החלטה נחרצת להשתחרר כבסיס לחמלה

לפני שתוכלי לסגל את הגישה הזאת של חמלה, המשאלה שכל היתר יהיו משוחררים מהבעיות שלהם, נחוץ קודם כל לחשוב על הבעיות שלך עצמך ולהיות מודעת אליהן. אם לא תחשבי על הבעיות שהן שלך ותפתחי את הרצון להתגבר עליהן ולפתור אותן, אז יהיה מאוד קשה לפתח את המשאלה לכך שכל היתר יהיו משוחררים מבעיותיהם. לפני שתוכלי באמת לִרְצוֹת להיחלץ מכל הבעיות שלך, הכרחי להכיר בכך שלא משנה לאיזה מן מצב את עשויה להיוולד מחדש, אם זהו מצב חוזר ונשנה באופן בלתי נשלט של סמסרה, אין בו דבר מלבד בעיות. הכרחי להכיר בכך שלא משנה כמה עשירה את, כמה נכסים אולי צברת, עדיין, אין ברשותך דבר פרט לבעיות. 

לא משנה באיזה סוג של מצב נהיה, במונחים של מידת העושר שיש לנו, כמות הנכסים שצברנו, זה משהו אשר אכן מערב בתוכו אך ורק בעיות, אבל זה משהו שיש לנו נטייה להתעלם ממנו. אנו נוטים לחשוב שלמעשה אנו מאושרים, בעוד שבפועל עדיין יש לנו די הרבה בעיות עם הדברים הללו. מכיוון שכשאנו נמצאים במצב חוזר ונשנה ללא שליטה, אז במצב מעין זה, אפילו אם הגענו לעמדה מאוד בכירה, יש לנו הרבה בעיות הכרוכות בכך. יש לנו את הבעיות של לדאוג שמא נחווה ירידה במעמדנו ונאבד את העמדה הזאת ויורידו אותנו מדרגתנו. צצות לנו דאגות בחשבנו על הַאִם נצליח או לא נצליח לקבל קידומים נוספים מעבר לכך, ולמעשה לעולם איננו מסופקים, ואנו נמלאים חרדה גדולה ביחס לכל המצב. 

כמו כן, כל מי שנולד חייב למות מתישהו, אבל רובנו, בגלל כוחם של האינסטינקטים החזקים שיש לנו, נוטים לנסות להתעלם מהעובדה שהמצב שלנו תמיד הולך להשתנות בחיים, שאין מה שנשאר קבוע לנצח. דברים תמיד הולכים להיות זמניים, אבל אנחנו נאחזים בדברים הללו כאילו כל דבר תמיד הולך להימשך עד אין סוף. אנו נאחזים בדברים כאילו הם סטאטיים ונצחיים, בעוד שלמעשה הם תמיד הולכים להשתנות. 

אפילו אם את מודעת להיותך בת תמותה, מודעת למוות, ישנם אנשים רבים השואפים מאוד להיות לְאֵל בחיים הבאים שלהם, להיות לָאֵל הכי מרהיב שיוכלו להיות, או להיות בן האנוש העשיר ביותר וכך הלאה. יש בני ובנות אדם רבים שיש להם את השאיפה הזאת. בואי נאמר שאפילו אם תיוולדי מחדש כְּאֵל, תוכלי להיוולד בכל אחד משלושת מישורי הקיום בהם ישנם אלים. יש אלים במישור הקיום של השתוקקויות החושים, יש אלים של צורות אתריות, וישנם אלים במישור הקיום של יישויות חסרות צורה. 

