פרפרזה על "עצה מאיש זקן בעל ניסיון"

תורות הלימוד הללו על סבל לקוחות מתוך הטקסט "עצה מאיש זקן בעל ניסיון" (Nyam-myong rgan-po'i 'bel-gtam) שנכתב על-ידי המאסטר היקר גוּנְטַאנְג רינפוצ'ה (Gung-thang-tshang dKon-mchog bstan-pa'i sgron-me) (1762–1823). התורות המכילות מְשלים רבים, זורמות כסיפור במבנה של פסוקים, ומבוססות על הכתבים. הנקודה העיקרית של הלימוד היא לסייע לנו לפתח את ההחלטה הנחרצת להשתחרר (renunciation) ואת הנחישות להיות חופשיים, ובאופן כללי להכין את הקרקע לבודהיצ'יטה כדי להשיג הארה ולהיטיב עם כול אחד ואחת.

ביראת כבוד עמוקה לבודהה הטהור ללא רבב, שנטש את זרעי הלידה החוזרת השבים וחוזרים על עצמם ללא שליטה מתוך כוח הקארמה והרגשות המפריעים, ושכתוצאה מכך אינו חווה את מצבי הסבל של הזקנה, החולי והמוות.

באמצע המישור העצום, הבודד והפראי של סמסרה חי איש זקן שאליו הגיע לביקור בחור צעיר, גאה בנעוריו ובבריאותו. מתקיים ביניהם הדיון הזה.

"היי איש זקן, מדוע אתה מתנהג, מסתכל ומדבר באופן שונה מאחרים"?

לכך משיב הזקן: "אם אתה אומר שאני מתנהג, הולך, מתנועע ומדבר באופן שונה, אל תחוש שאתה עף בשמַים מעל. נְחת בחזרה על אותה האדמה שעליה אני נמצא והקשב למילותיי."

חלק מהצעירות והצעירים חשים שהזִקנה היא רק נחלתם של קשישים ושהיא לעולם לא תבוא עליהם. הם מאוד יהירים ואין להם סבלנות להתעסק בכול דבר שהוא הקשור באנשים זקנים.

האיש הזקן ממשיך "לפני כמה שנים הייתי הרבה יותר חזק, הרבה יותר נאה והרבה יותר נמרץ ממך. לא נולדתי כפי שאני עכשיו. כשהייתי רץ, הייתי יכול אפילו להשיג סוסים מעופפים".

רוב האנשים הזקנים מדברים באופן הזה. ההווה אף פעם אינו טוב כמו הימים ההם.

אם תפסתי מַשהו, הייתי יכול אפילו לתפוס בידיים חשופות יאקים של ארצות הנוודים. הגוף שלי היה כול כך גמיש, שיכולתי לנוע כמו ציפור בשמיים. הגוף שלי היה כול כך בכושר, נראיתי כמו אֵל שופע נעורים. לבשתי את הבגדים הבוהקים הצבעוניים ביותר והמון עדיים מזהב וכסף, אכלתי כמויות עצומות של אוכל טעים וממתקים, ורכבתי על סוסים אדירים. כמעט אף פעם לא ישבתי לבד מבלי לשחק, לצחוק וליהנות. כמעט ולא קיים אושר שלא חוויתי.

"בזמנים ההם, מעולם לא חשבתי על ארעיות חיי או על מותי. גם לא שערתי שאעבור את מצבי הסבל של הזקנה כפי שאני עכשיו".

פעם היה אדם צעיר באזור שבו גרתי, שניהל חיי פאר ותמיד התענג על הנאות. לאט, לאט הוא הזדקן, גופו התכופף, הכנסתו הצטמצמה. הוא אמר לחבריו, "מעולם לא חשבתי שהזִקנה תבוא עלי באופן כול כך פתאומי."

"כשאתה חי עם הסחת הדעת של להתרועע עם חברים, לבלות במסיבות ולעשות חיים, הזִקנה מתגנבת ומתגברת עליך בעיצומו של צליל הצחוק שלך."

