8 עצות בודהיסטיות להתמודדות עם כעס

אנחנו חיים בעידן שבו נֶאֱמַר לנו לבטא את הכעס שלנו, אבל בודהה לא יסכים עם כך. התנהגות מתוך כעס מגדילה את האפשרות לעשות את אותו הדבר גם בעתיד, מה שמוביל למעגל אינסופי. בודהה מייעץ לנו לא להדחיק אבל גם לא לתת לרגשות שלנו להציף אותנו. אלא לבחון אותם ולהגיע לכדי הבנה של המחשבה הלקויה מאחורי כעס.
Study buddhism 8 buddhist tips dealing with anger

בודהיסטים ובודהיסטיות עשויים לדבר הרבה על אהבה, חמלה, וסבלנות, אבל כשאפילו מאסטרים דגולים כמו הדלאי לאמה מודים בכך שהם מתכעסים לפעמים, האם יש איזושהי תקווה למישהו או מישהי מאיתנו? המדע עשוי לטעון שהרגשת כעס היא נורמלית לחלוטין, פסיכולוגים ופסיכולוגיות ייעצו לנו לבטא את כעסנו, ולכמה דתות יש אפילו זעם קדוש. בודהיזם, מצד שני, אומר שכעס הוא תמיד דבר רע. 

המלומד בן המאה השמינית שאנטידווה מתאר כעס ככוח השלילי הקיצוני ביותר שיש, בהא הידיעה, כזה שיש לו את היכולת להרוס את הטוב שעמלנו כל כך הרבה כדי ליצור. חישבו על כך. רגע אחד של כעס המשולב עם נגישות לרוֹבֶה יכול להפוך באופן מוחלט את העתיד של מישהו או מישהי מחיים של חופש לחיים מאחורי סורגים. דוגמא יותר יומיומית תהיה איך כעס יכול להרוס חברות ואמון שייתכן ולקח עשורים לבנות. באופן אולטימטיבי, כעס יותר מסוכן מכל הפצצות והרובים שיש בעולם בתוספת כל הסכינים.

We know that anger is not a happy state of mind, but what can we do about it? Buddhism offers a range of simple methods to help us transform our minds. Be war

קיימת בנו ההבנה שכעס הוא לא מצב שמח של התודעה שלנו, אך מה נוכל לעשות עם זה? בודהיזם מציע מבחר של שיטות פשוטות לעזור לנו להתמיר את התודעות שלנו. ראו הוזהרתם/ן- אין גלולת קסם! הנה שמונת הטיפים הבודהיסטים הנבחרים להתמודדות עם כעס:

1.אלו החיים: סמסרה

הלימוד הראשון של הבודהה לפני 2,500 שנה ניגש ישר לנקודה: החיים אינם מספקים. נחשו מה? החיים שלנו לעולם לא יהיו מספקים.

כולנו ניוולד ונמות. בין לבין יש זמנים טובים וזמנים רעים, וזמנים שבהם אפילו לא נחוש הרבה בכלל: המעגל האינסופי הזה הוא מה שהבודהיזם קורא לו: "סמסרה". בהגיענו אל העולם, אין מי שיאמר שהחיים יהיו נחמדים וקלים ושהכיף לא ייפסק לרגע, ושהדברים תמיד יקרו בדיוק כמו שנרצה. כשנבין את מצבנו בסמסרה, הדבר יאפשר לנו להבין גם את המצב של כל היתר. 

כולנו בתוך זה ביחד. לכעוס על מצבים, על הזולת, על עצמנו לא הולך לשפר את המצב כהוא זה. בני ובנות אדם אחרים יגידו ויעשו דברים שייתכן שלא נאהב בגלל ש-כן- גם החיים שלהם ושלהן הם לא מציאה גדולה. 

צורת החשיבה הזאת יכולה לשנות באופן מהותי את נקודת המבט שלנו. אפילו אם בחוויה של כל אחד ואחת מאיתנו אנחנו מרכז היקום של עצמינו, זה לא אומר שהכול חייב לקרות- או אי פעם יקרה בדיוק כפי שנרצה.

