החשיבות של אהבה, חמלה ובודהיצ'יטה

"בודהיצ'יטה" היא מילה בסנסקריט. לא מאוד קלה לתרגום. "צ'יטה", המילה השנייה, פירושה "תודעה". אך כשמדובר בתודעה בבודהיזם, הכוונה היא גם לתודעה וגם ללב. בבודהיזם לא נבדיל בין השניים הללו כפי שאנו נוטים להבדיל ביניהם בדרך החשיבה המערבית שלנו. כך שהשאיפה שלנו היא לא רק לפתח את האינטלקט שלנו- את הצד הרציונלי של התודעות שלנו- עם ריכוז, והבנה, וכיו"ב. אלא בנוסף לכך, עלינו לפתח את הלבבות שלנו, שפירושו של דבר, גם כל הצד הרגשי שלנו, כדי שנוכל כולנו להגיע למילה הראשונה בבודהיצ'יטה: "בודהי". 

ו"בודהי" היא מילה המציינת מצב של התעוררות וטיהור גבוהים ביותר. אז טיהור פירושו להסיר מאיתנו את כל המכשולים והחסמים שעלולים להיות לנו, גם חסמים מנטליים וגם חסמים רגשיים, וזה אומר גם להיפטר מבלבול, חוסר הבנה, חוסר ריכוז. וכמו כן פירושו של דבר טיהור של הצד הרגשי, להשתחרר מהרגשות המפריעים שלנו. רגשות מפריעים כוללים כעס, חמדנות, היאחזות, אנוכיות, יהירות, קנאה, תפיסה מוטעית (נאיביות)...ישנה רשימה ארוכה, עצומה; נוכל להמשיך עוד ועוד. אלו הם יוצרי הצרות האמיתיים בחיים שלנו. ולכן מה שנשאף אליו, עם התודעה שלנו והלבבות שלנו, הוא המצב של השתחררות מכל יוצרי הצרות הללו.

ההיבט האחר של המילה הזאת "בודהי"  פירושו "התעוררות" וזה אומר שיש את מרכיבי היכולת הבסיסיים- לכולנו- בתוכנו: לכולנו יש גוף. יש לנו יכולת לתקשר. עם הגופים שלנו, יש לנו את היכולת לפעול, לעשות דברים, ולכולנו יש תודעות (היכולת להבין דברים) ולב (רגשות, היכולת לחוש חום כלפי אחרים ואחרות) ואינטלקט (היכולת להבחין בין מה שמסייע, מה שמזיק). 

אז יש לנו את כל המשתנים הללו, כל האיכויות הטובות הללו, וזה תלוי בנו מה נעשה איתם. נוכל להסתייע בהם כדי לגרום בעיות לעצמנו ולאחרים ואחרות באופן הפעולה שלנו, באופן הדיבור שלנו, באופן החשיבה שלנו. או שנוכל להסתייע בהם על מנת להועיל ולהביא אושר רב יותר לעצמנו ולאחרים ואחרות. אם הדרכים בהן אנו פועלים מְתַקְשְׁרִים וחושבים הן תחת ההשפעה של בלבול ורגשות מפריעים, אז כמובן שהדבר מייצר בעיות. כשאנו פועלים תחת ההשפעה של כעס, בדרך כלל נעשים על ידינו דברים שאנו מתחרטים עליהם מאוחר יותר, הלא כן? כשאנו נוהגים באנוכיות, בדרך כלל זה מייצר בעיות גדולות. אף אחד לא אוהב את מי שנוהג באנוכיות. 

זה צד אחד. הצד השני הוא שאם דרך הפעולה, התקשורת, והחשיבה שלנו מבוססות על איכויות חיוביות- כמו אהבה, חמלה, התחשבות באחרים ואחרות- אז נוכל לראות שהדבר מביא לנו יותר אושר, יותר שביעות רצון בחיים; אחרים ואחרות מחבבים אותנו; הדבר מביא יותר תועלת לזולת. נוכל לראות זאת בבהירות רבה במערכות היחסים שלנו עם החברים והחברות שלנו, למשל. אם תמיד נבקר אותם ונתכעס עליהם, לא יהיה מי שבאמת ירצה להיות איתנו. אבל אם ננהג בחביבות כלפיהם ונתייחס אליהם בנועם, כמובן שהם ייהנו מחברתנו. נוכל לראות זאת אפילו בדרך שבה אנו מתייחסים לחתול ולכלב שלנו: אפילו הם לא אוהבים שצועקים עליהם ונוזפים בהם כל הזמן; הם אוהבים שמתייחסים אליהם בצורה נעימה. אז מרכיבי היכולת הבסיסיים הללו שיש לנו יכולים לגדול. יש ביכולתנו לפתח אותם עוד ועוד בדרך חיובית. 