גֶשֶׁה קָמַאפָּה אמר "עלינו להיות אסירי תודה על כך שהזִקנה באה לאט. לו היא הייתה באה בבת אחת, זה היה בלתי נסבל. אם בגיל שלושים היינו הולכים לישון והיינו מתעוררים כאשר אנו נראים כבני שמונים, לא היינו יכולים לשאת את המראה שלנו. אנחנו לא מבינים את הזִקנה שלנו עצמנו. איך הזדקנו היא תעלומה מוחלטת עבורנו. כאשר לפתע פתאום אנחנו מוּדעים לזִקנתֵּנו, לוקח לנו זמן לקבל אותה. אז זה כבר מאוחר מדי. למרות שנֶאֱמַר שתרגול דהרמה במשך כמה שעות לפני המוות מועיל, כדי לתרגל טנטרה נחוץ לנו גוף שיש לו כושר פיזי. לכן, חשוב להתחיל תרגול טנטרי בעודך צעיר".

כאשר אנחנו הופכים להיות זקנים מאוד, אנחנו לא אוהבים את האני שלנו עצמנו כשאנחנו מביטים במראַה. באותה העת, הגופים והתודעות שלנו נחלשים. הגופים שלנו מתחילים להתנוון מכף רגל ועד ראש. ראשינו כפופים כאילו שאנחנו במצב תמידי של רכינה לשֵׁם קבלת חניכת כד. 

השיער הלבן על ראשי, שלא נותר בו צבע שחור, אינו סימן המעיד על טיהור. זהו חץ הכפור מפיו של שר המוות, שנחת על ראשי. הקמטים על המצח שלי אינם הקפלים השמנמנים של תינוק היונק חלב מאמו. זוהי הספירה של מניין שנותיי המתבצעת על ידי שליחיו של שר המוות. כאשר אני ממצמץ, זה לא משום שחַדר עשן לעיניי. זהו סימן להיותי חסר אונים עם התנוונותם של כוחותיי החושיים. כשאני מנסה לעשות מאמץ גדול לשמוע עם היד ליד האוזן, זה לא משום שאני מנהל תקשורת סודית. זהו סימן להתנוונות השמיעה שלי.

כשאני נוטף ריר ונזלת מטפטפת מתוך האף שלי, אלה אינם קישוטי פנינים על הפנים שלי. זהו סימן להפשרת הקרח של מרץ הנעורים על ידי אור השמש של הזִִקנה. איבוד השיניים שלי אינו סימן לצמיחתן של שיניים חדשות כמו אצל ילד צעיר. זהו סימן לשחיקתו של אמצעי האכילה המורחק הצידה על ידי שר המוות. כאשר מצטבר ויוצא הרבה רוק ואני יורק כשאני מדבר, זה לא כמו להמטיר מים על האדמה כדי לנקות אותה. זהו סימן לקיצן של כול המילים שאגיד. כשאני מדבר בצורה מקוטעת וכושל במילותיי, זה לא שאני מדבר בשפה זרה ומוזרה. זהו סימן לכך שהלשון שלי עייפה מחיים שלמים של פטפוטי סרק.

כשהמראֵה שלי הופך להיות מכוער, זה לא שאני מנסה להתחבא מאחורי מסכה של קוף. זהו סימן לניוונו המוחלט של הגוף שאותו קיבלתי בהשאלה. כאשר ראשי מרבה לרעוד, זה לא שאני לא מסכים איתך. זהו סימן לכוחו המוחץ של המקל של שר המוות שפגע בראשי. כשאני מתהלך כפוף, זה לא שאני מנסה למצוא מחט שאיבדתי. זוהי אינדיקציה ברורה לניוונו של יסוד האדמה בגופי.

כאשר כדי לקום אני מתרומם על הידיים והברכיים, אני לא מחקה חיה בעלת ארבע רגליים. זה משום שהתמיכה של הרגליים שלי כבר לא מספיקה. כשאני מתיישב, זה כמו לשמוט שק של מַשהו. זה לא שאני כועס על החברים שלי. זהו איבוד השליטה על הגוף שלי.

כשאני הולך לאט, אני לא מנסה להתהלך כמו מדינאי דגול. זה בגלל שאיבדתי לחלוטין את תחושת האיזון בגוף שלי. כאשר ידיי רועדות, זה לא שאני מנופף בידיים מתוך חמדנות כדי להשיג משהו. זהו סימן לפחד שהכול יילקח ממני על ידי שר המוות. כשאני יכול לאכול ולשתות רק מעט, זה לא בגלל שאני קמצן או חסכן. זהו סימן להתנוונות של חום מערכת העיכול בטבורי. כשאני לובש בגדים קלים, זה לא ניסיון לחקות ספורטאים. זה משום שחולשתו של הגוף שלי הופכת כול בגד שהוא לנטל ללבוש.

