מבוא
בבואנו לברר מי היה שאקיימוני, מכוֹנֵן הבודהיזם, נמצא שישנן גרסאות רבות ושונות לסיפור חייו של בודהה. מכיוון שאֵלֶה הם פני הדברים, ניתן לשאול: האם כולן מדברות על אותו אדם? זו שאלה שלא פשוט להשיב עליה.
גרסה אחת של חייו של בודהה עולה מהקאנון הפאלי, כתבים של מסורת התהרוודה. למעשה, הם אינם מכילים תיאור מלא של חייו במקום אחד, אך ניתן לאסוף ולשזור יחד מקטעים ופיסות מידע מתוך טקסטים שונים. ספרות בודהיסטית מאוחרת יותר הוסיפה לאחר מכן פרטים רבים לשלד החשוף הזה.
המהאייאנה, המרחיבה מאוד בנושא זהותו של הבודהה, היא גרסה נוספת לחייו של הבודהה, גרסה שונה מזו של התהרוודה. בגרסת התהרוודה, בודהה הוא דמות היסטורית שעל פי הסברה הרווחת חי משנת 566 עד לשנת 485 לפני הספירה, ואשר הפך למואר במהלך חייו, וסיים את הרצף שלו במותו. גרסת המהאייאנה מרחיבה יותר על הסיפור כפי שהוצג בקאנון הפאלי, ומתארת כיצד הבודהה הפך למואר במהלך סבבי חיים רבים קודם לכן וירד לכדור הארץ בדמותו של שאקיימוני. על פני האדמה הוא ביצע שתים-עשרה פעולות של מי שהגיע להארה כדי להדגים לאחרים ולאחרות כיצד ניתן לעשות זאת, ועם מותו הרצף שלו נמשך על מנת שיוכל להתגלות ולהופיע במישורי קיום רבים אחרים, כדי ללמד את כול היצורים ולהיטיב עימם.
גרסה נוספת של הבודהה היא זו שניתן למצוא בטנטרות. בגרסה זו, הבודהה מופיע בצורות מגוונות שונות בו-זמנית. לצורות הללו, המכונות "ישויות מדיטציה נרתמות", יש צבעים שונים, זרועות, פנים ורגליים רבות, וכולן מייצגות היבטים שונים של הגשמת ידיעותיו התבוניות של הבודהה. הבודהה מופיע בצורות השונות האלו, אך בו-זמנית במקביל מלמד בצורתו האנושית, למשל בפסגת הר הנשר בהודו, שם הוא גם לימד את הסוטרות.
חיי הבודהה בהקשרים ספציפיים
הגרסאות השונות הללו, הכוללות גם תת-גרסאות, נראות מבלבלות, ולפיכך, מי היה בעצם הבודהה? כדי שנוכל להבין באופן הגיוני את הגרסאות השונות הללו, עלינו להבין תחילה את העיקרון הבודהיסטי הבסיסי לפיו כול גרסה של חייו של בודהה לימדה את הכתבים בהתאם להיבט מסוים של הבודהיזם, כלומר בתוך הקשר ספציפי. סוג הבודהה המתואר בקנון הפאלי נִלמד בהקשר של תורות התהרוודה. לכן, אין זה הגיוני שאותו הבודהה לימד את לימודי המהאייאנה הכלליים ואת התורות הטנטריות.
בכתבים של המהאייאנה, סוג הבודהה המתואר אינו ה"בודהה ההיסטורי" (כלומר מי שהפך מואר במהלך סבב חיים אחד והרצף שלו הסתיים במותו). זה נכון גם בהתייחסויות לסוג הבודהה המתואר בתורות הטנטריות.
בסיכומו של דבר, כאשר דנים בחייו של הבודהה, או כול שכן ביֵתר הנושאים, עיקרון בודהיסטי בסיסי שיש לזכור הוא שאת כול מה שמתואר או מנוסח בתורות שונות יש להבין בתוך הקשר ספציפי. דרך נוספת להתייחס לאותו חומר הלימוד בהקשרים שונים תהיה לשאול שאלות מסוימות, כגון: איזו תועלת אוכל להפיק מלימוד החומר הזה מבחינת חיי היומיום שלי? איזו תועלת מיטיבה יש לחומר הזה בדרך הרוחנית הבודהיסטית?
