במה שונות המסורות הבודהיסטיות אלו מאלו ?

שמונה עשרה אסכולות שונות של הינאיינה התפתחו בהודו, כשרק שלוש מתוך שושלות המסירה העיקריות של נדרי הנזירות של הווינאייה השתמרו עד כה. אלו הן: 

• תהרוודה- בדרום מזרח אסיה
• דהרמהגופטאקה- במזרח אסיה
• מולאסארוואסטיוואדה- בטיבט ובמרכז אסיה.

כל ארבעת זרמי המסורות הטיבטיות חולקים את שושלת המסירה של המולאסארוואסטיוואדה, של נדרי הנזירים המוסמכים באופן מלא, או אלו המתחילים, ונדרי הנזירוֹת המתחילות, ובכל הארבעה נמצאים גם מתרגלים/ות מן השורה. בדומה לתהרוודה, בכל אופן, במולאסארוואסטיוואדה אין כבר נשים שהן נזירוֹת בהסמכה מלאה- ניתן למצוא אותן רק בדהרמהגופטאקה- מאחר ששושלת מסירת ההסמכה לנשים שהן נזירוֹת מעולם לא הועברה לטיבט.

למסורת הנינגמה גם ישנה הסמכת נגאגפה (מאנטריקה). אלו מהסמכת הנגאגפה שומרים על מערך נרחב של נדרים טנטריים, ומתמחים במדיטציה ובהעברת ריטואלים לקהילת האנשים מן השורה. קבלת הסמכה של נגאגפה מעולם לא היוותה חלופה עיקרית למוסד הנזירות כך שהם תמיד היו נדירים למדי. 

כל ארבע המסורות הטיבטיות משלבות לימודי סוטרה וטנטרה יחד עם ריטואל ומדיטציה. חינוך בודהיסטי בכל אחת מהן מצריך שינון של טקסטים מארבעת מערכי ההשקפה ההודיים וניהול קרב שיח (דיבֵּייט) פורמלי על המשמעות שלהם. הבדלים בפרשנות של נקודות עדינות מופיעים לא רק בין ארבע האסכולות הטיבטיות, אלא אפילו בתוך כל אסכולה, בין ספרי הלימוד הנזיריים השונים שלה. הבדלים כאלה מעוררים קרבות-שיח (דיבֵּייטים) ערים והבנה ברורה יותר. 

בהמשך לסיום מוצלח של לימודיהם, תלמידי גלוגפה מקבלים את התואר "גֶשֶה" ואלו של שלוש המסורות האחרות את התואר- " קֶנְפּוֹ". " קֶנְפּוֹ" הוא גם התואר המוענק לראשי מנזרים. לכל ארבע המסורות יש גם את מערך ה"טוּלְקוּ"של התגלמות מחדש כ- לאמות. טולקואים וראשי מנזרים כולם מקבלים את התואר "רינפוצ'ה" ללא קשר לרמת ההכשרה שלהם. 

תרגול ריטואלי בכל ארבע המסורות כולל שירת מזמורים, המלווה בנגינת מצילות, תופים, וקרני בעלי חיים, ופיסול והגשת טורמות- עוגות מעוצבות בצורת קונוס ועשויות קמח שעורה וחמאה. שירת מזמורים וסגנונות מוזיקליים היא בדרך כלל דומה, למרות שניתן למצוא לעתים תכופות יותר שירת מזמורים בהפקת צליל גרונית כמו של קונטרבס בשילוב צלילי אוברטונים בקרב נזירים של הגלוגפה. 

כל ארבע המסורות מנחות את הפוסעים בעקבותיהן לבצע תרגולים מקדימים- נונדרו, של 100,000 חזרות על תרגולים שונים, כמו קידת השתטחות וגורו- יוגה. עם זאת, הפסוקים שעליהם חוזרים והמספר הספציפי של תרגילים מבוצעים, הם שונים במקצת. מדיטציה בכל אחת מהמסורות כוללת תרגול יומי, ריטריטים קצרים של כמה חודשים וריטריטים שאורכם שלוש-שנים. הן נבדלות זו מזו בעיקר ביחס לעיתוי בחייהם שבו מתרגלים מקיימים ריטריטים. מתרגלי סאקייה, נינגמה וקאגיו נוטים לבצע נונדרו וריטריטים בשלב מוקדם יותר של התרגול שלהם, בעוד שמתרגלי גלוגפה משלבים אותם בשלב מאוחר יותר, בהמשך הדרך. 