כאשר הנשימה קשה ואני מתנשף, זה לא שאני מְרַפא מישהו על ידי נשיפת מנטרה. זהו סימן לחולשה ותשישות של האנרגיות בגוף שלי. כשאני עושה מעט מאוד ויש לי מעט פעילויות, זה לא מתוך שליטה באופן מכוון בפעילויות שלי. זה עקב המגבלה של מה שביכולתו של אדם זקן לעשות. כשאני מאוד שכחן, זה לא משום שאני חושב שאחרים לא חשובים ומזלזל בהם. זהו סימן להתנוונות ההכרה של הזיכרון שלי".

"הו בחור צעיר, אל תקניט אותי ואל תלעג לי. מה שאני חווה כעת אינו בלעדי רק לי. כול אחד ואחת חווים את זה. חכה ותראה; תוך שלוש שנים יבואו אליך כמה מהשליחים הראשונים של הזִקנה. אתה לא תאמין למה שאני אומר או תאהב זאת, אבל אתה תלמד מניסיון. בזמן הזה של חמש ההִתְנַוְּונוּיּוֹת, יהיה לך מזל אם תזכה לחיות ולהגיע לגיל הזקנה שלי. גם אם תחיה זמן רב כמוני, אתה לא תוכל לדבר באותה מידה שבה אני יכול."

הצעיר עונה: "במקום האפשרות לחיות שנים רבות כמוך, ולהפוך להיות מכוער כמותך ולחוות התעלמות כמוך, ולקבל יחס בדרגות ההתייחסות לכלבים, עדיף למות."

הזקן צוחק. "איש צעיר, אתה בּוּר וטיפש מאד בנוגע לרצון שלך לחיות זמן רב ולהיות מאושר, אבל מבלי להזדקן. המוות אולי נשמע כמַשהו פשוט, אבל זה לא כול כך קל. כדי להיות מסוגל למות בשלווה ובשמחה, עליך להיות מישהו שלא קיבל מִנחות שהושגו באופן שאינו ראוי או הפר את כללי המוסר של עשר הפעולות החיוביות, ושצבר מידה רבה מאד של הקשבה לדהרמה, הרהור ומדיטציה. בהמשך לאֵלה, המוות הוא פשוט.

אולם, אני לא מרגיש כך. אין לי ביטחון בכך שעשיתי בכלל משהו בונה. אני מפחד מהמוות ואסיר תודה על כול יום שבו אני יכול להישאר בחיים. המשאלה החזקה שלי היא להישאר בחיים בכול יום".

הצעיר משנה את דעתו ואומר: "איש זקן, כול מה שאתה אומר הוא נכון. מה שאחרים סיפרו לי על סבל הזקנה תואם את מה שראיתי בך. הדגמת הזִקנה שלך בפנַי הועילה מאוד לתודעתי. אני נדהם אל מול הסבל של הזִקנה. הו זקן חכם, אם שמעת על שיטות כלשהן להימלט מהזִקנה, אל תשמור אותן בסוד; שתף אותן עימי ואמור לי את האמת".

הזקן אומר בהנאה: "בהחלט יש שיטה. אם אתה יודע אותה, קל לעקוב אחריה. עם מעט מאמץ, נוכל להשתחרר במהירות מהסבל הזה. למרות שכול מי שנולד מת, מעטים מאוד מתים לאחר שהזדקְנו. רבים מתים צעירים מבלי שתהיה להם הזדמנות להגיע לגיל זִקנה. השיטות נמצאות בתורותיו של בודהה. הן מכילות שיטות רבות להשגת שחרור והארה, במילים אחרות לא להיוולד בלידה חוזרת, להזדקן, לחלות או למות; אבל לא תרגלנו אותן."

פעם בבית-מנזר היה לאמה שבנה את עצמו באמצעות עבודה עצמית. הוא היה חבר זוטר במנזר, ורוב הנזירים לא שמו לב אליו. הם קיימו פגישה כדי לדון בעתידו של בית-המנזר. אותו לאמה אמר שיש להכין חבלים וסדינים לשֵׁם קשירת גופות. כולם אמרו שזה סימן המבשר רעוֹת וכעסו עליו. לאחר מכן הם דנו במה שעל כול אחד לעשות כדי לסייע למנזר. הלאמה אמר שיש להרהר בארעיות. בכך שאמר זאת, הוא העניק להם לימוד מצוין. רבים מבין הדלאי לאמות המאוחרים יותר, שיבחו אותו. על מנת להתכונן לעתיד, על אדם להתכונן למוות.

