מהי חניכה?

העצמה טנטרית, הידועה גם כחניכה או wang בטיבטית, היא טקס אשר מפעיל את הפוטנציאל שלנו להפוך לבודהה. היא עושה זאת באמצעות עירור מרכיבי הבודהה בתוכנו- אֶמְצָעֵי העבודה הבסיסיים שיש לכולנו היכולים להתמיר את הגוף, הדיבור, התודעה, הפעולות והאיכויות הטובות הרגילים שלנו לאלו של בודהה- מסייעת להם להמשיך להתפתח, ושותלת "זרעים" אחרים של פוטנציאל. המרכיבים שיש לכולנו כוללים:

• מאפיינים מתפתחים של טבע -בודהה- מרכיבים שניתן לעורר אותם לגדול כמו רשתות או פוטנציאל הכוח החיובי שלנו, וּמוּדָעוּתֵנוּ העמוקה. אלו לעתים קרובות מתורגמים כ"מצבורי הזכות הצפונה (merit) והחכמה" שלנו.
• מאפיינים קבועים של איכויות טבע בודהה- מרכיבים אשר תמיד נשארים זהים בכל השלבים של ההתפתחות שלנו, כלומר הריקות של הרצפים המנטליים שלנו אשר למעשה מאפשרת את ההתמרה. לפי כמה מסורות, הטבע המוסכם (הקונבנציונלי) של הפעילות המנטלית שלנו אף הוא נכלל בכך. 

על מנת לקבל חניכה, אנו נדרשים לא רק למאסטר/ית טנטרי/ת עם מיומנות והכשרה מלאות אלא צריך גם שיהיו לנו הכנה נאותה ופתיחות והשתתפות פעילה בתהליך. הכנה נאותה פירושה שקודם כל הצבנו כיוון בטוח בחיינו ("לקיחת מקלט"), מה שאומר שאנו הולכים באופן אקטיבי בכיוון עליו הצביעו הבודהה, הדהרמה, ואלו מסַנְגְהַת הַאַרִייוֹת אשר הגיעו לידיעות תבוניות נשגבות. על אף שהדהרמה מתייחסת לרמה המוסכמת (הקונבנציונלית) של תורות הבודהה, ברמה העמוקה ביותר היא מתייחסת למה שאנו משיגים באמצעות יישום של אותן התורות. אנו מגשימים את המצב שבו כל מצבי הסבל שלנו והסיבות להם נעקרו לתמיד באופן מוחלט מהרצפים המנטליים שלנו וכל הידיעות התבוניות המתחוללות כתוצאה מהתהליך ונובעות ממנו ממלאות את התודעה שלנו במקומם. הבודהות הם אלה אשר יש להם ברצפים המנטליים שלהם את ההיפסקויות האמיתיות הללו במלואן ואת מְלוֹא נתיבי האמת הללו של התודעה (הבנות אמיתיות אשר מובילות להיפסקויות הללו ונובעות מהן, "דרכים אמיתיות"). סַנְגְהַת הַאַרִייוֹת הם אלו שיש להם אותן באופן חלקי. 

בנוסף לכיוון הבטוח הזה, אנו זקוקים גם לכך שתהיה לנו איזושהי רמה של "החלטה נחרצת להשתחרר"- הנחישות החזקה להשתחרר מלידות חוזרות ונשנות באופן בלתי נשלט (סמסרה). כשיש בנו נחישות להשתחרר מכך, רצוננו המוחלט הוא לוותר על סבל אמיתי והסיבות האמיתיות לו אשר הופכים את הגופים, הדיבור, התודעות, הפעולות והאיכויות הטובות למוגבלים בכל לידה חוזרת.  

בנוסף לכך על מנת להפעיל באמת את הפוטנציאלים של טבע- הבודהה שלנו, צריכה להיות לנו רמה בסיסית של שאיפת בודהיצ'יטה, שבּה נתמקד במצב האינדיבידואלי האישי שלנו של הארה שטרם התרחשה, אך שיכולה לקרות על הבסיס של טבע- הבודהה שלנו. השאיפה שלנו היא להשיג מצב זה והסיבה לעשות זאת היא להיות לעזר לכל האחרים והאחרות באופן הטוב ביותר שאפשר כדי שיוכלו להשיג שחרור מהלידות החוזרות הנשנות באופן בלתי נשלט ולהגיע אף הם/ן להארה. שאיפה כזאת מבוססת על כך שיש לנו אהבה וחמלה שִׁוְיוֹנִיּוֹת ועמוקות כלפי כל אחד ואחת ולקיחת אחריות אוניברסלית לעזור לכולם/ן. 

לבסוף, נחוצה לנו הבנה של ריקות- שאנחנו, הזולת, סמסרה, שחרור, הארה וכך הלאה כל אלו הם באופן ראשוני משוללים מקיום בדרכים בלתי אפשריות. אף אחד מאלו לא קיים בקיום מבודד המתקיים ללא תלות בסיבות, השפעות, קטגוריות מושגיות וכל יתר הדברים. נחוצה לנו גם הבנה בסיסית של איך טנטרה תביא אותנו בפועל להארה, ושיהיה לנו בטחון בשיטות שלה וביכולת של המאסטר/ית שלנו להדריך אותנו דרכן. 

במהלך העצמה לתוך כל אחת מארבע המחלקות של טנטרה, אנו לוקחים נדרי בודהיסטווה, ובשתי המחלקות הגבוהות יותר, אנו לוקחים גם נדרים טנטריים.