בכך שנתבונן בחייו של הבודהה שאקיימוני בהקשרים שונים יש לקוות שנוכל להימנע מהשאלות הבעייתיות הבאות: האם בודהה באמת לימד את סוטרות המהאייאנה? האם הוא באמת לימד את הטנטרה? בתקופתו של בודהה, מכיוון שתורות הועברו רק בעל פה ושום דבר לא נכתב, היו קרבות-שיח (דִיבֵּיְיטִים) רבים בין בודהיסטים בשאלה האם בודהה לימד את תורות המהאייאנה ואת התורות הטנטריות או לא. קרב-שיח (דיבֵּייט) אחד הוצג בטקסט של המאסטר ההודי הדגול שנטידווה "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", שם הוא אמר: "הייתי יכול להשתמש, באותו האופן בדיוק, בכול אחד מהנימוקים שאתם ההינאייאניסטים (תהרוודים וכו') מעלים לשם פסילת סוטרות המהאייאנה שלנו, כדי לפסול את האסכולה שלכם". במילים אחרות, שתי האסכולות, הינאייאנה ומהאייאנה, אומרות שתורותיהן מועברות כמסורת בעל פה. אי לכך, אם התהרוודים אומרים למהאייאניסטים "תורותיכם אינן אותנטיות משום שהן לא הועברו על ידי הבודהה, כי הן נוצרו מאוחר יותר", המהאייאניסטים יכולים להגיב: "אותו הדבר נכון לגביכם. גם תורותיכם הועברו באמצעות המסורת שבעל פה ונכתבו הרבה יותר מאוחר. לפיכך, אם התורות שלנו אינן אותנטיות אז גם שלכם לא."
טיעון נוסף, שהוצג מוקדם יותר במאמר זה, היה שהבודהה נתפס באופן שונה בתוך שני ההקשרים, גם בזה של התהרוודה וגם בהקשר של מהאייאנה. הסוג התהרוודי של בודהה לימד את כתבי התהרוודה והסוג המהאייאני לימד את כתבי המהאייאנה. מההקשרים הללו בתוך שלוש המסורות: התהרוודה כנציגת מסורת ההינאייאנה, מסורת סוטרת המהאייאנה ומסורת המהאייאנה הטנטרית, ביכולתנו ללמוד על חייו הכלליים של הבודהה.
זמנו של הבודהה
ראשית, עלינו לשאול: מתי חי הבודהה? הוא חי בתקופה מסוימת בתוך חברה מסוימת, כלומר בתוך הֵקשר קבוע. לחברה הזו כבר היו אמונות בסיסיות מסוימות, שבודהה התייחס אליהן. בתוך מערכת האמונות הזו, היו נוכחים באותה תקופה מוטיבים בסיסיים שנמצאו בכול דרכי החשיבה ההודיות והתפתחו לאורך ההיסטוריה. בודהה הסביר את המוטיבים הללו, כמו לידה חוזרת (לידה מחדש), שנקבעת על פי קארמה (פעולות אישיות), וכיצד להשיג שחרור ממעגל הלידה החוזרת הזה. כול המערכות ההודיות אומרות באופן כללי שרכישת ידע, או הבנת המציאות, הן השיטות המאפשרות למישהו/י להשתחרר מלידה חוזרת. בודהה, שלא היה שבע רצון מתשובותיהן של מגוון פילוסופיות ודתות בעת ההיא, הרהר, תרגל מדיטציה וביצע תרגולים שונים על מנת להגיע לידיעתו התבונית של האמת.
בהודו, בתקופתו של הבודהה, הייתה תנועה חזקה לעבר מערכת אוטוקרטית. היו סוגים שונים של ממלכות שבהן הסוחרים התעשרו עוד יותר, והתחרו במלכים בעושרם. בתגובה, המלכים הפכו אוטוקרטיים יותר. בכמה אזורים בהודו החלו רפובליקות קטנות לבנות מערכת חשיבה לא-היררכית יותר המבוססת על זו של האוכלוסייה הכללית. בודהה, שנולד באחת מהרפובליקות הללו (או בסמוך לה), הושפע מהשיטה הזו והקים את המסדר הנזירי שלו שבו החלטות היו צריכות להתקבל במשותף על ידי כול החברים.