2.להיות גיבור/ה: אורך רוח 

הכי טוב להתגבר על רגשות מפריעים דרך היריב שלהם: להילחם באש באמצעות אש זה משהו שפשוט לא עובד. למה? זה בלתי אפשרי עבור התודעות שלנו להחזיק שני רגשות הפוכים בו זמנית. אין לך אפשרות לצרוח על מישהו או מישהי ושתהיה לך סבלנות אליו או אליה באותו הזמן- זה פשוט לא עובד. הרבה פעמים סבלנות נתפסת על ידי רבּים ורבּות כסימן לחולשה, מקום שבו זה בסדר מצדך שהזולת ידרוך על כל כולך וימשיך הלאה עם כל מה שהוא רק רוצה. המציאות, בכל אופן, לא יכולה להיות יותר שונה מכך. כשעולה בנו תסכול, כמה קל זה פשוט לצרוח ולצעוק? וכמה זה קשה להישאר ברוגע ולקחת שליטה על הרגשות שלנו? ללכת אחר רגשותינו לאן שהם לוקחים אותנו לא הופך אותנו לגיבורות וגיבורים. זה רק מייצר יותר חולשה. אז בפעם הבאה שתהיה או תהיי על הסף של לצרוח עד שהראש יכאב, זה יהיה הזמן לשלוף את חרב הסבלנות ולשסף באמצעותה את ראשו של הכעס שלך במקום.

איך? ננסה לנשום עמוק- תרופת נגד ישירה לנשימות החטופות, החדות, הנלקחות על ידינו בשעת כעס- אם נבחין במתח שעולה בנו. נוכל לספור לאט עד 100, כדי להימנע מלומר דברים שנתחרט עליהם מאוחר יותר. או, במידה ואנחנו בעימות ישיר, ייתכן ונרצה להתרחק מהסיטואציה לפני שהכול יתדרדר. כל סיטואציה היא שונה, כך שנחוצה הסתייעות במוח שלך על מנת לראות מה עובד הכי טוב עבורך.

3.לחזור למציאות: לבחון את המצב

כשכעס עולה בנו, הזעם שלנו נראה לנו כמו סוג של מגן, כאילו החבר הכי טוב שלנו שומר לנו על האינטרסים, תוך סיוע בשדה הקרב. האשליה הזאת מאפשרת לנו לחשוב שלכעוס זה דבר מוצדק. אבל אם נסתכל על זה בתשומת לב, כעס הוא לא חבר שלנו, אלא אויב שלנו. 

כעס גורם לנו למתח, ייסורים, אבדן שינה ותיאבון. אם נמשיך לכעוס על מישהו או מישהי זה יטביע רושם ארוך טווח על אחרים ואחרות. בואו נודה בכך: מי רוצה להתרועע עם אדם כועס?

כשאנו מואשמים או מואשמות על ידי מישהי או מישהו בנוגע למשהו והרגשתינו היא  שפקעת של הגנתיות מתחילה להתהדק לנו בבטן, עלינו לעצור ולחשוב באופן רציונלי. יש רק שתי בחירות: או שההאשמה היא נכונה, או שלא. אם זאת אמת, אז למה שנכעס? אם רצוננו הוא להיות בני ובנות אדם שהתבגרו כבר, עלינו להודות בכך, ללמוד מכך, ולהמשיך הלאה עם החיים שלנו. אם זו לא האמת, עדיין בשביל מה לכעוס? מישהו או מישהי עשו טעות- האם זה משהו שאנחנו לא עשינו אף פעם בחיינו?

4.לראות את התודעה שלך: מדיטציה

תרגולי מדיטציה ותשומת לב מודעת (מיינדפולנס) יכולים להועיל באופן בלתי רגיל במאבק עם כעס. הרבה בני ובנות אדם עשויים לראות מדיטציה כבזבוז זמן- למה לבזבז 20 דקות בישיבה על כרית כשיכולנו בינתיים להפיק את המירב מהיום שלנו, נכון? אחרים ואחרות יחשבו שמדיטציה היא בריחה נחמדה מהחיים האמיתיים, מקום שבו באפשרותנו להעביר את הזמן רחוק מהילדים/ הדוא"לים/ בן הזוג/ בת הזוג. 