כך שבודהיצ'יטה היא מצב של- סיטואציה, תנאי- של התודעות שלנו והלבבות שלנו השואפים למצב הזה של בודהי. שאיפתם מכוונת למצב הזה שבו כל החסרונות שלנו, כל יוצרי הצרות שיש בתוכנו, יוסרו לחלוטין לנצח, וכל האיכויות החיוביות שלנו יתפתחו עד כמה שניתן למצב הזה במלואו. זהו דבר די יוצא מגדר הרגיל - שמצב תודעה ולב כזה יהיה ברשותך.

והוא מובא על ידי רגשות חיוביים מאוד. מהם אותם רגשות? בבסיסו של דבר אנחנו לא מכוונים למצב הזה רק בגלל שהוא הכי נעלה והרצון שלנו הוא להיות הכי נעלים. זה לא רק בגלל שאני רוצה להיות המאושר/ת ביותר וזה הכי מאושר/ת שאוכל להיות.

אלא שנחשוב על כל היתר, כל היצורים הרבים מספור בעולם: בני ובנות אדם, בעלי חיים, מה שלא יהיה. ונבין שכולנו זהים במובן שכולם רוצים להיות מאושרים, אין מי שרוצה באומללות. זה נכון אפילו לגבי בעלי החיים, הלא כן? וכולם מנסים בדרכם להביא אושר עבור עצמם ועבור יקיריהם. אבל, לרוע המזל, רובנו לא באמת יודעים מה מביא אושר. ואנו מנסים דברים שונים, ובדרך כלל זה רק מייצר יותר בעיות מאשר אושר. אנו קונים משהו נחמד למישהו אחר- מתנה-והם לא אוהבים אותה. אז, מאוד פשוט. קושי בלְרַצּוֹת את כולם, נכון? אבל, בכל מקרה, עלינו לנסות. 

מה שהכי חשוב, כמובן, הוא הכוונה שלנו; אנחנו רוצים לעזור לאחרים ואחרות: כמה נפלא זה יהיה אם כולם יוכלו להשתחרר מהבעיות שלהם ומהסיבות לבעיות הללו. זה כל העניין של חמלה. חמלה היא המשאלה שאחרים ואחרות ישתחררו מהסבל שלהם ומהסיבות לסבל. 

וכמה נפלא זה יהיה אם כל אחד ואחת יוכלו להיות באושר ויהיו להם הסיבות לאושר. זוהי ההגדרה של אהבה בבודהיזם. אהבה לא מבוססת על רצון לקבל משהו בחזרה, כדי ליצור אצלם מצב של -"אוהב אותך אם תאהב/י אותי". לא באופן הזה. זה לא מבוסס על דרך ההתנהגות של האדם השני -"אוהב אותך אם אתה ילד טוב או אם את ילדה טובה. אם את/ה עושה שטויות – אז לא אוהב אותך יותר". זה לא משנה איך האחרים והאחרות מתנהגים. זאת לא הנקודה. הנקודה היא שזה יהיה נפלא אם כל אחד ואחת יוכלו להיות מאושרים.  זוהי אם כן אהבה. 

וכמה נהדר זה יהיה אם אוכל לעשות משהו משמעותי על מנת להביא את האושר הזה לכולם/ן ולעזור להם להיפטר מהאומללות והבעיות שלהם. עכשיו יש לי מגבלות רבות: יש לי בלבול, יש לי רגשות מפריעים, לעתים קרובות אני עצלן/ית, וישנן בעיות בהתמודדות עם מציאת עבודה, מציאת בן או בת זוג....כל סוגי הקשיים שכולנו מתמודדים איתם בחיים. אבל אם אוכל להשיג את המצב הזה שבו כל החסרונות הללו, כל הקשיים הללו, יוסרו לתמיד מתוכי, ואם אוכל להגיע לפוטנציאליים המלאים שלי, אז תהיה לי אפשרות להיות בעמדה הטובה ביותר כדי להיות לעזר לאחרים ואחרות.

אז הכוונה פה, עם בודהיצ'יטה, היא שאנו שואפים למצב העתידי שלנו של מה שמכונה על ידינו "הארה", עם הכוונה לנסות ככל יכולתנו עם כל המאמץ שלנו לנסות להגיע למצב הזה, עם הכוונה להיות לתועלת מרבית לכול היתר עד כמה שניתן לאורך כל הדרך עד למצב הזה של הארה, ולמצב הזה במלואו עד כמה שניתן ברגע שהשגנו אותו.