"כולם רוצים אַלְמוֹתִיּוּת ואת השיטות להשגתה. אבל להיוולד ולא למות זה בלתי אפשרי. אפילו אלפי בריות מוארות לחלוטין, כולל בודהה שאקיימוני, הלכו לעולמן. ובאשר לבודהיסטוות ומורי הרוח הגדולים מן העבר, נותרו רק שמותיהם. אותו הדבר ניכר בהיסטוריה של העולם. כול הדמויות ההיסטוריות הגדולות מתו ונותרו רק חורבות. לפיכך, אסור לנו לשכוח את מציאות המוות הממשמש ובא שלנו. אפילו מורי הרוח הגדולים של ההווה ילכו לעולמם. תינוקות שנולדו היום ימותו כולם בעוד מאה שנים. אז איך אתה יכול, בחור צעיר, לצפות שאתה לבדך תחיה לנצח? אי-לכך, רצוי שתכין את עצמך באופן רוחני למוות.

לא ניתן לרכוש תוחלת חיים ארוכה בכסף או להשיגה באמצעות נוחות פיזית. אם יש לך ביטחון רוחני ואתה יודע מה אתה רוצה מהחיים, אז ככול שתתבגר פיזית, כך יהיו לך יותר אושר ורעננות של התודעה. אם אתה נהנה מנוחות פיזית גדולה אך ניהלת חיים ריקים, אז ככול שתתבגר, כך תהפוך להיות פחות מאושר. תצטרך לנסוע כתייר כדי להסיח את דעתך מלדאוג לגבי המוות. מצד שני, אפילו אם יש לך רק מעט ביטחון רוחני, ככול שאתה מתקרב למוות, אתה מרגיש יותר כמו בן שחוזר לבית שמח. אתה לא נרתע מהמוות, אלא יש בך ציפייה לקראת המשכם של סבבי חיים של אושר".

פעם מאסטר רוחני גדול אמר: "מפני שיש לי בטחון ושִכנוע מלא בלידות העתידיות שלי; אין לי דאגה. המוות יכול לבוא בכול עת, ואקבל אותו בברכה".

"מכיוון שסבל המוות הוא בלתי נמנע, עלינו לעשות משהו בנידון. אנחנו לא יכולים פשוט לשבת ולהיות מדוכאים. כבני אדם יש לנו את החוכמה לנסות שיטות רבות. אפילו בודהה לא יכול לתת לך תורות מפורשות יותר, בחור צעיר. דיברתי מהלב שלי. אף על פי שזאת עצתי האמיתית מכול הלב, אל תסתמך רק על דבריי בלבד; נתח אותם באופן אנליטי בעצמך. תרגל בעצמך תרגולים הנוגעים לארעיות. יש פתגם האומר "שאל לדעתם של אחרים, אבל קבל את ההחלטה בעצמך." אם תיתן לרבים לקבל החלטות עבורך, רבים יתנו לך עצות שונות".

הבחור הצעיר אומר: "כל מה שאתה אומר הוא מאוד נכון ומועיל. אבל, במהלך השנים הקרובות אני לא יכול לעשות את הדברים האלה. יש לי עבודה אחרת לעשות. יש לי אחוזה גדולה, עושר וכו'. אני חייב לעשות הרבה עסקים ולטפל ברכוש שלי. בעוד כמה שנים אני חייב לפגוש אותך שוב, ואז אעשה את התרגולים."

הזקן הופך להיות מאד לא מרוצה למשמע הדברים ואומר: "כול מה שאמרת לי כעת מתגלה בסופו של דבר כמילים ריקות וחסרות משמעות. היה לי את אותו הדבר, את המשאלה לעשות משהו משמעותי בחלוף כמה שנים; אך מעולם לא עשיתי דבר ועכשיו הזדקנתי. אני יודע עד כמה דבריך הם הבל הבלים. דברים שיש לעשותם בעוד כמה שנים לא יסתיימו לעולם. אתה תמיד תדחה אותם. דברים שרוצים לעשות בעוד כמה שנים הם כמו זְקַנוֹ של איש זקן; אם תתגלח היום, יצמח לך יותר מחר. לאחר שתדחה את הדברים למחר ושוב למחר, תגלה במהרה שחייךָ נגמרו. הדחיינות הזו של תרגול הדהרמה הוליכה שולל את כולם. אין לי ביטחון בך שאי פעם תתרגל דהרמה. לכן, השיחה שלנו מיותרת לחלוטין. שוב לביתך ועשה מה שתרצה, ותן לי לדקלם כמה מאניס (מנטרות)."

