כיצורים חשים, לכולנו יש את אמצעי העבודה והפוטנציאלים להגשים את מצב ההארה של בודהה. בכולנו יש את היכולת להבין ולדעת הכול, להיות באהבה וחמלה באותה מידה כלפי כולם וכולן ללא יוצא מן הכלל, להצליח לתקשר עם כל אחד ואחת מהם/ן באופן מושלם ולהדריך כל אחד ואחת מהם באופן מיומן להשתחרר ממצבי הסבל שלהם ולהגיע להארה. בתנאים שלנו כעת, עם זאת, אין לנו את היכולת לזהות את הפוטנציאלים הללו ולהכיר בהם. מדוע זה כך ואיך נוכל להגיע לכלל הכרה בהם? קבלת חניכה טנטרית (העצמה) הינה צעד בכיוון הזה.
"יצור חש" הוא יצור חי שפעולותיו מבוססות על כוונה ואשר חווה את התוצאות הקארמיות של הפעולות הללו, בין אם בסבב החיים הנוכחי ובין אם בסבבי חיים עתידיים. כיצורים חשים, על כל פנים, אנחנו "יצורים בעלי מגבלות" במובן שהתודעות שלנו, הלבבות שלנו, היכולות שלנו לתקשר באופן יעיל, הגופים שלנו, הפעולות שלנו, וכך הלאה הם מוגבלים. הללו מוגבלים בשל חוסר המודעות ללא ראשית שלנו והבלבול שיש לנו לגבי סיבה ותוצאה התנהגותיות ובנוגע לאיך שאנחנו, הזולת, וכל התופעות קיימים. בגלל ה "בּוֹרוּת" שלנו ביחס לעובדות הבסיס הללו של המציאות, אנו חווים רגשות מפריעים (רגשות מייסרים). כשאנו פועלים מתוך אימפולסיביות תחת ההשפעה שלהם, אנו בונים את הפוטנציאליים הקארמיים אשר מובילים אותנו ללידה החוזרת הבלתי נשלטת שלנו (סמסרה). בסבב חיים אחר סבב חיים, אנו חווים קשיים, אומללות, ואת התסכול מכך שכל אושר שהוא שיש לנו הוא קְצַר מוֹעֵד ובסופו של דבר בלתי מספק. אפילו אם יש לנו את המשאלה לעזור לאחרים ואחרות, אין לנו מושג באשר לכלל התוצאות של מה שנייעץ להם או נלמד אותם. אנו מצטמצמים לכדי ניחוש בלבד בנוגע למה שיעזור הכי הרבה.
מהם אמצעי העבודה הבסיסיים שיש לכולנו אשר יאפשרו לנו להתגבר על המגבלות הללו? לכולנו יש גופים, את היכולת לפעול, האפשרות לתקשר, המסוגלות להבין דברים, והיכולת לכך שיהיו לנו רגשות חיוביים כלפי אחרים ואחרות ושיהיה לנו אכפת מהם/ן. למרות שכל היכולות הללו הן מוגבלות לעת עתה, ניתן לעורר אותן להתפתח. זאת משום שלכולנו יש איזשהו פוטנציאל חיובי שנבנה והצטבר, הַמְּכֻנֶּה- "המאגר הצָפוּן של הזכות" ("merit"). עניין זה מומחש באמצעות העובדה שנכון לעכשיו, נולדנו כיצורי אנוש עם החופש וההזדמנות לפתח את עצמנו יותר. יש לנו גם רמה מסוימת של אינטליגנציה והבנה עכשיו; אחרת, לא היינו יכולים לדעת איך לעשות דבר כלשהו. כל האיכויות הללו יחד ידועות בתור "טבע הבודהה" שלנו. אלו הם מרכיבי טבע- הבודהה ה"מתפתחים" שלנו מכיוון שהם יכולים להתפתח ולהפוך לבלתי מוגבלים ביכולות שלהם.
