כּינוּן הרמוניה בתוך מִגוון דתי

כמו כן, המציאוּת של ימינו שונה במקצת מהמציאוּת של העבר. בעבר, בני ובנות אדם ממסורות שונות נותרו מבודדים במידה מסוימת. הבודהיסטים התרכזו באסיה; המוסלמים במזרח התיכון וחלקם באסיה; ובמערב היו בעיקר נוצרים. כך שהיה מעט מאוד קשר. אבל עכשיו הזמנים שונים. מתרחשים הרבה גלי הגירה חדשים; ישנה גלובליזציה כלכלית וגם צמיחה של תעשיית התיירות. לפיכך כל כך הרבה מידע זמין כעת, כולל מידע לגבי בודהיזם. הודות לגורמים השונים הללו, הקהילה העולמית שלנו הפכה להיות מעֵין ישות אחת: ישות מאוחדת אחת רב-תרבותית ורב-דתית.

אז יש כאן שתי אפשרויות לְמה שיכול לקרות. הראשונה היא שבעקבות מגע קרוב בין מסורות שונות, לפעמים ישנה תחושה קלה של חוסר ביטחון לגבי המסורת שלנו. המסורת האחרת באה איתנו במגע באופן נרחב יותר, כך שמתעוררת בנו תחושה קלה של אי נוחות. זוהי אפשרות שלילית. האפשרות השנייה היא שהודות למציאות הזו של תקשורת רבה יותר, התרבו ההזדמנויות לפתח הרמוניה אמיתית בין המסורות. זוהי אפשרות חיובית יותר ולכן כעת עלינו לעשות מאמץ כדי לבסס הרמוניה ממשית. אם נשאיר בצד את הדתות שאין להן שום בסיס פילוסופי, אלא רק אמונה בפולחן השמש או הירח או דברים כאלה, אם נניח אותן בצד, ונסתכל על הדתות הגדולות בעולם - נצרות, יהדות, אסלאם, מסורות הינדיות ובודהיסטיות שונות, ג'ייניזם, דאואיזם, קונפוציאניזם וכן הלאה - לכל אחת מהן יש ייחודיות משלה. לפיכך, באמצעות קשר קרוב, נוכל ללמוד דברים חדשים אלה מאלה; נוכל להעשיר את המסורות שלנו.

אנחנו, הבודהיסטים הטיבטים, למשל, נשארנו מבודדים מאחורי הרי ההימלאיה; לא היה לנו מושג מה קורה בעולם החיצון. אבל עכשיו המצב השתנה לחלוטין. כעת, במשך כמעט 50 שנה כפליטים חסרי בית, מצאנו בתים חדשים והזדמנויות רבות ללמוד ממסורות אחרות במדינות אחרות. זה היה מועיל ביותר. בעבר, ייסדנו תוכניות חילופין בהודו: אחים ואחיות נוצרים הגיעו להודו כדי ללמוד מאיתנו וכמה מהנזירים והנזירות הטיבטים שלנו נסעו למערב והתנסו בנצרות, בעיקר במנזרים קתוליים. אז, באמצעות ניהול קשר קרוב באופן כזה, אם לא נישאֵר צרי-אופקים אלא נִפַּתָּח, נוכל ללמוד משהו אלה מאלה. בדרך הזו, נוכל לפתח הבנה וכבוד הדדיים. ובכל מקרה, ישנה מציאות חדשה. לכן אני חושב שפיתוח הרמוניה הדדית בין דתות שונות הוא חשוב מאוד. זוהי אחת המחויבויות שלי עד ליום מותי, לקדם הרמוניה דתית. יש בכך תועלת רבה.