עכשיו, אף אחד מאיתנו לא יכול להפוך לאל כל יכול; זה לא אפשרי. אם זה היה אפשרי, אז לא היה מי שיסבול יותר. אבל כל מה שביכולתנו לעשות הוא להשתדל כמיטב יכולתנו. אחרים ואחרות צריכים להיות בקבלה ופתיחות לקבל עזרה. ואפילו שנוכל להסביר דברים בבהירות לאחרים ואחרות, הם חייבים להבין זאת בעצמם; לא נוכל להבין זאת עבורם, נכון? נוכל לתת עצה טובה, אבל אחרים ואחרות יצטרכו לקבל אותה. 

אז זה הדבר שאליו נשאף, להיות בעמדה המיטיבה ביותר לעזור ליתר, אך עם רעיון מציאותי וההבנה ש- בין אם הם נעזרו בנו או לא בפועל זה תלוי במאמצים שלהם. אך אם נגיע למצב הזה שבו כל הבלבול שלנו הוסר, אז תהיה לנו האפשרות המיטבית להבין מה תהיה הדרך היעילה ביותר לעזור לאחרים ואחרות; נבין מה הם כל הגורמים המעורבים באופן הקיום של מישהו/י כרגע.

כולנו מושפעים מכל כך הרבה דברים- מהמשפחה שלנו, החברים והחברות שלנו, החברה בה אנו חיים, והזמנים בהם אנו חיים: לפעמים יש מלחמות, לעתים ישנם קשיים כלכליים, לפעמים ישנו שגשוג. כל זה משפיע עלינו. הבודהיזם מדבר על חיים קודמים, חיי עתיד. ומנקודת המבט הזאת, כולנו מושפעים מחיינו הקודמים גם כן. אז אם באמת נרצה לעזור למישהו/י, אם באמת נרצה לתת להם עצה טובה, עלינו להכיר אותם, עלינו להבין אותם- להבין את כל הדברים המשפיעים על ההתנהגות שלהם, דרך הפעולה שלהם, האופן בו הם מרגישים- מה שאומר באמת להתעניין בהם, ולהפנות תשומת לב, ולגלות רגישות לאופן הקיום שלהם. 

אני חושב שניתן להבין זאת די בקלות בהקשר הפשוט של מערכות היחסים שלכם אלו עם אלו. אם נהיה עם חבר או חברה ולא באמת נגלה בהם עניין ונדבר רק על עצמנו, אז למעשה תהיה לנו ידיעה מועטה מאד לגביהם. ואם לא נפנה תשומת לב לחבר או לחברה שלנו- למשל בזמן שנהיה בחברת מישהו/י בכלל נשלח מסרונים לאחרים בנייד שלנו, אז אפילו לא נעניק תשומת לב לחבר/ה שלנו- לא נשים אפילו לב לכך שהם איבדו סבלנות ולא מרוצים מאיתנו משום שלא שמנו לב אליהם. אז אם באמת נרצה לעזור למישהו או מישהי, עלינו להפנות תשומת לב אליהם, להביע בהם עניין, לשים לב מה קורה ולהגיב בהתאם, בדיוק כפי שנרצה שאחרים ואחרות ייקחו אותנו ברצינות וישימו לב אלינו. 

יש להבין, כל זה מבוסס על הבנת השוויוניות שלנו ושל אחרים ואחרות. לכולם יש רגשות, בדיוק כפי שלי יש רגשות. לכולם יש רצון שייקחו אותם ואותן ברצינות, בדיוק כפי שלי יש רצון להילקח ברצינות. אם אתעלם מהזולת או אתייחס אליו בצורה לא טובה הוא ירגיש רע, בדיוק כפי שההרגשה שלי היא רעה כשאני זוכה ליחס של התעלמות או אי התחשבות מבני ובנות אדם אחרים. כולם רוצים לזכות בחיבה, בדיוק כמוני. אין מי שרוצה לחוות דחייה והתעלמות, בדיוק כמו שאני לא רוצה בכך. וכולנו מחוברים בינינו; כולנו פה ביחד. 

לעתים דוגמא קטנה, משעשעת, משמשת להמחיש זאת: דמיינו שאתם במעלית עם עשרה אנשים בערך, והמעלית נתקעת. ואתם תקועים שם, לכודים במעלית הזאת למשך יום שלם עם יתר האנשים. איך אתם הולכים להסתדר עם כל היתר? אם תחשבו רק על אני, אני ,אני, ולא תחשבו על האנשים האחרים הללו במקום הקטן הזה, הולך להיווצר קונפליקט גדול וויכוחים וזה הולך להיות זמן לא נעים באופן קיצוני. אבל אם בדרך כלשהי תבינו ש"כולנו תקועים יחד באותו מצב ועלינו להתחשב אלו באלו ולחשוב איך נוכל לשתף פעולה אלו עם אלו על מנת לשרוד ולצאת מהצרה הזאת, למרות שזה בהחלט לא מצב נעים להיתקע במעלית, אף על פי כן, נוכל להתמודד עם המצב.

