שנטידווה

שנטידווה נולד במאה השמינית כבנו של המלך שמלַך על חבל ארץ באזור בנגל שבמזרח הודו. כשעמד לעלות על כס המלכות, הוא חלם על מנג'ושרי, שאמר: "הכס הוא לא בשבילך". הוא נשמע לעצתו של מנג'ושרי, ויתר על כס המלכות ושם פעמיו אל הג'ונגל על מנת למצוא מִבְדָּד. שם הוא פגש במורי רוח שונים שאינם בודהיסטים ולמד עימם, תרגל מדיטציה בצורה אינטנסיבית והשיג מצבים מתקדמים של ריכוז מוטמע. אולם, כמו במקרה של שאקיימוני, הוא הבין שנסיגתו אל תוך מצבי ריכוז עמוקים לא חיסלה את שורשי הסבל. הסתמכותו על מנג'ושרי הובילה בסופו של דבר לכך שהוא יכול היה לדַמות באופן ממשי את מנג'ושרי-ההתגלמות הזו של החוכמה של כול הבודהות, והוא קיבל ממנו תורות.

לאחר מכן עזב שנטידווה את הג'ונגל והלך לאוניברסיטה הנזירית נאלנדה, שם הוסמך לנזיר על ידי אב המנזר. בנאלנדה הוא למד את הסוטרות הגדולות והטנטרות ותרגל אותן באינטנסיביות, אך הוא הסתיר את כול התרגולים שלו. כולם חשבו שהוא לא עשה דבר מלבד לאכול, לישון וללכת לשירותים. אבל, למעשה, הוא היה תמיד במצב המדיטטיבי של האור הצַלול.

לבסוף, נזירי המנזר החליטו לגרש אותו, משום שחשבו שהוא חסר תועלת. כעילה לגירושו, הם אמרו לו שעליו להרצות בפניהם על טקסט מקורי, מתוך מחשבה שהוא יעשה מעצמו צחוק. הם בנו כס גבוה מאוד ללא מדרגות, במחשבה שהוא לא יוכל להגיע אליו. אולם הכס הנמיך את קומתו בהתאמה לזו של שנטידווה, כדי שיוכל לעלות אליו בקלות.

לאחר מכן הוא החל להעביר את הלימוד של "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", "בודהיצ'אריהוואטארה" (Bodhicharyavatara). כאשר הוא הגיע לפסוק מסוים בפרק התשיעי על ריקות, הוא החל לעלות אט, אט לשמיים. הפסוק היה:

(9.34) כאשר תופעה פונקציונלית (הקיימת באופן תקף) או תופעה כזו (הקיימת באופן תקף) שאינה פונקציונלית (ריקותה של התופעה) אינן נוֹכחוֹת עוד בפני התודעה הדואליסטית, אז מכיוון שהחלופות האחרות לא יכולות להיות אפשריות, יֶשְׁנָהּ השקטה מוחלטת אל תוך (מצב) ללא מטרה מנטלית (בבלתי אפשרי).

לאחר מכן, רק קולו נשמע, בעודו מדקלם את שאר הטקסט. הוא עצמו נעלם מהעין. מאוחר יותר רשמו הנזירים את הטקסט מהזיכרון.

בלימוד שהעביר, התייחס שנטידווה לשני כתבים נוספים שכתב בנאלנדה: (1) "אסופת האימונים" Shikshasamuccaya ו-(2) "אסופת הסוטרות"  Sutrasamuccaya, אך איש לא ידע היכן ניתן למצוא אותם. לבסוף היה למישהו חזיון של שנטידווה האומר לו שהכתבים מוסתרים בקורות התקרה בחדרו של נזיר מסוים. באותו חזיון אמר שנטידווה שהוא עצמו לא ישוב.

"אסופת הסוטרות" מסכמת את הנקודות העיקריות של הסוטרות, בעוד ש"אסופת האימונים" מסכמת את תרגולי הסוטרות. התרגום הטיבטי של הטקסט השני, וכמו כן גם זה של "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", נמצא בטֵנְג'וּר (Tengyur), אוסף התרגומים הטיבטים של הפרשנויות ההודיות למילותיו של בודהה. על פי קוּנוּ לאמה רינפוצ'ה, "אסופת הסוטרות" תורגמה לטיבטית, אך לא ניתן למצוא אותה בטֵנְג'וּר.

היו מספר פרשנויות שנכתבו על "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", במיוחד לגבי הפרק התשיעי. אלה הטיבטיות מגיעות מכול המסורות, שכן הטקסט הזה הוא מרכזי בכול אסכולות הבודהיזם בטיבט. במסורת הגלוג, "התיאור הנרחב והמפורט של הדרך המדורגת להארה-כתב מהותי ועצום" (Lam-rim chen-mo) שכתב צונגקאפה, מסתמך רבות על "אסופת האימונים" ועל "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", במיוחד בנוגע לתורות על החלפת עצמי בזולתי. למרות שצונגקאפה לא כתב פרשנות נפרדת לטקסט של "המדריך לאורח חייו של הבודהיסטווה", "התיאור הנרחב והמפורט של הדרך המדורגת להארה-כתב מהותי ועצום" שלו מכסה נקודות רבות שבהן עוסק הטקסט. הטקסט שלו "תמצית הסבר מצוין של משמעויות הניתנות לפרשנות ומשמעויות מוחלטות" (Drang-nges legs-bshad-snying-po) מכסה נקודות רבות מפרק תשע. הטקסט שלו "הבהרה מוחלטת של כוונותיו של צ'נדראקירטי בחיבורו "השְׁלַמָה לדרך האמצע (עפ"י בתי פסוקי השורש שכתב נגארג'ונה)" (dBu-ma dgongs-pa rab-gsal) מסתמך גם כן בחוזקה על פרק תשע.