים אומרים לי עד כמה שמראה פניי עדיין נראה צעיר כשאני פוגש אותם, ולכן חלק מהאנשים האלה מבקשים לדעת מה הסוד שלי. בדרך כלל אני אומר להם ששמונה או תשע שעות שינה מועילות לשלוות התודעה. למעשה זהו בהחלט גורם אחד, אך מה שיש לו באמת תועלת משמעותית הוא אם התודעה שלנו והמצבים המנטליים שקטים ורגועים באופן יחסי.
תודעה רגועה אפילו עוזרת לך להתאושש מדברים כמו ניתוחים רפואיים. כאשר עברתי ניתוח בכיס המרה, זה היה די רציני. מאוחר יותר אמר לי המנתח שבדרך כלל הניתוח לוקח חמש עשרה עד עשרים דקות, אך המקרה שלי היה כה חמור שהייתי צריך כמעט שלוש שעות מכיוון שכיס המרה שלי הוגדל לכמעט פי שניים מגודלו, עם המון מוגלה. אבל אז התאוששתי תוך חמישה ימים, ממש כך. אז תודעה רגועה וגישה אופטימית באמת עוזרות בשמירה על גוף בריא, ואז גם אם משהו אכן משתבש, נתאושש מהר יותר. שלוות התודעה היא באמת גורם חשוב מאוד לבריאות טובה.
יופי פנימי לעומת יופי חיצוני
אזכיר כאן גם, חצי בבדיחות וחצי כהקנטה, שישנן נשים צעירות שאוהבות להוציא די הרבה כסף על מוצרים קוסמטיים. יש נשים שמשתמשות בצבעים שונים על פניהן - כחול, ירוק וכו'. זה לא נראה נאה מאוד, אבל הן חושבות שזה יפה מאוד! נדמה שאנשים מקדישים יותר תשומת לב ליופי חיצוני. בשיחה פומבית אחת שלשום, הייתה גברת אחת שהיה לה שיער כחול, זה היה מאד יוצא דופן. אז כמובן שהקנטתי אותה ואמרתי לה ששיער כחול הוא לא בהכרח יפה! כמובן שיופי חיצוני חשוב, אך הדבר החשוב ביותר הוא היופי הפנימי. אותן נשים שמוציאות הרבה כסף על יופי חיצוני, אנא שימו לב ליופי הפנימי שלכן, שהוא טוב בהרבה!
התודעה והרגשות כנושא אקדמי
אנחנו מדברים על ממצאים מדעיים. שלוות תודעה אמיתית היא עניין מכריע. הבסיס לשלוות התודעה הוא ביטחון עצמי וחוסן פנימי, הנובעים מתרגול של אהבה וחמלה, עם תחושת כבוד לזולת ודאגה לרווחתו. זהו מוסר חילוני.
החל מהגן ועד לאוניברסיטה, באפשרותנו להעניק חינוך בנושא התודעה וכיצד לטפל ברגשותינו. הנושא עצום בהיקפו, ויש הרבה הסברים על התודעה, על הרגשות שלנו ועל הקשר ביניהם. ניתן להבחין במֵעֵין סיבה ותוצאה, כאשר אם משהו קורה בחלק אחד של התודעה, משהו אחר קורה באזור אחר. אז כדי להתמודד עם זה, עלינו לשקול ברצינות את האופן שבו התודעה והמוח בכללותו קשורים זה בזה.
נושא נרחב זה באמת משמעותי מבחינה לימודית. במהלך השנים האחרונות באמריקה, בוצעו ניסויים מדעיים על בסיס מידע זה, שהעלו כמה תוצאות קונקרטיות מאד. כתוצאה מכך ישנן כעת תוכניות חינוכיות המלמדות על מוסר חילוני. כעת נוצרה גם המחויבות ליצור מתווה תכנית לימודים הנוגעת לאתיקה מוסרית המבוססת על חילוניות, שיכולה להשתלב בתחום החינוך החילוני.
ראוי שהקהל, ובמיוחד כל מי שעוסק/ת בחינוך והגות כאן, יחשבו על זה יותר ואם מתעוררת הזדמנות, יקיימו כמה דיונים בנושא. נכון לעכשיו, נראה כי במערכת החינוך חסרים שיעורים בנושא חיי מוסר, ולכן רוב האנשים מסתמכים על לימודים דתיים לשם כך. כמובן שזה טוב, אבל יש גם כאלה שאין להם עניין בדת וקושי לקבל רעיונות דתיים. זה מאתגר. לכן עלינו למצוא דרך חילונית, שתהיה מקובלת באופן אוניברסלי.