בכל אחד ממישורי הקיום הללו, של אלים, ככל שאת מתקדמת ביניהם בהדרגתיות כלפי מעלה, הם יותר ויותר נהדרים, כך שהאלים והארמונות שהם חיים בהם, וכל דבר ככל שתעפילי לקראתו מאפיל בהרבה על כל מה שנמצא מתחתיו, וכל מה שמתחת נראה מאוד נחות בהשוואה למישורי הקיום שמעליו. במישורי הקיום השונים הללו של אלים, האלים מגיעים לאריכות ימים מופלגת, המלאה באושר רב, ונראה כאילו אין להם בעיות. אך בסופו של דבר זמנם תם, ומאגרי הפוטנציאלים החיוביים שהם בנו כדי לחיות חיים מאושרים כָּאֵלֶּה נגמרים, הם התרוקנו. 

לאחר מכן האלים נעשים מודעים לכך שזהו זמנם של הפוטנציאלים השליליים מן העבר להבשיל, והם מודעים לכך שהם הולכים ליפול ממישור הקיום של האלים, ושכעת הם הולכים להיוולד מחדש לתוך מצב נורא. כאשר סימני מותם הקרוב מופיעים בפני האלים, עולה בהם מצוקה גדולה, ואומללות. זרי הפרחים שהם ענדו על עצמם מתחילים לנבול ולהתפוגג, הגופים שלהם מתחילים להפיץ צחנה מעוררת דחייה, ולחבריהם אשר לרוב היו איתם לא נותר מה לעשות איתם כעת. כולם יעזבו אותם הרחק מאחור, ויותירו אותם לבדם. הסבל המנטלי והייסורים שהאלים הללו חווים הוא דבר ממש קשה מנשוא באופן קיצוני. 

הארמונות שבהם האלים מתגוררים הם באמת דבר מרהיב. הם עשויים מרגליות יפהפיות ואבני חן מלוטשות, אך אז פוקדים את האלים הסבל העצום הזה והאומללות, בראותם שהם ייאלצו להשאיר מאחור כאלה בתים נאים, כאלו חברים יפים ונפלאים וכן הלאה. הסבל שלהם הוא ממש בלתי נסבל. הלידה החוזרת מהסוג הנפלא ביותר שביכולתנו לדמיין היא להיוולד כְּאֵל, וזה חשוב להבין שאפילו כְּאֵל עדיין אין לך דבר מלבד בעיות. יש לך את כל האומללות הזאת שתיאלצי לחוות. 

כשאנו מסתכלים על כל המצבים המרהיבים והנפלאים הללו שיכולנו להיוולד לתוכם, ומבינים שכל אלו מעורבים במצבים בלתי נשלטים חוזרים ונשנים ושאין בהם דבר מלבד בעיות, אז אנו מפתחים את אותה גישה וכיוון מחשבתי של "אני חייב/ת להיחלץ החוצה מכל אותם מצבים בעייתיים בבת אחת", וזה מה שידוע בתור הנחישות להיות חופשי/ה או ההחלטה הנחרצת להשתחרר. זוהי הנחישות להשתחרר מכל הבעיות. 

נחישות להשתחרר מעין זו ידועה בתור הנחישות שבאמצעותה אנו פונים הלאה מהאובססיה שלנו בנוגע לחיי עתיד. אם אנחנו באמת מודטים ובנינו את כל זה כהרגל מועיל בתודעה שלנו, אז נוכל למעשה לפתח נחישות כזאת להיות משוחררים מהבעיות שלנו. אך לפני שנהיה מסוגלים לפתח את הנחישות הזאת להשתחרר, שאיתה אנו פונים הלאה מהאובססיה שלנו בנוגע לסבבי החיים העתידיים, שבאמצעותה אנחנו נחושים להשתחרר מכל הבעיות הללו שיהיו מעורבות בלהיוולד שוב בסבבי חיים עתידיים כְּאֵל או כאיש עשיר- לפני שנוכל לפתח אותה, הכרחי לפתח את הנחישות להשתחרר אשר באמצעותה נפנה הלאה מהאובססיה שלנו לדברים של החיים הנוכחיים, משום שאם לא נפנה הלאה מהאובססיה לחיים הנוכחיים, זה הולך להיות מאוד קשה לפנות הלאה מהאובססיה לסבבי חיים עתידיים. 