אך מדיטציה היא כל כך הרבה יותר מכך- זוהי הכנה לחיים האמיתיים. אין טעם שנמדוט על חמלה כל בוקר, אבל שברגע שנגיע לעבודה, נצעק על מי שכפוף לנו ונתלונן על העמיתים והעמיתות שלנו. 

מדיטציה מסייעת לתודעה שלנו להתוודע למחשבות חיוביות- סבלנות, אהבה, חמלה- וזה משהו שנוכל לעשות בכל מקום, בכל זמן. אם אנו מעבירים/ות חצי שעה של הבוקר שלנו בדרך לעבודה בהאזנה לשירים האהובים עלינו, המעט שנוכל לעשות הוא להקדיש עשר דקות מהזמן הזה כדי לעורר מחשבות של חמימות אוהבת לזולת- משהו שהוא יעיל בהפחתת כעס ובהפיכתנו לבן או לבת אדם שהזולת רוצה להיות בקרבתם/ן. 

5.לקוד כלפי מטה: ללמוד מהאויב שלך

בודהיזם פעמים רבות מלמד אותנו לעשות בדיוק את ההיפך ממה שבדרך כלל היינו עושים ועושות. כשאנו בהתכעסות על מישהו או מישהי, הדחף שלנו הוא לנקום. התוצאה? זה מותיר אותנו בדיוק, אם לא יותר, במצב אומלל מאשר קודם לכן. זה נראה כסותר את האינטואיציה, אבל עשיית הדבר ההפוך נותנת את התוצאה ההפוכה: הדרך לאושר. 

זה נשמע מטורלל, אך בואו נחשוב על לקחת את אובייקט הכעס שלך כמורה שלך. אם רצוננו הוא להיות טובים וטובות יותר, שזה אומר, עם יותר אורך רוח, יותר אהבה, יותר חמימות לב, ובני ובנות אדם עם אושר רב יותר- אז עלינו לתרגל. כולנו מודעים ומודעות לכך שזה לוקח זמן ומאמץ להיות שחקן או שחקנית כדורגל ברמה בינלאומית, או נגנ/ית כינור, אז למה שזה יהיה שונה באיזשהו אופן עם התרגולים המנטליים שלנו? אם אנחנו מוקפים באנשים שתמיד עושים ומסכימים עם כל מה שנרצה, לעולם לא יהיו לנו אתגרים כלשהם. 

בדרך כזאת, בן או בת האדם מושאי הכעס שלנו הופכים ליקרים מפז, בכך שהוא או היא מעניקים לנו את ההזדמנות לתרגל אורך רוח באמת. זה מיד מונע מרגשות הכעס מלגאות בתוכנו, מכיוון שזה משנה את נקודת המבט שלנו ממה שהם או הן עוללו לנו, למה שהם מעניקים ומעניקות לנו. 

6.לזכור מוות: ארעיות

את/ה הולכ/ת למות, אני הולכ/ת למות. כולנו הולכים והולכות למות. אז ברגע שמישהו או מישהי שאנחנו פשוט לא מסוגלים או מסוגלות לסבול עושה משהו שבאמת מעצבן אותנו, יש לעצור ולחשוב: "כשאהיה על ערש דווי, זה מה שישנה לי?" התשובה, אלא אם כן יש לנו ידיעה שלאדם הזה באמת יש נחישות להשמיד את העולם, סביר להניח שהתשובה תהיה "לא" מהדהד. העצה הקטנה הזאת היא כה פשוטה, ועדיין עוזרת להקל על הרבה מהדברים הקטנים שמעצבנים אותנו בחיים. 

את כולנו מלווה הידיעה שאנו בדרכינו למות, אבל מן הסתם זה לא משהו שאנחנו באמת יודעים ויודעות. המוות הוא עניין מופשט, מושג רחוק שקורה לאנשים אחרים- מי שזקן, חולה, אלו שהיו מעורבים או מעורבות בתאונה קטלנית. אבל זו איננה המציאות. צעירים וצעירות מתים לפני זקנים וזקנות, מי שבריא/ה לפני מי שחולה, כל יום ויום. 

