להוקיר את כולם באופן שווה ולפתח חמלה

על מנת להתגבר על ההיאחזות שלך, עליך להכיר בכך שהיאחזות מעורבת בתשוקה מסוג של היקסמות, וזה דבר שהוא מאוד הרסני וצובר פוטנציאל שלילי עצום. זה הרסני להיות כל כך מוקסם ממישהו ומאוהב בו, ומכיוון שכך, היאחזות ותשוקה צוברות פוטנציאל שלילי רב. אם אתה עוין כלפי אויב אז אתה נעשה כעוס ואתה מפתח שנאה, וגם זה מוביל להרבה מאוד בעיות. זה הכרחי להתגבר על הגישות הקיצוניות הללו ורגשות ההיאחזות והעוינות ולפתח גישה שוות יחס כלפי אחרים ואחרות באופן כזה שאיתו אינך מרגיש עוינות וכעס כלפי אותם אלה הנחשבים על ידך כאויבים, ואינך מרגיש היאחזות כלפי אלו שאתה אוהב ומחשיב כחברים שלך. 

סיבה נוספת לכך שאין לנו גישה שוות יחס כלפי כולם היא שרק כשבני ובנות אדם עוזרים לנו אז יש לנו את המשאלה לעזור להם בחזרה. הסיבה היחידה שבעטיה נרצה לעזור לכולם היא שהם עשו משהו נחמד עבורנו ועזרו לנו. הגורם שבגללו נרצה לפגוע באויב, הסיבה לכך שאנו חשים כעס ומבקשים לפגוע בו היא בגלל שהוא פגע בנו בדרך כלשהי. הדרך ללמוד להתמודד עם המצב הזה היא לחשוב על שלושה אנשים מולך: אחד שעזר לך, אחד שפגע בך מאוד, ואחד, זר, שלא עזר לך ולא הזיק לך. עליך להתבונן על הרגשות המתעוררים בך כשאתה חושב על שלושת האנשים הללו שלפניך. האדם שעזר לך- אתה מרגיש כאילו היית רוצה לעשות משהו נחמד עבורו, עולה בך רצון לעזור לו. האדם שפגע בך- אתה חש כאילו היית רוצה לפגוע בו בחזרה. האדם שלא עזר לך ולא הזיק לך- אתה מרגיש אדישות מוחלטת כלפיו, ואתה לא רוצה לא לפגוע בו ולא להזיק לאותו אדם. פשוט אין לך כל רגש לאותו אדם. 

אם נביט על סוג הגישות שיש לנו, זוהי בעיקר גישה של יחס מועדף. אנו מתייחסים באופן מועדף במונחים של למי נרצה לעזור. עליך לחשוב על שני אנשים, אחד שפגע בך עמוקות אתמול והיום עזר לך ביותר; ואחד אחר אשר עזר לך מאוד אתמול, אך פגע בך עמוקות היום בבוקר. עליך לחשוב לאיזה מהם תרצה לעזור ובמי אתה רוצה לפגוע? אם בכוונתך לעזור לאותו אחד שעזר לך אתמול, ובכן, האיש הזה פגע בך הבוקר, נכון? אם אתה רוצה לפגוע באותו אחד שפגע בך אתמול, ובכן, האם הוא לא עזר לך הבוקר? עליך לבחון איך יש לך את הדעות הללו על אנשים; שאתה מדמיין שאנשים הם אויביך האמיתיים ושהם תמיד פוגעים בך, ושזוהי דרכם תמיד. הם איכשהו שם בחוץ מנסים לתפוס אותך כל הזמן, או שאתה חושב על אנשים כעל אנשים נפלאים שכאלה שתמיד עוזרים לך כל הזמן, ורק רוצים לעזור לך כל הזמן. אם תחשוב על איך אתה רואה דברים בקטגוריות מוצקות שכאלה ותבין שזה ממש לא כך, זה יסייע לך לאחר מכן ליצור גישה אחידה, שוות יחס כלפי אחרים ואחרות. 

אם כשאתה חושב על מישהו שהוא זר, שלא פגע בך ולא עזר לך במהלך החיים הללו, ואתה חושב על כך שאתה חש אדישות מוחלטת כלפי האדם הזה ואין לך רגשות כלשהם לא כלפי מתן עזרה ולא כלפי פגיעה באותו אדם, עליך לשקול איך זה די אפשרי שבעתיד האדם הזה עשוי להיות לך לעזר רב. זה די אפשרי שמישהו שמעולם לא חשבת שיוכל לעזור לך יתגלה ככזה שמעניק לך הרבה עזרה. באופן דומה, אין להסיק מכך שמישהו שאתה מחשיב ככזה שעתיד להעניק לך עזרה רבה, בכלל הולך לעזור לך. בכל מקרה, עליך לנסות להכיר בכך שכל אחד איכשהו עזר לך בעבר ועוזר לך עכשיו ויכול לעזור לך בעתיד. 