• נדרי בודהיסטווה- להימנע מהתנהגות שתפגע ביכולת שלנו לעזור לזולת באופן המיטבי ביותר.
• נדרים טנטריים- להימנע מהתנהגות ודרכי חשיבה שיפגעו בהצלחה שלנו בתרגול הטנטרי. 

על מנת לקבל את הנדרים הללו, עלינו לקבלם במודע עם הַכַּוָּנָה המלאה לנסות ככל יכולתנו לשמור עליהם במהלך כל הדרך להשגת ההארה שלנו. הבסיס ליכולת לשמור עליהם הוא האימון שלנו במשמעת -עצמית מוסרית המושגת באמצעות שמירת רמה מסוימת של נדרים לשם שחרור אישי (נדרי פרהטימוקשה pratimoksha vows), למשל נדרי בסיס להימנעות מהריגה, גניבה, שקר, לקיחת חומרים מערפלי תודעה, ומעורבות בהתנהגות מינית בלתי הולמת להשגת שחרור. 

טקס ההעצמה מכיל חלקים רבים, שכל אחד מהם כרוך בהדמיות מורכבות של המאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו כדמות- בודהה נרתמת (אִידַם), של סביבתנו כארמון מנדלה, ושל עצמנו כדמויות בודהה רבות המייצגות את מצב ההארה העתידי שלנו עצמנו שאותו אנו שואפים להשיג עם בודהיצ'יטה. אפילו אם אין ביכולתנו לבצע את ההדמיה הזאת באופן ברור, אנו זקוקים לפחות להרגיש שהמאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו, הסובבים אותנו ואנחנו הם הצורות הטהורות הללו. 

בכל אחד משלבי ההעצמה, עלינו לדמיין גם שאנו חווים מצב תודעתי של אושר עילאי הממוקד בריקות. למרות שאנו עשויים שלא להיות מסוגלים לעשות זאת היטב, עלינו לפחות לחשוב ששום דבר ממה שקורה לא קיים באופן עצמאי, ללא תלות בכך שיש לו סיבות, השפעות, תפקודים, ומבלי שיהיה תלוי במה שמייחסות לו המילים והתפיסות המושגיות. כשאנו מזכירים לעצמנו את עובדת הריקות שלהם, עלינו לחוש שמחים שזהו המצב. החוויה הָעֵרָה הזאת של המודעות לריקות שנסוך בה אושר עילאי היא זו שלמעשה מפעילה את מרכיבי טבע הבודהה המתפתחים בנו, מעוררת אותם לצמוח מהר יותר, וזורעת עוד "זרעים" של פוטנציאל. על כן, עלינו לנסות כמיטב יכולתנו לחולל מצב תודעה כזה. בדרך הזאת, נקבל את ההעצמה בפועל, במקום להיות רק עדים/ות לה. 

לאחר קבלת העצמה לתרגול של דמות-בודהה מסוימת, נהיה עשויים לקבל בנוסף טקס הקרוי "הרשאה עוקבת" גֶ'נַאנְג (jenang) כפי שהמורה הראשי שלי צנז'אב סרקונג רינפוצ'ה נהג להסביר, אם העצמה היא כמו קבלת חרב, ההרשאה העוקבת היא כמו השחזה שלה. במהלך הטקס הזה, אנו מעניקים תוקף מחודש לנדרים שלנו וחווים רוממות נוספת של גופנו, דיבורנו, ותודעתנו ואת כל השלושה משולבים יחדיו. במסורת הגלוגפה נוכל בקלות להבחין בין העצמה והרשאה עוקבת: הראשונה ניתנת על הבסיס של ייצוג ארמון המנדלה הממוקם בסמוך למאסטר/ית הטנטרי/ת, בעוד האחרונה מוענקת באמצעות עוגת טורמה בצורת חרוט שאנו מדמיינים כדמות-הבודהה. 

עם קבלת העצמה, אנו מועצמים לדמיין את עצמנו בצורה של דמות-הבודהה. לפי צונגקאפה, אם אנו מקבלים רק הרשאה עוקבת מבלי שקיבלנו אי פעם לפני כן  העצמה מלאה, אז אנו מורשים לדמיין את הדמות רק כדמות הניצבת לפנינו במהלך תרגול המדיטציה שלנו. אך אם קיבלנו העצמה באותה מחלקה, או בגבוהה יותר, כמו זו של דמות- הבודהה, אז אפילו אם לא קיבלנו לפני כן מעולם העצמה לדמות- הבודהה הספציפית הזאת, אנו עדיין מורשים לערוך הדמייה עצמית בצורה שלו/ה. 

בין אם נקבל העצמה או הרשאה עוקבת, ניקח על עצמנו בשמחה כל התחייבות תרגול שהיא שהמאסטר/ית הטנטרי/ת שלנו נותנ/ת לנו לתרגל. אחרי הכול, זו הייתה המטרה שלשמה באנו! אם ההשתתפות שלנו היא כצופה ניטראלי/ת בלבד או לְשֵׁם מה שנקרא "ברכוֹת" או רק לצורך ריענון הנדרים שלנו, ואיננו משתתפים בפועל בהליכי הטקס, אין לנו כל מחויבות לתרגל את הטנטרה הזאת. עם זאת, אם תודעתנו- פתוחה, נקבל השראה להיות אדם יותר מיטיב וחכם בחיים.