אם נחשוב על המצב שאתו כולנו חייבים להתמודד בחיים הללו, כולנו חייבים להתמודד עם ארבעה סוגים עיקריים של בעיות או מצבים קשים. על כולנו להתמודד עם ארבעה. מָהֵם אותם ארבעה סוגים של מצבים בעייתיים? אלו הם: להיוולד, לחלות, להזדקן, ולמות- הזדקנות ומוות.  

כעת, מה בדבר המצב הבעייתי הזה של להיוולד ? זה עניין שמעורבת בו מידה רבה של סבל ואומללות, אך מאחר שהיינו מאוד קטנים כשזה קרה, אנחנו לא ממש יכולים לזכור את זה. עכשיו, מה בפועל כרוך בלהיוולד? הרגע הראשון של קיומה של היוולדות כרוך למעשה ברגע של ההתעברות כשזרם התודעה שלך נכנס לראשונה בפועל לתוך הבסיס לגוף העתידי שלך. זהו רגע ההתעברות והוא בעצם הדבר שאליו מתייחסים בהקשר של קיומה של היוולדות, ומהרגע השני והלאה לאחר ההתעברות כל התהליך של הזדקנות קורה, ומופיעות אצלך כל הבעיות ומצבי הסבל הכרוכים בהזדקנות.  

באשר לסבל הכרוך בְּלַחְלוֹת, זה דבר המוכר לכולנו. ניתן לסווג את המחלות השונות בתוך מערכת של ארבע מאות וארבע מחלות, ובנוסף לכך ישנן מחלות רבות חדשות שצצו, אשר חזו את הופעתן או-שצפו שתופענה בתקופות מאוחרות יותר של ניוון, והן משהו שאנחנו יכולים לראות שקורה בפועל. 

כל מי שאי פעם נולד, אם תחשוב על כך, חייב יהיה להתמודד עם הבעיה של למות. אם תהרהר בעניין הזה, תבין שבזמן המוות תיאלץ לוותר על כל הבגדים היפים שלך, תצטרך לוותר על כל המאכלים המועדפים עליך, ואתה הולך להיות במצב של עליבות גדולה כשתיאלץ למעשה לעזוב את החיים הללו. אין וודאות במונחים של הַסֵּדֶר לפיו הבעיות השונות של הזדקנות ומחלה ומוות הולכות להופיע, בגלל שמישהו יכול למות רגעים ספורים בלבד אחרי ההתעברות שלו בעודו נמצא עדיין ברחם אימו, לאחר שהזדקן כמה רגעים ברחם ואז מת. 

עליך לחשוב על כך שאפילו אם אכן תשרוד את כל תקופת שהותך ברחם, הרי שבזמן היותך בתוך הרחם של אימך תיאלץ להיות כלוא בתוך חלל מאוד קטן למשך יותר מתשעה חודשים. עליך לנסות לדמיין איך זה היה אם היית נעול בארון קטנטן פצפון בלי דלתות, בלי חלונות. אם היית ננעל בו אפילו לשלושה ארבעה ימים זה היה מאוד מאוד קשה עבורך לשאת זאת. 

תחשוב על איך היינו כשהגחנו לראשונה מרחם אימנו, בעודנו תינוקות קטנטנים פצפונים. לא היו לנו שיניים, לא היו לנו בגדים. היינו חסרי ישע לחלוטין. לא יכולנו לעשות שום דבר בכלל עבור עצמנו. היה עלינו להיות תלויים לחלוטין בטיפול האוהב של אמא שלנו, והודות לכך, בזכות הטיפול שהושקע בנו כשהיינו פעוטות קטנטנים זעירים שרדנו את התקופה הקשה ביותר הזאת ואנחנו חיים עכשיו. כשהיינו תינוקות קטנים מאוד לא ידענו איך לעשות דבר כלשהו וזה גרם לנו למידה עצומה של בעיות. תוכל להבין כמה הרבה בעיות היו לך כשהיית ילד קטן ותינוק. אם תחשוב על כך. כיף זה לא היה. 

