שלמות המשמעת העצמית המוסרית: שילָהפרמיטה

משמעת. המילה עשויה להעלות זיכרונות על ריתוקים בבית הספר עבור חלקנו, או על דיאטות קפדניות למיניהן עבור אחרות ואחרים. בבודהיזם, משמעת עצמית מוסרית מאפשרת לנו להיות מודעות ומודעים להשפעות ההתנהגות שלנו על עצמנו ועל הזולת. במקום להגביל אותנו, התנהלות מתוך משמעת עצמית מוסרית נותנת לנו את החופש להביא את התועלת המיטיבה ביותר עבור עצמנו ועבור הסובבות והסובבים אותנו.

מבוא

השנייה מבין שש הגישות מרחיקות הלכת (שלמויות) היא משמעת עצמית מוסרית. לא מדובר על סוג המשמעת הנדרשת כדי ללמוד נגינה או להצטיין בספורט, אלא על זו הקשורה להתנהגות המוסרית שלנו. גם אין לכך קשר לשיטור על אנשים אחרים, אילוף כלבך או פיקוד על חיילים/ות בצבא. מדובר רק על המשמעת העצמית שלנו, שכוללת שלושה סוגים.

הימנעות מפעולות הרסניות

הסוג הראשון של משמעת עצמית מוסרית הוא הימנעות מביצוע פעולות הרסניות, בהתייחס לאופן הפעולה, הדיבור והחשיבה שלנו. המשמעות היא שבאופן כללי נימַנע מעשרת סוגי הפעולות השליליות כגון הרג, גניבה, שקר וכדומה, ואם לקחנו נדרים כדי להימנע מהתנהגות שתפריע להתפתחותנו הרוחנית, אז נקיים נדרים אלה.

בדברנו על הימנעות מהתנהגויות הרסניות מסוימות, ישנם שני סוגים. האחד הוא התנהגות הרסנית כמו הרג וגניבה, שכמובן שניתן להבין בקלות. ואז יש התנהגויות שאולי אינן הרסניות בפני עצמן, אך בודהה אמר שעדיף להימנע מהן  מבחינת ציבור מסוים או בזמנים מסוימים. לדוגמה, נזירים ונזירות אמורים להימנע מאכילה בלילה, אך זה לא חל על כולם/ן. הכלל הזה נובע מהעובדה שאם ברצוננו שתודעתנו תהיה צלולה בלילה ובבוקר כדי למדוט אז פשוט עדיף לא לאכול בלילה. דוגמה נוספת היא העצה לא לגדל שיער ארוך כנזיר או נזירה, מכיוון שדבר זה יכול להגביר את ההיאחזות ביופי העצמי וזהו גם בזבוז זמן לעצב אותו בכל יום! ברור שעצה זו לא נועדה לכולם/ן, אלא רק לנזירים ונזירות.

לעסוק בפעולות בונות

הסוג השני של משמעת עצמית מוסרית הוא העיסוק בפעולות חיוביות ומועילות, הבונות את הכוח החיובי הדרוש לנו כדי להגיע להארה. פירוש הדבר שתהיה לנו המשמעת ללכת לשיעורים וללמוד, להרהר בדהרמה ולמדוט ולהשלים את הניונדרו שלנו (התרגול המקדים לתרגול טנטרה מתקדם) כמו השתחוויות, מתן מִנחות וכו'.

שוב, משמעת עצמית מוסרית היא מצב התודעה ולא ההתנהגות בפועל. זו המשמעת שמגיעה מהתודעות שלנו אשר מעצבת את אופן ההתנהגות שלנו – שדואגת לכך שנעסוק בדברים חיוביים ונימַנע מהתנהגות הרסנית ולא הולמת. ללא משמעת זו, נצא לגמרי משליטה ונושפע בקלות מרגשות מפריעים.

משמעת עצמית מוסרית מבוססת על הבחנה והבחנה מודעת. כדי להימנע מלהתנהג בצורה הרסנית, נבחין בצורה החלטית בחסרונות של התנהגות הרסנית. כאשר נעסוק בהתנהגות חיובית, נבחין בתועלות של המדיטציה, של התרגול המקדים וכו'. באמצעות הבחנה, נדע באופן אוטומטי ובבטחה כיצד לפעול.

