לשאוף לאושר זו מטרתם וייעודם של החיים
אנחנו כאן; אנחנו קיימים/ות ויש לנו את זכות הקיום. אפילו ליצורים חיים חסרי תודעה כמו פרחים יש זכות קיום. אם מופעל נגדם כוח שלילי, אז ברמה הכימית, פרחים משקמים את עצמם כדי לשרוד. אבל [יותר מכך], אנו כבני ובנות אדם כולל חרקים, אפילו אמבות, היצורים הקטנים ביותר, נחשבים ליצורים חיים בעלי תודעה [וכיצורים בעלי תודעה יש לנו עוד יותר מנגנונים שיעזרו לנו לשרוד.]
דברים שיכולים לנוע מתוך רצונם שלהם, זו המשמעות של "יצורים חיים בעלי תודעה", על פי הדיונים שקיימתי עם מדענים. "בעל יכולת חישה" לא בהכרח אומר להיות מודע או להיות אנושי ברמה המודעת. למעשה קשה להגדיר מה המשמעות של "תודעה" או "מודע". בדרך כלל פירוש הדבר הוא ההיבט הצלול ביותר של התודעה, אך אז, האם אין תודעה כשאנחנו במצב חצי מודעות או ללא מודעות? האם לחרקים יש את זה? אולי עדיף לדבר על "יכולת קוגניטיבית" ולא על תודעה.
בכל מקרה, הנקודה העיקרית שאליה מכוונת ההתייחסות כאן [כאל יכולת קוגניטיבית] היא היכולת לחוות תחושות: כאב, הנאה או תחושות ניטרליות. למעשה, הנאה וכאב [ואושר והיעדר אושר] הם דברים שיש לבחון יותר לעומק. לדוגמא, לכל יצור חי בעל תודעה יש את הזכות לשרוד, וזה אומר שלצורך ההישרדות יש את הרצון לאושר או לנוחות: זו הסיבה שיצורים חיים בעלי תודעה שואפים לשרוד. לכן, הישרדותנו מבוססת על תקווה - תקווה למשהו טוב: אושר. בגלל זה, אני תמיד מסיק שמטרת החיים היא אושר. עם תקווה ותחושת אושר, הגוף שלנו מרגיש טוב. לכן תקווה ואושר הם גורמים חיוביים לבריאותנו. בריאות תלויה במצב תודעתי מאושר.
כעס, לעומת זאת, מבוסס על תחושת חוסר ביטחון וזורע בנו פחד. בשעת מפגש עם משהו טוב נרגיש בטחון. כשמשהו מאיים עלינו, נחוש חוסר ביטחון ונתחיל לכעוס. כעס הוא חלק מהתודעה שמגנה על עצמה מפני מה שפוגע בהישרדות שלנו. אבל הכעס [שבעצמו גורם לנו להרגיש רע ולכן, בסופו של דבר, זה] רע לבריאותנו.
היאחזות היא מרכיב שמסייע להישרדות. לכן, גם לצמח, ללא כל מרכיב מודע, עדיין יש מרכיב כימי כלשהו שגורם לו להגן על עצמו ועוזר לצמיחתו. הגוף שלנו, ברמה הפיזית, זהה. אך כבני ובנות אדם, לגופנו יש גם מרכיב חיובי ברמה הרגשית שמביא אותנו להיאחזות בזולת או להיאחזות באושר שלנו. [כעס, לעומת זאת, עם] המרכיב שלו של גרימת נזק, מרחיק אותנו מדברים [כולל אושר]. ברמה הפיזית, ההנאה [שמביא האושר] טובה לגוף; בעוד שכעס [וחוסר השמחה שהוא גורם] מזיק. לכן [מנקודת המבט ההישרדותית] מטרת החיים היא שיהיו חיים מאושרים. זו הרמה האנושית הבסיסית עליה אני מדבר; אני לא מדבר על הרמה הדתית, המשנית. ברמה הדתית, כמובן שיש הסברים שונים על מטרת החיים. ההיבט המשני הוא למעשה די מורכב; לכן, עדיף לדבר רק ברמה האנושית הבסיסית.
מה זה אושר?
מכיוון שהיעד שלנו ומטרת החיים הם אושר, מהו אושר? לפעמים סבל פיזי יכול אפילו להביא לתחושת סיפוק עמוקה יותר [כמו באתלטיקה, לאחר אימון מפרך.] אז "אושר" פירושו בעיקר תחושת סיפוק עמוקה. תכלית החיים או המטרה שלנו, אם כן, היא סיפוק.
אושר, עצב או סבל - עבור אלה קיימות שתי רמות: רמה חושית ורמה מנטלית. הרמה החושית נפוצה אצל יונקים זעירים, אפילו חרקים - זבוב. באקלים קר, כשהשמש יוצאת, זבוב מראה היבט שמח: הוא עף יפה סביב. בחדר קר הוא מאט: הוא מראה סימן של עצב. אבל אם יש מוח מתוחכם, יש אפילו תחושה חזקה יותר של הנאה חושית. [עם זאת, בנוסף,] המוח המתוחכם שלנו הוא הגדול ביותר מבחינת הגודל, ולכן יש לנו גם אינטליגנציה.