כמו כן כלולים בטבע- הבודהה שלנו מרכיבים "קבועים"- מרכיבים שתמיד נשארים זהים והם הבסיס אשר מאפשר את ההתפתחות של המרכיבים המתפתחים שלנו. אלו כוללים את העובדות של הטוהר הבסיסי של התודעות שלנו ואת הריקוּת שלנו כבני ובנות אדם, ושל הגופים שלנו, תודעותנו, וכל דבר. התודעות שלנו הן "טהורות" במובן שבאופן טבעי הן אינן מוכתמות על ידי מרכיבים מגבילים; בעוד "ריקוּת" פירושה ההיעדר המוחלט של דרכים בלתי אפשריות של קיום. התודעות שלנו, למשל, תמיד היו ותמיד ימשיכו להיות לחלוטין משוללות קיום עצמאי מצד עצמן, כשהן אינן מושפעות משום דבר, נשארות לנצח במצב מוגבל. אופן כזה של קיום מובנה באופן ממשי (קיום של ממש) הוא בלתי אפשרי. עקב ההיעדר המוחלט, דהיינו הריקות של אופן הקיום הבלתי אפשרי הזה, ובשל הטוהר המהותי של התודעה שלנו וכל מרכיבי טבע- הבודהה המתפתחים שלנו, בכולנו יש את היכולת להסיר את המגבלות שלנו לתמיד ולהגיע להארה.
העצמה טנטרית (חניכה) היא טקס להפעלת מרכיבי הבודהה המתפתחים שלנו, עירורם לכך שיתפתחו עוד, וזריעת "זרעים" נוספים של פוטנציאל. על מנת לקבל את ההעצמה הזאת, נדרשים לא רק מאסטר/ית טנטרי/ת עם מיומנות והכשרה מלאות אלא צריך גם שאנו נהיה מוכנים כיאות ושתהיה לנו פתיחות והשתתפות פעילה בהליכי הטקס. הכנה נאותה פירושה קודם כל שאנו מציבים כיוון בטוח בחיינו ("לקיחת מקלט"). הדבר כרוך בהליכה בכיוון בטוח שעליו הצביעו הבודהות, הדהרמה, ואלו מסַנְגְהַת הַאַרִייוֹת אשר הגיעו לידיעות תבוניות נשגבות. על אף שהדהרמה מתייחסת ברמה המוסכמת (הקונבנציונלית) לתורות הלימוד הבודהיסטיות, ברמה העמוקה ביותר היא מתייחסת למה שאנו משיגים באמצעות יישום של אותן התורות. אנחנו מגשימים את המצב שבו כל מצבי הסבל שלנו והסיבות להם נעקרו לתמיד באופן מוחלט מהרצפים המנטליים שלנו וכל הידיעות התבוניות המתחוללות כתוצאה מהתהליך ונובעות ממנו ממלאות את התודעה שלנו במקומם. הבודהות הם אלה אשר יש להם ברצפים המנטליים שלהם את ההיפסקויות האמיתיות הללו במלואן ואת מְלוֹא נתיבי האמת הללו של התודעה (הבנות אמיתיות אשר מובילות להיפסקויות הללו ונובעות מהן, "דרכים אמיתיות"). סַנְגְהַת הַאַרִייוֹת הם אלו שיש להם אותן באופן חלקי.
בנוסף לכיוון הבטוח הזה (מקלט), בחיינו אנו זקוקים גם לכך שתהיה לנו איזושהי רמה בסיסית של "החלטה נחרצת להשתחרר". פירוש הדבר הוא נחישות חזקה להשתחרר מלידות חוזרות ונשנות באופן בלתי נשלט. בשל נחישותנו להשתחרר מכך, אנו מוכנים לוותר על מצבי סבל אמיתיים והסיבות האמיתיות של מצבי הסבל הללו אשר גורמים לגופים, ולתודעות שלנו, להיות מוגבלים בכל לידה חוזרת.
מעבר לכך, על מנת להפעיל את הפוטנציאלים של טבע- הבודהה שלנו, צריכה להיות לנו רמה בסיסית של שאיפת בודהיצ'יטה, עם השאיפה הזאת, נתמקד במצב שלנו עצמנו של הארה שטרם התרחשה, אך שיכולה להתרחש על בסיס טבע- הבודהה שלנו. השאיפה שלנו היא להשיג מצב זה והסיבה לעשות זאת היא כדי להיות לעזר לכל האחרים והאחרות ולעשות כמיטב יכולתנו על מנת שיוכלו להשיג שחרור מהלידות החוזרות הנשנות באופן בלתי נשלט ולהגיע להארה. שאיפה כזאת, אם כן, מבוססת על כך שיש לנו אהבה וחמלה במידה שווה כלפי כל אחד ואחת ולקיחת אחריות אוניברסלית לעזור לכולם/ן.
