אי-אלימות היא הדרך המציאותית לפתור מחלוקות ולהשיג שלום. היא בהרמוניה עם הממצאים המדעיים לפיהם חמלה הינה הטבע האנושי הבסיסי. אם נבחן את ההיסטוריה של המאות האחרונות, ניווכח שאלימות רק מביאה ליותר שנאה, יותר רגשות שליליים. כאשר נעשָה שימוש באלימות כדי להתמודד עם אלימות, אין לכך השפעה חיובית. באירופה הבינו המנהיגים שאלימות היא לא השיטה הנכונה. הם חשבו בצורה רחבה יותר ולכן, לאחר מלחמת העולם השנייה, הם הקימו את האיחוד האירופי. לעתים קרובות אני מספר לאנשים על איך שבמהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה, צרפת וגרמניה היו אויבות. כאשר ידידי והמורה שלי לפיזיקת קוונטים, קרל פרידריך פון וייצזקר, היה בן 90, הוא סיפר לי שכשהיה צעיר, הגרמנים התייחסו לכל הצרפתים כאל אויב, ובאותו האופן גם הצרפתים התייחסו לכל הגרמנים כאל אויב. אולם כיום הגישות הללו השתנו לחלוטין.
כאשר אנשים צברו התנסות מעמיקה יותר, הם הבינו שהאלימות היא משהו שעבר זמנו. אלימות נשענת באופן חזק על המושגים של "אנחנו" ו"הם", ומשם, בהתבסס על כך, מגיעות המריבות. אולם על-ידי כך שהחשיבו את כל השכנים כקהילה אחת, הם הקימו את האיחוד האירופי. אני תמיד אומר שמאז שהאיחוד האירופי החל את דרכו, אין סכנה של מריבות שיובילו למלחמה באירופה. אילולא היה איחוד אירופי, יתכן שכבר היו מתעוררות כמה בעיות רציניות. אבל אנשים מתכַּוְונֵנים עם הטבע האנושי הבסיסי שלהם על- ידי היותם לא אלימים.
דרך המחשבה של אנשים השתנתה באופן משמעותי בין תחילת המאה ה-20 לסופה. קחו למשל את תנועת הסולידריות בפולין. 200,000 חיילים רוסים היו שם, אבל אנשים היו נחושים להילחם בַּתוקפנות באמצעות שיטות לא אלימוֹת. דברים כאלה הם אינדיקציות ברורות לכך שאנשים ביבשת זו, לאחר שסבלו כל כך מאלימוּת, הבינו שאי-אלימות היא השיטה הטובה ביותר.
אני מייחל לכך שרוסיה תצטרף לאיחוד האירופי. אני גם חושב שאת אותו הלך-הרוח כמו זה של האיחוד האירופי צריך להתחיל להניע באמריקה הלטינית ובאפריקה. באפריקה יש כל כך הרבה מדינות שונות, אז אפשר אולי להתחיל קודם כל רק בצפון אפריקה, ואז להתרחב ולכלול את מרכז, מזרח, מערב ודרום אפריקה. ולאחר מכן את כל העולם! בסופו של דבר השאיפה שלנו צריכה להיות שהעולם כולו יהפוך לאומה מאוחדת אחת. אני חושב שזה אפשרי. זהו החלום שלי.
הודו הינה דוגמה טובה. הודו היא איחוד של צפון, מרכז, מזרח, מערב ודרום. כל המדינות הן בְּגֶדֶר מדינות שונות, עם שפות וכתבי-יד משלהן. ובכל זאת הן יוצרות אומה מאוחדת אחת. החלום שלי - אולי חלום ריק - הוא שהודו, סין ויפן יצרו מתישהו אומה מאוחדת אחת. התפיסה הרעיונית של איחוד מבוססת על התפיסה הרעיונית של אי-אלימות.
המאה הזו צריכה להיות מאה של דיאלוג. כאשר לאנשים יש אינטרסים שונים, צריך להיות שם דיאלוג, לא נשקים. זה אפשרי. קודם כל צריך לבוא פירוק מנשק גרעיני. זה חשוב מאוד. במהלך הכנס של חתני וכלות פרס הנובל לשלום, שהיה אמור להתקיים בדרום אפריקה, אך משום שלממשלה שם היו קשיים, הועבר לרומא, דיברנו על האופן שבו ניתן להביא לפירוק מנשק גרעיני. באותה העת, הצעתי שכדאי שנקבע לוח זמנים לשם כך ונרתום אליו את המעצמות הגרעיניות. אך דבר לא קרה. "פירוק גרעיני" - זה נשמע נחמד מאוד, אבל אולי לא כל כך אפקטיבי ללא קביעת לוח זמנים. לכן אם פירוק גרעיני יהפוך להיות תנועה כלל עולמית, אולי זה יהיה בר-השגה. לאחר מכן, עלינו להיפטר מכל הנשקים ההתקפיים, ואז מכל הנשקים ההגנתיים. כדי להשיג עולם שליו המתקיים בדרכי שלום, עלינו לְפָרֵז את הצביון הצבאי צעד אחר צעד.