אבל אתה עשוי להתנגד: אתה אומר שכולם תמיד עוזרים לך, אבל האם לא קורה שלפעמים בני ובנות אדם פוגעים בך? זה נכון שחלק מבני ובנות האדם עלולים לפגוע בך, אלא שאם תסתכל על זה, מידת העזרה שהם נותנים לך היא גדולה הרבה יותר מכל פגיעה שהם אולי גרמו לך. יתרה מכך, כשהם פוגעים בך ומזיקים לך, אתה יכול למעשה להסתייע מאוד מאותה פגיעה. למשל, אתה יכול להתבונן על המקרה האישי שלי. המדינה שלי הותקפה ונכבשה, אז מידה רבה של נזק נגרמה לנו. אבל זה נעשה למצב נסיבתי עבורי להיות מסוגל לנסוע כך להרבה ארצות ברחבי העולם ולהיפגש עם בני ובנות אדם כמוכם, כך שלמעשה הפגיעה הזאת הפכה להיות עניין מיטיב.

יתר על כן, כשמישהו גורם לך מידה רבה של נזק ופוגע בך, זה מעניק לך הזדמנות לתרגל אורך רוח וסבלנות, ובאמצעות הבאת הגישה של אורך רוח וסבלנות לכדי שלמות אתה יכול למעשה להיעשות למואר. זה חלק מהתהליך שהוא חיוני. כשאטישה בא לטיבט הוא הביא עימו בן לוויה הודי מעצבן ומרגיז במיוחד. אנשים אמרו, "למה אתה מביא איתך מישהו מעצבן כזה? זה רק גורם לכולם להתכעס כל כך". אטישה אמר, "לא, זה האדם שעימו אני תמיד צריך לתרגל אורך רוח וסבלנות". 

אם כשיש לנו אויבים שונים ואנו חשים מידה רבה של כעס ועויינות כלפי אותם אויבים ורוצים לפגוע בהם, אִלּוּ המצב היה כזה שבו אף אחד לעולם לא הולך למות, אז זה היה דבר אחד. אבל אם האויב שלנו, למשל, היה עומד להיות מוּצָא להורג מחר, הוא היה הולך למות מחר בוודאות, אז לא היה טעם בלנסות לפגוע בו הלילה. באותו אופן, אם אנו עצמנו היינו עומדים להיות מוצאים להורג הערב, איזו תכלית הייתה בלהסתובב סביב ולפגוע ולהזיק לאנשים עכשיו? 

ישנם דברים רבים לחשוב עליהם. נקודה נוספת היא לחשוב על כך שאם היו עשרה בני ובנות אדם רעבים שהגיעו לסף דלתנו, לכולם הייתה זכות שווה לקבלת מזון. כולם רעבים באופן שווה. באותו אופן אם ישנם עשרה אנשים חולים, לכולם יש את הזכות השווה והצורך לקבל תרופות וטיפול רפואי. עלינו באמת לבחון היטב איך שבדיוק כפי שאנחנו רוצים להיות מאושרים, ולא אוהבים את זה שיש לנו אומללות ובעיות וסבל, כל היתר באופן מוחלט מרגישים בדיוק אותו דבר. 

יתר על כן, אין שום וודאות בנוגע לסטטוס של אנשים. זה לא שאנשים הם תמיד חברים שלנו או תמיד אויבים שלנו. אנו יכולים לראות איך מלים מעטות בלבד יכולות להפוך את החבר/ה הכי טוב/ה שלנו לאויב/ת מבחינתנו. כל שעליהם לעשות הוא לומר משהו שפוגע בנו ואז מיידית הם האויבים שלנו. אותו הדבר עם מישהו שאנו לא יכולים לסבול. זה די אפשרי שלנוכח מצב נסיבתי קטן הם יכולים להיעשות לחברים יקרים עבורנו, עד שאנחנו אפילו לא יכולים לשאת מצב של להיות רחוקים מהם לשעה או שעתיים. באופן הזה עלינו לחשוב על כך שאין שום וודאות, ועל איך שחברים וחברות יכולים להפוך לאויבים ולהיפך. 