כמו כן, באותה תקופה הייתה תנועה של אנשים שיצאו נגד הדת הוֶודית הקדומה והטקסים והכוהנים שלה וכו', דת שכולם נהו אחריה כולל הרפובליקות והאוטוקרטיות. הריאקציונרים היו ה"שראמאנרים" ("Shramaneras"), הסגפנים הנודדים או "הנושרים" מהחברה, אלו שפרשו מהחברה כדי לשוטט ביער, להרהר ולעבוד על התפתחותם הרוחנית. נציגים של תנועה ריאקציונרית מסוג זה כללו לא רק את הבודהה אלא גם אסכולות ושוחרי רוח אחרים. פרישה מהחברה, לפחות לתקופת זמן מסוימת, חשובה אם אדם רוצה ללכת בדרך רוחנית - להיות עצמאי כדי לחפש את האמת. כאשר נרגיש שמצאנו את האמת, אז לא נכפה אותה על אחרים ואחרות בצורה היררכית ואוטוקרטית, אלא נחשוף אותה בדרך יותר "דמוקרטית".
מטרתן ותקפותן של ביוגרפיות
בהקשר בודהיסטי - הודי או טיבטי - ביוגרפיות משמשות כדי ללמד ולהמחיש נקודות מסוימות בסיפור חייה של דמות גדולה, במקום להציג רק את העובדות. בתוך ההקשר הזה, חייה של דמות דתית גדולה, נועדו לתת השראה לאחרים ואחרות ולכן, מנקודת מבט מערבית, חלקים מהסיפור עשויים להיראות די פנטסטיים. לדוגמה, מתוך חייו של הבודהה, כאשר בחלום ביקר את האם פיל לבן בעל שישה ניבים, או כאשר בודהה נולד מצדה (המותן) של האם ועשה שבעה צעדים, ואמר "הנה אני!" וכו' מנקודת מבט הודית/טיבטית, אין זה חשוב אם הסיפור היה מדויק היסטורית או לא. הנקודה היא מה למעשה הסיפור מייצג או מלמד את הקהל. זה רלוונטי בין אם ברצוננו לחבר את חיי הבודהה באופן היסטורי כדי לגלות מה בודהה עשה בפועל, וללמוד מה קרה בקֶרב שוחריו, או, אם ברצוננו להסתכל על הסיפור מנקודת המבט של איך שהודי או טיבטי יקראו אותו. בכול הקשר מובא סיפור החיים כדי ללמד אותנו משהו, מבלי שדרך אחת תהיה תקפה יותר מהאחרת. עיקרון חשוב של האופן בו פועלת החשיבה הבודהיסטית הוא לגלות יכולת להבין דברים ברמות רבות ושונות מנקודות מבט שונות, ולקחת בחשבון שרבות מהן יכולות להיות תקפות לחלוטין; יש יותר מאמת אחת לגבי איך שהיו פני הדברים בפועל.
דוגמה פופולרית בספרות הבודהיסטית היא זו של נוזל. לבני ובנות אנוש הנוזל הזה נראה כמו מים; לרוחות הרעבות הוא נראה כמו מוגלה; ליצורי הגיהנום הוא נראה כמו חומצה; לאלים הוא נראה כמו נַקְטָר. איזה מהמראות הוא הנכון? לפי דרך החשיבה הבודהיסטית, כולם נכונים כי תקפותו של מַשהו היא יחסית רק בתוך הקשר מסוים.
דוגמה נוספת נוכל למצוא בענף של טיפול משפחתי, הנקרא טיפול קונטקסטואלי (תְּלוי הֵקשר), שבמסגרתו בתוך מצב משפחתי כול אחד ואחת מבני המשפחה מתבקשים לתאר את הגרסה שלהם למצב. האב מספר גרסה אחת, האם אחרת וכול אחד ואחת מהילדים מספרים את שלהם. כול אחת מהגרסאות הללו נכונה וראויה לכבוד באופן שווה כי כול בני ובנות המשפחה חווים את המצב בדרכם שלהם. זוהי דרך חשיבה מאד בודהיסטית וניתן ליישמה על סיפור חייו של הבודהה. אם נקרא את הסיפור בדרכים רבות ושונות, כול גרסה היא נכונה ותלַמד אותנו משהו.
העובדות העיקריות של חייו של בודהה והרלוונטיוּת שלהן לתרגול שלנו
בודהה נולד למשפחה מיוחסת ועשירה (ניתן להתווכח אם הוא היה נסיך או לא), ולכן נהנה מהנאות והטבות גדולות, כולל חינוך טוב. הוא התחתן ונולד לו בן. מבחינת קריירה, הוצע לו לקחת לידיו את תפקידו של אביו כראש רפובליקה, אך בודהה, בהיותו חסיד של תנועת שראמאנֵרה, דחה את ההצעה. כאן, חשוב להדגיש שבודהה לא היה חסר אחריות בעוזבו את אשתו וילדיו. בחברה ההודית, נשים וילדים מטופלים בתוך משפחות מורחבות של סבים וסבתות ובני משפחה אחרים. כמו כן, בודהה נולד לתוך קאסטת הלוחמים, קאסטה שבה הגברים עזבו את הבית כדי להילחם בקרבות. בודהה נלחם בקרב משלו, הקרב הפנימי נגד בורות ורגשות מפריעים.