על-מנת להשיג שלום חיצוני, ראשית עלינו לתת את הדעת ולטפל במישור הפנימי. יש יותר מדי כעס, קנאה וחמדנות. לכן, אנו זקוקים לפירוק מנשק חיצוני ופירוק מנשק פנימי, שניהם יחד. פירוק מנשק פנימי מגיע דרך חינוך. עם תודעה חומלת יותר, אפילו בריאותנו הגופנית טובה יותר.
בהקשר הזה, חשוב לחייך. אנשים אוהבים לראות חיוך, לא ארשת פנים זעופה או רצינית. ילדים, ואפילו כלבים מעדיפים חיוך. כשאתה מחייך לכלב, הוא מכשכש בזנבו. אם אתה מאכיל כלב ויש לך ארשת פנים רצינית מאוד, הכלב ייקח את האוכל, אבל אז ילך.
לבעלי חיים חברתיים יש דאגה חברתית שכן הישרדותם תלויה בשאר הקהילה. אנו, בני האדם, בעלי חיים חברתיים וכל העולם הוא הקהילה שלנו. עם דרך החשיבה הזו, אנו מפתחים כבוד לזולת. ואז גם אם יש השקפות שונות, אינטרסים שונים, ביכולתנו להגיע להסכמה כלשהי כיצד להמשיך.
ראשית, עלינו לכבד את זכויותיהם של אחרים, אחינו ואחיותינו. בין אם נאהב זאת ובין אם לא, כולנו צריכים לחיות יחד על הפלנטה הזו. באיחוד האירופי, מזרח ומערב תלויים זה בזה וצפון ודרום תלויים זה בזה. העתיד של כולם מותנה בתלותם של כל אחד ואחת באחרים. לְשֵׁם כלכלה גלובלית, גבולות לאומיים אינם כה חשובים.
התחממות כדור הארץ היא בעיה רצינית. אם היא תימשך, אז במאה הבאה, יהיו קשיים רציניים בעולם. אני נזיר ולכן אין לי ילדים. אבל אלו מכם שהם הורים וסבים וסבתות, יש לכם אחריות על הילדים והנכדים שלכם. אז אנא התייחסו להתחממות הגלובלית ברצינות.
כמו כן, אוכלוסיית המין האנושי הולכת וגדלה. כשהגעתי להודו היא מנתה שישה מיליארד. עכשיו המספר הוא שבעה מיליארד. מדענים אומרים שעד סוף המאה זה יהיה עשרה מיליארד. אז חִישבו על רווחתם של כולם בהקשר של הסביבה והחברה.
דרכים לא אלימות הן הדרכים היחידות להתמודד עם בעיות. בהודו אני מנסה להחיות את הפילוסופיה ההודית העתיקה של אי-אלימות ואתיקה חילונית. הודו היא הבית של אי- האלימות. במשך למעלה מ-3,000 שנה ישנה הרמוניה דתית. טענתי שהמוסלמים ההודים חייבים לעזור לחבריהם הסונים והשיעים באפגניסטן, סוריה וכן הלאה. בהודו לא היו בעיות בין סונים לשיעים. בהודו, הינדים, מוסלמים, נוצרים, פרסים וכן הלאה חיים בהרמוניה. באופן הזה, נקטתי צעדים לקידום הרמוניה דתית.
ישנו יותר מדי דגש על דברים חומריים. בהודו ניתן לשלב בקלות חומרי לימוד מודרניים עם מסורות עתיקות של אי-אלימות, אחריות מוסרית וידע רגשי. אני מחויב באופן מלא לסייע להודו להחיות את המסורות העתיקות שלה בנוגע לרגשות. גם לסין יש את המסורות העתיקות שלה. כעת יש שם 400 מיליון בודהיסטים. אם מחברים את הודו וסין, זוהי אוכלוסייה עצומה בגודלה.
צעד אחר צעד, תוך הסתייעות במקצועות שונים, נוכל לבנות עולם שליו וחומל. זה אפשרי, אם כן, שהמחצית השנייה של המאה ה-21 יכולה להיות שלווה יותר. אני בן 84 עכשיו, אז בעוד עשר או עשרים שנה יגיע זמני לומר, "ביי, ביי". אבל עלינו להתחיל עכשיו, עם חזון ושיטות מעשיות. זה הכל. תודה.