הסכנה שכעס או גאווה יפגעו בתרגול שלנו

במערב ישנה תפיסה רעיונית שלפיה אם אתה לא מביע כעס אתה מקבל אולקוס. האם תוכל להגיב על זה.

אני מסכים שזה לא טוב לאצור את הכעס בפנים, שנכון לבטא אותו, אבל עליך להיות מאוד זהיר ומיומן בבחירת הזמן המתאים להביע את התרעומת שלך. לעולם אל תדבר או תגיד מַשהו כשאתה שרוי בהתקף כעס. אתה צריך קודם כל לנסות להרגיע את עצמך. כשאתה שרוי בהתקף כעס ומרגיש רע מאוד, יהיה טוב מאד לצאת להליכה, או ללכת לבלות בנעימים עם חברים ואחרי שתירגע, תוכל להגיד משהו. באותה מידה אתה צריך לבחון את מצבו של האדם האחר, ולא לדבר כאשר גם הוא שרוי בהתקף זעם, ובאותו האופן לחכות עד שהוא יירגע.

צריך גם לבחון בכנות מי טועה. אם אתה עצמך טעית, אז עליך להיות אמיץ מספיק כדי להיות מסוגל להודות בכך. אם זה היה מַשהו לא בסדר שעשה האדם השני, אז כשהמצב מתאים, עליך להסביר בזהירות ובמיומנות רבה ש"אני עשיתי כך וכך ואתה עשית כך וכך, ואולי זה לא היה נכון" ולדון בזה במצב רגוע. אם מישהו כועס מאד ועצבני עד כדי כך שהוא אפילו לא מסוגל לאכול, ואתה הולך לדבר איתו ולומר "מה הבעיה שמרגיזה אותך כל כך, שאתה לא מסוגל לאכול?" האדם הזה יצטרך להיות מסוגל להסביר מה מטריד אותו. אבל לעולם אל תכנס לסוג כזה של דיונים כאשר אתה או האדם האחר, שניכם שרויים בהתקף זעם וכועסים מאוד.

אולי כדאי שתיתן דוגמה לסוג של כעס או תרעומת שהיית אוצר בתוכך ושהיה גורם לך לכל כך הרבה צער עד שזה גורם לך לאולקוס.

לא דיברתי על עצמי. דיברתי יותר על התיאוריה.

אם שלושה אנשים נמצאים ביחד ושניים מהם מוזגים לעצמם כוס תה והם לא מגישים תה לאדם השלישי, אותו אדם עלול להיפגע מאוד ולכעוס, האם זוהי מעין דוּגמה?

[אין תשובה. משתתף אחר] מה לגבי צעירות וצעירים שלא מתנהגים כפי שההורים רוצים, וההורים אומרים להם: "יש לנו אולקוס כי אתם לא מתנהגים כמו שאנחנו רוצים". מה הצעירות והצעירים צריכים לעשות במצב כזה? האם הם צריכים פשוט לעזוב את בית ההורים? האם הם צריכים לנתק את הקשר? מה עליהם לעשות?

מה אתה עושה שמרגיז את ההורים שלך?

הבעיה היא סוג העבודה שאני עושה. אבא שלי לא אוהב את זה- "הכסף שהוא מרוויח, כל ההכנסה שלו הולכת ללאמות".

אביך לא אוהב שאתה הולך ללימודים שמעניקים הלאמות?

לִפְעָמִים. אבא שלי חושב שאני צריך לעסוק בעניינים ארציים, להרוויח הרבה כסף, להעסיק הרבה אנשים, במובן מסוים לנצל יותר אנשים אחרים. זה לא שהוא אמר שאסור לי לראות את הלאמה הזה, אז זה כאילו קצת יותר כללי. הוא לא לוקח ברצינות את מה שאני עושה.

מה יהיה רע אם תנסה לעשות את שניהם? לעשות קצת כסף שישמח את אביך ואז גם ללכת בדרך רוחנית?

אני מנסה יותר ויותר למצוא את דרך הביניים איך לעשות את זה.

זו הדרך הנכונה לעשות זאת; זה טוב מאוד.

אבל זה נותן לי הרגשה רעה כי אבי אמר "אני חולה בגלל שאתה לא עושה מה שאני רוצה."