הצעיר הופך מופתע מאוד ומרגיש קצת פגוע. הוא אומר "איך אתה יכול בכלל להעלות על דעתך לומר לי דברים כאלה? תגיד לי, באיזו מהירות אפשר להשיג דברים חומריים בחיים האלה?"

האיש הזקן צוחק, "אתה שואל אותי את השאלות האלה, אז אני מניח שעלי לענות כמה זמן לוקח להשיג דבר כלשהו. בכיוון הדרומי חי שר המוות שכלל לא אכפת לו אם סיימת את עבודתך או לא. הוא עושה מה שהוא רוצה. אם ביכולתך לנהל אתו יחסי ידידות ולקבל את רשותו להשיג משהו בחיים, אז אתה יכול להירגע. אחרת, לעולם לא תוכל להירגע. אנשים מתים באמצע כוס תה, בזמן שהאוכל על השולחן, תוך כדי הליכה, לפני שסיימו את הרחת הטבק.

"זה קורה לכולם, אפילו למאסטרים גדולים. רבות מתורות הלימוד שלהם אינן שלמות, כי הם מתו לפני שסיימו לכתוב אותן. אז כאשר מגיע שר המוות, אתה לא יכול לומר 'יש לי אחוזה גדולה והרבה עבודה לעשות'. אינך יכול להתפאר בשום דבר בפניו; עליך לעזוב הכול. בהיבט הזה אנחנו חסרי אונים לחלוטין. אנחנו לא יכולים לקבוע את תוחלת החיים. לכן, אם יש לך יכולת לעשות משהו, התחל לתרגל עכשיו. זה יהיה בעל משמעות; אחרת, האחוזות שלך לבדן הן חסרות משמעות. אבל בימינו יש קומץ אנשים שאומרים את האמת לגבי מה שיועיל לך. מה שנדיר עוד יותר הוא מישהו שיקשיב לעצות כנות".

הצעיר היה נרגש באופן עמוק, ולאחר שצבר בליבו כבוד רב לאיש הזקן, הוא לוקח כמה צעדים אחורה וקד קידת השתטחות בפניו. הוא אומר: "לאף אחד מהלאמות האחרים המוקפים בדגלים מוזהבים, בעלי התואר גֵשֶׁה או היוגים אין תורות לימוד עמוקות יותר מאלה שעליהן דיברת. יש לך מראה של איש זקן רגיל, אבל אתה למעשה חבר רוחני גדול מאד. אני נותן את מילת הכבוד שלי לתרגל את כול מה שאמרת, כמיטב יכולתי, ובעתיד, אנא למד אותי עוד תורות".

האיש הזקן מקבל את הדברים ונותן את הסכמתו. הוא אומר: "אני לא יודע הרבה, אבל חוויתי הרבה מאוד. אני יכול ללמד אותך מניסיוני. הדבר הקשה ביותר הוא להחליט להתחיל ולבסס את עצמך בדהרמה. קשה יותר להתחיל לתרגל דהרמה אחרי שאתה כבר זקן. לכן, חשוּב להתחיל מגיל צעיר."

"כאשר אתה צעיר, הזיכרון שלך רענן; יש לך אינטליגנציה דינמית ואת החוזק הפיזי לבנות כוח חיובי על ידי קידות השתטחות. במונחים של טנטרה, החוזק והחיוניות הנמרצת של ערוצי האנרגיה שלך טובים מאוד כאשר אתה צעיר. אם בגיל צעיר אתה יכול לפרוץ דרך המחסומים של החמדנות כלפי נכסים חומריים וההיאחזות בהם ולכרוך את עצמך בפעילויות רוחניות, יש לכך ערך רב מאד. לאחר שקיבלת את הדהרמה, הבנת את הנקודות המהותיות שלה וסיגלת לעצמך את רוח הדהרמה, אז כול מה שאתה עושה, אומר וחושב יהיה דהרמה."

מילַארֶפָּה ורָה לוֹטְסָאוָוה אמרו את אותו הדבר: "כאשר אני אוֹכֵל, הולך, יושב או ישן- זהו תרגול דהרמה."