סיימתי. עכשיו כמה שאלות.
שאלות
הוד קדושתו, בהערתך האחרונה נגעת בשאלה שעמדתי לשאול, אך על מנת לקבל תשובה מלאה, אשאל אותך שוב אם לא אכפת לך. לגבי הוראת המוסר החילוני בבתי ספר ובאוניברסיטאות, האם אתה עובד על פיתוח תוכנית הוראה מתאימה עם מישהו? אם כן, האם יש לך מוסדות חינוך או פיננסים שיְגַבּוּ אותך?
בהודו, בעזרת כמה אוניברסיטאות בדלהי, כבר התחלנו לעבוד על יצירת טיוטת תוכנית לימודים, כמו שציינתי קודם. בנוסף יש לנו גם את מכון "התודעה והחיים". ובאמריקה, מספר חברות וחברים, עם מומחיות בתחום כבר מיישמים חינוך בנושא מוסר חילוני באופן אינדיבידואלי, במקומות כמו אוניברסיטת ויסקונסין, אוניברסיטת אמורי, אוניברסיטת סטנפורד וכן הלאה. ואת המכון הזה כבר הרחבנו באירופה. בקרוב נרצה להקים מכון בדלהי או בסמוך לה. עד עכשיו פשוט עבדנו על זה. ברגע שתוכנית הלימודים תהיה מוכנה, אולי נוכל להכשיר כמה מורות ומורים ומשהו יקרה. אולי זה יהיה כדאי, נראה.
הוד קדושתו, אני אוהב את כדור הארץ ואת כל מה שמרכיב אותו, את האדמה והצמחים ובעלי החיים, ואותנו בני האדם המרתקים. אבל בני האדם האלה תמיד הורסים את כדור הארץ, עם דברים קטנים מאוד ופשוטים כמו סתם קניית בקבוקי פלסטיק, ואז דברים חשובים יותר כמו כריתת יערות. אני יודע שאני חייב להיות סבלני אבל כשאני רואה את זה, כשאני רואה את הגסיסה והסבל של החיים, נוצר הרבה כעס שעולה מהבטן שלי ואני רוצה להילחם. אז השאלה שלי היא, האם יש כעס בריא? האם אוכל להילחם באופן אוהב?
כעס, כפי שציינתי קודם, קשור במוטיבציה. אז כעס מתוך דאגה למשהו או לזולת הוא דבר אחד, וכעס שמוּנַע משנאה הוא משהו אחר לגמרי.
הוד קדושתו, דיברת על שישה מיליארד מאמינים ומאמינות ואולי מיליארד אתאיסטים ואתיאיסטיות על פני כדור הארץ. יש לי את הרושם שיש קבוצה שלישית של כאלו שכבר לא מרגישים ממש בבית במסגרת הדת המוסדית המסורתית אבל גם לא בעניין של אתיאיזם, וכן בעניין של חיפוש אחר רוחניות מעבר לדת המוסדית. מה העצה שלך עבור אלו?
לפני שנים רבות, בשטוקהולם, פגשתי קבוצה קטנה של אנשים. הם לא העדיפו מסורות או דתות קיימות, אך עדיין חיפשו סוג אחר של רוחניות. כן, יש כאלה. עם זאת, גיליתי שמה שאתה מכנה "עידן חדש", או לקחת חלקים מכאן ומכאן וליצור תערובת גדולה, אינו יעיל במיוחד!
אני חושב שזה טוב לא רק לספק את הצרכים החומריים של האדם, אלא לנסות למצוא ערכים עמוקים יותר, זה טוב מאוד. כדאי לבחון את חיינו, ולראות שהאושר שלנו לא נובע מאיזשהו סיפוק חושי. כמו שכשמוזיקה מתנגנת, נוצר סיפוק אבל אם המוסיקה נעצרת אין יותר סיפוק. ברמה המנטלית, להיות עם תחושה אדירה של אמונה או חמלה - שביעות הרצון הנובעת מכך ממושכת הרבה יותר.
מהו ,מבחינתך, הדבר החשוב ביותר בחיי בני ובנות אנוש?
אני תמיד אומר לבני ובנות אדם שהיעד והמטרה של חיינו הם לקיים חיים מאושרים. עכשיו כדי להשיג אושר או שמחה, זה לא צריך להיות תלוי ביכולות וחוויות חושיות, אלא עדיף שיהיה תלוי במצב המנטלי שלנו. אז כמו שאני בדרך כלל אומר, עלינו לשים לב יותר לערכים הפנימיים שלנו. תודה רבה.