[ניקח את המקרה של] בני ובנות אדם שלא חשים איומים פיזיים. יש להם חיים מאושרים ונוחים, חברים טובים וחברות טובות, משכורת ומוניטין. אבל, גם אז, אפשר להבחין שחלק מאלו שחיים עם מיליונים בבנק, למשל -בתחושה של חשיבות רבה מבחינה חברתית, אך לעתים קרובות מי שחי/ה כך, מבחינה פרטית, מאוד לא מרוצה. בכמה הזדמנויות פגשתי כמה כאלה, עם עושר מופלג והשפעה רבה, שניכרת עליהם טרדה רבה, שעמוק בפנים מקננת תחושת בדידות, לחץ ודאגה. אז ברמה המנטלית החוויה שם היא חוויה של סבל.
יש לנו אינטליגנציה מופלאה, ולכן הרמה המנטלית של החוויה שלנו היא יותר דומיננטית מאשר הרמה הפיזית. ניתן למזער את הכאב הפיזי או להכניע אותו ברמה המנטלית. כדוגמה קטנה, לפני זמן מה חליתי במחלה קשה. היה כאב גדול מאוד במעיים שלי. באותה תקופה הייתי בביהָר, המדינה הענייה ביותר בהודו, ועברתי דרך בוד-גאיה ונאלנדה. שם ראיתי הרבה ילדים עניים מאוד. הם אספו גללי פרות. לא היו להם מסגרות חינוך והרגשתי עצוב מאוד. ואז, ליד פאטנה, בירת המדינה, היו לי הרבה כאבים והזעות. הבחנתי בזקן חולה אחד, בגבר חולה אחד, לבוש בד לבן, מאוד מאוד מלוכלך. איש לא טיפל באותו אדם; זה באמת היה עצוב מאוד. באותו לילה בחדר המלון שלי, הכאבים הפיזיים שלי היו קשים מאוד, אבל בתודעה שלי עלו מחשבות על אותם ילדים ועל הזקן ההוא. הדאגה הזו לשלומם הפחיתה מאוד את הכאב הפיזי שלי.
קחו למשל את אלה שמתאמנים/ות למשחקים האולימפיים. האימונים נמרצים מאוד ולא משנה כמה כאב וקושי מתלווים אליהם, ברמה המנטלית התחושה היא תחושה של אושר. לכן, הרמה המנטלית חשובה יותר מחוויה פיזית. לכן, מה שחשוב באמת בחיים הוא אושר וסיפוק.
הגורמים לאושר
עכשיו, מה הם הגורמים לאושר? אני חושב שמכיוון שיסוד הגוף הזה הולך טוב עם תודעה שלווה, ולא עם תודעה מוסחת, זו הסיבה שתודעה שלווה מאוד חשובה. המצב הפיזי שלנו לא משנה, השקט המנטלי הוא החשוב ביותר. אז איך נוכל להגיע למצב של תודעה שלווה?
עכשיו, להיפטר מכל הבעיות, זה לא יהיה מעשי; ולעמעם את התודעה ולשכוח מהבעיות שלנו, גם זה לא עובד. עלינו להתבונן בבהירות בבעיות שלנו ולהתמודד איתן, אך באותו הזמן לשמור על תודעה שלווה כך שתהיה לנו גישה מציאותית ונוכל לטפל בהן בצורה טובה, להתמודד איתן היטב.
לגבי אלו שלוקחים כדורי הרגעה - ובכן, אין לי ניסיון. אני לא יודע אם, בזמן לקיחת כדורי הרגעה, האינטליגנציה חדה או קהה; אני חייב לשאול. למשל, בשנת 1959, כשהייתי במוסורי, אמי או אולי מישהו אחר היה טרוד והייתה לו הרבה חרדה: השינה הופרעה. הרופא הסביר שיש כמה תרופות שניתן לקחת, אבל זה יהפוך את התודעה לקהה מעט. חשבתי באותה תקופה שזה לא טוב. מצד אחד יש לך מעט רוגע תודעתי, אך מצד שני, אם ההשפעה היא קהות, זה לא טוב. אני מעדיף דרך אחרת. אני מעדיף שהאינטליגנציה תהיה פונקציונלית, קשובה וערנית לחלוטין, אך לא מעורפלת. השקט המנטלי שאינו מטושטש הוא הטוב ביותר.