לפעול לטובת הזולת

הסוג השלישי של משמעת עצמית מוסרית הוא לפעול הלכה למעשה כדי להועיל ולסייע לזולת. כאן, יש לנו את ההבחנה של התועלות שבעזרה לזולת ובהימנעות מחוסר הרצון לעזור כי אין לנו חשק או כי אין לנו חיבה מיוחדת כלפי מישהי או מישהו. 

ישנם היבטים רבים המעורבים בסיוע לזולת, אך באופן כללי ניתן לומר שיש לנו את המשמעת לעסוק במה שמכונה "ארבע הדרכים לכנס אחרות ואחרים תחת השפעתנו החיובית". במילים אחרות, נפעל בדרכים שיהפכו את בני ובנות האדם האחרים לפתוחים יותר כלפינו, כדי שנוכל ללמדם דברים נוספים ועמוקים יותר.

ארבע הדרכים הללו הן:

  1. לנהוג בנדיבות
  2. לדבר בנעימות
  3. להניע אחרות ואחרים להגיע אל יעדיהם
  4. לגלות עקביות בנוגע למטרות האלה

הלימודים הנוגעים לשש הגישות מרחיקות הלכת מפרטים רשימה של 11 סוגים של בני ובנות אדם שעלינו לעבוד קשה במיוחד כדי לנסות לסייע ולהועיל להם/ן. עלינו לחשוב על כך לא רק כעל רשימה, אלא כעל הוראה מאוד מובחנת לעזור באופן ממשי לאנשים כאלה כשנפגוש בהם/ן, במקום להתעלם.

  1. אלה שסובלים וסובלות 
  2. אלה שבבלבול לגבי הדרך לעזור לעצמם/ן
  3. אלה שעזרו לנו
  4. אלה המלאים ומלאות בפחד
  5. אלה שבשלבי התגברות על צער מנטלי
  6. אלה הנזקקים והנזקקות שחווים עוני
  7. אלה שיש בהם/ן היאחזות כלפינו
  8. אלה שלהם/ן נוכל לסייע בהתאם לרצונם/ן
  9. אלה שמנהלים ומנהלות את חייהם/ן ביושר
  10. אלה שמנהלים ומנהלות חיים הרסניים
  11. אלה שלמענם נדרש מאיתנו לעשות שימוש בכול היכולות יוצאות הדופן שברשותנו.

שנטידווה על משמעת עצמית מוסרית

שנטידווה דן במשמעת עצמית מוסרית בשני פרקים בטקסט שלו "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה". הפרק הראשון, שנקרא "הגישה האכפתית", הוא הבסיס למשמעת עצמית מוסרית, כאשר אכפת לנו מההשפעה של ההתנהגות שלנו, ואכפת לנו שלא להיות תחת השפעתם של הרגשות המפריעים. נתייחס ברצינות לכך שגם לבני ובנות אדם אחרים יש רגשות, ושאם נפעל בצורה הרסנית אז נפגע בהם/ן. אכפת לנו מהשלכות ההתנהגות שלנו על עצמנו בעתיד. כל זה יוצר בסיס למשמעת עצמית מוסרית. אם באמת לא אכפת לנו לפגוע בזולת או בעתיד שלנו, אז לא נרגיש צורך לפעול בצורה מוסרית.

בשפות רבות גישה אכפתית זו היא מונח קשה מאוד לתרגום. המונח הזה כולל את הצורך להיות באכפתיות ולפיכך לנקוט בזהירות לגבי דרך הפעולה שלנו, אך הוא גם מתייחס לתוצאה העוקבת שנובעת מכך, מתוך התייחסות רצינית להשלכה של ההתנהגות שלנו על עצמנו ועל הזולת.

הפרק השני ששנטידווה מקדיש לנושא ,עוסק בתשומת לב מודעת (מיינדפולנס) ודריכות. תשומת לב מודעת היא מצב התודעה השומר על אחיזה מנטלית במשמעת, ללא כניעה לרגשות מפריעים. זהו הדֶבֶק המנטלי שדַבֵק במשמעת, כמו כשנחלוף על פני מאפיה בעודנו בדיאטה ונראה את העוגה האהובה עלינו, אבל איכשהו נצליח לעמוד בפניה. לא נרפה מהדיאטה שלנו: "אני לא אקנה את העוגה הזו, תחת השפעת החמדנות וההיאחזות שלי." זה קורה בגלל תשומת הלב המודעת וזה מאוד חשוב למשמעת מוסרית. באשר לדריכות, ניזהר כשנתחיל להסס לגבי הדיאטה שלנו באומרנו, "טוב, אולי רק חתיכת עוגה קטנה!" הדריכות שלנו תצלצל כאזעקה פנימית כדי שנתאפק ונחזור לשליטה העצמית שלנו. עלינו להיזהר מדברים אלה. תשומת לב מודעת ודריכות הן התומכות של המשמעת המוסרית. אלה הכלים שבאמצעותם נוכל לשמור על המשמעת שלנו, ושבהמשך נוכל להשתמש בהם לפיתוח ריכוז.