אם נרחיב את הדוגמא הזאת: אם כולנו תקועים בפלאנטה הזאת, כמו במצב של היתקעות במעלית מאוד גדולה, ואם לא נשתף פעולה אלו עם אלו, זאת הולכת להיות תקופה אומללה, מכיוון שכולנו באותו מצב. והאופן בו אנו מתנהגים אלו עם אלו, בין אם אלו רק עשרה בני ובנות אדם במעלית או כולם על הפלאנטה הזאת, עדיין זה משפיע על כל היתר. כיוון שכך זה רק הגיוני לנסות לשתף פעולה עם כולם. ובמקום לחשוב רק במונחים של: "איך אוכל לצאת מהמצב הנורא של להיות תקוע/ה במעלית"? אנו חושבים במונחים של-"איך כולנו ניחלץ מהמצב הנוראי הזה"? אז אותו הדבר עם החיים, לא רק עם המעלית. 

איך אוכל לחשוב רק במונחים של התמודדות עם הבעיות האישיות שלי (בגלל שאין באמת משהו מיוחד בנוגע אליי; אני רק אחד מבני ובנות האדם התקועים במעלית)? ולמעשה הבעיה היא לא רק הבעיה האישית שלי: הבעיה היא בעיה של כולם. זכרו, אנו מדברים פה על הבעיות של כעס, אנוכיות, חמדנות, יהירות...בעיות מן הסוג הזה. אלו הן הבעיות של כולם; לאף אחד או אחת בפני עצמו/ה אין בעלות אישית עליהן.

זו הסיבה לכך שכשמדובר בבודהיצ'יטה, מדובר בסוג של תודעה ולב אוניברסליים. אנו חושבים על כולם, בלי העדפות כלל, ובלי שיהיו בריות כלשהן שנשאיר בחוץ. אז זוהי גישה עצומה בגודלה, מצב תודעתי עצום בגודלו. כשמדובר על הרחבת התודעות שלנו, מדובר בהרחבה הגדולה ביותר שביכולתנו לבצע.  אנו חושבים על כולם, ולא רק על בני ובנות האדם על הפלאנטה הזאת, למשל, אלא על כל החיים על הפלאנטה, על כל החיים ביקום. אם נחשוב על, למשל, ההתדרדרות של איכות הסביבה- היא משפיעה לא רק על אנשים החיים בסביבה; היא משפיעה בוודאות על כל חיי בעלי החיים גם כן, הלא כן?

אז יש לנו את הטווח העצום של מי הם/ן אלו שאכפת לנו מהם. יש לנו טווח עצום במונחים של חשיבה על פתרונות רחוקים, ארוכי טווח. לא רק תיקון מהיר שיעזור לזמן מוגבל בלבד. וכשנחשוב במונחים של הפוטנציאליים שלנו עצמנו, נחשוב על הטווח הרחב ביותר של הכרה בפוטנציאל שלנו ומימושו; זה לא סתם דבר מצומצם, אלא עד כמה נרחב שלמעשה אפשרי. 

וכפי שאמרתי, זה מבוסס על כבוד לעצמנו. אנו מכירים בכך שלכולנו יש את מרכיבי היכולת להשיג בפועל את המצב הזה, וכך גם לכל היתר. אז אנו לוקחים את עצמנו ברצינות, לוקחים את האחרים והאחרות ברצינות, ונכבד אותנו ואת האחרים והאחרות- כולנו בני ובנות אדם, לכולנו הרצון להיות מאושרים, אין מי שרוצה להיות לא מאושר/ת. והכל טמון במונחים של מה נעשה, איך נוביל את חיינו.

הבודהיזם מאוד עשיר בהצעות של שיטות שונות רבות לפיתוח מצבי התודעה הללו. הוא לא רק אומר, "אהבו את כולם", ושום דבר מעבר לכך. זה מאוד נחמד, רק לומר שעלינו לאהוב את כולם, אך איך לעשות זאת בפועל? לשם כך יש לנו מדיטציה. ומדיטציה פירושה לבנות הרגל מיטיב. כמו שאם נרצה להתנסות בספורט, או אם נרצה לנגן בכלי מוזיקלי, עלינו להתאמן. אנו עושים זאת שוב ושוב עד שאנו הופכים להיות טובים בכך. ותוך כדי אימון אנחנו לומדים, כך שאחרי זמן מה אנחנו לא צריכים אפילו לחשוב על כך; אנו יכולים פשוט להתאמן בספורט בצורה מאוד טובה או לנגן מוזיקה בקלות רבה. 

באופן דומה, אנו עושים את אותו דבר במונחים של אימון הגישות שלנו. זה מה שאנחנו עושים עם מדיטציה. אנו מנסים לחולל הרגשה מסוימת, מצב תודעה מסוים, דרך עבודה עצמית לקראתו. כמו באימון ספורטיבי: בהתחלה עליך לבצע כמה תרגילי חימום, ואז יש ביכולתך להתאמן בפועל בספורט. אז אנו מבצעים כמה תרגילי חימום עם מצב התודעה שלנו. 