התהליך הממשי של להיוולד כשלעצמו הוא דבר כואב ביותר ויש בו מידה רבה של סבל המעורב בפועל בתהליך ההיוולדות, ההגחה החוצה. אבל זה משהו שעל אף שהיה כה מכאיב, אנחנו לא זוכרים אותו. 

אם אתה חי מספיק זמן כדי להזדקן, אז הבעיות של התבגרות והזדקנות הן הבעיות מהסוג הנמשך לטווח הארוך ביותר. זה יכול להמשך לאורך כל חייך. בוא נאמר שאם תחיה עד גיל שמונים, הולכות להיות לך בעיות איומות ככל שתזדקן יותר ויותר. הבעיות הללו של גיל זקנה הן משהו המתגנב אלינו בלי שאפילו נשים לב לכך. הזדקנות מתרחשת בצורה מאוד יציבה והדרגתית, למשך תקופה ארוכה, ואנחנו אפילו לא מודעים אליה. אם הסבל והבעיות של הזדקנות היו משהו שלא היה פשוט קורה בהדרגה, אלא כזה הנוחת עליך פתאום בבת אחת, זה היה דבר נורא ואיום באופן קיצוני. רק דמיין איך זה יהיה להיות בן שש עשרה ואז ביום למחרת אתה קם והנה אתה בן שמונים. זה יהיה כאילו רק עטית עליך מסכה של איש זקן. הכר בכך שתהליך ההִשתנוּת שלך אל עבר הנִראוּת הזאת מתחולל למעשה בצורה הדרגתית תוך כדי שאתה גדל.

אם תחשוב על סוגי הבעיות שעימן אתה מתמודד כשאתה זקן, למשל במונחים של החוסן הגופני שלך, שאפילו אם אתה רוצה לעבוד ויש בתודעתך רצון מאוד פעיל  לעבוד, עדיין הגוף שלך לא יכול לעשות זאת, וזה יוצר לך בעיה נוראית של תסכול. אפילו אם הייתה לך תודעה מאוד צלולה כשהיית צעיר, אתה מתחיל לשכוח דברים והראיה שלך כבר לא צלולה וזה פשוט נורא. כמו כן המאכלים שאותם אהבת כל כך, אתה מגלה שהם כבר לא עושים לך טוב. למרות שאתה רוצה לאכול אותם אינך יכול, זה רק גורם לך לחלות. כל המקומות שאליהם אהבת ללכת והדברים אותם אהבת לעשות, אתה לא יכול יותר ללכת אליהם או לעשות אותם. זו בעיה נוראית ומקור לאומללות.

כמו כן, לא משנה כמה עושר ונכסים עשוי להיות שצברת במהלך חייך, בסופו של דבר אתה הולך להגיע לנקודה בה תיאלץ להשאיר הכל מאחור. זו בעיה איומה; היא עושה אותך לאומלל ומיוסר ביותר.

הבעיה הגדולה ביותר שעימה אנו חייבים להתמודד מתרחשת כשאנו נאלצים למות בפועל, כשאין לכל התרופות שנהגנו ליטול שום תועלת יותר. כלום לא עובד, אף טכניקה רפואית אותה ניסינו לא עוזרת יותר, ולא נותרת לנו למעשה ברירה אלא להתמודד עם המוות שלנו. אנו הולכים להיאלץ לעזוב מאחור את כל מה שהיה לנו וזרם התודעה שלנו פשוט יצטרך להמשיך הלאה עם עצמו בלבד. וזוהי הבעיה והסבל הגדולים מכל אשר עימם אנו מתמודדים, או שעימם ניאלץ להתמודד בעתיד.