לבסוף, שנטידווה מצביע על שלושה גורמים המסייעים לנו לפתח ולשמור על תשומת לב מודעת:

  • להישאר בחברת מורינו הרוחניים. אם אין באפשרותנו לעשות זאת נוכל לחשוב שאנחנו בנוכחותם. אם היינו בנוכחותם, הרי שלא היינו נוהגים ונוהגות בטיפשות או באופן הרסני, מתוך רחשי הכבוד שלנו כלפיהם. טוב לחשוב, "האם הייתי מתנהג/ת כך או אומר/ת את הדברים האלה בנוכחות המורה שלי?" אם התשובה היא שלא, שנטידווה ממליץ לנו "להישאר כמו בול עץ". פשוט, לא לנהוג כך. זה עוזר לשמור אותנו בתשומת לב מודעת- ברור שבזמן אכילת ארוחת ערב עם המורה שלנו, לא היינו זוללים/ות בגסות מהעוגה או צועקים/ות על מישהו.
  • לפעול בהתאם לעצות ולהוראות של המורה שלנו. ההשתדלות לזכור את מה שאמרו עוזר לנו לשמור על תשומת לב מודעת.
  • לחשוש מהתוצאות של  אי-היותנו בתשומת לב מודעת. זה לא שיש בנו פחד, אלא שאין לנו רצון לחוות את ההשלכות של לא להיות בתשומת לב מודעת, בהתבסס על תחושות של כבוד עצמי וערך עצמי. אנו מעריכים/ות את עצמנו מספיק, בצורה חיובית, כך שאין לנו רצון פשוט להתדרדר מטה על ידי כך שנפעל תחת השפעתם של כעס, חמדנות וכו'.

יד ביד עם האמור לעיל, עלינו לפתח תחושת יראת כבוד כלפי מורינו ומורותינו הרוחניים. "יראה" היא מילה מורכבת. זה לא אומר כלל וכלל שיש בנו פחד מהמורים והמורות הרוחניים שלנו - כאילו שבדעתם/ן לנזוף בנו. יראת הכבוד פירושה שיש לנו כבוד כה רב כלפי מורינו ומורותינו הרוחניים והבודהיזם עד כדי כך שנחוש נורא ואיום אם התנהגותנו השלילית תציג אותם/ן באור שלילי. החשש שלנו הוא מכמה נורא זה יהיה אם בגללנו אנשים עשויים לחשוב, "אה, התלמידים/ות של המורה הזה או הזאת מתנהגים/ות ככה?" או “את או אתה אמורים להיות בודהיסטים ?! אבל אתם/ן ממשיכים או ממשיכות להשתכר, לריב ולכעוס.” מתוך תחושת יראה וכבוד, נשמור על תשומת הלב המודעת שלנו ונפעל בהלימה עם המשמעת המוסרית.

סיכום

כולנו חווינו את העובדה שמשמעת היא מרכיב חשוב ביותר על מנת להתקדם בחיינו. בין אם זה לימוד האלף-בית, לימוד למבחנים או ניסיון לרדת במשקל - ללא משמעת, קשה להתקדם ולהגיע לאן שהוא.

זה בדיוק אותו הדבר עם תרגול בודהיסטי, שבמסגרתו יש לנו צורך במשמעת מבחינת ההתנהגות שלנו בכדי להתקדם בדרך. אם אכפת לנו מעצמנו ומהזולת, אז משמעת עצמית מוסרית אינה רעיון הזוי כלשהו, אלא דבר מובן והגיוני. בעזרת טיפוח מוקפד של התנהגות מועילה ובונה, תוך מאמץ לנסות שלא לפגוע בזולת, אנו יוצרות ויוצרים את הבסיס ואת הסיבות ליותר אושר עכשווי ולמחר מאושר יותר.

Top