על מנת שתהיה לנו יכולת לחולל מצב תודעה חיובי, עלינו תחילה להירגע, להשקיט את התודעות שלנו ואת הרגשות שלנו, אם המחשבות שלנו מתפזרות לכל עבר או אם הרגשות שלנו כולם בבלגן. בדרך כלל אנו עושים זאת פשוט על ידי התמקדות שקטה בנשימה שלנו. הנשימה שלנו נמצאת שם כל הזמן, ואם המיקוד שלנו נמצא בה, אז זה עוזר לנו להירגע אל תוך קצב הנשימה היציב שלנו, וזה מחבר אותנו עם הגוף שלנו במידה והמחשבות נמצאות "גבוה בעננים". זהו תרגיל החימום הבסיסי.

ואנו חושבים במונחים של המוטיבציה שלנו. מדוע אני רוצה למדוט? זה גם חלק מחימום. בדיוק כפי שאם אנחנו מתאמנים בספורט או שאנו לומדים לנגן מוזיקה, מאוד חשוב להבין באמת ולבחון מחדש באמת: "למה אני עושה זאת?" אפילו אם הדבר נעשה על ידינו רק בגלל שיש לנו הנאה מזה וכיף לנו, עלינו להזכיר לעצמנו את זה בגלל שמן הסתם, אימון הוא הרבה עבודה קשה. אז אנו נותנים תוקף מחודש לכך שרצוננו הוא לבנות הרגל חיובי באמצעות מדיטציה. והסיבה לכך היא שהדבר יעזור לי להתמודד עם הבעיות של החיים בדרך טובה יותר- אם, למשל, אני לא מתכעס/ת כל כך בקלות. ואם כעס עולה בי כל הזמן, לא אוכל בשום אופן להיות לעזר כלשהו לאף אחד אחר. אם אני נסער/ת רגשית, לא אוכל לסייע לאף אחד או אחת. 

אז אנחנו עושים את כל תרגילי החימום הללו. ואז את המדיטציה בפועל: אנו מסתייעים באיזשהו קו חשיבה על מנת לחולל את מצב התודעה הרצוי, וזה מאוד חשוב בזמן שאנו עושים זאת לחבר זאת לחיינו האישיים. אנו לא חושבים רק באופן תיאורטי מופשט: אנו חושבים על צעדים שנוכל לקחת שיעזרו לנו בחיינו שלנו. 

בואו נאמר שאחד מחברינו או חברותינו -פעל בצורה מאוד לא נעימה כלפינו- הם אמרו משהו אכזרי, או שהם לא התקשרו אלינו, הם התעלמו מאיתנו, או שאנשים עשו מאיתנו צחוק. אלו הם דברים נוראים שקורים לכולם. והגבנו על כך בכך שהרגשנו באמת נורא והתעצבנו מאוד על האנשים הללו, במיוחד אם חשבנו שהם החברים שלנו. 

נבחן את הדברים במהלך מדיטציה כשהתודעות שלנו מעט יותר רגועות לאחר שהתמקדנו בנשימה. ונעניק תוקף מחודש לכך שהחברות והחברים שלנו, שותפינו לספסל הלימודים - הם בני ובנות אדם בדיוק כמונו: הם רוצים להיות מאושרים ולא רוצים להיות אומללים. ומשהו בטח ממש עצבן אותם עד כדי כך שזה גרם להם להתייחס אלינו בדרך לא נעימה, או שהם פשוט היו מבולבלים בנוגע אלינו- הם לא באמת העריכו את האיכויות הטובות שלנו- אז הם עשו מאיתנו צחוק. להתכעס עליהם, להפוך למדוכאים -זה לא הולך לעזור כלל וכלל. במקום זאת, היינו רוצים שהם יוכלו להשתחרר ממה שלא יהיה שמרגיז אותם, כך שהם יתייחסו אלינו בצורה נעימה, מכיוון שאז כולנו נהיה מאושרים, אנחנו והם. 

אז במקום להתכעס עליהם, נרגיש אהבה וחמלה: "זה יהיה נהדר אם הם היו חופשיים ממה שלא יהיה שמטריד אותם. הלוואי שיהיו מאושרים. אם הם היו מאושרים, הם לא היו מתנהגים בדרך כל כך לא נעימה". באופן הזה נבנה את עצמנו לקראת תחושת אהבה כלפיהם במקום כעס. זה מסייע בידינו להיות יותר סבלניים עם המצב שלהם. ואם ננהג בדרך שלווה ואוהבת, וסלחנית יותר, זה יעזור להם להירגע גם, והמצב יהפוך להרבה יותר קל לטיפול. 