לכן, כשאני מרצה על בודהיזם לקהל במערב המאמין ברובו בדתות אחרות, המטרה היא לסייע לאותו קהל לפתח הבנה מסוימת של הבודהיזם. זה יכול להועיל לפיתוח סובלנות. לאחר מכן, אולי בדומה לְמה שמדגיש האפיפיור הנוכחי, הדגש צריך להיות על אמונה ועל היגיון גם יחד. זה מאוד חשוב. לפעמים, בלי היגיון האמונה נשארת קצת לא רלוונטית. אבל עם היגיון, אמונה יכולה להפוך לחלק מהחיים שהוא רלוונטי ביותר. אמונה באלוהים, לדוּגמה, יכולה להיות לעזר רב מאד, למשל, כאשר אדם עובר תקופות קשות, היא מעניקה לו תקווה גדולה. ואם נחשוב במונחים של כעס, שנאה, קנאה, הרצון לרמות ולהציק לאחרים, אז אם יש לנו אמונה, האמונה מגנה עלינו מפני רגשות ומעשים שליליים כאלה. כשאנחנו מבינים זאת, האמונה נעשית חשובה מאוד בחיי היומיום. במסורת הבודהיסטית, אנו שמים דגש שווה על אמונה ועל היגיון. לכן, מספַּר הסברים בודהיסטיים, במיוחד אותם אלה המבוססים על היגיון, עשויים להיות מועילים עבור מְתַּרגלים של מסורות אחרות.

בתוך מגוון המסורות הדתיות הקיימות בעולם של ימינו, ישנן שתי קטגוריות: אלו שהן תֵאִיסְטִיוֹת ואלו שהן אַתאיסטיות. בודהיזם הוא אחת הדתות האַתאיסטיות. על פי הדתות האַתאיסטיות, הדגש הוא על חוק הסיבתיות (סיבה ותוצאה). לכן, באופן טבעי, ישנם בבודהיזם הרבה הסברים על חוק הסיבה והתוצאה, וזה משהו שמאוד מועיל לדעת. זה מועיל בכך שזה מסייע לנו לדעת יותר על עצמנו ועל התודעות שלנו.

עלינו להבין, למשל, שגישות ורגשות הרסניים הם המקור לסבל והכאב שלנו. כדי לחסל את הסבל והכאב, עלינו להתמקד לא רק ברמות הפיזיות והמילוליות שלהם, אלא גם ברמות המנטליות. כוחות-הנגד ביחס אליהם, גם הם ברובם מנטליים.

במסורת הבודהיסטית, ההסבר הנוגע לתודעה מפורט מאוד. כמו כן, אנו מוצאים זאת גם בכמה מסורות הודיות עתיקות. לכן כעת, כיום, המדע המודרני חוקר לעומק יותר ויותר את התחום הזה. למשל, מדע הרפואה מתחיל לערוך מחקר על רגשות, מכיוון שהם חשובים מאוד בכל הקשור לבריאות שלנו. יש קשר בין גוף בריא לרגשות. לכן חשוב במיוחד לנוירולוגים החוקרים כיצד המוח פועל, לבחון יותר את הרגשות. גם בתחומי אקדמיה אחרים, יש עניין רב בתודעה וברגשות. לפיכך, מידע על התודעה ועל הרגשות הלָקוּחַ מהבודהיזם ומדתות הודיות עתיקות מועיל מאוד למחקר שלהם.

בדרך כלל אני עורך הבחנה בין שלושה חלקים של הבודהיזם: מדע בודהיסטי, פילוסופיה בודהיסטית ודת בודהיסטית. ראו את הדוּגמה של בודהה עצמו. בודהה היה במקור בְּרִיָה רגילה בעלת תודעה, בְּרִיָה בעלת מגבלות. הוא לימד כיצד להתמיר את הרגשות והתודעות הרגילים שלנו צעד אחר צעד, ועל ידי כך שהלך בדרך הזו בעצמו, הוא נעשה לבסוף מואר, וזהו בודהה. לפיכך, הגישה הבודהיסטית היא להתחיל ברמה הזו, ברמה של בני ובנות אדם רגילים, ואז להמשיך ברמה הזו לאורך כל הדרך עד למצב הבּוּדהיוּת.