חלק מההבדלים המרכזיים בהסברים שארבע המסורות נותנות על הלימוד מגיע מהדרכים להגדיר מונחים טכניים ולהסתייע בהם, כמו גם מהתיאור שלהן את הדהרמה מנקודות מבט שונות.

למשל, משמעות צמד ההפכים "קבוע/ ארעי" עשויה להיות גם סטטי/ לא סטטי או נצחי/ זמני. כשמתרגלי הגלוגפה אומרים שהתודעה היא ארעית, הם מתייחסים לעובדה שהתודעות שלנו מודעות לאובייקטים שונים בכל רגע ועל כן הן לעולם לא נשארות סטטיות. מאידך, כשמתרגלי קאגיו ונינגמה מסבירים שהתודעה היא קבועה, הם מתייחסים לעובדה שטבע התודעה אף פעם לא משתנה ושאין לה כל התחלה או סוף. שני הצדדים יסכימו, בכל אופן, עם הטענות של האחרים, למרות שעמדותיהם ביחס לארעיות או לקביעות התודעה, מנוגדות לכאורה בתכלית. 

הבדל נוסף טמון בכך שמסורת הגלוג מסבירה את הדהרמה מנקודת המבט של בריות רגילות, סאקיה מנקודת המבט של אַרְיוֹת ( aryas) שהגיעו לידיעה תבונית מרחיקת לכת, בעוד שהקאגיו והנינגמה מנקודת המבט של ישויות מוארות. כך, שלמשל, על פי הגלוג לתודעה המעודנת ביותר עדיין יש את ההרגלים של תפיסה מוטעית, כמו בזמן המוות; על פי הסאקייה התודעה המעודנת ביותר מבעבעת באושר עילאי כפי שהדרך מחוללת אותו; בעוד שקאגיו ונינגמה מסבירות שכל מה שכרוך בתודעה המעודנת כבר שלם ומושלם, כמו במקרה של בודהות. יתרה מכך, הגלוג והסאקייה מסבירות מנקודת המבט של מתרגלים המתקדמים לאיטם משלב לשלב, בעוד הקאגיו והנינגמה מציגות לעתים קרובות את הדרך כפי שהיא מתרחשת אצל אותם מתרגלים נדירים שאצלם "הכול קורה בבת אחת". 

כל ארבע המסורות מסכימות על כך שההסבר על ריקות- הריקות מקיום אמיתי לכאורה המתקיים מצד עצמו- הניתן בכתבי המַדְיְָימַקָה הוא העמוק ביותר. ההסברים נבדלים, עם זאת, באופן שבו הם מחלקים את המַדְיְָימַקָה לאסכולות-משנה ובאופן שבו האסכולות הללו מובחנות אלו מאלו. נקודת הסיום היא להשיג תפיסה בלתי-מושגית של ריקות- עם הרמה הגסה של תודעה בסוטרה ותודעת האור הצלול המעודנת ביותר או המודעות הטהורה של ריגפה בטנטרה הגבוהה ביותר. זה אומר להשיג גם מצב ברור של תודעה וגם אובייקט ברור, ריקות, בתור האובייקט שלה. הגלוג מדגישים מדיטציה על הצד של האובייקט, בעוד סאקייה, קאגיו, ונינגמה על הצד של התודעה.   

כל אחת מהמסורות גם מלמדת את השיטות שלה להגעה להבנה בלתי- מושגית ולדרכי גישה אל התודעה המעודנת ביותר ושפעול שלה. מה שמסורת הגלוג מכנה כתפיסה בלתי- מושגית, הסאקייה, הקאגיו והנינגמה מכנות - "מעבר למלים ולמושגים".