ההחלטה של בודהה לעזוב את חיי המשפחה מלמדת אותנו שחיפוש אחר האמת, כלומר קיצו של הסבל, במונחים של לידה חוזרת (לידה מחדש) או במונחים של סבל מנטלי ורגשי, חשוב הרבה יותר מאשר להיות בעל עמדה טובה, כוח וכסף. חשוב יותר להבין כיצד למצוא פתרונות לבעיות אישיות אוניברסליות, כמו כעס, חמדנות, אנוכיות וכו', או לבעיות חברתיות, מאשר לחפש כוח וכסף עבור עצמנו. זהו השיעור שחייו של בודהה מלמדים אותנו.
הוד קדושתו הדלאי לאמה אומר שללכת בעקבות חיים רוחניים במאה אחוז זה משהו שאינו מיועד לכולם/ן, ושבמקום זאת מה שחשוב הוא איכות חייך וחיי הסובבים אותך. בודהה הלך בדרך הרוחנית בשלמותה כשעזב את הארמון במרכבה (דוגמה מהבְּהאגַוָוד גיטה) והיה עֵד לסוגי סבל שונים של מחלות, זקנה ומוות, ולנוודים שלא נראו בארמון.
ניתן ליישם את הסמליות בסיפורי חייו השונים של הבודהה על תיאוריה יונגיאנית שלפיה בודהה מסונוור כול כך על ידי עושר ותענוגות חושניים עד שהוא לא רואה את סבלו של העולם. רק כאשר הוא יוצא מהארמון במרכבתו, תחילת דרכו הרוחנית, נגלים לעיניו סוגי הסבל והוא מבין את כול הבעיות שכולם וכולן מתמודדים איתן.
היבט חשוב מאוד בסיפורו של בודהה ובתורות הבודהיסטיות הוא לא להגיע לקיצוניות פנאטית של תרגול. לאחר שעזב את הארמון, בודהה תרגל מדיטציה באופן אינטנסיבי וביצע תרגולים סגפניים קיצוניים מאוד, שבמהלכם הוא כמעט הרעיב את עצמו למוות. בעודו יושב מתחת לעץ, הוא הבין שהשיטות האלה אינן מיטיבות ושבר את הצום, כשהסכים לקבל את היוגורט מידיה של רועת צאן. בהגוּת ההודית פרה (יוגורט, חלב) מייצגת אהבה וחמלה אימהית, לכן זה סמלי שהציעו לבודהה תנובה מפָּרה כדי ללמד אותנו שזוהי החמלה שמעוררת אותנו ממצב הסגפנות העצמית כדי לאפשר לנו למצוא את הדרך הראויה, דרך שעניינה הוא הסבל האוניברסלי.
רגע לפני הגעתו להארה, בודהה יושב מתחת לעץ הבודהי (עצים קדושים בהגוּת ההודית הם מוטיב כוללני) ומַארָה מופיע. מארה, שהיא המילה בסנסקריט למוות, מייצג מכשולים, מעצורים ופיתויים וכו'. מתוך כך נוכל לראות שאפילו בודהה, ממש לפני שהגיע להארה, התמודד עם מכשולים ומעצורים בניסיון להשיג משהו חיובי.
ממש לפני שהוא הגיע להארה, בודהה התקדם באופן יוצא דופן מבחינה רוחנית; בנקודת הזמן הזו הוא לא הפך מתלמיד שנמצא ממש בתחילת דרכו ליצור מואר. אפילו בשלבים האחרונים של התרגול שלו, מכשולים ומעצורים הופיעו בעוצמה גדולה עוד יותר, וכפי שבודהה נאלץ להתמודד עם מכשולים שהפריעו לו להגשים את מטרתו, כך גם אנחנו. למעשה, ככול שהמעשים שננסה לבצע יהיו חיוביים יותר, כך יתגברו המכשולים. לפיכך, הלימוד כאן הוא שאסור לנו להרים ידיים, אלא במקום זאת להילחם מִבַּעַד למכשולים בחוזקה, כמו לוחם. זה מתייחס לרעיון שבודהה בא מקאסטת הלוחמים משום שזהו באמת קרב פנימי נגד האשליה, הפחדים שלנו, וכו'.