הסבל הזה שאותו נחווה בזמן המוות הוא דבר אינטנסיבי, אבל הוא מאד קצר מאחר שלוקח זמן מועט מאד בלבד למות בפועל. אם לאחר מכן, הכל היה מסתיים ודי, אז זה לא היה כל-כך נורא מכיוון שהסבל האינטנסיבי של מיתה הוא קצר, מסיימים עם זה וזה נגמר. אך למעשה זה לא המקרה כי לאחר מכן, שוב, עלינו להיוולד מחדש. שוב, נצטרך לעבור את כל המעגל פעם נוספת. זהו המצב החוזר על עצמו ללא שליטה שפשוט ממשיך שוב ושוב ושוב בלי איזה שהוא סוף.

המעגל הזה החוזר על עצמו ללא שליטה, המצב הזה הוא משהו שפשוט חוזר על עצמו. זה כמו עונות השנה. הן חולפות דרך ארבע העונות של אביב, קיץ, סתיו וחורף, ואז המעגל פשוט חוזר על עצמו שוב. זה כמו המכונות הגדולות הללו שמסתייעים בהן בשדות לצורך קציר, שהגלגל שלהן מסתובב וקוצר את היבולים. ולאחר מכן הוא משמש לחריש, משמש לזריעת השדה, וזה פשוט דבר סיבובי שנמשך שוב ושוב. 

אתה עשוי לשאול, "מהי המטרה של להיות בְּמוּדָעוּת ולשים לב לכל הבעיות הללו"? אכן יש לזה מטרה מכיוון שזה מעניק לך השראה ומניע אותך לְפַתֵּחַ בפועל משאלה להיחלץ מכל הבעיות הללו עכשיו; ולמעשה, ישנה דרך להיחלץ החוצה מכל הבעיות שיש לך, שבהן אולי תפגוש. אם זה היה המצב, שאין דרך להיחלץ מהבעיות שלך, אז עדיף היה לא להיות מודע אליהן ולא לחשוב עליהן בכלל. אך למעשה, ישנה דרך להיחלץ מהן, על כן חשיבה עליהן תניע אותך לנסות ללכת בעקבות השיטה הזאת. 

כאשר נחשוב על כל הבעיות הכרוכות בלדבוק אך ורק בעניינים של סבב החיים הנוכחי, בלהתעסק רק במזון, ביגוד, ותהילה, וניווכח שזה פשוט חסר תכלית להשקיע בכך את כל האנרגיות שלנו, שזה לחלוטין חסר טעם, אז נשיג את מצב התודעה שבאמצעותו נפנה הלאה מהאובססיה שלנו לעניינים של סבב החיים הנוכחי בלבד ותהיה בנו הנחישות להיחלץ מכל הבעיות הללו למיניהן. עלינו לחשוב על כל הבעיות שהיו עלולות להיות לנו אם היינו נולדים בכל אחד מהמצבים החוזרים ללא שליטה הללו, במיוחד אם היינו נולדים בכל אחד ממצבי הלידה החוזרת הגרועים מכולם, כמה נורא זה היה, ונחולל את הנחישות שבאמצעותה נרגיש, "אני חייב/ת להיחלץ מכל הבעיות הללו.. זה נורא ואיום".

לאחר מכן ממשיכים עם חוט המחשבה הזה, ובדיוק כפי שיש לנו את הנחישות החזקה הזאת להיות משוחררים מכל הבעיות שלנו עצמנו, כך עלינו לחשוב על איך כל היתר נמצאים בדיוק באותו מצב. כל היתר נאלצים להתמודד עם כל הבעיות הללו בחיים בלי קשר למקום בו הם עשויים להיוולד בלידה חוזרת, ואז אנחנו פשוט מחליפים את הגישה הזאת, ובמקום לחשוב על כך רק במונחים שלנו עצמנו- הנחישות להיחלץ מהבעיות שלנו עבור עצמנו- עלינו לפתח את אותה נחישות לכך שכל היתר באותה המידה יהיו משוחררים מהבעיות שלהם. גישה כזו שבעזרתה המשאלה שלנו היא שכולם יהיו משוחררים מהאומללות והסבל שלהם נקראת חמלה. 