בנוגע ליחס שבין תודעה לאובייקטים שלה, מסורת הגלוג מסבירה שאת קיומם של אובייקטים ניתַן להסביר רק כהיותם מה שאליו מתייחסים המילים והמושגים עבורם; אבל כמובן שתיוג מנטלי באמצעות מושגים והגדרות ייעודיות של מלים לא יוצר אובייקטים כלשהם שניתן למצוא אותם. הסאקייה, הקאגיו והנינגמה מדגישות את אי-הדואליות של התודעה והאובייקטים שלה; אבל זה לא אומר ששני אלו זהים. אלא שהתודעה לא יכולה להתקיים בנפרד מהאובייקטים שלה ולהיפך. זה נקרא חוסר הנפרדות בין התודעה והתופעות. שתי העמדות של האסכולות הטיבטיות אינן סותרות. 

יתרה מכך, שני הצדדים מסכימים שעל פי ניתוח אנליטי, לא ניתן למצוא שום דבר המתקיים באופן בלתי תלוי, לגמרי בפני עצמו, המבסס את קיומו מצידו הוא; אולם סיבה ותוצאה עדיין מתפקדות. מסורת הגלוג מסבירה שמופעים של קיום עצמי המתקיים מצד עצמו באופן אמיתי לכאורה הם כמו אשליה במובן שהם לא תואמים לשום דבר אמיתי; בעוד ששלוש המסורות האחרות מדגישות את זה שהקיום האמיתי לכאורה, המתקיים מצד עצמו, הוא למעשה אשליה.

על פי האסכולות שאינן- גלוג, מה שאנו תופסים באופן בלתי- מושגי הוא רק הרגשה- המידע החושי של חוש אחד, למשל, צורות בצבע באמצעות הראייה שלנו. יתרה מכך, אנו תופסים רק רגע אחד בכל פעם. אולם, אובייקטים קונבנציונליים עשויים להיוודע לנו דרך חושים שונים רבים: אנו יכולים להבחין בתפוח דרך מַרְאֶה, ריח, טעם או תחושה פיזית ביד שלנו, וזאת באמצעות סדרת רגעים של תפיסה. מכיוון שכך, אסכולות הקאגיו, הסאקייה והנינגמה טוענות שביכולתנו להכיר ולזהות אובייקטים קונבנציונליים מוסכמים, כמו תפוח, רק באופן מושגי. כמובן שזה לא אומר שתפוחים קיימים רק בתודעות המושגיות שלנו, אלא שביכולתנו לזהות אותם ככאלה רק באמצעות הַבְנַיוֹת מוּשגיוֹת מנטליוֹת.

אסכולת הגלוג טוענת שאפילו באופן בלתי- מושגי, אנחנו רואים לא רק רגע אחד של צורות צבעוניות, אלא שבכל רגע אנחנו רואים גם אובייקטים קונבנציונליים, כמו תפוחים, אשר ניתנים לזיהוי דרך מִגְוַון חושים ואשר נמשכים לאורך זמן. היחס בין מחשבה מושגית ואובייקטים קונבנציונליים הוא לא שאובייקטים יכולים להיוודע רק באופן מושגי, וגם לא שהם רק היווצרותה של חשיבה מושגית. אלא, שביכולתנו להסביר את קיומם רק במונחים של תיוג מנטלי בעזרת חשיבה מושגית, כפי שהוסבר לעיל. לפיכך, שני הצדדים מסכימים שהבנת התפקיד של חשיבה מושגית בְּדרך ההתוודעות שלנו לַעולם חיונית כדי להתגבר ולהסיר לַנֵצח את הבלבול והתפיסה המוטעית שלנו לגבי המציאות - הסיבה העמוקה ביותר לכל הסבל שלנו. 

חשוב מאוד לאמץ גישה בלתי- פלגנית, כפי שהוד קדושתו הדלאי לאמה שב ומדגיש. אין צורך להיכנס למנטליות של קבוצת כדורגל בהקשר של שושלות המסירה, שמתלווה אליה מחשבה שהאחת טובה מרעותה. הכוח הנוגד הטוב ביותר לפלגנות הוא חינוך. ככל שאנו לומדים על המסורות השונות, כך נוכל לראות כיצד כולן משתלבות יחדיו, אפילו אם הן מתארות לעתים קרובות דברים בצורה שונה למדי. בדרך הזאת, נוכל לכבד את תורות הלימוד מכל זרמי המסורת.