העולם נראה הרבה פעמים כמו מקום מטורלל. רק נפתח חדשות: טרוריסטים עומדים לתקוף! הכלכלה היא אסון! והסביבה- אל תשאלו. זה מספיק כדי לשכנע אותך להישאר במיטה למשך כל מה שנותר מהשבוע.
וזה רק מה שקורה בעולם החיצוני. עלינו להתמודד גם עם חיינו שלנו. לאן לנסוע בחופשה הבאה? איך להתמודד עם עמית/ה לעבודה שבדיוק קיבל/ה את הקידום שרצינו בו נואשות? מה בעצם לעשות עם החיים שלנו?
בצעירותינו נאמר לנו שנוכל להיות כל מה שנרצה. "לכו אחרי החלומות שלכם/ן", נאמר לנו. אך כמה מאיתנו חיים את החלום? כמה מאיתנו גולשים וגולשות בערוצי המידע של הרשתות החברתיות שלנו , תוך שעולה בנו קנאה כלפי אלו שנראה לנו שאכן חיים את חלומם/ן? כל החופשות על החוף, והשיניים הלבנות המושלמות- אלו שמצאו את המפתח לחיים, בעוד אנחנו תקועים ותקועות במשרד משמים.
הרעיון הזה של "אושר" עשוי להיראות כמו אגדה של פיות או רק עוד סיסמת פרסום- משהו שנעבוד למענו מעכשיו, כדי להנות ממנו מתישהו בהמשך. אבל לא משנה כמה קשה נעבוד, אין שום ערובה לאושר. יש כאלה שהשיגו פוסט דוקטורט רק כדי לסיים בסוף בעבודה במקדונלדס, בעוד אחרים ואחרות הגיעו לעושר ופרסום מדהימים, ולבסוף יגמרו את החיים בדיכאון והתאבדות. כל זה גורם לנו לחרדה בנוגע לחיים, מה שמוביל לחרדה חברתית, שבה כל הזמן נשווה את עצמינו לזולת. כל פעם שנפגוש בעיניים של מישהו או מישהי זה ירגיש לנו לא נוח, וחסרי בטחון, ננסה להתחבא מאחורי המסך של הסמארטפון שלנו.
זוהי המגיפה של זמננו. היא עשויה שלא להיראות מסוכנת כמו איידס, סרטן, או דיכאון, אך חרדה מרוקנת את האנרגיה שלנו ומייצרת תחושות קבועות של חוסר נוחות. זה מה שגורם להרסנות כלפי עצמנו עם כל סדרות הטלוויזיה והגלישה באתר הפייסבוק, הכול רק בגלל שהחוויה של למצוא את עצמנו לבד עם המחשבות שלנו היא בלתי נסבלת עבורנו. נדרשות לנו אזניות ומוזיקה רציפה כדי להפוך את הדברים לכאלה שניתן לסבול.
זה לא חייב להיות כך. לכולנו משותפת ההבנה שעלינו להכיר תודה על כל מה שיש לנו בחיים, ושעלינו לעולם לא להשוות את עצמינו לזולת. אבל מה זה בעצם אומר? איך נוכל להתגבר על חרדה?
לקחת צעד אחורה
עלינו לחזור לאחור ולבחון את חיינו. זה נשמע משעמם, אבל לא נוכל פשוט לדלג מעל זה. מהו רצוננו מהחיים? אין דרך אחת הנכונה לכל.
אבל היו בנות ובני אדם על אותה הדרך לפנינו. שאיפתנו עשויה להיות שנהפוך לכוכבי/ות רוק, אבל האם זה באמת ישמח אותנו שצלמי/ות הפאפארצי ירדפו אחרינו 24/7? האם השמחה ממשיכה לשכון אצל כוכבי וכוכבות רוק במהלך השנים? כמה מתוכם/ן ייפלו לאלכוהול וסמים? ואז עלינו לחשוב האם יש לנו כוונה להשקיע את הזמן והאנרגיה הדרושים לשם כך.
למצוא דמות מעוררת השראה
אם מצאנו אורח חיים שהופך את החיים לשמחים ובעלי משמעות רבה יותר, הצעד הבא הוא למצוא מישהו או מישהי שמגלמ/ת זאת. כדי לפתח יכולת מרשימה כמוזיקאית או מוזיקאי, דרוש לנו אימון, כדי להפוך לשחקן או לשחקנית כדורגל, עלינו להתאמן. אפילו על מנת ללכת, עלינו להתאמן, למרות שזיכרוננו עשוי להשכיח זאת מאיתנו. המסר פה הוא שללא סיבה, אין תוצאה. נחוצה התמסרות על מנת להגיע למשהו בחיים. נוכל לקבל עצות ממישהו או מישהי שמהווים דמות לחיקוי, וכך להפוך למקור גדול של השראה.
לעזור לזולת
כל כך קל לשקוע בתוך המחשבות והתשוקות שלנו. רוב מחשבותינו עוסקות ברצונות שלנו ובצרכים שלנו מהחיים, ובכל פעם שמישהו או מישהי ניצבים בדרכינו, זה מוציא אותנו מדעתנו. חלק גדול מהחרדה כרוך בתחושה של ניתוק, אך הדרך הטובה ביותר להתחבר לאחרים ואחרות היא לדאוג להם/ן באמת. אם נחשוב רק על עצמינו, לא נותר לנו אלא לחוש אומללות; בזמן שיש הוכחות מדעיות לכך שעזרה לזולת המגיעה מכל הלב מסוגלת להרגיע חרדה ולהעלות את מפלס האושר.
זה לא חייב להיות משהו גדול. חיוך למישהו או מישהי ביום עגמומי, או פשוט הודיה כנה למישהו או מישהי יכולים להספיק כדי לרומם את הרוח של שני הצדדים. אל תעשה/י זאת מתוך תחושת חובה, אלא מתוך רצון אמיתי להאיר את היום של מישהו או מישהי. לאחר מכן, הבט או הביטי על מה שקורה למצבך המנטאלי.
להבין מי את/ה
כולנו אוהבים ואוהבות לחשוב שאנחנו ייחודים/יות, אבל זה רק מוכיח שלכולנו זהות משותפת. כשנאמר-להכיר במי שאת/ה, הכוונה היא להבין מי אנחנו באמת. לכולנו יש בעיות, וחיים מושלמים פשוט אינם בנמצא. אל תאמינו לכל מה שעולה במחשבות שלכם/ן!
בדיוק כמו שאף פעם לא נחשוף תמונות שבהן אנחנו נראים או נראות לא טוב לדעתנו, כך גם בני ובנות אדם אחרים. יש לנו פחד מלהיראות מגוחכים/ות בחברה, ונחשו מה? לכולם ולכולן משותף הפחד הזה. למרות שאנחנו חיים בעידן שבו מפגיזים אותנו עם איך שנראים חיים מושלמים, מוטב שלא ניפול למלכודת. אם נשאר בתשומת לב לנקודות הללו, בהשתדלות מכל הלב להביא לאושרו של הזולת, ולעבוד כדי להפוך את החיים שלנו למשמעותיים, החרדה שלנו תתפוגג בהדרגה.