לאחר שבודהה הגיע להארה, הוא היסס ללמד ותהה מי בעולם יוכלו להבין את תורתו. אולם, משום שהתבקש ללמד, הוא חשב בכול זאת לנסות. זה מלמד אותנו שגם אם קשה מאוד ללמד או להסביר את התורות לאחרים ולאחרות, עלינו עדיין לעשות זאת מתוך חמלה, קשה ככול שזה יהיה.
לאחר שלימד אחרים ואחרות, אנשים רבים רצו ללכת בעקבות הבודהה ומכאן צמח נתיב הנזירות. בהתחלה לא היו תקנות נזיריות. עם זאת, מכיוון שהנזירים חיו בחברה, הוכנסו כללי משמעת שונים המכונים "וינאיָיה" כדי לסייע להימנע מבעיות החיים בקהילה ובחברה. כללים אלו לא נוסחו על ידי מישהו שהכתיב אותם אלא הוצגו כשהבעיה עלתה. למשל, כדי למנוע מאנשים מלחשוב שהנזירים חמדנים כשהם מתחננים לאוכל (מנהג השראמאנרה באותה תקופה), נקבעו כללים שלפיהם הם לא יכלו לבקש אוכל; הם יכלו לקבל רק את מה שניתן; הם לא יכלו לאגור מזון; הם לא יכלו לבקש עוד וכו'. כללים אלה נועדו להבטיח שהחברה לא תסתייג מנזירים, והם עדיין תקפים עבורנו היום.
בהתחלה, בודהה היסס לכלול נשים במסדר הנזירוּת כנזירוֹת, כי הוא חשש שהחברה תחשוב שגברים ונשים יהיו ביער ביחד באופן בלתי הולם. אך, כאשר בסופו של דבר הוא החליט לקבל נשים למסדר, הוא קבע כללים מאוד ספציפיים כדי להבטיח שהחברה לא תקבל את הרושם המוטעה, כגון הכלל שנזיר ונזירה לא הורשו להיות לבד ביחד, ותמיד חייבת הייתה להיות נוכחת מלווה (נזירה), והם לא יכלו לשבת על אותו מושב או אותה מיטה. כללים אלה מלמדים אותנו שמצד אחד, בודהה דחה את כול שִׁבְחֵי החברה כדי למצוא את האמת, ומצד שני, הוא לא רצה שהחברה תקבל רושם מוטעה. למרות שאולי לא נסכים עם כול עקרונות החברה במונחים הערכיים שלהם, בכל זאת, לא נרצה להתנכר לחברה. זה מתייחס לדמויות הפוליטיות בימינו שצריכות ללמוד להתנהל באופן דיפלומטי, להבין איך לא לפגוע ולא לעורר חשדנות נטולת יסוד, למרות שהן חלוקות בדעתן לגבי מה הם ערכי החברה.
לבודהה היה בן דוד, דוואדאטה, שרחש שנאה לבודהה ושתמיד גרם לו צרות. למעשה, אם נבחן לעומק את הקאנון הפאלי, נראה שהרבה אנשים גרמו לבודהה צרות ולא אהבו אותו. זה מלמד אותנו שיעור בעל ערך על-כך שבודהה לא היה אהוב על כולם/ן ולא יכול היה לְרַצוֹת את כולם/ן, ואם כך, אז איך נוכל אנחנו? לכן עלינו להסתכל על הדברים בצורה מציאותית ולא להיכנס לדיכאון אם אחרים ואחרות לא אוהבים אותנו ואם אין לנו את היכולת לְרַצוֹת את כולם.
בסיפורים על חייו, כאשר יש אזכור למעברו של בודהה מהעולם, נאמר שלאננדה (אחד מתלמידיו העיקריים של בודהה) הייתה הזדמנות לבקש מבודהה לא ללכת לעולמו אך הוא לא עשה זאת וכך חייו של בודהה הסתיימו. זה מלמד אותנו שבודהה מלמד רק כאשר הוא מתבקש ללמד ובודהה נשאר רק כשהוא מתבקש להישאר. אם אף אחד או אחת לא רוצים שהוא יישאר אז הוא עוזב. נוכל ליישם זאת על עצמנו בכך שאם בני ובנות אדם לא רוצים את עזרתנו או אינם זקוקים לנו, אל לנו לכפות את עצמנו עליהם. יש הרבה מאד אחרים ואחרות שעשויים להיות פתוחים יותר ועשויים לייחל לעזרתנו.