כשהמיקוד שלנו הוא על מותנו העתידי הוודאי (מחר? עוד שנה? תוך 50 שנה?), הרבה מן הדברים שהיו בדרך כלל מביאים אותנו לקצה, פשוטו כמשמעו, הופכים לחסרי משמעות. זה לא שהם לא מעצבנים אותנו יותר, אלא שמחלחלת בנו ההבנה שאין שום טעם לבזבז את זמננו היקר, הנשימה או האנרגיה עליהם. 

7.סיבה ומסובב: קארמה

אנשים אומרים: "מה שיוצא בסיבוב חוזר בסיבוב" או "זו הקארמה שלו- מגיע לו מה שקורה לו". ברמזם שבני ובנות אדם קוצרים את מה שזרעו. זו לא בדיוק ההבנה הבודהיסטית של קארמה, שהיא הרבה יותר מורכבת ועדינה. עדיין, בזמן שאנשים יכולים להיראות די מבסוטים להצביע על כך שהסבל של אחרים ואחרות הוא הקארמה שהם/ן יצרו, רובם יירתעו מלראות שכשהמצב שלהם עצמם/ן נמצא בתחתית, זה גם נובע מהקארמה שלהם/ן.  

כל ההתנסויות שלנו- מרגעי ההנאה הבלתי ניתנים לתיאור עד לתהומות הייאוש- נובעות מסיבות. הסיבות הללו לא סתם מגיעות אל חיקנו משום מקום, אלא נוצרות על ידינו. לכן, כשההתנסות שלנו נוראית, במקום לאפשר לכעס להשתלט, נוכל לעצור ולחשוב: מאיפה זה הגיע, והאם אני רוצה לתת לזה להתדרדר?

קארמה היא אודות ההתנהגות הכפייתית שלנו, תגובתנו לדברים באותה דרך ישנה שבה תמיד הגבנו. אם יש לנו הבנה של איך קארמה עובדת, נראה שיש לנו את היכולת לשנות את התנסויות העתיד שלנו עם מה שאנו עושים ועושות עכשיו- ופה הכוונה לתרגל אורך רוח כשהכעס נושך אותנו. 

8.זה לא אמיתי: ריקות

בשעה שאורך רוח עשוי להיות תרופת הנגד הישירה, ריקות היא תרופת הנגד העוצמתית, לא רק לכעס, אלא לכל הבעיות והקשיים שלנו. למעשה, זה לא משנה כמה אורך רוח יש בנו, אם לא הבנו ריקות, בעיות יומטרו עלינו כמו מונסון הודי. 

אם ניקח רגע לנתח את התודעות שלנו בשעה שהכעס עולה בנו, נבחין במשהו: תחושה חזקה של "עצמי" או "אני". "אני כל כך כועס או כועסת על מה שאת או אתה אמרת לי. אני לא מצליח/ה להאמין שזה מה שהוא עשה לחבר/ה שלי! אני צודקת בוודאות לגבי זה, והיא לגמרי טועה!" אני, אני ,אני. 

כשאנחנו כועסים וכועסות, יש לנו את הזדמנות הפז לבחון את ה"אני" הזה שמופיע באופן כל כך מוחשי. זה לא קיים! אין כוונתנו לומר שאנחנו לא קיימים וקיימות או שכלום לא משנה, אלא שכשננסה למצוא את ה"אני" הזה- האם הוא נמצא בתודעה שלנו? בגוף? בשניהם? אין שום דרך שנוכל לומר, "כן, הנה זה!".

הדבר הזה הוא קשה להבנה עבור אנשים, אבל  העובדה היא שברגע שנתחיל לנתח את המציאות, זה ישנה את נקודת המבט שלנו מן היסוד. אנו נראה שמעולם לא היה איזשהו דבר שנוכל להצביע עליו שיש מה לכעוס אודותיו מלכתחילה.

סיכום

זה לא משנה כמה פעמים נחזור- "לא אתכעס"; ללא מאמץ בפועל, לעולם לא נשיג את שלוות התודעה המיוחלת על ידי כולנו. 

הנקודות לעיל הן לא סתם רשימה נחמדה- הן כלים אקטואליים שנוכל להסתייע בהם כדי לשחרר את עצמנו מהתסכול שלנו, הכעס והעצב. עם תרגול, נוכל כולנו לעשות זאת.

Top