לשם כך, חיבה אנושית חומלת היא באמת חשובה: ככל שתודעתנו חומלת יותר, כך המוח שלנו מתפקד טוב יותר. אם התודעה שלנו מפתחת פחד וכעס, אז כשזה קורה, המוח שלנו מתפקד בצורה פחותה יותר. פגשתי פעם מדען בן למעלה משמונים. הוא נתן לי את אחד מספריו. אני חושב ששמו של הספר היה "אנחנו אסירי הכעס", או משהו כזה. תוך כדי שיחה על החוויה שלו, הוא אמר שכשמתפתח על ידינו כעס כלפי אובייקט, האובייקט נראה שלילי מאוד. אבל תשעים אחוז מהשליליות הזו נעוצה בהשלכה המנטלית שלנו. זה היה מניסיונו שלו.
בודהיזם אומר את אותו הדבר. כאשר מתפתח רגש שלילי, אין לנו את היכולת לראות את המציאות. כשעלינו לקבל החלטה והתודעה נשלטת על ידי כעס; אז רוב הסיכויים שנקבל החלטה שגויה. אין מי שרוצה לקבל החלטה שגויה, אבל באותו רגע, החלק של האינטליגנציה והמוח שלנו שתפקידו להבחין בין נכון לבין לא נכון ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר, מתפקד בצורה גרועה מאוד. אפילו מנהיגים/ות גדולים/ות חווים את זה ככה.
לכן, חמלה וחיבה עוזרות למוח לתפקד בצורה חלקה יותר. שנית, חמלה מעניקה לנו כוח פנימי; היא מספקת לנו ביטחון עצמי וזה מפחית את הפחד, וכתוצאה מכך נשמרת תודעתנו שלווה. לכן, לחמלה יש שני תפקידים: היא גורמת למוח שלנו לתפקד טוב יותר והיא מביאה חוסן פנימי. אלה, אם כן, הגורמים לאושר. אני מרגיש שזה כך.
עכשיו יש כמובן מרכיבים נוספים שגם הם טובים לאושר. לכולן/ם יש אהבה לכסף, למשל. אם יש לנו כסף, נוכל ליהנות מאמצעי ואביזרי נוחות טובים. בדרך כלל, נוטים לראות זאת כאחד הדברים החשובים ביותר, אבל אני חושב שאין זה כך. נוחות חומרית יכולה להגיע באמצעות מאמץ פיזי, אך נוחות מנטלית תגיע אך ורק באמצעות מאמץ מנטלי. אם ניגש לחנות, נציע כסף למוכר/ת ונגיד שברצוננו לקנות שלווה תודעתית, הם/ן יגידו שאין להם מה למכור לנו. רבים מהמוכרים והמוכרות ירגישו שזה משהו מטורף ויצחקו מאיתנו. אולי זריקה או גלולה כלשהי יכולות להביא אושר או שלווה תודעתית זמניים אך לא במובן המלא. נוכל לראות שלדוגמה בפגישה לקבלת ייעוץ נדרש מאיתנו להתמודד עם רגשות באמצעות דיון והנמקה. לפיכך, עלינו לאמץ גישה מנטלית. לכן, בכל פעם שאני מקיים מפגש שיח, אני אומר שבתקופה המודרנית, מושקעת על ידינו יותר מידי מחשבה בהתפתחות חיצונית. אם נרכז את תשומת הלב רק ברמה הזו, זה לא מספיק. אושר וסיפוק אמיתיים חייבים לבוא מבפנים.
היסודות הבסיסיים לכך הם חמלה וחיבה אנושית, ואלה מגיעים מהביולוגיה. כפעוטות, הישרדותנו תלויה אך ורק בחיבה. אם יש חיבה, נרגיש בטחון. אם היא לא שם, נרגיש חרדה וחוסר ביטחון. כשנופרד מאמא שלנו, נבכה. כשנוחזק ונחובק בחום בזרועות אמא שלנו אז נרגיש שמחה ורוגע. כתינוקות רכים, זהו מרכיב ביולוגי. למשל מדען אחד, מורה שלי, הוא ביולוג שמעורב בפעילות אנטי-גרעינית, הוא אמר לי שלאחר הלידה, המגע הפיזי של האם במשך מספר שבועות חשוב מאוד להגדלת מוחו של התינוק ולהתפתחותו. המגע הזה מביא לתחושת בטחון ונינוחות וזה מוביל להתפתחות תקינה של גדילה גופנית, כולל המוח.
אם כן, זרע החמלה והחיבה אינו משהו שמקורו בדת: הוא בא מהביולוגיה. כולנו הגענו מרחם אמנו וכל אחד ואחת מאיתנו שרד/ה בזכות הטיפול המסור והחיבה של אמא שלנו. במסורת ההודית אנו מחשיבים מאד לידה מלוטוס בארץ טהורה. זה נשמע נחמד מאוד, אבל אולי לאנשים שם יש יותר חיבה ללוטוסים מאשר לאנשים. אז להיוולד מרחמה של אֵם זה טוב יותר. כך זרע החמלה כבר טמון בתוכנו. אז אלו הם הגורמים לאושר.