בודהה שאל פעם תלמיד, "אם מישהו מנסה לתת לך משהו ואתה לא מקבל אותו, למי הדבר הזה שייך?" מן הסתם, הוא שייך לאדם המנסה לתת לך אותו אם הוא לא מתקבל על ידך. אז אם מישהו מנסה להעביר לך וויברציות רעות, ורגשות שליליים, וכך הלאה, ביקורת, וכו', חשוב לא לקבל זאת ולא לקחת זאת באופן אישי- במלים אחרות, לראות זאת לחילופין כמשהו שבאמת מטריד את האדם השני. כמובן, אם מישהו או מישהי מעבירים עלינו ביקורת, זה יכול להועיל שנבדוק את עצמנו לראות אולי הם מצביעים על דבר מה שעליי לעבוד אתו. אז לא נתעלם מכך, אבל זה חשוב לא להתנהל כמו שחקן הבייסבול בתפקיד התפסן, כשאנחנו תמיד במוכנות לתפוס כל כדור שהוא של שטויות ומחשבות נבזיות שמישהו או מישהי זורקים עלינו. 

לעתים אנו נוהגים כך, הלא כן, להוטים לתפוס כל פסולת שהיא שאנשים זורקים עלינו- מלים נבזיות, מבטים מטרידים, מה שזה לא יהיה. למרות שלא קל לעשות את זה, ננסה שלא לקחת את כל הדברים הללו שקורים לנו באופן כל כך אישי, כדחייה של אני, אלא במקום זאת כבעיה שיש לאותו אדם. במלים אחרות, במקום שתהיה לנו הגישה שלפיה נראה את אותו אדם כנוראי, נראה אותם כ-"אווו, משהו מטריד אותם. משהו לא בסדר איתם". 

זה כמו שניקח על עצמינו את הטיפול בילד בן שנתיים-שלוש. והילד שרוי בעייפות יתר גדולה, ולא רוצה ללכת לישון. ואנחנו אומרים, "ובכן, זה זמן ללכת לישון", והילד אומר- "אני שונא אותך!" האם אנחנו באמת לוקחים את זה באופן אישי? הילד עייף מדי, ולכן לא אנחנו לא לוקחים את המילים הלא נעימות שהילד זורק עלינו באופן אישי, אלא יש לנו יותר סבלנות ויותר אהבה לילד וננסה להרגיע את הילד.

במדיטציה אנו מנסים לראות את האדם האחר שגורם לנו בעיות בדרך היותר בונה הזאת, ומתאמנים להיות עם יותר סבלנות, יותר אהבה, יותר גישה חיובית כלפי אותו אדם הנמצא במצב הקשה הזה, כך שכשניתקל בדברים כאלה בפועל בחיים, נוכל להתמודד איתם בצורה טובה יותר. בקצרה, אם כן, המצב יוצא הדופן הזה של תודעת בודהיצ'יטה הוא משהו שעלינו לעבוד עם עצמנו כדי להגיע אליו ולהשיגו, ואיתו לקחת אחריות לעזור לאחרים ככל יכולתנו באמצעות עבודה, דרך מדיטציה ושיטות אחרות, להשתחרר מכל החסרונות שלי עד כמה שניתן ולהכיר בכל הפוטנציאלים שלי. מכיוון שאם אעבוד לעזור לכולם לזכות באושר, אז כמובן שאהיה המאושר/ת מכל גם כן. אך אם אעבוד רק עבור האושר האישי שלי, ואעשה זאת תוך התעלמות מהזולת או על חשבון הזולת, כולנו נסבול. 

עכשיו, כשאתם צעירות וצעירים, סטודנטים, זה זמן מושלם בשביל ללמוד באמת לכבד את הפוטנציאלים שלכם, היכולות שלכם, ולהבין שיש לכם את כל מרכיבי היכולת שאיתם תוכלו להתפתח, ולהתפתח בכיוון חיובי במקום בכיוון שלילי, או ללא כיוון בכלל. אנחנו לא לבד בעולם; בעידן הזה של מידע, רשת חברתית, וכיו"ב, כולנו מחוברים. ונוכל להתפתח בדרכים יותר ויותר חיוביות שהולכות להשפיע על כולם באופן בונה.

זה היה קצת על בודהי'ציטה, עכשיו יש לנו זמן לשאלות. 

האם תוכל לומר עוד משהו על אהבה מנקודת המבט הבודהיסטית, במיוחד במערכות יחסים בין גברים ונשים?

