אמת הנאצלים והנאצלות השנייה: הסיבות האמיתיות לסבל

סימן ברור לכך שמשהו לקוי בתפיסה המוטעית הזאת בנוגע לעצמינו הוא הניסיון חסר התוחלת הזה לחוש בטחון. עולה בנו תחושה שעלינו להוכיח את עצמנו, או להגן על עצמנו, או להסביר את עצמנו. תחושה כזאת גורמת לרגשות מפריעים להופיע:

• כמיהה משתוקקת להשיג משהו שייתן לנו תחושת בטחון.
• עוינות וכעס עד כדי דחיית משהו מעלינו כך שבאופן דומה, נרגיש בטחון.
• תפיסה מוטעית נאיבית שדרכה נבנה סביבנו חומות כך שנוכל לחוש בטחון בתוכן.

הרגשות המפריעים הללו גורמים לנו לאבד שלוות תודעה ושליטה עצמית, בעודם מעוררים בנו כוונה לעשות או לומר משהו המבוסס על נטיות והרגלים קודמים שלנו. ואז, דחף קארמי כפייתי מושך אותנו לעשות או לומר זאת בפועל. 

סיבה ותוצאה קארמיות לא מתמקדות בתוצאות קצרות הטווח של ההתנהגות שלנו, אלא בתוצאות ארוכות הטווח. למשל, כשעולה בנו תחושת חוסר בטחון ביחס לעצמנו, אנו מדמיינים, תוך כמיהה משתוקקת לסימון "לייקים" לפוסטים שלנו ברשת החברתית, שהשגתם תאשר את הקיום שלנו ותיתן לנו תחושת ערך-עצמי. אם את בתוך הרשת החברתית ומפרסמת בה סלפי, בחני את החוויה שלך עצמך. באיזו תדירות תוך כדי היום עולה בך דחף כפייתי לבדוק את הטלפון שלך כדי לראות כמה "לייקים" קיבלת? כמה זמן האושר המואץ הזה נמשך כשאת רואה שמישהו סימן "לייק" לפוסט שלך? כמה מהר לאחר מכן תבדקי את הטלפון שלך שוב? האם אי פעם היו לך מספיק "לייקים"? האם זה מצב מאושר של התודעה לבדוק באופן בלתי נשלט את הטלפון שלך במשך כל היום כולו? זוהי דוגמא ברורה לכך שהתוצאה ארוכת הטווח של החיפוש אחר "לייקים" היא הסבל של אומללות. הוא מבוסס על הנחת יסוד כוזבת שישנו "אני" קונקרטי אשר קיים באופן עצמאי ובלתי תלוי אשר יכול להיעשות בטוח בעצמו עם מספיק "לייקים".

אפילו אם יש לנו מוטיבציה טובה, כמו אהבה, שבעזרתה נרצה לסייע לילדינו וילדותינו הבוגרים מתוך דחף כפייתי, אם הרצון הזה יתבסס על התפיסה המוטעית הנאיבית שלהיות מועילים או לחוש שזקוקים לנו יגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו, כול אושר שנחווה מכך לעולם לא יספק אותנו. בקצרה, הסיבות האמיתיות להנצחתנו את הופעת העליות והמורדות הרגשיים שלנו הן חוסר המודעות שלנו והתפיסות השגויות לגבי איך אנחנו ואיך הזולת ולמעשה, איך הכול קיים, בנוסף לרגשות המפריעים, והדחפים הכפייתיים הקארמיים וההתנהגות הכפייתית שהם מעוררים.

הבודהה לימד שחוסר מודעות, רגשות מפריעים, ודחפים קארמיים גם הם סיבות אמיתיות להנצחה הכפייתית של הקיום שלנו, בחיים הנוכחיים ובחיים העתידיים, עם גוף מוגבל ותודעה מוגבלת שעל בסיסם נחווה את מצבי הסבל של אומללות ואושר בלתי מספק. אלו הן הגישות המבולבלות שלנו כלפי הרגשות הללו עצמם שעליהם הבודהה הצביע כסיבה האמיתית לקיום החוזר ונשנה באופן בלתי נשלט, ה"סמסרה" שלנו.