בנוסף, נחוצה לנו רמה בסיסית של הבנה של ריקוּת- שאנחנו, הזולת, סמסרה, שחרור, הארה, כל אלו הם "מקדמת דנא" משוללים מקיום בדרכים בלתי אפשריות. אף אחד מאלו לא קיים באופן מבודד, בפני עצמו, מבלי שקיומו תלוי בכל הדברים האחרים, כולל סיבות, השפעות, וקטגוריות מושגיות המשמשות לשיח או חשיבה עליהם. נחוצה לנו גם הבנה בסיסית של איך תרגול הטנטרה יביא אותנו להארה, ושיהיה לנו בטחון בשיטות שלה וביכולת של המאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו להדריך אותנו דרך אותן שיטות.
במהלך העצמה למחלקה הגבוהה ביותר של טנטרה, למשל קלאצ'קרה, אנו לוקחים נדרי בודהיסטווה ונדרים טנטריים. מטרתם של נדרי הבודהיסטווה היא למנוע התנהגות שתפגע ביכולת שלנו לעזור לזולת באופן המיטבי. נדרים טנטריים מיועדים למנוע התנהגות ודרכי חשיבה שיפריעו להצלחה שלנו בתרגול הטנטרי. על מנת לקבל את הנדרים הללו, עלינו לקבלם במודע עם הַכַּוָּנָה המלאה לנסות ככל יכולתנו לשמור עליהם במהלך כל הדרך להגשמת ההארה שלנו. הבסיס ליכולת לשמור עליהם הוא האימון שלנו במשמעת -עצמית מוסרית המושגת באמצעות שמירת רמה מסוימת של נדרים לשם שחרור אישי (נדרי פּרַהטִימוֹקְשָה pratimoksha vows), למשל נדרי בסיס להימנעות מהריגה, גניבה, שקר, לקיחת חומרים מערפלי תודעה, ומעורבות בהתנהגות מינית בלתי הולמת, נדרים המכוונים להשגת שחרור.
טקס ההעצמה מכיל חלקים רבים, שכל אחד מהם כרוך בהדמיות מורכבות של המאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו כדמות- בודהה נרתמת (yidam), בהדמיות של סביבתנו כארמון המנדלה ומה שיש ברקע של הדמות הזאת, ושל עצמנו כדמויות בודהה למיניהן המייצגות את מצב ההארה העתידי שלנו עצמנו שאותו אנו שואפים להשיג עם בודהיצ'יטה. אפילו אם אין ביכולתנו לבצע את ההדמיה של כל אלה באופן ברור, עלינו לפחות להרגיש שהמאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו, מה שסובב אותנו ואנחנו הם הצורות הטהורות הללו.
בכל אחד משלבי ההעצמה, עלינו לדמיין גם שאנו חווים מצב תודעתי של אושר עילאי הממוקד בריקות. למרות שאנו עשויים שלא להיות מסוגלים לעשות זאת היטב, עלינו לפחות לחשוב ששום דבר ממה שקורה לא קיים באופן עצמאי, ללא תלות בכך שיש לו סיבות, השפעות, תפקודים, ומבלי שיהיה תלוי במה שמייחסות לו המילים והתפיסות המושגיות. כשאנו מזכירים לעצמנו את עובדת הריקוּת שלהם, עלינו לחוש שמחים שזהו המצב. החוויה הָעֵרָה הזאת של המודעות לריקות שנסוך בה אושר עילאי היא זו שלמעשה מפעילה את מרכיבי טבע- הבודהה המתפתחים שלנו, מעוררת אותם לצמוח יותר, וזורעת עוד "זרעים" של פוטנציאל. על כן עלינו לנסות כמיטב יכולתנו לחולל מצב תודעה כזה. בדרך הזאת, נקבל את ההעצמה בפועל, במקום להיות רק עדים/ות לה.