אנו תמיד חושבים בקטגוריות המוצקות החזקות האלה של העצמי ושל אחרים כאילו היו אלה קטגוריות מוצקות באמת; אבל אם זה אכן היה כך, אז הבודהות עצמם היו רואים את העולם במונחים של הקטגוריות המוצקות הללו, והם לא. אנו יכולים להתבונן על דוגמא מהחיים של הבודהה. לבודהה היה בן דוד שנקרא דוואדטה, ודוואדטה תמיד היה מנסה לפגוע בו. הוא היה עושה דברים כמו לזרוק אבנים ולעיתים קרובות ניסה להתחרות בבודהה. הבודהה עצמו היה מישהו שהיה לו מבנה פיזי חזק באופן יוצא דופן, כתוצאה מכל הפוטנציאלים החיוביים שהוא בנה בעבר. בכל פעם שהבודהה נזקק לטיפול רפואי כלשהו או שהיה עליו לקחת תרופות, הוא היה צריך לקחת אותן במינון חזק במיוחד, באופן פרופורציונלי לעובדה שהוא היה כזה אדם חסון, היה לו מבנה גופני כֹּה חזק. באופן דומה בן הדוד שלו דוואדטה הרגיש שהוא חייב להתחרות בבודהה, ושהוא  צריך לקבל את אותו המינון התרופתי ואת אותה עוצמה כמו הדוד שלו, כי הוא הרגיש שהוא היה חזק כמו הדוד שלו הבודהה. הרופא אמר לדוואדטה, "אתה לא חזק כמו הדוד שלך הבודהה ואתה ממש לא יכול לקחת כזה מינון גבוה של תרופות. זה יזיק לך ויגרום לך לחלות". אך דוואדאטה המשיך להתעקש. הוא אמר, "לא, אני חזק בדיוק כמו הבודהה ואני יכול לקחת את אותו סוג של מינון שהוא לקח". הרופא נאלץ להיכנע לבסוף והוא נתן לו מנה חזקה מזו שהוא בדרך כלל ממליץ לאנשים רגילים. 

דוואדטה לקח את המינון הגבוה הזה של התרופות וזה לחלוטין לא תאם לו ועשה אותו חולה על סף מוות, הוא כמעט עמד למות. הבודהה הלך לראות את בן הדוד שלו ואמר, "יש לי את בני שלי רהולה, ואתה, בן דודי דוואדטה, תמיד זורק עליי אבנים ומנסה לפגוע בי, אבל אין לי שום העדפות ביחס אליכם. יש לי בדיוק את אותה גישה אחידה, שוות יחס כלפי שניכם. בכוח האמת של הצהרתי הלוואי שתירפא". הוא הניח את ידו על הראש של בן הדוד שלו ובן דודו נרפא. דוואדטה נרפא בדרך הזאת ותגובתו היחידה הייתה להתבונן כלפי מעלה אל עבר דוד שלו שידו הייתה מונחת על ראשו, והוא אמר, "תוריד את היד המטונפת שלך מהראש שלי".

אם הבודהה היה רואה בני ובנות אדם במונחים של קטגוריות של אלו שהם שלי וקרובים אליי, ואלו שהם אחרים ורחוקים, אז זה היה בסדר עבורנו שגם אנו נסתכל על אחרים ואחרות בדרך הזאת. אך למעשה, לבודהה לא היו מעולם העדפות כלשהן.

יתרה מכך, עליך לחשוב על איך אנוכיות ודאגה לעצמך בלבד הן השורש לכל הצרות שלך, השורש לכל מה שמשתבש. למשל, אם אתה מאוד אנוכי ועסוק ברווחתך האישית בלבד, אתה עשוי לעבוד על יצירת הון כספי רב. מכיוון שכך, גנבים באים ורוצים לגנוב את הכסף הזה ממך ואתה עלול להירצח בידי גנב. מה השורש לכך? זה קורה כי יש לך כזאת דאגה אנוכית, יצאת לדרכך וניסית לבנות הון כספי כדבר ראשון במעלה. 

אם תביט כך על הַדֻּגְמָה של תאונות דרכים, אנשים נוהגים כל כך מהר ונפגעים בתאונות דרכים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהם היו עסוקים רק בעצמם. כל מה שהיה להם אלו רעיונות אנוכיים שלפיהם הם הולכים להגיע ליעד שלהם ראשונים ובמהירות הגדולה ביותר, ובגלל זה הם נקלעו לתאונות דרכים. כשאתה בְּמָקוֹם מאוד מחליק שהוא בוצי ורטוב, ואתה הולך מאוד מהר כי אתה רוצה להגיע ליעד שלך, ואתה נופל ושובר רגל והולך לבית החולים, מהו הגורם לתאונה שלך? שוב, זו הייתה הדאגה האנוכית שלך. היית כל כך אחוז בלנסות להגיע בדרך שלך עצמך ולהגיע לשם הכי מהר, עד שנפלת.  