"אין חוקים נוקשים בדהרמה. לכן, השתדל שלא יהיו לך יותר מדי מחשבות או תודעה הפכפכה. התחל עכשיו והמשך לשמור על העניין שלך בדהרמה. אל תשנה את דעתך בכול דקה. מרגע זה ואילך, הקדש את חייך - הגוף, הדיבור והתודעה - לתרגול הדהרמה".

כעת אומר האיש הזקן לצעיר במה כרוכה הדהרמה: "ראשית, מצא מורה רוחני מתאים המוסמך היטב והקדש את עצמך אליו כראוי במחשבותיך ובפעולותיך. מידת היכולת שלך להיטיב עם הזולת תלויה במציאת מנטוֹר רוחני הולם ובמחויבות שלך מעומק הלב לקשר שלך עמו."

אטישה הדגיש את הנקודה הזו. לעתים קרובות הוא סיפר שיש לו מחויבות מלאה מעומק הלב באותה המידה לכול 155 מורי הרוח שלו.

"לאחר מכן, עליך לשמור על מילות הכבוד שנתת ולקיים את הנדרים שלך כדי לתרגל את עשר הפעולות הבונות. שמור עליהם כפי שאתה שומר על עיניך. נתק את ההיאחזות שלך בחיים האלה, כמו שפיל פראי שובר את השלשלת. לאחר מכן צבור הקשבה, הרהור ומדיטציה, ובצע את השלושה ביחד. תמוך בכול זה בעזרת תרגול שבעת הענפים (שבעת הצעדים). זו הדרך לבנות כוח חיובי, לצבור זכות צְפוּנה. לאחר שעשית זאת, בּוּדהיוּת נמצאת בהישג ידך."

הדלאי לאמה החמישי אמר שאם מורה רוח מוסמך מדריך ומנחה תלמיד בעל כישורים מתאימים, באפשרותו לעצב את הבּוּדהיוּת במו ידיו. מילַארֶפָּה אמר גם שאם יש לך מורה רוח מוסמך וחניך בעל כישורים מתאימים המתרגל את תורות הלימוד המוסמכות, אז הבּוּדהיוּת לא שוכנת מחוץ לך; היא נמצאת בתוכך. עם זאת, יש תמיד להדגיש שעל מורה הרוח להיות בעל כישורים הולמים.

"זהו אושר; זוהי שמחה. הו בן יקר, אם תתרגל בדרך הזו כול משאלותיך יתגשמו."

תורות הלימוד האלו מועילות מאוד לאילוף התודעה. הן מרככות תודעה נוקשה. יש פתגם שאומר: "אל תהיה כמו שק עור המכיל חמאה. אל תהיה כמו אבן בנחל." שק עור לא הופך רך לא משנה כמה חמאה יש בתוכו. לא משנה כמה זמן אבן נשארת בנחל, גם היא לא הופכת לרכה.

מאותו יום ואילך, הצעיר תֵרגל דהרמה טהורה ללא מעורבותן של שמונה המחשבות הארציות הכרוכות ברְגַשות הילדותיים.

עלינו לנסות לעשות את אותו הדבר. ככול שהקשבנו ליותר תורות לימוד, כך עלינו לתרגל ולטפח את עצמנו באמצעותן, ולא להיות כמו חלוקי נחל שלעולם אינם מתרככים.

הזקן אומר: "שמעתי את תורות הלימוד הללו מפי מוריי הרוח שלי והן מבוססות גם על הניסיון שלי. מי ייתן וזה ייטיב עם אינספור יצורים בעלי תודעה למען אושרם."

המחבר מסיים:

למרות שתרגלתי מעט וחסר לי ניסיון בדהרמה, עדיין, בְּשֶׁל הלכי הרוח השונים והרצונות המגוונים של יצורים בעלי תודעה, אולי, עבור חלקם, תהיינה תורות הלימוד הללו לתועלת מיטיבה. מתוך תקווה להיטיב עם תודעותיהם של יצורים בעלי מגבלות, כתבתי זאת בכנות ומתוך מוטיבציה טהורה. תורות הלימוד הללו על ארעיות הן לא רק סיפור מעניין שאותו המצאתי כדי לספר, אלא הן מבוססות על "ארבע מאות הפסוקים" מאת אַרְיָאדֵוָוה.