לכן, אם כך, בראש ובראשונה עלינו להבין את המציאות העכשווית: זה מצריך מדע בודהיסטי. לאחר מכן, על בסיס זה, נבין שקיימת האפשרות של שינוי, של התמרה (טרנספורמציה). ניווכח ששינוי אפשרי וזוהי הפילוסופיה הבודהיסטית. כאשר זה יתבהר לנו ויהיה לנו ביטחון בתהליך של התמרה פנימית, אז נוכל להתחיל לתרגל את הדת הבודהיסטית.

אז, אם נסקור לאחור את המדע הבודהיסטי, ישנם שני תחומים שבהם הוא עוסק: באופן פנימי, בתודעה, ובאופן חיצוני, באטוֹמים, ביקום וכן הלאה. למדע המערבי יש הרבה מה להציע באשר לרמה החיצונית: נראָה שהוא מתקדם ביותר בתחום הזה. אנחנו הבודהיסטים יכולים ללמוד ממנו הרבה על חלקיקים ועל אופן התפקוד שלהם, על גנטיקה, על היקום - כל אלה מועילים מאוד עבורנו כבודהיסטים. לכל הפחות, במונחים של כוכב הלכת הזה, די ברור שאין בנמצא הר מֵרוּ. לפיכך, חלק מהתיאורים הקלאסיים שלנו צריכים אף הם להשתנות. לכן, זה חיוני מאד עבורנו, הבודהיסטים, ללמוד על הממצאים המדעיים בתחומי הקוסמולוגיה, פיזיקת החלקיקים, פיזיקת הקוונטים וכן הלאה.

יחד עם זאת, חלק מהממצאים של המדע המודרני ושל הבודהיזם זהים. לדוּגמה, במקור, בני ובנות אדם האמינו שקיים איזשהו סוג של חומר המצוי בצידם של האובייקטים, שיש לו קיום עצמאי בפני עצמו, מצידו הוא. אבל עכשיו, על פי ממצאי הפיזיקה הקוונטית, אנו רואים שאין דבר כזה. לנו הבודהיסטים הייתה ההבנה הזו במשך אלפי שנים. הבודהיזם מלמד ששום דבר אינו מתעורר ועולה באופן עצמאי, בלתי תלוי, מצידו הוא, או קיים באופן עצמאי, בלתי תלוי, מצידו הוא, אלא שהכל מתעורר ומופיע בזיקה של תלות, תוך התהוות גומלין. 

עכשיו, במונחים של ידע פנימי, המדע המודרני מתחיל לערוך כמה מחקרים, כך שיכולה להיות תועלת הדדית. בודהיסטים יכולים ללמוד מהמדע על תופעות חיצוניות והמדע יכול ללמוד כיצד להתמודד עם רגשות שליליים ותופעות פנימיות מסוג זה, מהבודהיסטים. לכן, כאשר אנחנו מנהלים שיח עם המדענים, זה לא על סבבי חיים עתידיים או על נירוונה. אנחנו לא משוחחים על היבטים דתיים, אלא, במקום זאת, על התודעה ועל הרגשות. זאת משום שיש לנו את אותה השיטה: אנחנו חוקרים דברים כדי לעמוד על טיבה של המציאות.

אז מבחינתכם, בני ובנות המערב המתעניינים בבודהיזם, זה מועיל לבצע מחקר מדעי משלכם. לפיכך, על בסיס מתן ההזדמנות לחקור את תורות הלימוד הבודהיסטיות בעזרת גישה מדעית, נראה לי סביר מבחינתי להעניק הרצאות על בודהיזם לקהלים שאינם בודהיסטים. מהסיבה הזו, אנא התייחסו לשיחות שלי כאל מעֵין הרצאות אקדמיות. למעט כמה מזמורים בתחילת המפגש, אין בשיחות שלי טִקסיות או היבטים דתיים. אני פשוט מעניק הרצאות מדעיות. מה דעתכם?