כמו כן, כל דיסהרמוניה וצרות שיש בין מדינות, גם כל אלו קורות כתוצאה מהאנוכיות של הצדדים השונים המעורבים בדבר. בדומה לכך, כשבני ובנות אדם נוטלים מינון גבוה של סמים ומסגלים הרגלים גרועים מאוד של שתייה, כך שהם תמיד שותים אלכוהול, כל הבעיות והקשיים שהם חווים נובעים מהעיסוק האנוכי הזה שדחף אותם לסגל את ההרגלים הללו. באותו אופן, מי שהוא אנוכי וחושב רק על עצמו, איך כולם מגיבים כלפי אותו אדם? אף אחד לא אוהב את אותו אדם; אף אחד לא אוהב מישהו שהוא אנוכי. כך עליך לחשוב על כל החסרונות הנובעים מלהיות אנוכי. אם לא תיפטר מהאנוכיות שלך זה כמו שתקנן בך מחלה איומה בתוכך. 

מצד שני, כל דבר טוב שקורה לנו הוא כולו התוצאה של האכפתיות שלנו כלפי אחרים ואחרות. אם אנו תמיד פועלים למען הזולת, או דואגים תמיד לאחרים ואחרות, אז כולם יחבבו אותנו וכולם תמיד ירצו להיות איתנו. אם אדם כזה מת אז כולם מרגישים עצב רב, חשים אבדן גדול, וכולם יתפללו למען אותו אדם. יתר על כן, אלו שכל הזמן דואגים לאחרים ואחרות, הם אלו שיצליחו תמיד במשימות שהם לוקחים על עצמם ובעבודה שלהם. אם תמיד אכפת לָךְ מזולתך ואת חשה לעזרם של אחרים ואחרות, לא רק שבני ובנות אדם יחבבו אותך, אלא שתגלי גם שכל בעלי החיים אף הם יאהבו אותך. 

אם תחשבי על ההישג של הבודהה, הבודהה הוא מי שהיה מסוגל להתגבר על כל המערפלים המנטליים שלו, לגבור על כל בעיותיו, כל המכשולים והחסרונות שלו. הוא היה מי שהצליח לזכות בכל איכות טובה שהיא שמישהו יכול לזכות בה. הוא מימש את הפוטנציאל הגדול ביותר, המלא שלו; והסיבה לכך שהוא היה מסוגל לעשות את כל זה הייתה שהוא וויתר על כל העיסוק האנוכי שלו בעצמו וחשב אך ורק על אחרים ואחרות. כשאת תמיד חושבת על להיות לעזר לאחרים ואחרות ודאגתך נתונה תמיד לזולת, אז אחרים ואחרות יהיו מאושרים איתך בכך שאת משקיעה בהם, והם לא ירגישו אומללים מכך שלא אכפת לך מהם. אבל אם את יושבת ותמיד חושבת רק על עצמך, ורק על דברים שיעבדו היטב עבורך, אז כשדברים יעבדו כשורה עבור מישהו אחר, זה יעשה אותך אומללה.

עד עכשיו מה שעשינו זה רק להתעלם מכל היתר ולעבוד למען עצמנו בלבד, ומה שעלינו לעשות זה לשנות את הגישה שלנו; פשוט להחליף את הגישה שלנו לגבי שני הדברים הללו ובמקום להתעלם מאחרים ואחרות, כעת עלינו לשים את עצמנו בצד, ובמקום רק להוקיר את עצמנו, עלינו להוקיר את הזולת. זאת למעשה המשמעות האמיתית של לשנות את הגישה שלך, או להחליף את הגישה שלך ביחס לעצמי ולזולת. החלפת עצמי בזולתי לא אומר שעכשיו אתה אני ואני אתה. אלא אם כן אתה מחליף את הגישות שלך ביחס לעצמי ולזולת, אין דרך שלמעשה תוכל להשיג את המצב המואר של בודהה. אם אתה בונה את המחשבות הללו כהרגלים מועילים של התודעה שלך, אם אתה מודט עליהם, אז על הבסיס הזה, תהיה מסוגל לפתח חמלה ללא קושי. 