כשמדובר באהבה מנקודת מבט בודהיסטית, אהבה היא, כפי שהזכרתי בדיון שלנו, המשאלה שמישהו או מישהי יהיו מאושרים ושתהיינה להם הסיבות לאושר. זה אומר לקבל לחלוטין את בן או בת האדם האחרים, גם את נקודות החוזק וגם את נקודות החולשה שלהם. ומשאלתי עבורם שיהיו מאושרים לא תלויה בהתייחסות שלהם כלפיי או בהתנהגותם. בלי קשר לשום דבר, אני רוצה באושרם/ן, אפילו אם זה אומר לתת להם מרחב כלשהו. 

פעמים רבות, אהבה מעורבת בתשוקה (תשוקה מתרחשת כשאין לנו משהו ועולה בנו רצון להשיג אותו). היא יכולה להיות מעורבת בהיאחזות (שזה אומר שאפילו כשיש לנו משהו לא נרצה לשחרר אותו) וחמדנות (אפילו אם יש לנו מישהו/י בתור חבר/ה שלנו, מישהו שיש לנו אהבה כלפיו/ה, נרצה יותר ויותר ויותר מהם/ן). כל זה מבוסס על להביט רק על התכונות החיוביות שלהם ולהגזים אותן, לעשות מהן עניין גדול, ולהתעלם מחסרונות כלשהם שאולי יש להם. והתכונות הטובות שיש להם עשויות להיות רק שהם אוהבים/ות אותי, זה עושה לי טוב כשאני עם האדם הזה, הם נראים טוב, הם סקסיים, מה שלא יהיה. אז אנו מסתכלים רק על חלק מאוד קטן מהבן אדם, ואנחנו הופכים את אותו החלק ליותר חשוב מכול דבר אחר. אז זו לא גישה מאוד מציאותית. וזה מאוד תלוי באיך האדם הזה מתייחס אליי: אם ההתייחסות אליי טובה, אז אני אוהב אותו/ה; אם ההתייחסות אליי לא טובה, אז אני לא אוהב אותו/ה יותר. זה לא סוג יציב של אהבה. 

כמו שאמרתי, הסוג היציב של אהבה- שעליו מדובר בבודהיזם- הוא כזה שבו יש בנו הכרה גם בצדדים הטובים וגם בצדדים השליליים של מישהו/י בגלל שלכולם/ן יש נקודות חוזק ונקודות חולשה; אף אחד לא אידיאלי או מושלם. יש להבין שהבעיה היא שרבים ורבות מאיתנו עדיין מאמינים בסיפורי אגדה. בסיפור האגדה יש את נסיך החלומות או נסיכת החלומות על הסוס הלבן שהולך/ת להיות מושלם/ת לחלוטין. ואנחנו תמיד בחיפושים אחר הנסיך או הנסיכה, ואנו מקרינים מתודעותינו נסיך או נסיכה אל תוך בני ובנות האדם השונים שאנו מתאהבים בהם. אך לרוע המזל זו רק אגדה, וכמו סנטה קלאוס, היא לא קשורה לשום דבר שיש בו ממש. 

זה לא משהו שמאוד נעים להכיר בו; מאוד קשה לקבל את זה. ואנו לעולם לא מוותרים: "המישהו/י המסוים/ת הללו לא התגלו בתור הנסיך או הנסיכה , אבל אולי הבא/ה בתור יהיו". ככל שנמשיך להקרין מתודעתנו ולחכות לנסיך או לנסיכה על הסוס הלבן, מערכות היחסים שלנו, הקשרים האוהבים שלנו עם אחרים ואחרות, הולכים להיות מלווים בבעיות, מכיוון שאין מי שיוכל לחיות לפי האידאל הזה של בן או בת הזוג המושלם/ת עבורנו. אנו מתכעסים ומתכעסות כשהם לא מתנהגים כמו הנסיך או הנסיכה. ובכן, זה אומר שאנו לא מקבלים/ות את המציאות לפיה הם יצורי אנוש כמוני ויש להם נקודות חוזק ונקודות חולשה. אז אהבה אמיתית, אהבה יציבה, מבוססת על קבלת המציאות של האדם האחר. 

היבט אחר של המציאות של האדם שאנו מתאהבים/ות בו, שאנו נוטים לשכוח בדרך כלל, הוא שאנחנו לא הדבר היחיד בחיים שלהם. פעמים רבות נעלמת מאיתנו העובדה שיש להם חיים מלבד רק להיות איתי- יש להם חברים וחברות אחרים, יש להם משפחה, יש להם תחומי אחריות אחרים, דברים אחרים שהם חלק מהחיים שלהם; אני לא היחיד/ה. אז זה מאוד לא הגיוני עבורנו פשוט לקנא ולהתעצבן כשהם מבלים זמן עם בני ובנות אדם אחרים, עם דברים אחרים בחייהם. וכשהם במצב רוח רע, למשל, ואין להם חשק להיות איתנו, הסיבה לכך היא לא רק אני. אני לא הסיבה לכל דבר שהאדם האחר הזה מרגיש ועושה. אם הוא או היא במצב רוח רע, זה יכול להיות מושפע ממה שקורה במשפחה שלהם; זה יכול להיות מושפע מחברים וחברות אחרים שיש להם; זה יכול להיות מושפע ממחלה שפוקדת אותם, מלֹֹא להרגיש כל כך טוב; זה יכול להיות מושפע מכל כך הרבה דברים. למה שאחשוב שאני הסיבה היחידה לכל מה שהזולת מרגיש? 