סיכום
באפשרותנו להסתכל על חייו של בודהה מזוויות רבות. נוכל לנסות למצוא את כול העובדות ההיסטוריות, שלמרות שיהיו תקפות בהקשר של תפיסת ההיסטוריה המערבית, לא יאפשרו לנו להשיג ודאות כלשהי לגבי שנים או תאריכים ספציפיים. לחלופין, באפשרותנו להסתכל על השיעורים שנוכל ללמוד בהקשר של הסמלים השונים שבאים לידי ביטוי בסיפור, כפי שנעשָה בניתוח האנאליטי היונגיאני כדי לשאול שאלות: על מה זה מעיד? מה זה מייצג?
נוכל להסתכל על חייו של הבודהה בהקשר גדול יותר של מסורת המהאייאנה עם הצגתו של בודהה כמי שהפך למואר לפני עידנים ולימד אותנו את המוטיב המהאייאני של אוניברסאליות ומתן סיוע מיטיב לזולת לאורך סבבי חיים רבים נוספים. זה מלמד אותנו שמה שאנחנו עושים ועושות עכשיו הוא תוצאה של כול הדורות שבאו לפנינו ושאם ננסה לעשות משהו חיובי, עלינו לחשוב במונחים של כול הדורות הבאים.
בתיאור המציג את הטנטרה, בודהה מלמד במקום אחד על פילוסופיה עמוקה ובמקום אחר הוא מופיע עם ארבעה פרצופים, שמתוכם כול אחד מהם מלמד משהו אחר בו- זמנית. זה מצביע על כך שכול ההיבטים הרבים למיניהם של תורתו של הבודהה שניתן למצוא לאורך ההיסטוריה, משתלבים יחדיו מאותו מקור או רעיון בסיסי, וניתן להציגם בצורה שונה.
נוכל למצוא עקרונות בסיסיים הנוכחים בכול סוגי הלימוד השונים של תורתו של בודהה, בין אם נחשוב על התיאור המוצג בתהרוודה, על זה המוצג בסוטרת המהאייאנה או על התיאור המוצג במהאייאנה הטנטרית. בכול מערכות התיאורים הללו ישנם עקרונות בסיסיים אשר מיוצגים באמצעות זרועות למיניהן, רגליים ומספר פַּנים של דמויות בודהה. תורות הבודהה הבסיסיות היו במונחים של ארבע האמיתות של הנאצלים והנאצלות שניתן לומר שהן מייצגות ארבע פַּנים! התיאור הזה המציג את חיי הבודהה אינו ניתן במונחים של עובדות ממשיות שאותן אפשר לקרוא, אלא מובא כדי לעזור לנו לחקור ולברר מהו היישום של כול תיאור שמוצג ומהי מטרתו. מתוך החקירה הזו נוכל להגיע להוקרה עמוקה יותר של חומר הלימוד הזה.
סיכום
ישנן שלוש גרסאות לחייו של בודהה: התיאור המוצג בתהרוודה, ואלה המוצגים בסוטרת המהאייאנה ובמהאייאנה הטנטרית. ישנם קרבות-שיח (דיבֵּייטים) לגבי השאלה האם מערכות התיאור הללו מתנגשות, אך באמצעות ההיגיון ניתן להוכיח שכול אחת מהן נלמדת בהקשר אחר. מערכות התיאור השונות הללו נועדו לעורר בנו השראה וללמד אותנו. אם נתבונן על הסיפור של בודהה, הוא חי בתוך חברה מסוימת שהייתה לה מערכת אמונות שהסבירה נושאים מסוימים בנוגע לאופן השגת השחרור מסבל. בודהה, שלא היה שבע רצון מהמערכת הזו, חיפש דרכים ללימוד האמת בתוך מערכת לא-היררכית. בעודו משאיר מאחוריו את חיי הנוחות של ביתו ומשפחתו, הוא ביקש להילחם בקְרָב הייסורים הפנימי שלו. הדבר הזה לא הושג באמצעות תרגול סגפני אלא באמצעות חמלה שדאגתה שלוחה לסבל האוניברסלי. בודהה עמד בפני מכשולים גדולים אך אלו לא הרתיעו אותו וברגע שהגיע להארה, הוא נעתר לבקשה ללמד מתוך חמלה. עבור שוחרי הבודהה, נתיב הנזירוּת הן עבור הנזירים והן עבור הנזירוֹת יוסד ועוצב באמצעות כללים שנקבעו מתוך הרמוניה עם החברה.