יתרה מכך, עלייך לחשוב איך אין מי שגילה נועם לב גדול כלפינו יותר מאשר כל אותם יצורים עם תודעות מוגבלות. עלייך לחשוב, למשל, על איך בחלק מהארצות בני ובנות אדם אוהבים לאכול דבש, ומאיפה הדבש הזה מגיע? איך מתבצעת ההכנה שלו? הדבר קורה הודות לעבודה של הדבורים הזעירות הללו. הן חייבות לבנות כוורת, הן חייבות לצאת החוצה ולאסוף את אבקת הפולן מן הפרחים. הן מכינות את הדבש וכולו מנוצל. וכולנו משתמשים בו למען עצמנו. העובדה שכבני ובנות אדם יכול להיות לנו דבש היא בזכות כל העבודה הקשה של הדבורים. הן עושות את כל העבודה ואנחנו נהנים מכך, כך שהן מאוד אדיבות כלפינו. באותו אופן, עלייך לחשוב על מהיכן החלב והבשר שלך מגיעים. הם כולם מגיעים מנועם הלב של יצורים בעלי מגבלות, יצורים עם תודעות מוגבלות מאד. 

כשאנו חושבים כך על נועם הלב של אחרים ואחרות, עלינו לחוש הכרת תודה, ולהרגיש מחויבים לנסות לגמול להם על נועם הלב הזה, ונוכל לגמול על נועם הלב הזה דרך תרגול רוחני. אם נחשוב על כל נועם הלב של אחרים ואחרות, אז נפתח גישה של הוקרת הזולת, בדיוק כפי שכשיש לנו משהו מאוד יקר אנו מוקירים אותו, ומטפחים אותו בצורה מיטבית. באותו אופן, נפתח את הגישה כלפי אחרים ואחרות שבעזרתה נוקיר אותם, נבקש להיות כרויים אליהם, ונרגיש עצב רב אם משהו אי פעם ישתבש אצלם.  

כל זה תלוי בפיתוח גישה אחידה, שוות יחס, כלפי אחרים ואחרות. כשיש בָּךְ יכולת לחולל בתוכך גישה אחידה, שוות יחס כלפי כולם ואין לך כל העדפות, תוכלי אז באמת לפתח בכנות אהבה וחמלה אמיתיות כלפי כולם. כדי לפתח חמלה של ממש עליך לחשוב, למשל, על הדרכים השונות שבהן בעלי חיים מִסְכֵּנִים נשחטים. לְדֻגְמָה, בחלק מהארצות בהן שוחטים פרות ובאפלו, הדרך בה עושים זאת היא שלוקחים פטיש ומנתצים אותו על ראשה של החיה המסכנה, לעתים יותר משלוש עשרה פעמים ועדיין החיה לא מתה. באופן דומה בחלק מהמקומות, הדרך בה הם טובחים בצבים גדולים או צבי-ים היא שהם מגיעים אליהם וחותכים חתיכות מבשרם בעודם בחיים, והורגים אותם מאוד לאט באופן הזה. עלייך לחשוב על איך את עצמך צברת את הפוטנציאלים השליליים הללו להיוולד כחיה ולחוות בדיוק את אותו הדבר. עלייך לחשוב על מה תהיה ההרגשה אם לך עצמך היו קורים דברים נוראים כאלה. 

הדבר הבא שעליו עלייך לחשוב הוא איך אימך שלך בסבב החיים הנוכחי אף היא צברה את הפוטנציאלים השליליים להיוולד מחדש בלידה חוזרת כבעל חיים, ודבר  כזה קורה לה. מה היית עושה אם היית רואה את זה נעשה לאמא שלך? איך היית מרגישה? לאחר מכן חשבי שאותו הדבר היה קורה לאביך. לאחר מכן חשבי על זה קורה לכל אחד מחבריך וחברותיך. ואז המשיכי לחשוב על זה קורה לאויבים שלך. ואז חשבי על כך פשוט במונחים של כל היצורים החיים באופן כללי. אם את חושבת באופן הזה דרך התהליך הזה, אז תְּפַתְּחִי מצב כן מאוד של חמלה שבעזרתה משאלתך תהיה שכולם יהיו חופשיים מכל סבל ובעיות. אם תוכלי באמת ובתמים לפתח את המצב האדיר הזה של חמלה, אז המצב של להיעשות לבודהה הוא לא מאוד רחוק. זוהי גישה בעלת חשיבות מכרעת ואדירה ביותר לפתח.