חשוב ביותר לפתח חמלה בזרם התודעה שלך כחלק ממך, ועל כן עליך להיות בטוח לגבי השיטה לסיגול היכולת לעשות זאת. כשאתה נושא בליבך משאלה שהכל יסתדר עבור כל היתר וילך להם טוב, שכולם יהיו מאושרים, הרגשה ומחשבה מן הסוג הזה נקראת אהבה. אלו הם דברים שעליך לתרגל אותם כדי שיתפתחו ועליך לוודא שתפתח אהבה וחמלה כאחת, כחלק ממך. 

למשל, כשאתה אוכל משהו שהוא טעים במיוחד, עליך לנסות לפתח את המחשבה לפיה: "האם זה לא יהיה נפלא אם כל היתר גם הם יוכלו להנות מהתענוג הטעים הזה". כשמאוד קר בחוץ ואתה לובש מעיל חמים נעים או סוודר, באותה מידה עליך לחשוב על כל היצורים השונים ובני ובנות האדם שקר להם. ושיהיו לך התפילה והמשאלה ש"הלוואי שלכולם יוכל להיות כזה מעיל נעים וחמים". כשאתה גר בבית נעים, יפה, נוח, חמים, עליך לחשוב על כל היצורים למיניהם שאין להם כלל בתים לגור בהם, ושוב לחולל את המשאלה החזקה הזאת ש"הלוואי שכולם יוכלו לחיות בכזה בית נעים ונוח". אם תְּתַרְגֵּל ותתפלל כך, קודם כל מה שיקרה כתוצאה מכך הוא שכל זה למעשה יקרה לך. אך להביע תפילות מעין אלו בגלל שהבנת שאתה הולך להשיג דברים כאלה נחמדים קודם כל עבור עצמך זה לחלוטין לא הולם.

מִבֵּין שלושת האחים הידועים ממסורת הקדאם, מסורת הקדאמפה, אחד נקרא גשה צ'נקאווה, והוא תמיד התפלל: "הלוואי שאוולד מחדש באחד ממישורי הגיהינום כד לעזור לכולם". כשהוא עמד למות הוא אמר, "אוי ואבוי, התפילות שלי לא הולכות להתממש". החניך שלו שאל אותו, "הקדשת את כל חייך לתרגול תרגולים רוחניים, וּלְמָה אתה מתכוון עכשיו באמרך שמשאלותיך לא הולכות להתגשם?" הוא השיב: "כל ימי חיי התפללתי תמיד שלמען כל הבריות הלוואי שאוולד מחדש באחד ממצבי הלידה הגרועים ביותר, ועכשיו כשאני עומד למות קיבלתי חיזיון שאני הולך להיוולד מחדש במרחב הטהור של ארץ הבודהה, ועל כן אנא ערוך מנחות". לאחר מכן הוא התחיל להכין מנחות מנדלה עם סמל מעוגל של היקום וכך הוא עבר מן העולם. 

זה מעולה ביותר שיש בכם עניין, ושביקשתם תורות לימוד על כל התהליך הזה של איך לשנות את הגישות שלכם בנוגע לעצמכם ולאחרים. כשאתם מתעניינים ביצירת גישה שוות יחס ובהחלפת הגישות שלכם ביחס לעצמכם או לזולתכם, מאוד משמעותי לעבור דרך השיטות והאימונים הללו של מחשבה כפי שהוסברו פה. זה כמו, למשל, להניח את תוכנית הַמִּתְאָר של תכנון אדריכלי של בניין או בית, לעבור על כֻּלָּהּ כעניין מקדים, ואז לכונן את כל הַמִּתְאָר והמערך שבאמצעותם אתם הולכים לבנות בית.