כשאושר קְצַר מוֹעֵד מופיע, יש בנו צמא לכך שהוא לעולם לא ייגמר. למרות שזה חסר תועלת מכיוון שהוא לעולם לא נמשך. כשאומללות פוקדת אותנו, יש בנו צמא לכך שהיא תיעלם לנצח, למרות שההתנהגות הכפייתית שלנו רק תגרום לעוד ממנה להופיע. אפילו אם ניקח משככי כאבים חזקים כדי לא להרגיש כלום, או שנשקע לתוך מצב עמוק של ריכוז שבו לא נרגיש כלום באותה מידה, יהיה בנו צמא לכך שהמצב הזה של לא להרגיש כלום לא ייפסק, אף על פי שבסופו של דבר הוא כן.

בנוסף, נתקבע על  "אני" כאילו שהיה ישות קונקרטית, עם המחשבות של "איזו מסכנה אני;  אני לא רוצה להיפרד מהאושר הזה;  אני רוצה להיפרד מן האומללות הזאת ; אני רוצה שהתחושה הזאת של לא להרגיש כלום לא תחלוף". כשהקיבעון הזה על הרעיון המבולבל שלנו של "אני "והרגשות המפריעים הללו כלפי תחושותינו מופיעים בשעת מותנו, הם משפעלים דחף קארמי, דחף כפייתי מנטלי אשר, כמו מגנט, מושך את התודעות שלנו ואת הרגשות המפריעים הללו אל עבר הגוף של מצב של לידה חוזרת, עם הכוונה להתגלם איתם מחדש כך שנוכל להמשיך לחיות. זה במידה מסוימת כמו גרסה בודהיסטית של אינסטינקט ההישרדות. 

הגישות המבולבלות שלנו, אם כן, הן הסיבות האמיתיות של מצבי הסבל האמיתיים שלנו. העובדה היא שאנו מנציחים את הופעתם החוזרת ונשנית ללא שליטה של מצבי הסבל בחיינו. ישנם ארבעה היבטים לכך, במיוחד בהתייחס להתמשכות של ההתגלמות מחדש שלנו בלידות חוזרות מחדש שוב ושוב. מההיבטים הללו, נוכל גם להבין איך הם הסיבות האמיתיות של סבל באופן כללי:

• ראשית, חוסר מודעות בנוגע לאיך אנחנו קיימים. יחד עם רגשות מפריעים ודחפים קארמיים כפייתיים, הם הסיבות הממשיות של כל הסבל שלנו. הסבל שלנו לא מגיע ללא סיבה כלל או מסיבה לא מתאימה, כמו מצב הכוכבים האסטרולוגי בשמיים או סתם מזל רע. 
• שנית, הם המקור למצבי הסבל שלנו החוזרים שוב ושוב. בכל מצב, סבל לא מגיע רק מסיבה אחת בלבד אלא משילוב של הרבה סיבות ותנאים. 
• שלישית, הם היצרנים הפנימיים החזקים של הסבל שלנו. הסבל שלנו לא מגיע ממקורות חיצוניים, אפילו לא מאיזושהי ישות כל יכולה.
• רביעית, הם תנאים המסייעים למצבי הסבל שלנו להופיע. מצבי סבל לא צצים מפעולות ארציות בפני עצמן, אלא מהגישות המבולבלות שלנו כלפיהן.

כאשר נבין ונדע שהסיבות האמיתיות לבעיותינו החוזרות ונשנות ומצבי הסבל שלנו- שאף אחד ואחת  מאיתנו לא רוצה בהן ועדיין הן פוקדות אותנו באופן קבוע - הן הקרנות התודעה שלנו של מציאות כוזבת בנוגע לעצמנו, חוסר המודעות שלנו לכך שהן רק אשליה, והרגשות המפריעים וההתנהגות הכפייתית שהן מחוללות- האם זה לא הגיוני לעבוד כדי לשחרר את עצמנו לנצח מיוצרות הצרות הללו?