באותו אופן, אם יש לי מערכת יחסים ארוכה עם האדם הזה אז המון, המון דברים מתרחשים באופן יומיומי באינטראקציה בינינו. לעתים קרובות, מה שקורה זה, "הם לא התקשרו אליי היום. הם לא ענו להודעת הטקסט שלי", ואנו מגזימים  בחשיבותו של האירוע היחיד הזה; אנו לא רואים אותו בהקשר ארוך- הטווח של כל הקשר שלנו לאורך זמן. ובגלל אותו מקרה יחיד, מסקנתנו היא שהם לא אוהבים אותנו יותר. אבל זה טווח ראייה מאוד מאוד מוגבל- להסתכל רק על דבר קטן ולקחת אותו באופן נפרד מכל מערכת היחסים. 

המציאות היא שהחיים של כולם/ן, ומצבי הרוח, וכך הלאה, מתאפיינים בעליות וירידות. זה נכון לגבינו; זה נכון לגבי כולם/ן. כך שזה אך טבעי שלפעמים לאדם הזה שבו אני מאוהב/ת מתחשק להיות איתי; לפעמים  לא. לעתים הם במצב רוח טוב; לעתים הם במצב רוח רע. ואם הם במצב רוח רע- או אם הם עסוקים מדי בדברים אחרים מכדי להיות מסוגלים לענות למסרונים שלי, או מה שלא יהיה, באופן מיידי- זה לאו דווקא אומר אוטומטית  שהם לא אוהבים אותי יותר; זה פשוט חלק מהחיים.

אלו הם חלק מהדברים שמאוד חשוב ללמוד ולהבין אותם אם יש בנו רצון להפוך את מערכות היחסים האוהבות שלנו ליציבות, אחרת יהיו המון סערות רגשיות.

ישנה דוגמא טובה מאוד הניתנת על ידי מאסטר הודי בודהיסטי גדול, והיא שמערכות היחסים שלנו עם הזולת הן כמו הדוגמא של עלים עפים ברוח, הנושרים מהעץ בסתיו. לפעמים העלים יתעופפו ברוח יחדיו; לפעמים הם יתעופפו בנפרד. זה פשוט חלק מהחיים. וכך כל מערכת יחסים עם מישהו/י- אולי היא תימשך לאורך כל חיינו, אבל אולי היא לא.

זה חשוב לנסות להסתכל על האדם האחר כמו על ציפור בר שבאה לחלון שלנו. ציפור בר יפהפייה המגיעה לחלון שלנו, וכמה זה נפלא. כמה זה יפה, כמה זה שמח, שציפור הבר הזאת תהיה איתי לזמן מה. אבל כמובן שהציפור בדרכּה לפרושֹ כנפיים ולעוּף: הציפור היא חופשיה. ואם הציפור באה שוב לחלוני, כמה נפלא זה, כמה מזל יש לי. אך אם אנסה לקחת את הציפור בשבי ולשים אותה בכלוב, אז הציפור תהיה מאוד לא מאושרת ועלולה אפילו למות. 

אז אותו דבר עם מישהו שנכנס לתוך החיים שלנו ושאותו אנו אוהבים. הם כמו ציפור הבר היפה הזאת. הם נכנסו לחיינו, הביאו מידה רבה של שמחה ויופי. אך הם חופשיים, כמו ציפור הבר. אבל אם ננסה לאחוז בהם ולהחזיק בהם כאילו היו בבעלותנו וכל הזמן ננדנד להם -"למה לא התקשרת אליי"? למה לא באת לראות אותי? למה לא בילית איתי זמן רב יותר?- זה כמו לנסות לשים את ציפור הבר בכלוב. ציפור הבר הזאת תנסה להימלט מהר ככל האפשר. ואם ציפור הבר נשארת איתנו, כמו אותו אדם שנשאר איתנו מתוך רגשות אשם, הם יהיו מאוד לא מאושרים. 

זו מחשבה שעוזרת מאוד מאוד- להתייחס לכל אחד ואחת שבהם אנו מתאהבים/ות, שנכנסים לחיינו, להתייחס אליהם כמו אל ציפור הבר היפה הזאת. ככל שנהיה נינוחים/ות יותר- ככל שנאחז פחות- כך ציפור הבר תרצה יותר לבוא אל החלון שלנו.