אתה צריך להגיד לאביך "בבקשה אל תדאג. אתה לא צריך להרגיש חולה, או משהו כזה, כי אני עושה מה שאתה מבקש ממני לעשות", ובדרך הזו אתה עושה קצת עבודה. אבל כפי שהוסבר קודם, הדבר העיקרי בתרגול רוחני הוא לעבוד על הגישה שלך, על הלב שלך, על התודעה שלך, ולהסתייע בדיבור שלך, באנרגיה המילולית שלך במובן של מנטרות, ושכֹּל עבודה שהיא שתעשה, לא תיפְגע בכך. המשמעות היא שדברים הכרוכים בדהרמה, דברים רוחניים, הם משהו שאתה עושה באופן פרטי עבור עצמך.

מה חושב רינפוצ'ה לגבי המקרה שבּוֹ עַם או מדינות נמצאים במצב של דיכוי נרחב מבחינת תנאי המחייה החומריים שלהם, ודיכוי של חֵירותם. האם זה בסדר שהם יתאחדו ואפילו ישתמשו באלימות על מנת לשפר את תנאי החיים שלהם, כדי לשנות את המצב לטובה?

אם המטרה שלך היא להיפטר מהסבל והקשיים למען כולם, אז מותר להשתמש בכל האמצעים הדרושים. אבל אם זה רק עבור עצמך על מנת להתקדם, אז זה לא יהיה ראוי. יש את הדוּגמה שבה הבודהה עצמו הרג מישהו; אתה צריך לקשר את השאלה שלך לזה. הבודהה בחיים קודמים הרג מישהו שעמד להרוג 500 סוחרים באוניה. הבודהה הרג את האדם הזה בעצמו כדי למנוע מכל הנזק הזה להתרחש ולקח על עצמו את התוצאות השליליות. אם יש לך סוג כזה של אומץ וגבורה לעשות משהו דומה כדי לעזור לכולם ולקבל על עצמך את התוצאות, אז זה בסדר.

האם יש סכנה שהחלפת עצמי בזולתי עלולה להוביל לגישה מפריעה אחרת, גאווה, מצב בו אני פשוט מקבלת הרבה תשומת לב מאחרים ואחרות בגלל שאני כל כך נחמדה ומגלה נועם-לב כלפיהם?

זה נכון שסכנה אכן מתעוררת כאשר את עשויה להרגיש שאת כל כך נפלאה משום שאת עוזרת לכולם, אבל זו הסיבה שבעטיה תמיד מדגישים שהתהליך הזה של החלפת הגישה שלך ביחס לעצמי ולזולת, כל הסוג הזה של התרגול, צריך להיעשות בצורה סמויה ובאופן פרטי. את לא צריכה לספר לאנשים מה את עושה; זה פשוט משהו שאת עושה באופן פרטי לבדך, במונחים של עבודה עצמית על הגישה שלך. את לא מפרסמת את מה שאת עושה.

אם, למשל, אמנו או אבינו היו הולכים לעולמם, היינו בוכים. בדומה לכך, אם עש היה עף לתוך להבת הנר ומת, אם היית בוכה גם במצב הזה, זה היה בסדר, זה היה טוב. אבל אם היית בוכה ככה, בגלל עש, מול בני ובנות אדם אחרים, זה לא היה מתאים בכלל. זה היה נראה מגוחך. כי אז את יושבת ומציגה מראֵה כל כך יומרני של ביצוע תרגול מהסוג הזה ואת פשוט נראית אבסורדית ומגוחכת. זוהי רק דוגמה.

כל העולם נמצא שם, בין אם אספר להם או לא; אז אפילו אם אני מתַרגלת בחשאי יכולה להיות לי הגישה הזו וארגיש שאני כל כך נפלאה.

זה לא כל כך נורא להרגיש ככה באופן פרטי, אבל כשאת מסתובבת ומספרת לבני ובנות אדם כמה את נפלאה, זה מַשהו שהוא הרבה יותר גרוע. אולם רק להרגיש ככה עם עצמך כשאת לבדך, זה מַשהו שאת פשוט מכילה בתוכך. זה לא יהיה כל כך שלילי, ובנוסף לכך, בגלל שאין סביבך בני ובנות אדם אחרים שיזינו את ההרגשה הזו שלך, אז היא לא הופכת להיות אדירה כל כך. זו הסיבה שחשוב מאוד להתחיל במונחים של לנסות להיפטר מהאובססיה שלך לדברים בחיים הנוכחיים. באופן כללי ישנם סוגים ארציים שונים של רגשות שקשה מאוד להתגבר עליהם; אבל, את צריכה לעשות עבודה עצמית לגביהם.